| א. "ולא יכול יוסף להתאפק..." |
| A. "And Joseph could not restrain himself" |
"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי"
"Then Joseph could not restrain himself before all those that stood by him; and he cried: 'Cause every man to go out from me.'"
הוציאו כל איש: אופייני הוא לרוח העם הישראלי, שיוסף אינו שוכח גם ברגעי הזעזוע הנפשי הגדול את החשבונות הפיקחים: הוא מפחד שלא ימצא הדבר חן בעיני פרעה, שעומד הוא להביא בימי הרעב מהגרים זרים לארץ מצרים, ולכן מכלכל הוא כעת את כל ענינו בסתר, כדי שיוכל להעמיד את פרעה לפני עובדה מוגמרת.
1. The German scholar, Gunkel, writes about our verse in his commentary to Genesis (Goettingen, 1917):
It is characteristic of the spirit of the Israelite nation, that Joseph does not forget clever calculations even in the midst of great emotional anguish: He is afraid that the matter will not find favor in Pharaoh's eyes; that he is about to bring foreign immigrants to the Land of Egypt during the days of famine. And he therefore administers all of his dealings privately, so that he can place Pharaoh in front of a fait accompli.
Prove the falsehood in his claim!
ותינוק מישראל הלומד תורה אינו זקוק לפירושם של רש"י ורמב"ן, בכור שור אברבנאל והבאור, כדי לדעת מה היו מניעיו של יוסף בצוותו להוציא כל איש מצרי מעליו.
2. In contrast, Benno Jacob argues:
A Jewish infant that studies Torah does not [even] require the commentaries of Rashi, Ramban, Abarbanel and the Biur in order to know Joseph's motivations for his command to remove every Egyptian man from him.
What is the thing that even a Jewish infant who studies Torah knows, regrading Joseph's motivations?
| ב. "להתאפק לכל הנצבים..." |
| B. "To restrain himself from all that stood..." |
"וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי"
"Then Joseph could not restrain himself before all (lekol) those that stood by him; and he cried: 'Cause every man to go out from me.'"
להתאפק. לסבול.
לכל הנצבים עליו. טעמו עד שיצאו כל הנצבים עליו. והוצרך לקרוא להוציאם
To restrain himself: To withstand.
before all (lekol) those that stood by him: Its explanation is, until all of those standing by him, went out. And he had to call to remove them.
1. מה ההבדל ביניהם בפירוש הלמ"ד של "לכל"?
1. What is the difference between them in their understanding of the [letter,] lamed in lekol (as it can be used for several prepositions)?
What could be his reasoning to prefer the explanation of R. Ibn Ezra over the explanation of Rashi?
2. בעל נימוקי שמואל על פירושי רש"י מעיר:
ואף שאיני כדאי להכריע ואפילו לדבר דבור בעלמא בפני עמודי וגאוני עולם ז"ל, אפילו הכי מפני אהבת האמת לאמיתו אני אומר, כי רואה אני את דברי הראב"ע ז"ל יותר מדברי רש"י ז"ל אחר בקשת מחילה ממנו ז"ל, יען כי לפי פירוש רש"י ז"ל אנו צריכים...
2. The author of the Nimukei Shmuel on Rashi's commentary remarks:
And even though I am not worthy to decide nor even say anything at all in front of these great pillars and geniuses of the world, may their memory be blessed – nevertheless on the account of love for complete truth, I say that after requesting an apology from Rashi, may his memory be blessed, I see the words of R. Ibn Ezra, may his memory be blessed, [as being more likely] than his, may his memory be blessed. For according to the explanation of Rashi, may his memory be blessed, we need...
| ג. "העוד אבי חי..." |
| C. "Does my father still live..." |
"I am Joseph; doth my father yet live?"
...ופירוש "חי" – בריא.
The word חי therefore has to be equated with בריא, healthy.
הכורם:
חתימת דברי יהודה החרידה את דמיונו ונדמה בעיניו כאלו אביו בסכנה, על כן צעק: "העוד אבי חי".
The Korem:
The end of Judah's words shook his imagination; so it appeared in his eyes as if his father was in danger. Hence, he yelled out, "Does my father still live?"
What is the difficulty all three of them address?
| ד. "אשר מכרתם..." |
| D. "Whom you sold..." |
"אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה׃"
"I am your brother Joseph, he whom you sold into Egypt."
What is his difficulty in our verse?
| ה. "אדון לכל מצרים..." |
| E. "Ruler over all of Egypt..." |
"and He hath made me a father to Pharaoh, and lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt."
"God hath made me lord of all Egypt"
מנחה חדשה, (ר' מאיר קאלוו):
ד"ה לאדון לכל מצרים: אל תאמר בלבבך: יוסף אפשר שהוא חשוב בעיני פרעה מפני חכמתו ומפני התועלת הגדול שבא לו על ידו אבל בשאר ערי מצרים לא היה חשוב כל כך מפני כי "מבית האסורים יצא למלוך". וכתוב בנמוסי מצרים, שלא ימלוך העבד, וכל שכן שישנאוהו בהיותו עברי, ואני איני רוצה לבוא אל עיר הממלכה, כדי שלא יודעו בני בחצר המלוכה ויהיה סבה להתעכב במצרים ואני איני רוצה להתעכב שם, כמו שאמרו (בראשית מ"ז ד') "לגור בארץ באנו", לכך אמר להם שיאמרו לאביו: 'שמני אלוקים לאדון לכל מצרים' ובאיזה מקום שתרצה לגור יש לאל ידי להושיבך בו. ולכן 'רדה אלי אל תעמוד', והיותר נאות לך ולבניך היא ארץ גושן.
Minchah Chadashah (R. Meir Calvo):
S.v. Lord of all Egypt: Do not say in your heart, "It is possible that Joseph is important in the eyes of Pharaoh because of his wisdom and because of the great usefulness that came to him from [Joseph]; but in the other cities of Egypt, he is not so important, since 'he came out of the prison to be king' – and it is written in the mores of Egypt that a slave cannot be king. And they would hate him all the more so, in his being a Hebrew. But I do not not want to go to the capital city" – such that he would be known to the king's courtiers, and it become a cause for being delayed there – "and I do not want to be delayed there," as they said (Genesis 47:4), "We have come to sojourn here." Hence [Joseph] said to them that they should say to their father, "'God has made me lord of all Egypt.' I have the power in my hand to place you in whatever place you want to live. And so, 'come down to me and do not be still.' And the most fit place for you and your sons is the Land of Goshen."
1. What is the curiosity in Joseph's words that the author of Minchah Chadashah is explaining?
2. Are you able to resolve the curiosity in a different way?
3. Are you able to find proofs that actually Joseph also did not want "to be delayed" (to become naturalized) in the Land of Egypt and be there much time?
| ו. "פן תורש" |
| F. "Lest you come to poverty" |
"lest thou come to poverty (tivaresh)"
פן תורש — The Targum renders this by דלמא תתמסכן LEST THOU BE IMPOVERISHED, for the verb is of the same root as we find in (1 Samuel 2:7) “The Lord maketh poor (מוריש) and maketh rich”.
It is like you shall be cut off. And similar [to this is], "to drive out (lehorish) nations" (Deuteronomy 4:38).
תתגרש מן הארץ ע"י רעבון, כמו (דברים ט' ג') "והורשתם ואבדתם מהר". מגזרת "ירש" יאמר "תורש", מן "יקש" יאמר (דברים ז' כ"ה) "תוקש בו".
דרך כבוד, כי לאחיו אמר "למחיה שלחני אלוהים לפניכם" ולשום לכם שארית, אבל לאביו לא רצה לומר כן ואמר, שאם תתעכב בארץ כנען, תורש, כי אני לא אוכל לשלוח לך לארץ כנען לחם רב מגנזי המלך, כי יחשדו אותי שאני מוכרו שם לעשות לי שם אוצרות כסף ולשוב אל ארצי ואל מולדתי, ובבואכם וידעו כי אתם אבי ואחי, יתן לי המלך רשות.
By way of respect. As to his brothers, he said, "it was to sustain, that God sent me here before you," and "to have you survive." But he did not want to speak like this to his father. So he said that if you will delay in the Land of Canaan, you will become poor. For I cannot send bread to you in the Land of Canaan from the treasuries of the king. As they will suspect me, that I am selling it there to make myself storehouses of silver [in order to] return to my land and to my birthplace. But in your coming, when they know that you are my father and brothers, the king will give me permission.
ר' שלמה דובנא, (באור):
(אחרי הביאו דעות ראב"ע ורשב"ם):
אבל רש"י פירש מלשון רשות ומסכנות, כי נמצא מהעניין הזה בכתוב בשלושה שרשים: (תהלים ל"ד) "כפירים רשו", שרשו רוש; (מלאכי א' ד') "כי תאמר אדום רוששני", שרשו רשש, (שמואל א', ב' ז') "ה' מוריש ומעשיר" – שרשו ירש - וכולם ענין הדלות והמסכנות. וכן פרש הרד"ק והוא הנכון. כי מה טעם לומר שיצא מן הארץ, כדי שלא יגרשנו הרעב משם...?
R. Shlomo Dubno (Biur):
(After bringing the opinions of R. Ibn Ezra and Rashbam) but Rashi explains it as an expression of poverty and indigence. As one finds this matter [of poverty] in Scripture with three roots: (Psalms 34:11) "Young lions have become indigent (rashu)," from the root, rosh; (Malachi 1:4) "If Edom says, 'We have been crushed (rushashenu),'" from the root, rashash; (I Samuel 2:7), "The Lord makes poor (morish) and makes rich," from the root, yirash. And they are all about poverty and indigence. And likewise did Radak explain; and it is correct. For what [would be] the reason to say that he should leave the Land so that famine not expel him from there?
שד"ל, אוהב גר (פירוש על תרגום אונקלוס):
דלמא תשתיצי (=תכרת) כן הוא בדפוסים עתיקים ומתוקנים, ורש"י הגיה "תתמסכן" ונוסח ראשון עיקר, כי מה צורך להוסיף "וכל אשר לך"?... פן תכרת ותמות ברעב אתה וביתך וגם עדרי צאנך.
Shadal, Ohev Ger (Commentary on Targum Onkelos:
"Lest you be cut off" – so is it in old and checked editions. But Rashi changed it to "become poor." But the first variant is the main one. As what would [then] be the need to add, "and everything that is yours?" ... [It means,] lest you be cut off and die from hunger – you, your household and also your flocks of sheep.
1. How many different understandings are given here to the word, tivaresh; and what are they?
2. Against whom are the final words of the Biur directed, and what is his proof?
3. What is Shadal's proof that Rashi's variant of the Targum Onkelos, "lest you become poor," is not correct?
4. מהי חולשת פירושו של רש"י?
4. What is the weakness in Rashi's explanation?
| ז. "ויטב בעיני פרעה..." |
| G. "And it was good in Pharaoh's eyes" |
"And the report thereof was heard in Pharaoh’s house, saying: ‘Joseph’s brethren are come’; and it pleased Pharaoh well, and his servants."
מדרש הגדול:
"וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו". אמרו: מה זה שהוא אחד – הורידנו מגדולתנו, הללו עשרה – על אחת כמה וכמה. הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ה) "שמח מצרים בצאתם" – בצאתם שמחו, בביאתם לא שמחו.
Midrash Hagadol:
"And it was good in Pharaoh's eyes and in the eyes of his servants" – they said, "If this one who is only one, brought us down from our greatness, all the more so will these, who are ten." This is that which is written (Psalms 105:38), "Egypt rejoiced in their leaving": In their leaving, they rejoiced; in their arrival they did not rejoice.
רש"ר הירש:
הנה גם עבדי פרעה השתתפו בשמחת יוסף: שמחו על כך, שמעתה קשרי משפחה יקשרו אותו אל הארץ לתמיד; אות היא למוסריותו הגדולה של יוסף, שגם בין משרתי המדינה לא קמו לו מקנאים.
R. S. R. Hirsch:
Behold, even Pharaoh's servants shared in Joseph's joy: They rejoiced, since from now on, his family ties would permanently tie him down to the land. It was [also] a sign of Joseph's great dedication that no one jealous of him among the servants of the state rose up against him.
1. לכאורה דברי המדרש סותרים את דברי הכתוב; מה רמז מצא המדרש בפסוקנו לדעתו?
1. The words of the midrash ostensibly contradict the words of the verse; what hint did the midrash find in our verse for its opinion?
2. What is typical of R.S.R Hirsch's way of thinking in this comment?