פרשת אחרי מות - קדושים תשכ"ח - הפטרת קדושים כמנהג ספרד
גיליון זה הוא המשכו של גיליון אחרי מות קדושים תשכ"ו, שעסק בפסוקים הראשונים של ההפטרה וברעיון חילול ה'. עיין שם וצרפהו לכאן.
א. שאלות מבנה
המתבונן בחלק הראשון של פרקנו יראה שהוא מתחלק לשלושה בתים (לאחר דברי המבוא):
1. הסבר מהי ההקבלה בין שלושת הבתים האלה.
*
2. יש לראות בתגובת ה' על התנהגות ישראל עליה בחומרה מבית לבית. הסבר כיצד!
3. מה ראו מסדרי ההפטרות לסיים את הפטרתנו בפסוק כ' שהוא אמצע עניין ולא סיומו?
ב. המשותף לדברי יחזקאל ולדברי משה
**
מהו הרעיון המשותף לדברי יחזקאל בפרקנו, לתפילות משה אחרי חטא העגל (שמות ל"ב י"א-י"ג) ואחרי חטא המרגלים (במדבר י"ד י"ג-י"ט) ולשירת האזינו (דברים ל"ב ט"ו-ט"ז)?
ג. נשיאת ידיים
לפסוקים ה'-ו' מקשה אברבנאל:
...ויקשה מאד, למה אמר ראשונה "ואשא ידי לזרע בית יעקב" ואמר שנית "ואשא ידי להם, ושילש לומר "ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים", והוא דיבור כפול ומכופל ללא צורך, כי היה די באומרו: "ביום בחרי בישראל נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים".
נסה ליישב קושייתו ולהסביר טעמו של ביטוי שבועה זה (נשאתי ידי) המשולש בפסוקים אלה.
ד. הפועל "תרתי"
"בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל אֶרֶץ אֲשֶׁר תַּרְתִּי לָהֶם"
in that day I lifted up My hand unto them, to bring them forth out of the land of Egypt into a land that I had sought out for them, flowing with milk and honey, which is the beauty of all lands;
מה הסיבה שבחר הנביא בביטוי "תור" כאן ולא אמר "אשר נתתי" או "אשר נשבעתי לאבותיכם" וכדומה?
ה. מדברי המדרש
"וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם"
and I said unto them: Cast ye away every man the detestable things of his eyes, and defile not yourselves with the idols of Egypt; I am the LORD your God.
"וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ..."
But they rebelled against Me, and would not hearken unto Me; they did not every man cast away the detestable things of their eyes, neither did they forsake the idols of Egypt; then I said I would pour out My fury upon them, to spend My anger upon them in the midst of the land of Egypt.
מכילתא בא, פרשה ה':
...ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? לפי שהיו שטופין בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה כנגד כל המצוות... אמר להם (שמות י"ב כ"א) "משכו וקחו לכם צאן" – "משכו" ידיכם מעבודה זרה ("וקחו לכם" – צאן מצוה) והדבקו במצוות. ר' יהודה בן בתירה אומר: הרי הוא אומר (שמות ו' ט') "ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה" – וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? – שנאמר (ירמיהו כ') "יולד לך בן זכר, שמח שמחתו" – רבו מוציאו לחרות ואינו שמח? אם כן – למה נאמר "ולא שמעו אל משה"? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה, שנאמר (יחזקאל כ') "ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו... הדא הוא דכתיב (שמות ו' י"ג) "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל" – ציום לפרוש מעבודה זרה.
1. מהי הפליאה הגדולה שמעוררים פסוקי יחזקאל הנ"ל, שדברי המכילתא מנסים ליישבם?
2. השווה דברי המכילתא הנ"ל לדברי אבן כספי שהובאו בגליון אחרי-מות קדושים תשכ"ו (מקטע ד) העוסקים גם הם בפליאה זו. מה ההבדל העקרוני בין דברי המכילתא לדברי אבן כספי שם? האם הפירוש הניתן במכילתא לשמות ו' ט' הוא פשוטו של מקרא או מדרשו?
ו. חוקים ומשפטים
"וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת חֻקּוֹתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם"
And I gave them My statutes, and taught them Mine ordinances, which if a man do, he shall live by them.
"וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת..."
Moreover also I gave them My sabbaths, to be a sign between Me and them, that they might know that I am the LORD that sanctify them.
אברבנאל:
...הביאם אל המדבר ונתן להם חוקותיו ומשפטיו והם המצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו שקיבלו אותם בהר סיני. והנה אסר עליהם "אשר יעשה אותו האדם וחי בהם" להגיד שהיו החוקים והמשפטים ההם מסוגלים בקנין החיים בכלל, והם חיי העולם הזה, שכוללים כל מיני הטובות הגשמיות וחיי העולם הבא שהם המיוחדים לנפש.
ר' מאיר איש שלום:
נתינת החוקים והמשפטים שהוזכרו כאן היא מה שכתוב בתורה בפרשת מרה (שמות ט"ו כ"ה) "שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו ויאמר אם שמע תשמע לקול ה'"
(והוא מסתמך על:)
מכילתא שם:
"שם שם לו חק ומשפט": "חק" – זה השבת, "ומשפט" זה כיבוד אב ואם – דברי ר' יהושע. ר' אליעזר המודעי אומר: "חק" – אלו עריות שנאמר (ויקרא י"ח) "לבלתי עשות מחוקות התועבות", "ומשפט" – אלו דיני אונסין ודיני קנסות ודיני חבלות.
**
1. מה הביא את איש שלום לפרש פסוקנו כמדבר במצוות שנתנו להם במרה?
2. מה הם נימוקי ר' יהושע לפרש "חק" ו"משפט" כפי שפירשם?
*
3. מהי ראייתו של ר' אליעזר המודעי מויקרא י"ח ל'?
ז. שבת - שבתות
"וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם"
Moreover also I gave them My sabbaths, to be a sign between Me and them, that they might know that I am the LORD that sanctify them.
ד"ה וגם את שבתותי: ...ואמר "שבתותי" לשון רבים כלל בהם שביתת המועדים, כי גם הוא זכר ליציאת מצרים. ולפי שמצות שבת גדולה ושקולה כנגד כל המצוות, אמר כמה פעמים בפרשת תוכחות חילול שבת.
אברבנאל:
והנה נזכרת מצות השבת בכל זאת הפרשה בלשון רבים "שבתותי" הוא אצלי לכלול מצות השבת ביום השביעי ומצות השמיטה בשנה השביעית והיובל גם כן, כי כולם אם כפי הימים ואם כפי השנים היו שבתות ה' וכולם היו רמז לחדוש העולם.
ר' מאיר איש שלום:
ואמר "את שבתותי" לשון רבים על שם שבתות השנה כמו שנאמר... והרד"ק כתב שכלל בו שביתת המועדים... ואינו נכון...
1. מה ראיות מן התורה יכול איש שלום להביא לדעתו?
2. מהי חולשת פירושו של הרד"ק?
ח. קושי לשוני בפסוק "וגם את שבתותי"
"וְגַם אֶת שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם"
Moreover also I gave them My sabbaths, to be a sign between Me and them, that they might know that I am the LORD that sanctify them.
ד"ה לדעת (כי אני ה' מקדשכם): האומות. כי אני ה' מקדשכם.
לדעת TO KNOW — (not, “for you to know”, but) for the nations of the world to know through it, כי אני ה' מקדשכם THAT I AM THE LORD THAT DOTH SANCTIFY YOU.
ראב"ע, בפירושו הקצר שמות ל"א י"ג:
ד"ה לדעת: ויאמר הגאון רב סעדיה שלא יודע (ו' בקמץ) הישראלי כי אם בשמירת השבת; אם היה בעיר – לסגור חנות הסחורה; ואם בדרך – הלא ילך. וטעם "לדעת" שתדעו שאתם מקודשים לי, וזה רמז שחייב אדם בכל שבת ללמוד דברי התורה. וכן (מלכים ב', ד' כ"ד) "מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת". כי בשבת היו הולכים אנשים ונשים לנביאים ולחכמים לשמוע דברי תורה. והעד הנאמר בשנת השמיטה שהיא כמו השבת, ואמר הכתוב שתקרא התורה נגד כל ישראל בשנת השמיטה בחג הסוכות... ואמר (דברים ל"א י"ב) למען ישמעו וילמדו.
1. מהו הקושי התחבירי בפסוקנו?
*
2. איזה משני הפירושים הנ"ל מתאים יותר לפי הקשר פסוקנו ביחזקאל?
3. למה נאמר בתורה "מקדשכם" ובמקומנו בנביא "מקדשם"?