| א. "וישק יעקב לרחל" |
"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ
וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ"
And it came to pass, when Jacob saw Rachel the daughter of Laban his mother’s brother, and the sheep of Laban his mother’s brother, that Jacob went near, and rolled the stone from the well’s mouth, and watered the flock of Laban his mother’s brother.
"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ"
And Jacob kissed Rachel, and lifted up his voice, and wept.
"וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא וְכִי בֶן רִבְקָה הוּא..."
And Jacob told Rachel that he was her father’s brother, and that he was Rebekah’s son; and she ran and told her father.
ד"ה ויגד יעקב לרחל מאוחר, וטעמו וכבר הגיד יעקב לרחל ואחר כך "וישק" ורבים כמוהו.
ד"ה ויגש וישק לו: נשיקה עם למ"ד ביד או בכתף או בצואר ובלי למ"ד בפה.
Kiss. With a lamed, it is on the hand or on the shoulder or on the neck, and without a lamed it is on the mouth.
שיר השירים פרק א' פסוק ב':
ד"ה ישקני מנשיקות פיהו: כל נשיקה שהיא בלא למ"ד היא בפה, ר"ל בפניו, כמו (בראשית ל"ג ד') "וישקהו" ועם הלמ"ד ביד או בכתף או בלחי על פי מנהג המדינות, כמו (בראשית כ"ז כ"ו) "ושקה לי" (שם כ"ז) "וישק לו", וכן (בראשית כ,ט י"א) "וישק יעקב לרחל".
ד"ה ישקני מנשיקות פיהו: כל נשיקה שהיא בלא למ"ד היא בפה, ר"ל בפניו, כמו (בראשית ל"ג ד') "וישקהו" ועם הלמ"ד ביד או בכתף או בלחי על פי מנהג המדינות, כמו (בראשית כ"ז כ"ו) "ושקה לי" (שם כ"ז) "וישק לו", וכן (בראשית כ,ט י"א) "וישק יעקב לרחל".
ד"ה וישק יעקב לרחל: כיון שראתה שעשה כל זה בעבורה, קיבלה נשיקתו.
וישק, since she had realised that Yaakov had done all this on her account, she accepted his kiss. Furthermore, he had told them כי אחי אביה הוא, i.e. a son of her father’s sister, a son of Rivkah, who was known to all the people of Charan to have become married to Yitzchok.
ד"ה ויהי כאשר ראה יעקב: הזכיר בכתוב הזה כמה פעמים 'אחי אמו', להודיע כי כל מה שהשתדל יעקב בצאן להשקותם, ומה שהיה חומל על רחל בת לבן, לא עשה לכבוד לבן, רק לכבוד אמו. ומפני זה בכל פעם שיזכיר הכתוב שמו של לבן הרשע, יזכיר בכל פעם "אחי אמו", לבאר כי לא היה משקה את צאנו של לבן, כי אם בשביל שהיה אחי אמו. וזכר בלבו את אמו אשר אהבתו, שנתנה לו העצה לבוא אליו.
ועוד יש בזה טעם אחר: שהרי כשיראה אדם או ישמע מה שהוא חפץ, הנה זה סיבה לתוספת כח בכח תולדתו, ומפני שהיה אדם חושב כי טבעו של יעקב בראותו את רחל נמשך אחר תאוה גופנית, והוסיף בו כח בגלילת האבן, מה שלא היה עושה מתחילה, לכך הוצרך לומר כמה פעמים "אחי אמו" להורות כי לא נתוסף כח בטבעו לאהבת רחל, ולא היה לו בראייתה שום התעוררות, כטבעי שאר בני אדם, אבל הכל לאהבת אמו, ומפני זה הזכיר הכתוב את רחל ואת הצאן קודם שיזכיר "ויגל את האבן" ולא אמר "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ויגל את האבן".
. ויהי כאשר ראה יעקב, “it happened that as soon as Yaakov looked, etc.” We find that in this verse the Torah repeats the expression אחי אמו, “brother of his (Yaakov) mother” repeatedly. This is partly in order to explain why Yaakov was so concerned with helping to water the flocks as he had pity on Rachel, Lavan’s daughter. Whatever Yaakov did, whatever feat of strength he performed, he did not perform for the sake of Lavan but for the sake of his mother Rivkah. This is why every time the Torah had to mention the name of wicked Lavan, it contrasts him with his sister, Yaakov’s mother. Yaakov remembered his mother who had advised him to go to Lavan.
ר' יוסף אבן כספי:
ד"ה וישק יעקב לרחל: ראיתי את העם כמתאוננים על יעקב שעשה זה הפריצות, ובפרט החסידים מעמנו והזקנים, ואני חי ה', איני מצטער על מקרא זה, אבל אומר עם זה, שאין מנהג הארץ לנשוק בפה או בלחי, וחלילה לו ולנו שהיה זה בפה, רחמנא ליצלן, ואם חס ושלום עשה זה יעקב, מה נוכל לעשות? ויותר חזק מזה עשה משיח אלוקי יעקב! והרבה עמו פדות ית' וית'.
ד"ה וישק יעקב לרחל: ראיתי את העם כמתאוננים על יעקב שעשה זה הפריצות, ובפרט החסידים מעמנו והזקנים, ואני חי ה', איני מצטער על מקרא זה, אבל אומר עם זה, שאין מנהג הארץ לנשוק בפה או בלחי, וחלילה לו ולנו שהיה זה בפה, רחמנא ליצלן, ואם חס ושלום עשה זה יעקב, מה נוכל לעשות? ויותר חזק מזה עשה משיח אלוקי יעקב! והרבה עמו פדות ית' וית'.
ר' אהרן אבן אלרבי:
ד"ה ויגל את האבן: מהנוסף ושורשו "גלל" ולא אמר "ויגלול", לכך פירשו "כמעביר את הפקק מעל פי צלוחית" ובאחרים דיבר בלשון קל "וגללו", שכוחם חלוש בפעולה. וזהו משפט החושקים להתעצם בכל כחו להראות גבורתו בפני חשוקתו, ובפרט אם היתה יפת תואר כרחל. והאהבה מקלקלת את השורה, שנשקה קודם ששאלה בת מי את. ולא יאומן כי יסופר שנערה יפת תואר יוצאת בשדה לרעות צאן, כי תצא אש היצר בנעורת.
ד"ה ויגל את האבן: מהנוסף ושורשו "גלל" ולא אמר "ויגלול", לכך פירשו "כמעביר את הפקק מעל פי צלוחית" ובאחרים דיבר בלשון קל "וגללו", שכוחם חלוש בפעולה. וזהו משפט החושקים להתעצם בכל כחו להראות גבורתו בפני חשוקתו, ובפרט אם היתה יפת תואר כרחל. והאהבה מקלקלת את השורה, שנשקה קודם ששאלה בת מי את. ולא יאומן כי יסופר שנערה יפת תואר יוצאת בשדה לרעות צאן, כי תצא אש היצר בנעורת.
מנחה בלולה, (לר' אברהם מנחם רפ"א מפורט):
ד"ה ויגל: מדלא כתוב ויגלגל דקדקו חכמים ז"ל כמי שמעביר הפקק מעל הצלוחית (וע' רש"י)... וכן דרך הבחורים להראות גבורתם במעמד תשוקתם. על כן יאמרו המושלים, ששלמה המלך ע"ה היה יושב על מגדל ציון והיה מכיר בצפצופי העופות. שמע שני צפורים קטנים מצפצפים כל אחת לחברתה: "התרצי שאהרוס בנין זה המגדל?" ואז תיכף ציוה שלמה המלך ע"ה לפרוס המצודות ולכדו העוף והביאו אותו לשלמה ע"ה. אמר לו המלך: "איך יתוש כמוך יעלה על לבו להרוס מבצר כזה?!" אז השיב לו הציפור: "שלמה! איה איפה חכמתך?! הייתי מדבר עם חשוקתי ודרך החשוקים לעשות גבורה בפני חשוקותיהם, ומי שאין בידו לעשות, לפחות ישתבח במה שאין בו. ואני דיברתי עם חשוקתי".
ד"ה ויגל: מדלא כתוב ויגלגל דקדקו חכמים ז"ל כמי שמעביר הפקק מעל הצלוחית (וע' רש"י)... וכן דרך הבחורים להראות גבורתם במעמד תשוקתם. על כן יאמרו המושלים, ששלמה המלך ע"ה היה יושב על מגדל ציון והיה מכיר בצפצופי העופות. שמע שני צפורים קטנים מצפצפים כל אחת לחברתה: "התרצי שאהרוס בנין זה המגדל?" ואז תיכף ציוה שלמה המלך ע"ה לפרוס המצודות ולכדו העוף והביאו אותו לשלמה ע"ה. אמר לו המלך: "איך יתוש כמוך יעלה על לבו להרוס מבצר כזה?!" אז השיב לו הציפור: "שלמה! איה איפה חכמתך?! הייתי מדבר עם חשוקתי ודרך החשוקים לעשות גבורה בפני חשוקותיהם, ומי שאין בידו לעשות, לפחות ישתבח במה שאין בו. ואני דיברתי עם חשוקתי".
מנחה בלולה, (לר' אברהם מנחם רפ"א מפורט):
ד"ה וישק יעקב: על ידיה או בגדיה.
ד"ה וישק יעקב: על ידיה או בגדיה.
And Jacob kissed Rachel, and lifted up his voice, and wept.
מנחה בלולה, (לר' אברהם מנחם רפ"א מפורט):
ד"ה ויגד יעקב כי אחי: התנצל על שנשקה.
ד"ה ויגד יעקב כי אחי: התנצל על שנשקה.
And Jacob told Rachel that he was her father’s brother, and that he was Rebekah’s son; and she ran and told her father.
ד"ה וישק: נראה לפרש נשיקה דכאן התחברות מהשבי והתדבקות רצוני כענין (תהלים פ"ה) "צדק ושלום נשקו", שטעמו שהצדק יהיה מדובק עם השלום ולא יפרדו. וטעם וישק יעקב לרחל שהתחבר עמה במחשבתו ורצונו, כדאמרינן (במ' מגילה יג ע"ב) "אמר לה יעקב: מינסבית לי? (=התנשאי לי), אמר לו: אין (=הן)". (פערלאבונגס מפערבינדונג)
1. מה הן התפישות השונות של התנהגות יעקב בדברי הפרשנים? מי הקרובים בדעותיהם ומי המנוגדים תכלית ניגוד?
**
2. במה שונה ראב"ע מכולם? למה התכוון בדבריו "ורבים כן"? הדגם.
3. הסבר את דברי אבן כספי המסומנים בקו.
4. מי מכל המפרשים הנ"ל מבסס את דעתו על לשון הכתוב?
| ב. "ויספר ללבן..." |
"וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"
And it came to pass, when Laban heard the tidings of Jacob his sister’s son, that he ran to meet him, and embraced him, and kissed him, and brought him to his house. And he told Laban all these things.
ד"ה ויספר ללבן: שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטלו ממונו ממנו.
ויספר ללבן HE TOLD LABAN that he had come only because he was forced to do so by his brother, and that all his money had been taken from him.
ד"ה את כל הדברים האלה: שאביו ואמו שלחוהו אל אנשי משפחתו.
את הדברים האלה. that his father and mother had sent him to the members of his family.
ד"ה את כל הדברים האלה: דברי הברכה.
ד"ה את כל הדברים האלה: שבאו לידו הבכורה והברכה, כדי שיתרצה לו לבן להשיא לו בתו, ועוד סיפר לו איך ברח מפני עשו אחיו, שלא יתמה איך בא ריקם בלא שום דבר.
ויספר ללבן את כל הדברים האלה, “he told Lavan in detail about all these events;” i.e. how he had acquired the birthright and subsequently the blessing, in order that Lavan would agree to give him Rachel in marriage. He also told him that he had been forced to flee from his brother Esau in order to explain why he had arrived emptyhanded.
ד"ה ויספר ללבן: להודיע שלא בא אליו לצורך פרנסה אלא להימלט מאחיו ושבמצות אמו ישב עמו.
ויספר ללבן, in order to inform Lavan that he had not come to him because he needed to look for a livelihood, but rather to that he was escaping from the wrath of his brother and that his mother had commanded him to go to Lavan and to stay there for a while.
*
1. במה שונה הרשב"ם מכל שאר הפירושים ומה הניעו לפרש כן?
**
2. רש"י זהיר מאד בבחירת הדיבור המתחיל ובהגבלתו. מה ראה שלא אמר דבריו כאן לד"ה את כל הדברים האלה?
| ג. "אך עצמי..." |
"וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה"
And Laban said to him: ‘Surely thou art my bone and my flesh.’ And he abode with him the space of a month.
ד"ה אך עצמי ובשרי: מעתה אין לי לאספך הביתה, הואיל ואין בידך כלום. אלא מפני קורבה אטפל בך חודש ימים. ואף זו לא לחינם, שהיה רועה צאנו.
אך עצמי ובשרי SURELY THOU ART MY BONE AND MY FLESH — Really, I have no reason to take you into my house, since you have brought nothing with you; but because of our relationship I will put up with you for “the space of a month”. Thus, indeed, he did, but even this was not for nothing, for he tended Laban’s sheep.
ד"ה אך עצמי: פירוש: באמת. וכן (תהלים ע"ג) "אך טוב לישראל אלוקים"; (ישעיה ס"ג ח') "אך עמי המה" והדומים להם. אמר לו: אל תחוש אם יצאת מבית אביך, כי לא תחסר עמי דבר.
ויאמר...אך עצמי, the word אך in this instance means “truly!” It appears in this meaning in several other passages in the Scriptures, as for instance, Psalms 73,1 אך טוב לישראל”G’d is truly good to Israel.” Or, Isaiah 63,8 אך עמי המה, “truly, they are My people!” Essentially, what Lavan said to Yaakov was that he should not worry about having left home seeing that all he needed would be provided for him by Lavan.
1. מה ההבדל בין רש"י לרד"ק בפירוש המלה "אך"?
2. איך אפשר לפרש את שני הפסוקים המובאים ברד"ק כהוכחה לפירושו, אם נקבל את פירושו של רש"י למלה "אך"?
3. השווה את דברי רש"י כאן לדבריו בפרק כ"ג פסוק י"ג:
ד"ה אך אם אתה לו שמעני: אתה אומר לי לשמוע לך וליקח בחנם, אני אי אפשי בכך, אך אם אתה לו שמעני, הלואי ותשמעני.
ד"ה אך אם אתה לו שמעני: אתה אומר לי לשמוע לך וליקח בחנם, אני אי אפשי בכך, אך אם אתה לו שמעני, הלואי ותשמעני.
מה הקושי המשותף לשני המקומות, ומהי הדרך ליישוב הקושי הזה בשני המקומות?
השווה את פירושי רש"י ל"אך" במקומנו ובכ"ג י"ג (בשאלה הקודמת) לדבריו:
ד"ה ואך את דמכם: אף ע"פ שהתרתי לכם נטילת נשמה בבהמה, את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו.
ואך את דמכם HOWEVER YOUR BLOOD — Although I have permitted you to take the life of cattle yet your blood I will surely require from him amongst you who sheds his own blood (see Bava Kamma 91b).
ד"ה אך בעשור לחדש: כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין מכפר הוא לשבים ואינו מכפר לשאינם שבים.
אך — The words אך and רק wherever they occur in Scripture have a limitative force; here the word implies: it (Yom Kippur) makes expiation for those who repent, but it does not make expiation for those who do not repent (אך... יום הכפורים הוא — in a limitative sense it is Yom Kippur) (Shevuot 13a; cf. Rashi on Exodus 34:7).
האם מפרש רש"י באחד משני המקומות האלה את ה"אך" כפי שפירשו במקומנו (ובפרק כ"ג י"ג)?
5. לפי דעת בעל העמק דבר אפשר להוכיח את דברי רש"י האחרונים "ואף זו לא לחנם, שהיה רועה צאנו" מלשון הכתוב בפסוק י"ד. כיצד?
| ד. "לא יעשה כן... לתת הצעירה לפני הבכירה" |
"... לֹא יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה"
And Laban said: ‘It is not so done in our place, to give the younger before the first-born.
ר' אליעזר אשכנזי, בספר מעשי ה':
אמר לבן כמקנטר ליעקב: "לא יעשה כן במקומנו..." כלומר, במקומך עושים מן הצעיר בכור, שלקחת בכורת עשו, אבל במקומנו לא ילקח הבכורה מן הגדולה לצעירה. ודוק וראה, שלא אמר "לתת הקטנה לפני הגדולה", כפי מה שנאמר קודם (פסוק ט"ז) "שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל", אבל קראה 'בכירה' ו'צעירה' כדי לקנטר, שיעקב נקרא "צעיר" ועשו היה "הבכור", לכן אמר בלשון כזה: אתה הצעיר ולקחת הבכורה מאחיך, ולא יעשה כן במקומנו.
אמר לבן כמקנטר ליעקב: "לא יעשה כן במקומנו..." כלומר, במקומך עושים מן הצעיר בכור, שלקחת בכורת עשו, אבל במקומנו לא ילקח הבכורה מן הגדולה לצעירה. ודוק וראה, שלא אמר "לתת הקטנה לפני הגדולה", כפי מה שנאמר קודם (פסוק ט"ז) "שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל", אבל קראה 'בכירה' ו'צעירה' כדי לקנטר, שיעקב נקרא "צעיר" ועשו היה "הבכור", לכן אמר בלשון כזה: אתה הצעיר ולקחת הבכורה מאחיך, ולא יעשה כן במקומנו.
**
1. מהי התמיהה בדברי לבן המתיישבת על ידי דבריו אלה? השווה פסוקנו לבראשית כ' ט' ובראשית ל"ד ז'.
**
2. כיצד נוכל לקבל את דברי ר' אליעזר אשכנזי, גם אם נפרש את המילים "את כל הדברים האלה" בפסוק י"ג כפי שפירשם הרשב"ם?