פרשת תולדות תשכ"ח - ברכת יצחק ליעקב
א. ברכות יצחק ליעקב
לדעת כמה מפרשנינו לא היה עניין הרמאות לרוחו של יעקב כלל ועשה מה שעשה רק כדי לקיים מצות אמו, והיה רצוי לו בעומק לבו שיגלה יצחק את התרמית עוד לפני שיברכו, ואז יברך את מי שיש בדעתו לברך.
*
1. מצא רמזי לשון אחדים לחיזוק דעה זו!
שד"ל, בכורי עתים שנת תקפ"ח עמוד 105:
נשאול נשאלתי בעניין ברכות יצחק ליעקב ועשו ובעניין תחבולת רבקה אמנו, הנראה למראה עיניים עקבה ומרמה, ולא מצאתי מענה מספק. וכשהעמקתי אחרי כן החקירה בדעה צלולה מצאתי כיד ה' הטובה עלי, כי כעב תעופנה כל תלונותינו על אבינו ועל אמנו הצדיקים ושאמנם לא היה העניין כלל על הדרך שחשבנוהו עד היום. אולי תיטיב בעיניך השמועה הזאת, קחנה ועיניך שים עליה. ודע ידידי, כי מעולם לא עלתה על דעתו של אבינו הצדיק יצחק עליו השלום שיהיה עשו הוא היורש את ברכת אברהם, כלומר הברכה הנצחית אשר נתן אלוקים לאברהם, הכוללת היותו ידיד ה' ושיהיה ה' לו לאלוקים, ושירבה ויהיה לגוי גדול ויירש את הארץ הנבחרת; הברכה הזאת מימיו לא חשב יצחק להורישה לעשו, כי לא נעלם ממנו, כי לא חפץ ה' בו, להיותו פרא אדם, איש זדון, איש דמים יותר מן החיות הטורפות, כי היה מתגבר עליהן, והניח אומנותן של אברהם ותפש אומנותו של נמרוד. אלא שעם כל רוע מידותיו, הנה מידה טובה היתה בו, שהיה מכבד אביו ואוהב אותו, ומזה נמשך שגם אביו אהבו. אפס כי לא נמשך מזה שיחשוב יצחק היות עשו בחיר ה', רק כל ימיו גמר בלבו להעמיד תחתיו את יעקב אשר היה מנהג אבותיו הקדושים בידו, איש תם יושב אהלים והוא יירש ברכת אברהם, הברכה הנצחית אשר תעמוד לו ולזרעו עד עולם. והנה כדרך אשר לא הוצרך אברהם אבינו לברך את יצחק לפני מותו, כי ידע היותו ברוך ה', וכן מצאנו ראינו: ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלוקים את יצחק בנו, אבל הוצרך אברהם לתת מתנות לבני הפילגשים בל יבואו ויירשו ארץ עם יצחק – ככה ראה יצחק אבינו, שלא היה צריך לברך את יעקב, כי בלי ספק יברכהו ה', מאחר שהיו בו כל מידות טובות שבאברהם. אבל ראה שהיה צריך לברך את עשו ולא היה יוצא ידי חובתו במתנות, כי היה גם הוא בן רבקה, וגם היה בכור, וגם היה חביב לו. ומפני שלא היתה מידה טובה בעשו רק כיבוד אביו, ומפני שגם יצחק היה אוהבו בגלל הציד, לפיכך כדי למצוא פתח לברכה, ציוהו שיצא השדה ויצוד ציד ויעשה מטעמים ויביאם אליו. ובזה, כאשר יקבל ממנו ההנאה הזאת, אשר היא לבדה מידה טובה שהיתה בעשו, יתעורר לברכו בנפש חפצה. וזהו שאמר לו (כ"ז ד') "בעבור תברכך נפשי", ולא מצינו "ברכת נפש" אלא זו. והטעם: אע"פ שהשכל והדעת אולי לא יסכימו לברכך, הנה לפחות הנפש המתאוה והמרגשת – היא תברכך. ורבקה לא ירדה לסוף דעתו של הצדיק – כמו שלא ירדו לסוף דעתו גדולי המפרשים – וחשבה היות כוונת יצחק להוריש לעשו את ברכת אברהם בהחלט, ושיעקב יאבד בצדקו. ולהיותו איש תם יושב אוהלים כאבותיו הקדושים, תילקח ממנו הברכה, אשר לפחות ראוי הוא שתינתן לשניהם כאחד, בדרך שעשה אחרי כן יעקב אשר ברך שנים עשר בניו יחד, ובהינתנה לעשו לבדו היה בזה עושק רב וגזל משפט ועול וחמס, בשיעור המספיק להתיר ולהפשיר את הערמה אשר ציותה ליעקב, שיערים כדי שיגנוב מיד הגנב. ואולם, סוף המעשה יעיד על תחילת המחשבה והוא יורה בברור כי מעולם לא עלה על דעתו של יצחק ליטול מיעקב את הברכה הראויה לו.
2. מה הן ההוכחות מ'סוף המעשה' המורים "בברור כי מעולם לא עלה על דעתו של יצחק" שיהיה עשו הוא היורש "את הברכה הכוללת היותו ידיד ה' ושיהיה ה' לו לאלוקים ושיהיה לגוי גדול..."?
3. במה מצדיק שד"ל את מעשיה של רבקה?
4. האם הברכה שהיתה מכוונת לעשו וניתנה ליעקב בטעות נתקיימה ביעקב או בעשו?
5. שד"ל חזר בו אח"כ מדבריו דלעיל והביא (בפירושו לתורה) פירוש אחר לכל פרקנו. עיין בדבריו שהובאו בגיליון תולדות תשכ"א והסבר מהו ההבדל בין פירושו ההוא ובין פירושו הראשון שכתב בבכורי עיתים.
ב. עונש יעקב
"וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו"
And she put the skins of the kids of the goats upon his hands, and upon the smooth of his neck.
לדעת כמה מדרשים נענש יעקב על מעשהו זה של הטעיה מידה כנגד מידה. היכן?
ג. "אנכי עשו בכורך..."
"אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי"
And Jacob said unto his father: ‘I am Esau thy first-born; I have done according as thou badest me. Arise, I pray thee, sit and eat of my venison, that thy soul may bless me.’
ד"ה אנכי עשו בכרך: אנכי המביא לך, ועשו הוא בכורך (ע"פ מדרש תנחומא ישן).
אנכי עשו בכרך I AM ESAU THY FIRST-BORN — I am he that brings food to you, and Esau is your first-born.
ד"ה עשיתי: כמה דברים כאשר דברת אלי.
עשיתי I HAVE DONE many things at different times כאשר דברת אלי ACCORDING AS THOU SPAKEST UNTO ME
ד"ה ויאמר אני: לא אמר "אני עשו" אלא "אני".
ויאמר אני AND HE SAID I AM — He did not say, “I am Esau”, but “It is I”.
ר' אהרן אבן אלרבי, (נולד במחצית השניה של המאה הי"ד בסיציליאה) פירוש על רש"י:
ד"ה אנוכי עשו בכורך: מה שפרשו בו רבותינו ז"ל יתכן להיותו אמת כפי מחשבת המדבר ולא השומע.
ר' אהרן אבן אלרבי, (נולד במחצית השניה של המאה הי"ד בסיציליאה) פירוש על רש"י:
ד"ה כאשר דברת: להביא מטעמים.
עשיתי I HAVE DONE many things at different times כאשר דברת אלי ACCORDING AS THOU SPAKEST UNTO ME
ר' אהרן אבן אלרבי, (נולד במחצית השניה של המאה הי"ד בסיציליאה) פירוש על רש"י:
ד"ה ואכלה מצידי: כמו ואכול מצידי; אין הגדיים 'צידה' - שקר ענה לאביו.
ר' אהרן אבן אלרבי, (נולד במחצית השניה של המאה הי"ד בסיציליאה) פירוש על רש"י:
ד"ה ויאמר אני: הרבה מפרשים פירשו על זה להצלת יעקב וכולם ישא רוח. והאמת שכל המחבר או הנשבע על דעת השומע יקובל הדבר ולא על דעת המשיב דבר. כי שלום אל רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. העולה מזה (הושע י"ב ד') "בבטן עקב את אחיו" ובאונו רמה את אביו.
1. מהן שתי טענותיו של ר' אהרן נגד פירושו של רש"י?
2. למה אין הוא מביא את הפסוק מהושע י"ב ד' כלשונו אלא משנהו בסופו?
ד. "אתה זה בני עשו"
"אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו"
And he said: ‘Art thou my very son Esau?’ And he said: ‘I am.’
נראה שאתה בני עשו.
אתה זה בני עשו, it would appear that you are my son Esau.
לא כחוזר ומסתפק... אלא בשביל שנדרש לעורר אהבה להמתברך... הזכרת השם מועיל לעורר אהבה. כאשר יבואר להלן (בראשית מ"ח ח') לפסוק בירמיהו "כי מדי דברי בו זכור אזכרנו...".
1. לאיזה פירוש לפסוקנו מתנגדים שניהם ומה נימוקם?
2. היכן מצינו במקרא שהזכרת השם הוא ביטוי לאהבה או בא לעוררה?
3. מה ההוכחה בפסוקי פרקנו שרצה יצחק לעורר עוד יותר אהבתו למתברך לפני שיברכו?
ה. "גם ברוך יהי.."
"... וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרְכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה"
And Isaac trembled very exceedingly, and said: ‘Who then is he that hath taken venison, and brought it me, and I have eaten of all before thou camest, and have blessed him? yea, and he shall be blessed.’
"וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי"
And he said: ‘Is not he rightly named Jacob? for he hath supplanted me these two times: he took away my birthright; and, behold, now he hath taken away my blessing.’ And he said: ‘Hast thou not reserved a blessing for me?’
ד"ה גם ברוך יהיה: שלא תאמר אלמלא שרימה יעקב לאביו, לא נטל את הברכות, לכך הסכים וברכו מדעתו.
גם ברוך יהיה YEA, AND HE SHALL BE BLESSED — In order that you may not say “If Jacob had not deceived his father he would never have received the blessing”, he, therefore, confirmed it, blessing him now of his own free will (Genesis Rabbah 67:2).
ד"ה הכי קרא שמו: ...תנחומא: למה חרד יצחק? אמר: שמא עוון יש בי שברכתי הקטן לפני הגדול ושניתי סדר היחס? התחיל עשו מצעק: "ויעקבני זה פעמים" אמר לו אביו: "מה עשה לך?" אמר לו: "את בכורתי לקח!" אמר (יצחק): בכך הייתי מיצר וחרד, שמא עברתי על שורת הדין. עכשו לבכור ברכתי – "גם ברוך יהיה!"
הכי קרא שמו IS IT BECAUSE HE HAS BEEN CALLED [JACOB]—This is a question, like (29:15) “Is it because (הכי) thou art my brother?” Perhaps that is why they have given him the name Jacob — in reference to what was to happen in the future — that he would some time or other supplant me (יעקבני)? (Tanchuma). Why did Isaac tremble? He thought: Perhaps I have sinned in blessing the younger before the elder, thus changing the order of relationship between them. But when Esau began to cry out, “for he hath supplanted me these two times”, his father asked him, “What did he do to you?” He replied, “He took away my birth-right”. Isaac thereupon said, “It was on account of this that I was grieved and trembled: perhaps I had overstepped the line of strict justice. Now, however, I have really blessed the first-born — ‘And he shall indeed be blessed’”.
ר' אהרן אבן אלרבי:
ד"ה את בכורתי לקח: פירש רש"י בכך הייתי מיצר וחרד... אין זה הפירוש אמת, שקודם שאמר עשו את בכורתי לקח, אמר "גם ברוך יהיה".
ר' שלמה לוריא, יריעות שלמה:
"עד שישמע שאמר עשו..." מקשין העולם: והלא מקרא "ויעקבני" הוא אחר פסוק "גם ברוך יהיה"? ואין שייך לומר אין מוקדם ומאוחר דסיפור הענין מוכח כן. ונראה דלא קשיה מידי, דבודאי עשו צעק מיד בקול רם: מה עשה לי האח הזה, שעקבני פעמים...?! ושמע אביו – ועשו צעק בודאי כדי שישמע אביו – וענה יצחק "גם ברוך יהיה". והנה כשמוע עשו דברי אביו שאמר "גם ברוך יהיה" אחרי טענותיו, שאמר ומנה 'ויעקבני פעמים' ולא השגיח, אז אמר לו: "הכי קרא שמו יעקב"... כלומר: אני מרגיש שאהוב בעיניך רמאותו ועקבתו ומשום כך קראת שמו "יעקב" ולא "עקב", משום שיעקבני פעמים.
1. אין מדרכו של רש"י להביא מדרשים אלא אם ראה קושי בפסוק שלא יכול ליישבו בדרך הפשט. מה הקושי כאן שבא מדרש זה ליישבו?
2. מהי הקושיה על המדרש הזה שמקשים שני מפרשי רש"י אלה?
**
3. בעל משכיל לדוד (ר' דוד פארדו) מוצא סעד לדברי המדרש בלשון הכתוב. היכן?
ו. "לקח" בתרגום אונקלוס
"אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי"
And he said: ‘Is not he rightly named Jacob? for he hath supplanted me these two times: he took away my birthright; and, behold, now he hath taken away my blessing.’ And he said: ‘Hast thou not reserved a blessing for me?’
ית בכירותי נסיב והא כען קביל ברכתי.
**
מה סיבת תרגום פעל אחד (לקח) בשני פעלים שונים?