אלישע בן אבויה - "אחר"

Byחדוה יחיאלי

מדרש ישראלי

משנה אבות ד׳:כ׳

(כ) אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמַה הוּא דוֹמֶה, לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.

Pirkei Avot 4:20

(20) Elisha ben Abuya says: One who learns as a child is compared to what? To ink written on new parchment. And one who learns as an elder is compared to what? To ink written on scraped parchment. Rabbi Yose bar Yehuda, man of Kfar HaBavli, says: One who learns from young ones is compared to what? To one who eats unripe grapes and drinks wine from its press. And one who learns from elders is compared to what? To one who eats ripe grapes and drinks aged wine. Rebbi says: Do not look at the jug but rather at what is in it. For there are new jugs full of old, and old that do not have even new within them.

חגיגה י״ד ב:מ״ח-ס״ד

ת"ר ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא אמר להם ר"ע כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון לנגד עיני בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו אחר קיצץ בנטיעות רבי עקיבא יצא בשלום

Chagigah 14b:8-10

The Rabbis taught: There were four who entered the Orchard, and they are - Ben Azzai, Ben Zoma, Acher (Elisha Ben Avuya) and Rabbi Akiva. Rabbi Akiva said to them: "When you reach near the pure marble stones, do not say 'Water, water'," Because it is said, "A speaker of lies shall not abide before my eyes (Psalms 101:7)." Ben Azzai glanced and died, and upon him the verse says, "precious in the eyes of God is the death to his pious (Psalms 116:15)." Ben Zoma glanced and was hurt, and upon him the verse says, "Honey you have found- eat [only] your fill, lest you become satisfied of it and regurgitate it (Proverbs 25:16)." Acher chopped down saplings. Rabbi Akiva went out in peace.

חגיגה ט״ו א

אחר קיצץ בנטיעות עליו הכתוב אומר (קהלת ה, ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך מאי היא חזא מיטטרון דאתיהבא ליה רשותא למיתב למיכתב זכוותא דישראל אמר גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי שמא חס ושלום ב' רשויות הן אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי דנורא א"ל מ"ט כי חזיתיה לא קמת מקמיה איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר יצתה בת קול ואמרה (ירמיהו ג, יד) שובו בנים שובבים חוץ מאחר

אמר הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא נפק אחר לתרבות רעה נפק אשכח זונה תבעה אמרה ליה ולאו אלישע בן אבויה את עקר פוגלא ממישרא בשבת ויהב לה אמרה אחר הוא

שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה א"ל מאי דכתיב (קהלת ז, יד) גם את זה לעומת זה עשה האלהים אמר לו כל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו ברא הרים ברא גבעות ברא ימים ברא נהרות אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך אלא ברא צדיקים ברא רשעים ברא גן עדן ברא גיהנם כל אחד ואחד יש לו ב' חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם זכה צדיק נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן נתחייב רשע נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם

אמר רב משרשיא מאי קראה גבי צדיקים כתיב (ישעיהו סא, ז) לכן בארצם משנה יירשו גבי רשעים כתיב (ירמיהו יז, יח) ומשנה שברון שברם

שאל אחר את ר"מ לאחר שיצא לתרבות רעה מאי דכתיב (איוב כח, יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז אמר לו אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית אמר לו ר"ע רבך לא אמר כך אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה אף ת"ח אע"פ שסרח יש לו תקנה אמר לו אף אתה חזור בך אמר לו כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר

ת"ר מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו אמר לו מאיר חזור לאחריך שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת א"ל אף אתה חזור בך א"ל ולא כבר אמרתי לך כבר שמעתי מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר

תקפיה עייליה לבי מדרשא א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך אמר לו (ישעיהו מח, כב) אין שלום אמר ה' לרשעים עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל לינוקא פסוק לי פסוקך אמר לו (ירמיהו ב, כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני עייליה לבי כנישתא אחריתי א"ל

Chagigah 15a

I can engage in intercourse several times without blood. In other words, I can have relations with a woman while leaving her hymen intact. If this is so, it is possible that the assumed virgin had intercourse in this manner and is forbidden to the High Priest. Or, perhaps a person who can act like Shmuel is not common and the halakha is not concerned with this case. He said to them: One like Shmuel is not common, and we are concerned that she may have conceived in a bath. Perhaps she washed in a bath that contained a man’s semen, from which she became impregnated while remaining a virgin. The Gemara asks: How could she possibly become pregnant in such a manner? Didn’t Shmuel say: Any semen that is not shot like an arrow cannot fertilize? The Gemara answers: This does not mean that it must be shot like an arrow at the moment of fertilization. Even if initially, when released from the male, it was shot as an arrow, it can also fertilize a woman at a later moment. With regard to the fate of ben Zoma, the Sages taught: There was once an incident with regard to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya, who was standing on a step on the Temple Mount, and ben Zoma saw him and did not stand before him to honor him, as he was deep in thought. Rabbi Yehoshua said to him: From where do you come and where are you going, ben Zoma, i.e., what is on your mind? He said to him: In my thoughts I was looking upon the act of Creation, at the gap between the upper waters and the lower waters, as there is only the breadth of a mere three fingers between them, as it is stated: “And the spirit of God hovered over the face of the waters” (Genesis 1:2), like a dove hovering over its young without touching them. Rabbi Yehoshua said to his students who had overheard this exchange: Ben Zoma is still outside; he has not yet achieved full understanding of these matters. The Gemara explains: Now, this verse: “And the spirit of God hovered over the face of the waters,” when was it stated? On the first day, whereas the division of the waters occurred on the second day, as it is written: “And let it divide the waters from the waters” (Genesis 1:6). How, then, could ben Zoma derive a proof from the former verse? The Gemara asks: And how much, in fact, is the gap between them? Rav Aḥa bar Ya’akov said: Like the thickness of a thread; and the Rabbis said: Like the gap between the boards of a bridge. Mar Zutra, and some say it was Rav Asi, said: Like two robes spread one over the other, with a slight gap in between. And some said: Like two cups placed one upon the other. § The Gemara stated earlier that Aḥer chopped down the saplings, becoming a heretic. With regard to him, the verse states: “Do not let your mouth bring your flesh into guilt” (Ecclesiastes 5:5). The Gemara poses a question: What was it that led him to heresy? He saw the angel Mitatron, who was granted permission to sit and write the merits of Israel. He said: There is a tradition that in the world above there is no sitting; no competition; no turning one’s back before Him, i.e., all face the Divine Presence; and no lethargy. Seeing that someone other than God was seated above, he said: Perhaps, the Gemara here interjects, Heaven forbid, there are two authorities, and there is another source of power in control of the world in addition to God. Such thoughts led Aḥer to heresy. The Gemara relates: They removed Mitatron from his place in heaven and smote him with sixty rods [pulsei] of fire, so that others would not make mistake that Aḥer made. They said to the angel: What is the reason that when you saw Elisha ben Avuya you did not stand before him? Despite this conduct, since Mitatron was personally involved, he was granted permission to erase the merits of Aḥer and cause him to stumble in any manner. A Divine Voice went forth saying: “Return, rebellious children” (Jeremiah 3:22), apart from Aḥer. Upon hearing this, Elisha ben Avuya said: Since that man, meaning himself, has been banished from that world, let him go out and enjoy this world. Aḥer went astray. He went and found a prostitute and solicited her for intercourse. She said to him: And are you not Elisha ben Avuya? Shall a person of your stature perform such an act? He uprooted a radish from a patch of radishes on Shabbat and gave it to her, to demonstrate that he no longer observed the Torah. The prostitute said: He is other than he was. He is not the same Elisha ben Avuya, he is Aḥer, other. The Gemara relates: Aḥer asked Rabbi Meir a question, after he had gone astray. He said to him: What is the meaning of that which is written: “God has made even the one as well as the other” (Ecclesiastes 7:14)? Rabbi Meir said to him: Everything that the Holy One, Blessed be He, created, He created a similar creation corresponding to it. He created mountains, He created hills; He created seas, He created rivers. Aḥer said to him: Rabbi Akiva, your teacher, did not say so, but explained the verse as follows: Everything has its opposite: He created the righteous, He created the wicked; He created the Garden of Eden, He created Gehenna. Each and every person has two portions, one in the Garden of Eden and one in Gehenna. If he merits it, by becoming righteous, he takes his portion and the portion of his wicked colleague in the Garden of Eden; if he is found culpable by becoming wicked, he takes his portion and the portion of his colleague in Gehenna. Rav Mesharshiyya said: What is the verse from which it is derived? With regard to the righteous, it is stated: “Therefore in their land they shall possess double” (Isaiah 61:7); whereas with regard to the wicked, it is stated: “And destroy them with double destruction” (Jeremiah 17:18); therefore, each receives a double portion. Aḥer asked Rabbi Meir another question, again after he had gone astray. What is the meaning of that which is written: “Gold and glass cannot equal it; neither shall its exchange be vessels of fine gold” (Job 28:17)? If it is referring to the praise and honor of the Torah, it should have compared it only to gold, not to glass. He said to him: This is referring to words of Torah, which are as difficult to acquire as gilded vessels and vessels of fine gold but are as easy to lose as glass vessels. Aḥer said to him: Rabbi Akiva, your teacher, did not say so, but taught as follows: Just as golden vessels and glass vessels have a remedy even when they have broken, as they can be melted down and made into new vessels, so too a Torah scholar, although he has transgressed, has a remedy. Rabbi Meir said to him: If so, you too, return from your ways. He said to him: I have already heard the following declaration behind the dividing curtain, which conceals God from the world: “Return, rebellious children,” (Jeremiah 3:22) apart from Aḥer. The Gemara cites a related story: The Sages taught: There was once an incident involving Aḥer, who was riding on a horse on Shabbat, and Rabbi Meir was walking behind him to learn Torah from him. After a while, Aḥer said to him: Meir, turn back, for I have already estimated and measured according to the steps of my horse that the Shabbat boundary ends here, and you may therefore venture no further. Rabbi Meir said to him: You, too, return to the correct path. He said to him: But have I not already told you that I have already heard behind the dividing curtain: “Return, rebellious children,” apart from Aḥer? Nevertheless, Rabbi Meir took hold of him and brought him to the study hall. Aḥer said to a child, by way of divination: Recite your verse that you studied today to me. He recited the following verse to him: “There is no peace, said the Lord, concerning the wicked” (Isaiah 48:22). He brought him to another study hall. Aḥer said to a child: Recite your verse to me. He recited to him: “For though you wash with niter, and take for you much soap, yet your iniquity is marked before Me” (Jeremiah 2:22). He brought him to another study hall. Aḥer said to

חגיגה ט״ו ב

לינוקא פסוק לי פסוקך א"ל (ירמיהו ד, ל) ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי וגו' עייליה לבי כנישתא אחריתי עד דעייליה לתליסר בי כנישתא כולהו פסקו ליה כי האי גוונא לבתרא א"ל פסוק לי פסוקך א"ל (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וגו' ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה אשתמע כמה דאמר ליה ולאלישע אמר אלהים איכא דאמרי סכינא הוה בהדיה וקרעיה ושדריה לתליסר בי כנישתי ואיכא דאמרי אמר אי הואי בידי סכינא הוה קרענא ליה

כי נח נפשיה דאחר אמרי לא מידן לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי לא מידן לידייניה משום דעסק באורייתא ולא לעלמא דאתי ליתי משום דחטא אמר ר"מ מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי מתי אמות ואעלה עשן מקברו כי נח נפשיה דר' מאיר סליק קוטרא מקבריה דאחר

אמר ר' יוחנן גבורתא למיקלא רביה חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה אי נקטיה ביד מאן מרמי ליה מאן אמר מתי אמות ואכבה עשן מקברו כי נח נפשיה דר' יוחנן פסק קוטרא מקבריה דאחר פתח עליה ההוא ספדנא אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך רבינו

בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי אמרה ליה רבי פרנסני אמר לה בת מי את אמרה לו בתו של אחר אני אמר לה עדיין יש מזרעו בעולם והא כתיב (איוב יח, יט) לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו אמרה לו זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי בכה ואמר רבי ומה למתגנין בה כך למשתבחין בה על אחת כמה וכמה

ור"מ היכי גמר תורה מפומיה דאחר והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (מלאכי ב, ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו אמר ר"ל ר"מ קרא אשכח ודרש (משלי כב, יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי

רב חנינא אמר מהכא (תהלים מה, יא) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך וגו' קשו קראי אהדדי לא קשיא הא בגדול הא בקטן

כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא ר"מ אכל תחלא ושדא שיחלא לברא דרש רבא מאי דכתיב (שיר השירים ו, יא) אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו' למה נמשלו ת"ח לאגוז לומר לך מה אגוז זה אע"פ שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס אף ת"ח אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת

אשכחיה רבה בר שילא לאליהו א"ל מאי קא עביד הקב"ה א"ל קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר"מ לא קאמר א"ל אמאי משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר א"ל אמאי ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק א"ל השתא קאמר מאיר בני אומר בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים ק"ו על דמן של צדיקים שנשפך

אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי א"ל שיננא מאי קא בכית א"ל מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן (ישעיהו לג, יח) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים איה סופר שהיו סופרים כל אותיות שבתורה איה שוקל שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה איה סופר את המגדלים שהיו שונין ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר ואמר רבי אמי תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר ותנן ג' מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא אנן מה תהוי עלן א"ל שיננא טינא היתה בלבם

אחר מאי זמר יווני לא פסק מפומיה אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו

שאל נימוס הגרדי את ר"מ כל עמר דנחית ליורה סליק א"ל כל מאן דהוה נקי אגב אימיה סליק כל דלא הוה נקי אגב אימיה לא סליק ר"ע עלה בשלום וירד בשלום ועליו הכתוב אומר (שיר השירים א, ד) משכני אחריך נרוצה ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להם הקב"ה הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי

Chagigah 15b

a child: Recite your verse to me. He recited to him: “And you, spoiled one, what are you doing, that you clothe yourself with scarlet, that you deck yourself with ornaments of gold, that you enlarge your eyes with paint? In vain you make yourself fair” (Jeremiah 4:30). He brought him to another synagogue, until he had brought him into thirteen synagogues, where all the children recited to him similar verses that speak of the hopeless situation of the wicked. At the last one, he said to him: Recite your verse to me. He recited to him: “And to the wicked [velerasha] God says, what is it for you to declare My statutes” (Psalms 50:16). The Gemara relates: That child had a stutter, so it sounded as though he were saying to him: Vele’elisha, i.e., and to Elisha, God says. This made Elisha think the child was deliberately insulting him. Some say Aḥer had a knife, and he tore the child apart and sent him to the thirteen synagogues. And others say that Aḥer merely said: Had I a knife, I would have torn him apart. The Gemara relates: When Aḥer passed away, the Heavenly Court declared that he should not be judged, nor brought into the World-to-Come. He should not be judged in a manner befitting his deeds, because he occupied himself with Torah, whose merit protects him. And he should not be brought into the World-to-Come because he sinned. Rabbi Meir said: It is better that he be judged properly and be brought into the World-to-Come. When I die I will request this of Heaven, and I will cause smoke to rise up from his grave, as a sign that he is being sentenced in Gehenna. The Gemara relates: When Rabbi Meir passed away, smoke rose up from the grave of Aḥer, implying that Rabbi Meir’s wish was granted. Rabbi Yoḥanan said: Was this a mighty deed on Rabbi Meir’s part, to burn his teacher? Was this the only remedy available? Can it be that there was one Sage among us who left the path and we cannot save him? If we hold him by the hand, who will remove him from our protection; who? Rabbi Yoḥanan continued and said: When I die I will have the smoke extinguished from his grave, as a sign that he has been released from the sentence of Gehenna and brought to the World-to-Come. Indeed, when Rabbi Yoḥanan passed away, the smoke ceased to rise up from the grave of Aḥer. A certain eulogizer began his eulogy of Rabbi Yoḥanan with the following: Even the guard at the entrance could not stand before you, our rabbi. The guard at the entrance to Gehenna could not prevent Rabbi Yoḥanan from arranging the release of Aḥer. The Gemara relates: The daughter of Aḥer came before Rabbi Yehuda HaNasi and said to him: Rabbi, provide me with sustenance, as she was in need of food. He said to her: Whose daughter are you? She said to him: I am the daughter of Aḥer. He said to her, angrily: Is there still of his seed remaining in the world? But isn’t it stated: “He shall have neither son nor grandson among his people or any remaining in his dwellings” (Job 18:19)? She said to him: Remember his Torah, and do not remember his deeds. Immediately, fire descended and licked Rabbi Yehuda HaNasi’s bench. Rabbi Yehuda HaNasi wept and said: If God protects the honor of those who treat the Torah with contempt in such a manner, as Aḥer despised the Torah and relinquished its teachings, how much more so would He do for those who treat it with honor. The Gemara poses a question: And Rabbi Meir, how could he learn Torah from the mouth of Aḥer? But didn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “For the priest’s lips should keep knowledge, and they should seek Torah from his mouth; for he is an angel of the Lord of hosts” (Malachi 2:7)? The verse teaches: If the rabbi is similar to an angel of the Lord of hosts, perfect in his ways, they should seek Torah from his mouth; but if not, they should not seek Torah from his mouth. Reish Lakish said: Rabbi Meir found a verse and interpreted it homiletically: “Incline your ear, and hear the words of the wise, and apply your heart to My knowledge” (Proverbs 22:17). It does not state “to their knowledge,” but “to My knowledge.” In other words, one must listen to the words of the Sages, despite their flaws, provided that their opinion concurs with that of God. Rav Ḥanina said that one can find support for this idea from here: “Listen, daughter and consider, and incline your ear; forget also your own people and your father’s house” (Psalms 45:11), which likewise indicates that one must listen to the words of a Sage while forgetting, i.e., ignoring, the faulty aspects of his teachings. The Gemara asks: If so, the verses contradict each other, for one source states that one may learn only from a scholar who is perfect in his ways, while the other indicates that it is permitted even to learn from one whose character is flawed. The Gemara answers: This is not difficult. This case, in which it is permitted to a flawed scholar, is referring to an adult; whereas that case, which prohibits doing so, is referring to a minor, who should learn only from a righteous person, so that his ways are not corrupted by a teacher with flawed character. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: In the West, Eretz Yisrael, they say: Rabbi Meir ate a half-ripe date and threw the peel away. In other words, he was able to extract the important content from the inedible shell. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “I went down into the garden of nuts, to look at the green plants of the valley” (Song of Songs 6:11)? Why are Torah scholars compared to nuts? To tell you: Just as this nut, despite being soiled with mud and excrement, its content is not made repulsive, as only its shell is soiled; so too a Torah scholar, although he has sinned, his Torah is not made repulsive. The Gemara relates: Rabba bar Sheila found Elijah the prophet, who had appeared to him. He said to Elijah: What is the Holy One, Blessed be He, doing? Elijah said to him: He is stating halakhot transmitted by all of the Sages, but in the name of Rabbi Meir He will not speak. He said to him: Why? He replied: Because he learned halakhot from the mouth of Aḥer. He said to him: Why should he be judged unfavorably for that? Rabbi Meir found a pomegranate and ate its contents while throwing away its peel. He said to him: Indeed, your defense has been heard above. Now God is saying: My son, Meir, says: When a person suffers, e.g., by receiving lashes or the death penalty at the hands of the court, how does the Divine Presence express itself? Woe is Me from My head, woe is Me from My arm, as God empathizes with the sufferer. If the Holy One, Blessed be He, suffers to such an extent over the blood of the wicked, how much more so does He suffer over the blood of the righteous that is spilled. The Gemara relates: Shmuel found Rav Yehuda leaning on the bar of the door, crying. He said to him: Long-toothed one [shinnana], what are you crying for? He said to him: Is it a small matter, that which is written with regard to Sages who have sinned: “Where is he who counted, where is he who weighed? Where is he who counted the towers?” (Isaiah 33:18). He proceeded to explain: “Where is he who counted”; for they would count all the letters of the Torah. “Where is he who weighed”; for they would weigh and compare the minor and major transgressions of the Torah. “Where is he who counted the towers”; for they would teach three hundred halakhot concerning the details of tent impurity involving a wooden closet floating in the air. If they studied a subject so removed from reality in such depths, how much more so did they analyze other issues. And Rabbi Ami said: Doeg asked Ahithophel three hundred questions with regard to a closet floating in the air, as they were both great Torah scholars. And we learned in a mishna (Sanhedrin 90a): Three kings and four commoners have no portion in the World-to-Come, a list that includes Doeg and Ahithophel. If such great Sages could sin and forfeit their share in the World-to-Come, we, who are less knowledgeable than they, what will be of us? He said to him: Long-toothed one, there was mud [tina] in their hearts, i.e., they had certain flaws that prevented their Torah learning from protecting them. The Gemara explains: Aḥer, what was his failing? Greek tunes never ceased from his mouth. He would constantly hum Greek songs, even when he was among the Sages. This shows that from the outset he was drawn to gentile culture and beliefs. Similarly, they said about Aḥer: When he would stand after learning in the study hall, many heretical books, which he had been reading, would fall from his lap. Therefore, he was somewhat unsound even when among the Sages. The gentile philosopher, Nimos HaGardi, asked Rabbi Meir: Does all wool that enters the cauldron to be dyed emerge colored? In other words, do all those who learn Torah emerge as decent and worthy? He said to him: Whoever was clean when he was with his mother, from the outset, will emerge decent and worthy, but all those who were not clean when they were with their mother will not emerge worthy. One who approaches Torah study having been flawed from the outset will not be properly influenced by it. § The Gemara returns to the four who entered the orchard. It is stated above that Rabbi Akiva ascended in safety and descended safely. With regard to him, the verse states: “Draw me, we will run after you; the king has brought me into his chambers” (Song of Songs 1:4). The Gemara relates: And even Rabbi Akiva, the ministering angels sought to push him out of the orchard. The Holy One, Blessed be He, said to them: Leave this Elder, for he is fit to serve My glory.

תלמוד ירושלמי חגיגה ב׳:א׳:ט׳-י״א

(שיר השירים א׳:ד׳) משכני אחריך נרוצה וגו' רבי מאיר הוה יתיב דרש בבית מדרשא דטיבריה עבר אלישע רביה רכיב על סוסייא ביום שובתא אתון ואמרין ליה הא רבך לבר פסק ליה מן דרשה ונפק לגביה א"ל מה הויתה דרש יומא דין א"ל (איוב מ״ב:י״ב) וה' ברך את אחרית וגו' א"ל ומה פתחת ביה א"ל (שם) ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה שכפל לו את כל ממונו אמר ווי דמובדין ולא משכחין עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא (שם) וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו בזכות מצות ומעשים טובים שהיה בידו מראשיתו א"ל ומה הויתה דריש תובן א"ל (קוהלת ז) טוב אחרית דבר מראשיתו א"ל ומה פתחת ביה א"ל לאדם שהוליד בנים בנערותו ומתו ובזקנותו נתקיימו הוי טוב אחרית דבר מראשיתו לאדם שעשה סחורה בילדותו והפסיד ובזקנותו ונשתכר הוי טוב אחרית דבר מראשיתו לאדם שלמד תורה בנערותו ושכחה ובזקנותו וקיימה הוי טוב אחרית דבר מראשיתו אמר ווי דמובדין ולא משכחין עקיבה רבך לא הוה דרש כן אלא טוב אחרית דבר מראשיתו בזמן שהוא טוב מראשיתו ובי היה המעשה

אבויה אבא מגדולי ירושלם היה ביום שבא למוהליני קרא לכל גדולי ירושלם והושיבן בבית אחד ולרבי אליעזר ולר' יהושע בבית אחד מן דאכלון ושתון שרון מטפחין ומרקדקין א"ר ליעזר לר' יהושע עד דאינון עסיקין בדידהון נעסוק אנן בידן וישבו ונתעסקו בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים וירדה אש מן השמים והקיפה אותם אמר להן אבויה רבותיי מה באתם לשרוף את ביתי עלי אמרו לו חס ושלום אלא יושבין היינו וחוזרין בדברי תורה מן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמיחים כנתינתן מסיני והיתה האש מלחכת אותן כלחיכתן מסיני ועיקר נתינתן מסיני לא ניתנו אלא באש (דברים ד׳:י״א) וההר בוער באש עד לב השמים אמר להן אבויה אבא רבותיי אם כך היא כוחה של תורה אם נתקיים לי בן הזה לתורה אני מפרישו לפי שלא היתה כוונתו לשם שמים לפיכך לא נתקיימה באותו האיש

א"ל ומה הייתה דורש תובן א"ל (איוב כ״ח:י״ז) לא יערכנה זהב וזכוכית א"ל ומה פתחת ביה א"ל דברי תורה קשין לקנות ככלי זהב ונוחין לאבד ככלי זכוכית ומה כלי זהב וכלי זכוכית אם נשתברו יכול הוא לחזור ולעשותן כלים כמו שהיו אף תלמיד חכם ששכח תלמודו יכול הוא לחזור וללמדו כתחילה

א"ל דייך מאיר עד כאן תחום שבת א"ל מן הן את ידע א"ל מן טלפי דסוסיי דהוינא מני והולך אלפיים אמה א"ל וכל הדא חכמתא אית ביך ולית את חזר בך א"ל לית אנא יכיל א"ל למה א"ל שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רכוב על סוסי ביה"כ שחל להיות בשבת ושמעתי בת קול יצאה מבית קודש הקדשים ואומרת שובו בנים חוץ מאלישע בן אבויה שידע כחי ומרד בי

וכל דא מן הן אתת ליה אלא פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר וראה אדם אחד עלה לראש הדקל ונטל אם על הבנים וירד משם בשלום למחר ראה אדם אחר שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושילח את האם וירד משם והכישו נחש ומת אמר כתיב (דברים כ״ב:ז׳) שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים איכן היא טובתו של זה איכן היא אריכות ימיו של זה ולא היה יודע שדרשה ר' יעקב לפנים ממנו למען ייטב לך לעולם הבא שכולו טוב והארכת ימים לעתיד שכולו ארוך

ויש אומר ע"י שראה לשונו של ר' יהודה הנחתום נתון בפי הכלב שותת דם אמר זו תורה וזו שכרה זהו הלשון שהיה מוציא דברי תורה כתיקנן זה הוא הלשון שהיה יגע בתורה כל ימיו זו תורה וזו שכרה דומה שאין מתן שכר ואין תחיית המתים

וי"א אמו כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי עכו"ם והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה

לאחר ימים חלה אלישע אתון אומרון לר"מ הא רבך באיש אזל בעי מבקרתיה ואשכחיה באיש א"ל לית את חזר בך א"ל ואין חזרין מתקבלין א"ל ולא כן כתיב (תהילים צ׳:ג׳) תשב אנוש עד דכא עד דיכדוכה של נפש מקבלין באותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת והיה ר"מ שמח בלבו ואומר דומה שמתוך תשובה נפטר ר'

מן דקברוניה ירדה האש מן השמים ושרפה את קברו אתון ואמרין לר"מ הא קבירה דרבך אייקד נפק בעי מבקרתיה ואשכחין אייקד מה עבד נסב גולתיה ופרסיה עלוי אמר (רות ג׳:י״ג) ליני הלילה וגו' ליני בעולם הזה שדומה ללילה והיה בבוקר זה העולם הבא שכולו בוקר אם יגאלך טוב יגאל זה הקב"ה שהוא טוב דכתיב ביה (תהילים קמ״ה:ט׳) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (רות ג׳:י״ג) ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה'

ואיטפיית אמרון לר"מ אין אמרין לך בההוא עלמא למאן את בעי למבקרה לאבוך או לרבך אמר לון אנא מיקרב לר' קדמיי ובתר כן לאבא אמרון ליה ושמעין לך אמר לון ולא כן תנינן מצילין תיק הספר עם הספר תיק תפילין עם התפילין מצילין לאלישע אחר בזכות תורתו

לאחר ימים הלכו בנותיו ליטול צדקה מר' גזר רבי ואמר (תהילים ק״ט:י״ב) אל יהי לו מושך חסד ואל יהי חונן ליתומיו אמרו לו ר' אל תבט במעשיו הבט בתורתו באותה השעה בכה ר' וגזר עליהן שיתפרנסו אמר מה אם זה שיגע בתורה שלא לשום שמים ראו מה העמיד מי שהוא יגע בתורה לשמה על אחת כמה וכמה

Jerusalem Talmud Chagigah 2:1:9-11

...

דע בני אהובי

שולי רנד

הם יספרו לך שמליבי נעקרת
ומעל שולחני גליתַ לעד
הם יזכירו לך דברים שהסתרת
עד שכל גופך מבושה ירעד
הם יעמדו היטב על כל טעויותיך
טיפשותך, חיבתך אל הרע
הם ינודו לך זה היה בידיך
ועכשיו אין לך דרך חזרה

ואתה תקשיב להם
ואתה תאמין להם

הם יוכיחו לך לרחמנותי יש גבול
אותו חצית בפחז רגליך
שום צעקה שום אנחה שום תעלול
לא יחזירו את פניי אליך
הם יספרו לך על בת קול שלוחשת
שובו בנים שובבים
כולם חוץ ממך
הם יציעו לך
משנלכדת ברשת
עכשיו פרפר בה להנאתך

אל תקשיב להם
אל תאמין להם

דע בני אהובי
כי מליבי לא נעקרת
לעולם אתה לי
ילד חן בן שעשועים

מדבריהם האמת לא נעדרת
הן יש לך על מה להכות על חטא
דברים שיכולת לבחור אחרת
ולא מצאת את העוז להתחרט
אף על פי כן אהובי הרחק מליבך
כל מחשבת פחד בעתה
מתחת כל אמת דוקרת מסתתרת
האמת לאמיתה

אל תקשיב להם
אל תאמין להם

דע בני אהובי
כי מליבי לא נעקרת
לעולם אתה לי
ילד חן בן שעשועים
נכון שאני אוהב את הצדק
אבל למעלה מזאת
אני אוהב את הרחמים