Essential questions:
1) What sin did Moses actually commit?
2) Was Moshe deserving of punishment?
A quote From the end of the Torah just before Moshe died. God reminded Moshe why he died.
(נא) עַל֩ אֲשֶׁ֨ר מְעַלְתֶּ֜ם בִּ֗י בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּמֵֽי־מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר־צִ֑ן עַ֣ל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־קִדַּשְׁתֶּם֙ אוֹתִ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(51) for you both broke faith with Me among the Israelite people, at the waters of Meribath-kadesh in the wilderness of Zin, by failing to uphold My sanctity among the Israelite people.
The story of Aaron's death
(כד) יֵאָסֵ֤ף אַהֲרֹן֙ אֶל־עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛ל אֲשֶׁר־מְרִיתֶ֥ם אֶת־פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה׃
(24) “Let Aaron be gathered to his kin: he is not to enter the land that I have assigned to the Israelite people, because you disobeyed my command about the waters of Meribah.
(א) קח את המטה ודברתם אל הסלע. כבר רבו הדעות בענין חטא מי מריבה והיה ספק אצל רבים במה חטאו משה ואהרן שנכתב עליהם לא האמנתם מעלתם (דברים לב, נא) ומריתם
ואם היתה כונת האל יתברך שידברו בלבד אל הסלע מה ענין ללקיחת המטה?
ואם היה החטא על שהכה משה את הסלע שלא במצות שולחו במה חטא אהרן?
אמנם כשנתבונן בענין המריבה ראוי שנחשוב שתהיה מצות האל בזה על אופן שיכירו רשעת מריבתם והתודו את חטאתם ושבו ורפא למו כי לא יחפוץ במות המת ובכן נבין שבזה החטיאו משה ואהרן את כונת האל יתברך ועל זה הענישם. אמנם המריבה עם משה היתה באמרם שהיתה הנהגתו בלתי שלמה במה שהביא אותם אל אותו החלק הרע מהמדבר ועל האל יתברך היתה מריבתם באמרם שהוציאם מארץ נושבת טובה אל ארץ מדבר ולהודיעם את רשעם בזה התחייב שיהיה הנס מודיע שהשליח היה מנהיג כשלמות ושהמשלח היטיב בשליחותו ולא הרע כלל. ובהיות מיני הנסים המסופרים בכתבי הקדש על אחד מג' פנים. הא' הוא נס נסתר כמו ירידת המטר וההמלט מן החלאים ומן הצרות. וזה המין מן הנסים ישיגוהו הצדיקים כתפלתם כענין ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך וכן ויתפלל משה בעד העם והב' הוא נס נגלה לא יוכל הטבע לעשותו באותו האופן אבל יעשהו אחר תנועות רבות במשך זמן. וזה המין מן הנסים יעשהו האל יתברך על ידי עבדיו עם הקדמת איזו תנועה מסודרת מאתו בענין השליכהו ארצה (שמות ד, ה) הרם את מטך והכית בצור ירה ויור (מלכים ב יג, יז) וזולתם. והג' הוא מין מן הנסים שלא יוכל הטבע לעשותו בשום אופן. וזה המין יעשה האל יתעלה על ידי עבדיו בדבור בלבד שהיא פעולה שכלית ויותר נכבדת משאר תנועותיו הגשמיות כמו שהיה הענין בפתיחת פי הארץ כאמרו ויהי ככלותו לדבר ותבקע האדמה וכן בענין עמידת השמש ליהושע נאמר אז ידבר יהושע. והנה בענין זאת המריבה היה מן ההכרח להעביר את רעת תלונות ישראל שיהיה הנס הנעשה מבאר מעלת המלך המשלח ודרכי טובו ומבאר גם כן מעלת השליח וטובו ושהוא מוכן אל שייטיב המלך על ידו לעמו. ותתבאר מעלת המשלח במין הג' מן הנסים אשר לא יוכל הטבע כלל עליו בשום אופן ובשום זמן ותתבאר מעלת השליח במין הב' מן הנסים הנעשה בתנועת השליח הראוי לזה. ובכן צוה האל יתברך שיהפך הסלע למים כאמרו ונתן מימיו כלומר שיהיו המים מן הסלע לא נמשכים ממקום אחר אליו וזה היה נמנע זולתי בהיותו נהפך מצורת סלע אל צורת מים כאשר העיד אחר כך באמרו המוציא לך מים מצור החלמיש כי אם היו המים מובאים ממקום אחר שם בנס לא יהיה הבדל בין צור חלמיש לזולתו. וזה המין מן הנסים לא יוכל עשוהו הטבע בשום אופן ולא בשום זמן וצוה שזה יהיה על ידי דבור עבדיו כאמרו ודברתם אל הסלע למען יכירו ישראל שהיה זה הנס מן המין הג' כאמור לא שיהיו מים נגרים שם ממקום אחר ובזה ידעו גודל וטוב המשלח וישיבו אל לבם שאף על פי שהוציאם ממצרים אל המדבר אין בזה רעה כלל בהיותו עמהם אחר שיש בידו לשים מדבר לאגם מים וזולת זה ממה שלא יוכל הטבע עליו ושאם הוא כאן הכל כאן כאמר והמדבר הייתי לישראל וצוה עם זה שאחר שיהפך הסלע למים יוציא משה אותם המים להם במטהו לשבטיהם כאמרו במחוקק במשענותם ולזה המין מן הנסים אמר קח את המטה והוצאת להם מים מן הסלע וכו'. והנה משה ואהרן הסכימו לעשות המין הב' מן הנסים ולהגיר המים אל הסלע ממקום אחר כמו שעשו ברפידים כאמרו והכית בצור ויצאו ממנו מים כי לא בטחו שיקים האל יתברך את דברו לעשות לישראל המין הג' מן הנסים בחשבם את ישראל אז ממרים מאד עד שיהיו בלתי ראוים אליו ושינחם ה' על הטובה. ובכן עשו את דרך מין הב' מן הנסים במטה אשר בו הודיע מעלת השליח ולא עשו את דרך המין הג' אשר בו יודיעו לישראל מעלת המשלח וטובו ולזה נכתב עליהם לא האמנתם בי שהרצון בו לא בטחתם בי שאעשה מה שאמרתי ומעלתם בי (דברים לב, נא) שחיללתם כבודי ולא הראיתם למריבים את סכלותם ומריתם פי בשלא שמרתם מצותי:
(1) קח את המטה...ודברתם אל הסלע,
There are numerous opinions of what precisely Moses’ sin consisted of.
Many commentators have difficulty understanding the words לא האמנתם, ‘you lacked faith” in verse 12 ...
as well as with the word מעלתם בי, “you trespassed against Me” in Deuteronomy 32,51,
as well as the words מריתם את פי “you rebelled against My command” in verse 24 of our chapter (Numbers 20) here.
If the sin consisted in that Moses struck the rock, something he had not been commanded to do, what was Aaron’s sin?
They were meant not only to become aware of this but to repent it and to apologize for it, seeing that G’d do not desire the death of the sinner but his rehabilitation by his own efforts.
G’d punished them for having become the instrument of thwarting His plan.The quarrel of the people with Moses was that they accused him of a failure of leadership that resulted in their finding themselves in a situation where they even lacked water for survival.
Their quarrel with G’d consisted in their accusing Him of taking them out of a good land called Egypt and bringing them to a desert instead.
G’d had wanted to make it clear to them by means of the miracle that Moses had not acted on his own but had merely been His messenger, had carried out his mission faithfully, and that the One Who had sent him had not caused the people any harm at all. ...
In our situation, G’d was about to provide the Jewish people with the demonstration of such a miracle in order to bring about their repentance when the people would become alert to the uniqueness of the prophet(Moshe)...
as well as to that of the One Who had made him His emissary, and Moses and Aaron deprived Him of that opportunity by preempting Him through hitting the rock.
....
This is the reason the Torah writes לא האמנתם, “you did not have faith enough” (verse 12). The meaning is not that they considered G’d incapable of producing water from the rock by their merely speaking to it,
but they (Moshe and Aaron) did not believe that the circumstances at the time warranted (justified) that G’d would put Himself out to such an extent for these people.
Deuteronomy 32,51 makes clear that their sin of omission constituted a desecration of G’d’s honor.
Read the biblical context of the two verses that appear above.
Look it up in sefaria and read a few verses before and after.
What is the context in which this verse appears? How is the context giving them meaning?
Questions:
- When and where did Sforno live?
- What was God's plan?
- What was Moshe's sin?
- What were the two different quarrels the people had?
- The closing paragraph suggests something different about the role Moses has in the story. How is it different from the previous explanations?
- How does the verse from Dvarim 32 support Sforn's argument?