| א. שאלות מבנה |
1. לפי דעת קאסוטו (בפירושו לספר שמות) מתחלקת שירת הים לשלושה חלקים עיקריים: א' – ו'; ז' – י"א; י"ב – ט"ז; ולדברי סיום י"ז – י"ח. הבא נימוקים מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית לחלוקה זו.
2. לדעת קאסוטו יש בבית שלישי ביטויים מקבילים לביטויים בבית ראשון ויש בסוף בית שלישי הקבלה לתחילתו. מה הן ההקבלות?
| ב. בביאור הכפילות "עד יעבר" |
"עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ"
Terror and dread falleth upon them; By the greatness of Thine arm they are as still as a stone; Till Thy people pass over, O LORD, Till the people pass over that Thou hast gotten.
עד דיעבר עמך ה' ית' ארנונא
עד דיעבר עמא דנן די פרקתא ית ירדנא.
ד"ה עד יעבר עד יעבר: כתרגומו.
עד יעבר ... עד יעבר TILL THY PEOPLE PASS … TILL THE PEOPLE PASS — The repetition must be explained as the Targum takes it (until they pass over the Arnon, until they pass over the Jordan).
ואמר "עד יעבר" פעמים, כי סבבו את הר שעיר ימים רבים.
שניהם עד יעבר את הירדן אל ארץ ישראל. כפל אחר של עברת הירדן (כך!) כעין (ט"ו ו') "ימינך ה'" לפי הפשט.
עד יעבור, the reason this is repeated is because it refers not only to the crossing of the Sea of Reeds but also to the crossing of the Jordan. This could also be considered as the reason for the repetition of the words עד יעבור.
1. מה ההבדל העקרוני בין גישותיהם?
2. הסבר למה לא פירש רש"י כפי שפירש לעיל בפסוק ו':
ד"ה ימינך ימינך: ...ופשוטו של מקרא - ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה? ימינך היא תרעץ אויב, וכמה מקראות דוגמתו: (תהלים צב, י) "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו", (תהלים צד, ג) "עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו"...
ד"ה ימינך ימינך: ...ופשוטו של מקרא - ימינך הנאדרת בכח מה מלאכתה? ימינך היא תרעץ אויב, וכמה מקראות דוגמתו: (תהלים צב, י) "כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו", (תהלים צד, ג) "עד מתי רשעים ה' עד מתי רשעים יעלוזו"...
האין פסוקנו דומה לפסוקים ההם?
| ג. "ה' ימלוך לעולם ועד" |
"ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד"
The LORD shall reign for ever and ever.
ה' מלכותיה קאים לעולם ולעלמי עלמיא.
ד"ה ה' מלך...: יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל שהושיע את עבדיו ואיבד את מורדיו, כן יהי רצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם לא יגרע מצדיק עיניו (המליצה מאיוב ל"ו ז'), ולא יעלימהו מן הרשעים המרעים.
ובאו בזה פסוקים רבים, כגון: (תהלים קמ"ו י') "ימלוך ה' לעולם אלוקיך ציון לדור ודור הללויה"; (תהלים קי"ג ב') "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם"; (זכריה י"ד ט') "והיה ה' למלך על כל הארץ".
ואונקלוס נתיירא ממנו בעבור שהמלכות לאלוקים היא לעולמי עד, ולפיכך עשאו לשון הוה: "ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא", כדרך (תהלים קמ"ה י"ג) "מלכותך מלכות כל העולמים". ולא הבינותי דעתו בזה, שהרי כתוב (תהלים ק"ד) "יהי כבוד ה' לעולם", (תהלים ע"ב י"ט) "וימלא כבודו את כל הארץ" ובקדיש: "יתגדל ויתקדש"; (דברי הימים א' י"ז) "יאמן ויגדל שמך".
Ad-noy will reign. Onkelos alters the verse to the present tense, rendering, “His kingdom exists forever and ever,” out of concern that the future tense might be misleading, for in truth Hashem reigns supreme at all times.
1. מה הקושי בפסוקנו לשניהם?
2. מאיזו סיבה הירבה הרמב"ן בהבאת פסוקים כהוכחה?
**
3. מפרשי תרגום אונקלוס מגינים עליו נגד ביקורת הרמב"ן וטוענים שאין מכל הפסוקים שהביא הרמב"ן ראיה. הסבר, למה אין ללמוד מהם?
| ד. זמנו של "כי בא" |
"כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם"
For the horses of Pharaoh went in with his chariots and with his horsemen into the sea, and the LORD brought back the waters of the sea upon them; but the children of Israel walked on dry land in the midst of the sea.
ד"ה כי בא סוס פרעה: כאשר בא.
כי בא סוס פרעה means WHEN [THE HORSES] CAME.
ראב"ע, (בפירוש הקצר):
ד"ה כי בא: גם זה הפסוק מהשירה, והטעם שזה ה' תאות לו מלוכה, שעשה פלא בתוך פלא, והשיב מי הים על מצרים, גם ישראל היו אז הולכים בתוך הים ביבשה.
ד"ה כי בא: גם זה הפסוק מהשירה, והטעם שזה ה' תאות לו מלוכה, שעשה פלא בתוך פלא, והשיב מי הים על מצרים, גם ישראל היו אז הולכים בתוך הים ביבשה.
אמר ר' אברהם שגם זה מן השירה, כי היו משוררים ואומרים "כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים" בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים, והוא נס בתוך נס.
ואיננו בלשון השירה והנביאות. אבל פירש: אז ישיר משה, כי בא סוס פרעה, ביום ההוא מיד, לא מיום המחרת או אחרי כן.
או טעמו: אז ישיר משה, כאשר בא סוס פרעה בים והשיב ה' עליהם את מי הים בעוד בני ישראל הולכים ביבשה בתוכו, להגיד כי בלכתם בתוכו ביבשה אמרו השירה...
ד"ה כי בא סוס פרעה וגו': ונערו בים, וישראל כבר הלכו ביבשה בתוך הים, אז "ותקח מרים הנביאה". וכמוהו (שמות ט"ז ל"ד) "כאשר צוה ה' את משה ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת". וכן בירמיהו (ט"ז ט"ז – י"ז) "כי בא ירמיהו אל בית הבור ואל החנויות וישב שם ירמיהו ימים רבים וישלח המלך צדקיהו ויקחהו".
כי בא סוס פרעה, and He tossed them into the sea הלכו בתוך הים ביבשה, after the Israelites had crossed the sea on dry ground
1. כיצד מפרשים ארבעת הפרשנים הנ"ל את ה"כי" של פסוקנו?
2. במה שונה ראב"ע בפירוש הפסוק כולו משלושת האחרים?
**
3. מהי הוכחתו העיקרית של הרמב"ן נגד הראב"ע וכיצד אפשר להסיר את טענת הרמב"ן מעל הראב"ע?
**
4. במה דומים הפסוקים המובאים ברשב"ם (שמות, ירמיהו) לפסוקנו?
| ה. דרך הטעמת פסוק שבו שתי שאלות |
"וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה'"
Wherefore the people strove with Moses, and said: ‘Give us water that we may drink.’ And Moses said unto them: ‘Why strive ye with me? wherefore do ye try the LORD?’
משה שואל את הרבים עמו שתי שאלות:
1) מה תריבון עמדי?
2) מה תנסון את ה'?
דרך פיסוק הטעמים, בבואן של שתי שאלות, שהשאלה הראשונה "סוגרת" על פתיחת השאלה. לדוגמה:
"וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי"
And he asked them of their welfare, and said: ‘Is your father well, the old man of whom ye spoke? Is he yet alive?’
יוסף שואל כאן: א. השלום אביכם הזקן?
ב. העודנו חי?
השאלה הראשונה "סוגרת" בטעמיה על פתיחת השאלה "ויאמר", ואילו השאלה השניה באה מופסקת.
"וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן תָּבֹאוּ"
And they said unto Joshua: ‘We are thy servants.’ And Joshua said unto them: ‘Who are ye? and from whence come ye?’
יהושע שואל: א. מי אתם?
ב. ומאין תבואו?
השאלה הראשונה "סוגרת" אף כאן בטעמיה על גמר פתיחת השאלה ("ויאמר אליהם יהושע") ואילו השאלה השנייה באה מופסקת.
"וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן אָנָה תֵלֵךְ וּמֵאַיִן תָּבוֹא"
And he lifted up his eyes, and saw a traveller in the open place of the city: and the old man said, Where dost thou go, and where hast thou come from?
"אנא תלך" סוגר על פתיחת השאלה.
1. במה שונה פסוקנו משלוש הדוגמאות?
2. מה יכולה להיות הסיבה לשינוי זה שהניעה את בעלי הטעמים להטעים כאן בדרך אחרת?
3. במה אפשר להסתייע בלשון הכתוב ובטעמיו של פסוק ז': "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על-ריב בני ישראל ועל נסותם את-ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם-אין".
4. אילו טעמים היו דרושים בפסוק ב' בהתאם לדרך הפיסוק של פסוקי מקץ ויהושע ושופטים?