משנה ידים, פ"ג מ"ה:
כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם.
שִׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, וְקֹהֶלֶת מַחֲלֹקֶת.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם וְשִׁיר הַשִּׁירִים מַחֲלֹקֶת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קֹהֶלֶת מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן, בַּיּוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְשִׁיבָה, שֶׁשִּׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נֶחֱלַק אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עַל שִׁיר הַשִּׁירִים שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְאִם נֶחְלְקוּ, לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא עַל קֹהֶלֶת.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חָמִיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, כְּדִבְרֵי בֶן עַזַּאי, כָּךְ נֶחְלְקוּ וְכָךְ גָּמְרוּ:
ברטנורא, על אתר:
קהלת אינו מטמא את הידים. מפני שחכמתו של שלמה היא, ולא ברוח הקודש נאמרה:
כדברי בן עזאי כך נחלקו וכך גמרו. וכן הלכה:
תפארת ישראל (יכין), על אתר:
א"ר יוחנן בן יהושע: נ"ל דיהושע זה הוא יהושע בן קפוס שהיה חותנו של ר' עקיבא [כשבת קמ"ז א'].
ונ"ל עוד שהוא שם העצם של בן כלבא שבוע שהוה חמיו של ר' עקובא [ככתובות ס"ב ב']. רק שם הכינוי שלו היה בן כלבא שבוע. דכל הנכנס לביתו רעב ככלב יצא שבע [כגיטין נ"ו א'].
ונ"ל עוד דאחר מותו גם בן ר' עקיבא נקרא יהושע על שם זקנו כנהוג. ולכן מצינו לרבי עקיבא שהיה לו בן שנקרא יהושע [כפסחים קי"ב א' ושבועות ד"ו א'].
אבל אי"ל דיהושע זה לאו היינו כלבא שבוע. רק חמיו אחר של ר' עקיבא. דלא מצינו אשה לר' עקיבא רק בת כלבא שבוע. ואחריה אשת טורנוסרופוס הרשע דנתגיירה ונסבה ר' עקיבא [כע"ז דף כ' ע"א]:
שבת ל ע"א- ע"ב:
שאול שאילה זו לעילא מרבי תנחום דמן נוי מהו לכבות בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא?
פתח ואמר: אנת שלמה אן חכמתך אן סוכלתנותך? לא דייך שדבריך סותרין דברי דוד אביך אלא שדבריך סותרין זה את זה דוד אביך אמר לא המתים יהללו י-ה ואת אמרת ושבח אני את המתים שכבר מתו, וחזרת ואמרת כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת...
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה,
ומפני מה לא גנזוהו?
מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה:
תחילתו דברי תורה, דכתיב: מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?
ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו.
סופו דברי תורה, דכתיב: סוף דבר הכל נשמע את הא-להים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, מאי כי זה כל האדם?
אמר רבי (אליעזר) כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה.
משנה סוכה, פ"ב מ"ז:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלָּיְלָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חָג בִּלְבָד.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
ברטנורא, על אתר:
חוץ מלילי יום טוב הראשון. דילפינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, מה אכילת מצה לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות, אף סוכה כן:
ישלים בלילי יו״ט האחרון. בליל שמיני עצרת. ואין הלכה כר״א בשתיהן:
כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם.
שִׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁיר הַשִּׁירִים מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, וְקֹהֶלֶת מַחֲלֹקֶת.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, קֹהֶלֶת אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם וְשִׁיר הַשִּׁירִים מַחֲלֹקֶת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קֹהֶלֶת מִקֻּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחֻמְרֵי בֵית הִלֵּל.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, מְקֻבָּל אֲנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן, בַּיּוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְשִׁיבָה, שֶׁשִּׁיר הַשִּׁירִים וְקֹהֶלֶת מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נֶחֱלַק אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עַל שִׁיר הַשִּׁירִים שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם, שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וְאִם נֶחְלְקוּ, לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא עַל קֹהֶלֶת.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חָמִיו שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, כְּדִבְרֵי בֶן עַזַּאי, כָּךְ נֶחְלְקוּ וְכָךְ גָּמְרוּ:
ברטנורא, על אתר:
קהלת אינו מטמא את הידים. מפני שחכמתו של שלמה היא, ולא ברוח הקודש נאמרה:
כדברי בן עזאי כך נחלקו וכך גמרו. וכן הלכה:
תפארת ישראל (יכין), על אתר:
א"ר יוחנן בן יהושע: נ"ל דיהושע זה הוא יהושע בן קפוס שהיה חותנו של ר' עקיבא [כשבת קמ"ז א'].
ונ"ל עוד שהוא שם העצם של בן כלבא שבוע שהוה חמיו של ר' עקובא [ככתובות ס"ב ב']. רק שם הכינוי שלו היה בן כלבא שבוע. דכל הנכנס לביתו רעב ככלב יצא שבע [כגיטין נ"ו א'].
ונ"ל עוד דאחר מותו גם בן ר' עקיבא נקרא יהושע על שם זקנו כנהוג. ולכן מצינו לרבי עקיבא שהיה לו בן שנקרא יהושע [כפסחים קי"ב א' ושבועות ד"ו א'].
אבל אי"ל דיהושע זה לאו היינו כלבא שבוע. רק חמיו אחר של ר' עקיבא. דלא מצינו אשה לר' עקיבא רק בת כלבא שבוע. ואחריה אשת טורנוסרופוס הרשע דנתגיירה ונסבה ר' עקיבא [כע"ז דף כ' ע"א]:
שבת ל ע"א- ע"ב:
שאול שאילה זו לעילא מרבי תנחום דמן נוי מהו לכבות בוצינא דנורא מקמי באישא בשבתא?
פתח ואמר: אנת שלמה אן חכמתך אן סוכלתנותך? לא דייך שדבריך סותרין דברי דוד אביך אלא שדבריך סותרין זה את זה דוד אביך אמר לא המתים יהללו י-ה ואת אמרת ושבח אני את המתים שכבר מתו, וחזרת ואמרת כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת...
אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה,
ומפני מה לא גנזוהו?
מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה:
תחילתו דברי תורה, דכתיב: מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?
ואמרי דבי רבי ינאי: תחת השמש הוא דאין לו, קודם שמש יש לו.
סופו דברי תורה, דכתיב: סוף דבר הכל נשמע את הא-להים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, מאי כי זה כל האדם?
אמר רבי (אליעזר) כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה.
משנה סוכה, פ"ב מ"ז:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעוּדוֹת חַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל בַּסֻּכָּה, אַחַת בַּיּוֹם וְאַחַת בַּלָּיְלָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר קִצְבָה, חוּץ מִלֵּילֵי יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל חָג בִּלְבָד.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִי שֶׁלֹּא אָכַל לֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, יַשְׁלִים בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לַדָּבָר תַּשְׁלוּמִין, עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת א) מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן, וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:
ברטנורא, על אתר:
חוץ מלילי יום טוב הראשון. דילפינן חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות, מה אכילת מצה לילה הראשון חובה, מכאן ואילך רשות, אף סוכה כן:
ישלים בלילי יו״ט האחרון. בליל שמיני עצרת. ואין הלכה כר״א בשתיהן: