פרשת וארא תשכ"ז - הפטרה
א. השוואה בין הפרשה להפטרה
העניין המקשר את ההפטרה הזו לפרשתנו הוא העונש הניתן פה ושם למצרים.
1. הסבר את ההבדל בין יחס מצרים לישראל בפרשתנו (וארא) ובין יחסה לישראל בתקופה עליה מדבר הנביא, וכפי שהוא תיאר יחס זה!
2. מהם שני הנימוקים הניתנים בדברי ההפטרה הזאת לגזר הדין על מצרים? (העזר גם ביחזקאל פרק י"ז).
**
3. מה ראו מסדרי ההפטרה לפתוח בכ"ח כ"ה ולא בתחילת הנבואה על מצרים (כ"ט א')?
4. התוכל להסביר בעזרת דברי הנבואה הזאת את סיבת השינוי שבין האות שנתן ה' למשה לעשותם לעיני ישראל (פרק ו') ובין האות אשר ציוה ה' את משה לעשותו לפני פרעה (ז' ח'-י"ג)?
ב. רהב מצרים, אשור, בבל וצור
"לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי"
speak, and say: Thus saith the Lord GOD: Behold, I am against thee, Pharaoh King of Egypt, The great dragon that lieth In the midst of his rivers, That hath said: My river is mine own, And I have made it for myself.
במה שונים דברי הרהב של מצרים מדברי הרהב של אשור (ישעיה פרק י), של בבל (ישעיה מ"ז) ושל צור (יחזקאל כ"ח) ?
ג. ההבדל בין קבץ ובין אסף
השוה:
"וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת..."
therefore say: Thus saith the Lord GOD: I will even gather you from the peoples, and assemble you out of the countries where ye have been scattered, and I will give you the land of Israel.
"לֹא תֵאָסֵף וְלֹא תִקָּבֵץ"
And I will cast thee into the wilderness, Thee and all the fish of thy rivers; Thou shalt fall upon the open field; Thou shalt not be brought together, nor gathered; To the beasts of the earth and to the fowls of the heaven Have I given thee for food.
המלבי"ם, ישעיה י"א י"ב:
ההבדל בין "אסף" ובין "קבץ" – פועל 'אסף' מצאנוהו לרוב על כניסת איזה דבר למקום מיוחד, לא על קיבוץ המפוזר, שעל זה בא 'קבץ' בכל מקום, (בראשית מ"ב ט"ז) "ויאסף אותם אל משמר" והוא משתתף עם 'כנס', לבד ש'אסף' מורה על הכנסה מן החוץ אל הפנים, ופועל 'כנס' מורה מה שכונסו בבית עצמו אל האוצר או כל מקום משומר; (קהלת ב' כ"ו) "לאסוף ולכנוס" – לאסוף מן החוץ אל הבית, ולכנוס אח"כ בבית אל האוצר לבל יוציאנו. (ומזה בא פועל 'אסף' אל התחבר הדבר אל עצמו (שמואל א' י"ד כ') "ויאמר שאול אל הכהן: אסוף ידיך". שיאסף ידיו אל גופו; (מלכים ב' ה') "ואספתו מצרעתו", "ואסף המצורע", שהמצורע מחוץ למחנה מושבו, בהרפאו נאסף אל תוך המחנה.) ולכן גם בעת ישמש פועל 'אסף' על הקיבוץ, אין כוונתו לקבץ נפזרות (= שזהו משמעות 'קבץ'), רק להכניס הנידח אל מקומו.
התוכל להסביר לפי הגדרה זו את סיבת השינוי בסדר המילים בין שני הפסוקים הנ"ל?
ד. מדוע "ושכר לא היה"
"וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ וּלְחֵילוֹ מִצֹּר עַל הָעֲבֹדָה אֲשֶׁר עָבַד עָלֶיהָ"
’Son of man, Nebuchadrezzar king of Babylon caused his army to serve a great service against Tyre; every head was made bald, and every shoulder was peeled; yet had he no wages, nor his army, from Tyre, for the service that he had served against it;
לאחר ששללו שללה עלה הים ושטף מהם...
רד"ק:
ד"ה ושכר לא היה...: כי כשכבש נבוכדנצר צור ושלל שללה בא הים על העיר ושטף כל השלל... והנה חיל נבוכדנצר טרחו ויגעו לשווא והקב"ה שלח להם ונתן להם שלל מצרים חלף עבודתם אשר עבדו בצור.
**
מה הקושי בפסוקנו שאותו רצו ליישב ע"י סיפור העובדה שאינה כתובה כלל בכתוב?
ה. מדוע קיבל נבוכדנצר שכר?
"פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר עָבַד בָּהּ נָתַתִּי לוֹ אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם"
I have given him the land of Egypt as his hire for which he served, because they wrought for Me, saith the Lord GOD.
**
מקשים: במה נשתנה נבוכדנצר וכל חילו שניתן להם מאת ה' שכר על עמלם, וכי כל צבאות אשר לא ראו שכר בעמל מלחמתם ניתן להם שכר אחר מאת ה'? יישב קושייתם!
ו. בביאור "פעולתו"
"פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר עָבַד בָּהּ"
1. האם פירוש 'פעולה' כאן כבישעיה מ' "ופעולתו לפניו" או כבירמיהו ל"א "כי יש שכר לפעולתך"?
2. המילה "בה" - למי או למה היא מוסבת?
ז. "נתתי לו את ארץ מצרים"
"פְּעֻלָּתוֹ אֲשֶׁר עָבַד בָּהּ נָתַתִּי לוֹ אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי"
I have given him the land of Egypt as his hire for which he served, because they wrought for Me, saith the Lord GOD.
אברבנאל:
אמנם ביאר ואמר, שלא גזר זה על ארץ מצרים בלבד כדי לתת שכר לכשדיים. כי הנה פרעה ומצרים נתחייבו לזה באמת מפני מה שעשו לישראל, והוא מה שנאמר למעלה... ועל זה נאמר כאן: "נתתי לו את ארץ מצרים אשר עשו לי", ר"ל: תחת אשר עשו לי.
**
התוכל ליישב את הקושי בדרך אחרת? העזר בירמיהו כ"ז, וכן בשמות כ"ה ח' (ועיין רש"י שם!)
ח. שאלות בטעמי המקרא
"וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן"
Then Pharaoh also called for the wise men and the sorcerers; and they also, the magicians of Egypt, did in like manner with their secret arts.
ד"ה לחכמים: חכמי המזלות.
ד"ה ולמכשפים: משנים דבר התולדות למראה עין.
ד"ה והחרטומים: הם היודעים סוד התולדות (פירוש על הראב"ע: חכמי הטבע).
ד"ה חרטומי מצרים: אלה הם החכמים והמכשפים.
Then Pharaoh also called for the wise men and the sorcerers; and they also, the magicians of Egypt, did in like manner with their secret arts.
הסדר בצלע א' הוא: נשוא - נושא - ושני משלימים.
בדרך כלל בא ההפסק הגדול בכגון זה לפני המשלים האחרון.התוכל להסביר, מדוע לא הוטעם כאן – בהתאם לנוהג זה – בטעמים: דרגא תביר טפחא אתנחתא?
(שים לב שחכמי מצרים נזכרים בתורה רק בסיפורי יוסף, ושהמכשפים אינם נזכרים כלל בפעם נוספת, ואילו החרטומים באים עוד פעמים אחדות בפרקים האלה. ראה גם ראב"ע וקאסוטו.)
"כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם"
thus saith the LORD: In this thou shalt know that I am the LORD—behold, I will smite with the rod that is in my hand upon the waters which are in the river, and they shall be turned to blood.
בצלע הראשונה – שהיא קצרה באופן יחסי – באו שני זקפים, ואילו בצלע השנייה – שהיא ארוכה – לא בא אפילו זקף אחד.
הסבר את צירוף הטעמים בשתי הצלעות.
"וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת..."
And all the Egyptians digged round about the river for water to drink; for they could not drink of the water of the river.
חפרו והוציאו מים, וכיוצא בזה "ויחפרוהו ממטמונים" (איוב ג' כ"א), ולפי זה היה ראוי הטפחא תחת "מים" (כלומר, פירוש זה היה דורש את סדר הטעמים: קדמא ואזלא מירכא תביר טפחא אתנחתא). ובעל הטעמים פירש: ויחפרו לשתות מים.
א. איך מפרשים בעלי הטעמים את הפסוק?
ב. איך אפשר היה לפרש על פי ההשוואה עם הפסוק מאיוב?