תוספות מסכת מכות דף ב עמוד א
מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים כו' - תימה כיון דאם הוזמו אינן נעשין בן גרושה וחלוצה א"כ גם בשלא יוזמו איך יעשה על פיהם בן גרושה דהכי הוא האמת ואמאי הא הויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה ואין זה עדות וי"ל כיון דלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר אתה יכול להזימה וקשה דא"כ מאי קאמר פרק היו בודקין (סנהדרין דף מא.) גבי עדי נערה המאורסה דאיהי לא מיקטלא דכיון דאינהו לא מיקטלי משום שיכולין לומר לאסרה על בעלה באנו והויא לה עדות שאי אתה יכול להזימה ומאי קאמר והא מ"מ לוקין וי"ל דהתם כיון שבאין לחייבה מיתה וזממו להרוג את הנפש לא מיקיים כאשר זמם במלקות דהא בהדיא כתיב נפש בנפש גבי הזמה דעדות נפשות ולא חשיב יכול להזימה במלקות אבל הכא שלא כוון אלא לשווייה בן גרושה ובן חלוצה דליכא כי אם לאו בעלמא כיון שלקו חשיב שפיר עדות שאתה יכול להזימה ועי"ל דגבי עדות דבן גרושה וחלוצה לא חיישינן כלל באתה יכול להזימה דמהיכא נפקא לן דבעינן עדות שאתה יכול להזימה מכאשר זמם והא מוכח בגמרא דכאשר זמם לא נכתב לגבי עדות דבן גרושה ולא קאי כלל עליה בשום צד שבעולם אבל התם גבי נערה המאורסה ודאי כאשר זמם קאי נמי עליהן דאם התרו בה מיקטלי אינהו בשהוזמו ואילו איהי בלא הוזמו (והתם מיירי בלא התרו וכיון דכאשר זמם קאי עלייהו) לכך בעינן אתה יכול להזימה ויש לדקדק אמאי לא נקט מעידין אנו באיש פלוני שהוא ממזר כו' דזה הוה שייך בין בישראל בין בכהנים ובן גרושה לא פסיל אלא בכהנים ויש ליישב דנקטיה משום דקאי אזוממי בת כהן כדאיתא בגמרא ולכך נקט מידי דשייך בכהונה.
חידושי הריטב"א מסכת מכות דף ב עמוד א
אלא לוקה את הארבעים, ומפרש בגמרא דנפקא לן האי מלקות מדאורייתא מדכתיב והצדיקו את הצדיק וכדאיתא בגמרא.
והקשו בתוספות דהכא תנינן דאפילו בעדות שאי אתה יכול להזימה עדות כשרה היא ודנין בה, דכי לא מקיימי בה הזמה ממש לוקין עליה והמלקות עומדת במקום הזמה, ואילו בכמה דוכתין אמרינן דכל שאי אתה יכול להזימה ממש אינו עדות ואין דנין בה כלום, וכדאמרינן (סנהדרין ע"ח א') לענין עדים שהעידו (בראובן שהרג את הטרפה) [בטריפה שהרג] שאינו נהרג לפי שאין אתה יכול להזימה להרגם כיון שהם אינם טריפה דבעינן כאשר זמם לעשות לאחיו וליכא, ואפילו תימא דשאני התם דעדותם על הטריפה אינו כלום דגברא קטילא בעו למיקטל, הא אמרינן נמיבמסכת סנהדרין (מ"א א') דעידי נערה מאורסה שהוזמו אינן נהרגין והיא עצמה אינה נהרגת ובשלא התרו ממש ואע"פ שהיא (סברא) [חבירה] ואליבא דר' יוסי דאמר חבר אינו צריך התראה, וטעמא דמילתא לפי שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו, וכיון שאין אתה יכול לקיים בהם הזמה אינה נהרגת דאין עדותן עדות, ואמאי נקבל עדותן ואם יוזמו יהיו לוקין, ותירצו דשאני התם דבאים לחייבה מיתה, ומלקות לגבי מיתה לאו כלום הוא, והלכך עדות שאי אתה יכול להזימה הוא, אבל הכא שאין באין להעיד אלא בפסול בן גרושה שפיר מיקיים כאשר זמם במלקות וכיון שלוקין עדות שאתה יכול להזימה הוא, וכן אתה אומר במעידין שהרג את הנפש בשוגג ולענין גלות
רש"י מסכת בבא קמא דף עה עמוד ב
היכא דאמרי לא ידעינן באיזו יום באיזו שעה - דאיכא למימר דלהכי עבדי דמסתפו דלא ליתו סהדי דלזמינהו והלא באותה שעה עמנו הייתם ועדים שקרנים הם.
שו"ת נודע ביהודה מהדורא קמא - אבן העזר סימן עב
כל זה אני אומר לרווחא דמלתא ובגוף הדין ת"ל אנהרינהו לעיינין וכוונתי האמת בדעת הרא"ש דהרי אמרו בסנהדרין ריש פרק היו בודקין מה בין חקירות לבדיקות חקירות אמר אחד מהן איני יודע עדותן בטילה בדיקות אפילו שניהם אמרו אין אנו יודעין עדותן קיימת. ופריך בגמרא מכדי אידי ואידי דאורייתא מה בין חקירות לבדיקות א"ל הכי השתא חקירות אמר אחד א"י הוי ליה עדות שאי אתה יכול להזימה בדיקות אמר א"י עדות שאתה יכול להזימה הוא עכ"ל. נמצא אף דהבדיקות הם דאורייתא הוא רק לענין זה שצריך הדיין לבודקם פן ימצא בדבריהם שקרים שיכחישו זא"ז אבל אם לא הכחישו זא"ז רק אמרו א"י אז לא קפיד קרא וכן בחקירות אי מטעם הכתוב ודרשת וחקרת לחוד היה ראוי להיות כמו בבדיקות שצריך הדיין לחוקרם פן ימצא בדבריהם שקרים ואז היה עדותן בטילה אבל אם אמרו א"י היה ראוי להיות כמו בבדיקות עדותן קיימת לולא טעם אחר שיש בחקירות דבעינן עדות שאתה יכול להזימה שזה טעם אחר לביטול עדותן באיני יודע ולא מטעם הכתוב ודרשת ותקרת /וחקרת/. דוק בדברי כי המה נכונים למעיין
והנה ריש מס' מכות בתוספות ד"ה מעידין הקשו התוס' תימא כיון דאם הוזמו אינם נעשים בן גרושה א"כ גם כשלא יוזמו איך יעשה על פיהן בן גרושה דהכי הוא האמת ואמאי הא הוי לה עדות שא"א יכול להזימה ואין זה עדות. ותירצו בדוחק. ואח"כ כתבו ועי"ל דגבי עדות דבן גרושה לא איכפת לן כלל באתה יכול להזימה דמהיכא נפקא לן כלל דבעינן עדות שאתה יכול להזימה מן כאשר זמם והרי מוכח בגמרא דכאשר זמם לא נכתב כלל גבי עדות ב"ג ולא קאי על זה כלל בשום צד ע"ש בתוס'. והנה זה ודאי דעדים המעידים על ב"ג צריכין דו"ח דהרי כל העדות שבתורה צריכין דו"ח מטעם הכתוב ודרשת וחקרת מ"מ אי"ל לא בעינן כיון דכאשר זמם לא קאי עלה ואז החקירות והבדיקות שוים דשניהם דאורייתא ומכתוב אחד נפקי ודרשת וחקרת היטב.
שו"ת בית הלוי חלק ג סימן ו
[ג] עוד י"ל דהרי הא דבעינן שיהיה יכול להזימן נפקא לן מקרא דכתיב בהו והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו [ודרשינן שתשקר גופו של עדות דהיינו הזמה של עמנו הייתם] ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, וא"כ הרי בהאי קרא כתיב דאם יתזמו העדים ע"י עמנו הייתם יתחייבו כאשר זמם, ובאה הקבלה דאין עדותן מתקיים רק כשאפשר לקיים בהו האי קרא, וא"כ הא דאמרינן בכמה דוכתי בגמרא דבעינן עדות שיכול להזימן סובל שני ענינים וכוונות. אחת דבעי דוקא שיהיה יכול להזימם דהיינו להכחישם ע"י הזמה דעמנו הייתם וכדכתיב בקרא והנה עד שקר העד, שנית דבעינן שיוכל לקיים בהם חיובא דכאשר זמם כדכתיב סיפא דקרא ועשיתם לו כאשר זמם, וא"כ גם בהני עדיות דלא שייך בהו חיובא דכאשר זמם כלל בשום אופן וכמו בעדי בן גרושה דממעטינן מדכתיב לו ולא לזרעו, מ"מ גם בהו בעי שיהיה יכול להזימם דהיינו לבטל עדותם ע"י הזמה דעמנו הייתם ולקיים בהו קרא דוהנה עד שקר העד לשקר גופו של עדות ולסתור דבריו, דאע"ג דסיפא דקרא דכאשר זמם לא שייך בהו מ"מ רישא דוהנה עד שקר העד הא שייך גם בהו דלא מתכשרי שום עדות רק שיהיה אפשר לקיים בהו הך והנה שקר העד, וזה א"א בלא דו"ח, ומש"ה גם בהו פסול אינו יודע,