| א. בביאור "יוצא המימה" |
"הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר..."
Get thee unto Pharaoh in the morning; lo, he goeth out unto the water; and thou shalt stand by the river’s brink to meet him; and the rod which was turned to a serpent shalt thou take in thy hand.
לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה ואומר שאינו צריך לנקביו ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו (ע"פ דברי המדרש).
הנה יצא המימה LO, HE GOETH OUT UNTO THE WATER to ease himself. For he claimed to be a god and asserted that because of his divine power he did not need to ease himself; and therefore he used to rise early and go to the Nile and there eased himself in secret (Midrash Tanchuma, Vaera 14; Exodus Rabbah 9:8).
כדרך השרים לטייל בבקר ולרכב אנה ואנה.
הנה יוצא המימה, as do most ministers, in order to take their morning stroll. Sometimes they go for a short gallop on their horse.
מנהג מלך מצרים עד היום לצאת בתמוז ואב, כי אז יגדל היאור לראות כמה מעלות עלה. וציוה ה' למשה שילך בבקר ויעמוד לפני היאור ויעש האות שהוא מכת היאור לפני פרעה.
דרך השרים והמלכים לטייל על שפת הנהר ומוליכים עופות בידם, כגון אושטיר"א ואשפראברי"ש ולוקחין להם עופות אחדים וקורין דיבר"א – ושם תדבר עמו, כי שם לא יהיה עמו עם רב, ותוכל לדבר שם אליו.
ר' יוסף אבן כספי:
ראיתי מנהג מלך מצרים גם היום, כי שני ימים בשבוע, הוא יום שלישי ויום שביעי יצא מלך מצרים עם רכבו ופרשיו במקום ידוע על שפת היאור לשחק כל היום בכדור קטן, ואולי לא היה יכול משה לדבר עם פרעה רק באותם הימים, כי בשאר הימים הוא יושב בחדרו, ואע"פ שלא זכר זה תמיד די אם יזכור בקצתם למשל, ולכן היה סדר משה כן. כי יען היות פרעה עומד על שפת היאור בכילתו ובאהלו באותם הימים; היה משה הולך דרך המים באניה קטנה ויהיה ניצב לקראתו בתוך האניה ומדבר אליו דבריו. וכאשר כלה דבריו ישוב לו לדרכו.
ראיתי מנהג מלך מצרים גם היום, כי שני ימים בשבוע, הוא יום שלישי ויום שביעי יצא מלך מצרים עם רכבו ופרשיו במקום ידוע על שפת היאור לשחק כל היום בכדור קטן, ואולי לא היה יכול משה לדבר עם פרעה רק באותם הימים, כי בשאר הימים הוא יושב בחדרו, ואע"פ שלא זכר זה תמיד די אם יזכור בקצתם למשל, ולכן היה סדר משה כן. כי יען היות פרעה עומד על שפת היאור בכילתו ובאהלו באותם הימים; היה משה הולך דרך המים באניה קטנה ויהיה ניצב לקראתו בתוך האניה ומדבר אליו דבריו. וכאשר כלה דבריו ישוב לו לדרכו.
שד"ל, (בשם אחד מתלמידיו):
...או שהלך ליאור לרחוץ כמו שהלכה בת פרעה. וציוהו שידבר לו אצל היאור ולא בביתו, מפני שהיה צריך להכות את המים.
...או שהלך ליאור לרחוץ כמו שהלכה בת פרעה. וציוהו שידבר לו אצל היאור ולא בביתו, מפני שהיה צריך להכות את המים.
1. מה ראה רש"י להביא את דברי המדרש ולא הלך באחת הדרכים שהלכו בה הפרשנים רודפי הפשט?
2. הסבר את הדברים המסומנים בקו בפירושו של אבן כספי.
3. מהי חולשת פירושו של אבן כספי?
4. מהי חולשתו של פירוש שד"ל?
| ב. "בא אל פרעה" |
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי"
And the LORD spoke unto Moses: ‘Go in unto Pharaoh, and say unto him: Thus saith the LORD: Let My people go, that they may serve Me.
ד"ה בא אל פרעה: אני אלך עמך.
*
1. מה קשה לו בפסוק הזה?
**
2. איך אפשר ליישב קושי זה בדרך אחרת?
| ג. "ובכה ובעמך" |
"וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכָל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים"
And the frogs shall come up both upon thee, and upon thy people, and upon all thy servants.’
(שמות א' י') "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" – תנא: הוא התחיל בעצה תחילה שנאמר (א' י') "ויאמר אל עמו" – לפיכך לקה הוא תחילה, שנאמר (ז' כ"ט): "ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים".
The next verse states: “And he said to his people: Behold, the people of the children of Israel are too many and too mighty for us” (Exodus 1:9). It was taught (Tosefta 4:11): He, Pharaoh, initiated the proposal. Therefore, of his people, he was stricken first. He initiated the proposal, as it is written: “And he said to his people.” Therefore, he was stricken first, as it is written: “And the frogs shall come up both upon you, and upon your people, and upon all your servants” (Exodus 7:29).
**
מקשים מפרשי עין יעקב: למה לא הביא פסוק הקודם לו (ח' כ"ח) "ועלו ובאו בביתך... ובבית עבדיך ובעמך". יישב קושייתם.
| ד. מדוע אמר לו "למחר" |
"וַיֹּאמֶר לְמָחָר"
And he said: ‘Against to-morrow.’ And he said: ‘Be it according to thy word; that thou mayest know that there is none like unto the LORD our God.
אבן כספי:
חשב פרעה כי כאשר הודה משה במהרה כי עתה הגיע תכלית המכה, לכן איחר הדבר וסבל מכאוב ואמר "למחר", ומשה הכיר ספוק לבו, וענהו במהרה "כדברך למען תדע".
חשב פרעה כי כאשר הודה משה במהרה כי עתה הגיע תכלית המכה, לכן איחר הדבר וסבל מכאוב ואמר "למחר", ומשה הכיר ספוק לבו, וענהו במהרה "כדברך למען תדע".
1. מה קשה לו בפסוקנו?
2. מה פירוש המלה "תכלית" שבפירושו?
| ה. יכולות החרטומים |
"וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ
וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה"
And the magicians did so with their secret arts to bring forth gnats, but they could not; and there were gnats upon man, and upon beast.
ד"ה להוציא את הכנים: לבראתם ממקום אחר.
להוציא את הכנים TO BRING FORTH GNATS — to create them and to bring them forth from some other place (not from dust but to turn some other material into gnats).
רש"י:
ד"ה ויעשו כן: שהכו עפר הארץ.
ד"ה ויעשו כן: שהכו עפר הארץ.
ד"ה להוציא את הכנים: טעמו: להולידם מהארץ כמעשה אהרן ולא יכולו.
ד"ה ויטעו: להזכיר "ותהי הכנם" פעם אחרת, כי גם היא היתה בחרטומים.
...אומר אני שהחרטומים עשו מעפר הארץ כנים כמו שעשה אהרן ועל זה נאמר "ויעשו כן החרטומים" שעשאום בפועל. האמנם פרעה היה מתרה בם, שלא היה חפץ שעוד יוסיפו צרה על המכות אלא שיסירו אותם, כמו שהסיר משה מכת הצפרדעים; וכאשר יעשו המכה כאהרן ויסירו אותה כמשה יודע שהם חכמים מחוכמים.
והנה החרטומים מפני כבודם השתדלו לעשות המכה ולהסירה אחר כך, כתאות פרעה; והנה בענין העשיה עשו כאהרן, וזהו שאמר: "ויעשו כן החרטומים בלטיהם", אבל מיד אחרי זה השתדלו להוציא הכנים מן הארץ "ולא יכולו", שלא היו יכולים להסירם, כי היתה הכנים באדם ובבהמה, והמה עצמם – רוצה לומר: החרטומים וסוסיהם היו מלאים מהם ובזה כסתה כלימה פניהם.
ד"ה ויעשו כן: ...להוציא: ...ולדעתי מילת "כן" מן (שמות ט"ז ה') "והכינו את אשר יביאו"; וטעמו: החרטומים עשו הכנות והזמנות לפי חכמתם לחדש גם כן בריאה זו אבל לא הועילה להם בזה. ואפשר לפרש מילת "להוציא" מן (בראשית מ"ה) "הוציאו כל איש מעלי", (עזרא י' י"ט) "להוציא נשיהם" לשון גירושין והרחקה (פארט שאופפען) וטעמו: רצו בהשתדלות חכמתם לבטל מהם מכה זו, כי מה להם להוסיף צרה על צרתם, כי כבר היו באדם ובבהמה, וכפירוש הרא"ש.
1. מה הן שתי הדעות בפירוש המלה "להוציא", ומה הנימוקים שיש להביא לכל אחד משני הפירושים?
*
2. מה קשה לראב"ע בדבריו האחרונים "וטעם להזכיר ותהי הכנם"?
3. מה ראה בעל הכתב והקבלה להוציא מלת "כן" ממשמעה הרגיל ולפרשה מלשון "הכנה"?
4. שמות ז׳:י׳
"וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ"
And Moses and Aaron went in unto Pharaoh, and they did so, as the LORD had commanded; and Aaron cast down his rod before Pharaoh and before his servants, and it became a serpent.
אבן כספי:
ד"ה ויעשו כן: ואחר יאמר "ולא יכולו". אם כן מבואר מה שקדם לנו בגזרת "עשה" כי הדבר יאמר על מה שבפועל ועל מה שבכח.
ד"ה ויעשו כן: ואחר יאמר "ולא יכולו". אם כן מבואר מה שקדם לנו בגזרת "עשה" כי הדבר יאמר על מה שבפועל ועל מה שבכח.
במה שונה אבן כספי מכל המפרשים דלעיל (בשאלה הקודמת)?
| ו. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה עד כה: עד הנה; ומדרשו: עד שתשמע ממני מכת בכורות שאפתח בה ב"כה" (י"א ד') כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא.
עד כה means UNTIL NOW. A Midrashic explanation (taking this sentence to mean, “thou wilt not hearken until (עד) thou hearest the word “כה”) is: until thou hearest from me the announcement of the slaughter of the first-born, which I will begin with the words, (Exodus 11:4) “Thus (כה) saith the Lord, About midnight etc.”
א. מה קשה לו?
ב. למה לא הסתפק רש"י בפירושו לפי פשוטו והביא גם את מדרש רבותינו?
*
ג. הרא"ם מקשה: והלא בשאר המכות גם כן נאמר: "כה אמר ה'"? יישב קושייתו!
ד"ה ואם מאן אתה: ואם סרבן אתה; מאן כמו ממאן, מסרב. אלא כנוי האדם על שם המפעל, כמו (איוב ט"ז) "שלו", (ירמיהו מח) "שקט", (מלכים א' כ') "סר וזעף".
ואם מאן אתה — AND IF THOU BE A REFUSER. מאן — The word has the same meaning as ממאן, refusing, (the Piel participle) only the difference is that it is a description of a person having reference to the action he always does (i. e. it is an adjective and the full phrase would be איש מאן) similar to שָׁלֵו “a man at ease” (Job 16:12); שָׁקֵט “a man at ease” (Jeremiah 48:11); וְזָעֵף [סר] “a man displeased” (1 Kings 20:43), whilst מְמאֵן merely describes the person as refusing at some particular moment.
א. למה פתח רש"י דבריו במילים "ואם סרבן אתה" ולא התחיל מיד בפירוש "מאן – כמו ממאן"?
ב. האם לפי רש"י המילה הזו היא תואר השם או פועל בזמן בינוני?
**
ג. למה קשר רש"י בין המילה "מאן" ופירושה "ממאן" במילת "כמו", ולא קשר בשום מלת קשור את "ממאן" עם "מסרב".
**
ד. בעל ספר הזכרון (בקראט) על רש"י משער שנפלה טעות סופר בדברי רש"י ויש לגרוס "ואין מאן כמו ממאן מסרב". ואולם רוב מפרשי רש"י לא קיבלו הגהה זו. הסבר את נימוקי המגיה ואת נימוקי מתנגדיו.
ד"ה ונלאו: לבקש רפואה למי היאור שיהיו ראויים לשתות.
ונלאו מצרים THE EGYPTIANS SHALL WEARY THEMSELVES in seeking a cure for the waters of the river that they may become fitted for drinking.
מה ראה רש"י שלא לפרש מילה זו עם הופעתה הראשונה במקרא בראשית י"ט י"א וילאו?