(ו) וַיִּקְח֣וּ אֶת־מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַעֲקֹ֖ב וְכָל־זַרְע֥וֹ אִתּֽוֹ׃(ז)בָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתּ֔וֹ בְּנֹתָ֛יו וּבְנ֥וֹת בָּנָ֖יו וְכָל־זַרְע֑וֹ הֵבִ֥יא אִתּ֖וֹ מִצְרָֽיְמָה׃... (יז) וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה וְיִשְׁוִ֥י וּבְרִיעָ֖ה וְשֶׂ֣רַח אֲחֹתָ֑ם וּבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה חֶ֖בֶר וּמַלְכִּיאֵֽל׃
(6) And they took their cattle, and their goods, which they had gotten in the land of Canaan, and came into Egypt, Jacob, and all his seed with him;(7)his sons, and his sons’ sons with him, his daughters, and his sons’ daughters, and all his seed he brought with him into Egypt...(17) And the descendants of Asher: Imnah, and Ishvah, and Ishvi, and Beriah, and Serach their sister; and the sons of Beriah: Heber, and Malchiel.
מד) בְּנֵ֣י אָשֵׁר֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְיִמְנָ֗ה מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַיִּמְנָ֔ה לְיִשְׁוִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַיִּשְׁוִ֑י לִבְרִיעָ֕ה מִשְׁפַּ֖חַת הַבְּרִיעִֽי׃(מה) לִבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה לְחֶ֕בֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶבְרִ֑י לְמַ֨לְכִּיאֵ֔ל מִשְׁפַּ֖חַת הַמַּלְכִּיאֵלִֽי׃(מו)וְשֵׁ֥ם בַּת־אָשֵׁ֖ר שָֽׂרַח׃(מז) אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת בְּנֵי־אָשֵׁ֖ר לִפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁלֹשָׁ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃
(44) The descendants of Asher according to their families: of Imnah, the family of the Imnites; of Ishvi, the family of the Ishvites; of Beriah, the family of the Beriites.(45) Of the sons of Beriah: of Heber, the family of the Heberites; of Malchiel, the family of the Malchielites.(46)And the name of the daughter of Asher was Serach.(47) These are the families of the sons of Asher according to those that were numbered of them, fifty and three thousand and four hundred.
מדרש הגדול, בראשית מ"ה:כ"ו
"ויגדו לו לאמר 'עוד יוסף חי' " רבנן אמרו אם אנו אומרים לו תחלה יוסף קים שמא תפרח נשמתו. מה עשו? אמרו לשרח בת אשר, "אמרי לאבינו יעקב שיוסף קים והוא במצרים. מה עשתה? המתינה לא עד שהוא עומד בתפלה ואמרה בלשון תימה: יוסף במצרים / יולדו לו על ברכים / מנשה ואפרים. פג לבו כשהוא עומד בתפלה. כיון שהשלים ראה העגלות, מיד "ותחי רוח יעקב אבינו" (שם).
Midrash HaGadol, Genesis 45:26
[The brothers said:] If we tell him right away, "Joseph is alive!" perhaps he will have a stroke [lit., his soul will fly away]. What did they do? They said to Serach, daughter of Asher, "Tell our father Jacob that Joseph is alive, and he is in Egypt." What did she do? She waited till he was standing in prayer, and then said in a tone of wonder, "Joseph is in Egypt / There have been born on his knees / Menasseh and Ephraim" [three rhyming lines]. His heart failed while he was standing in prayer. When he finished his prayer, he saw the wagons: immediately the spirit of Jacob came back to life. (Trans. Avivah Zornberg, Genesis, the Beginning of Desire, p.281).
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) בראשית מ"ו:י"ז
...סרח בת אשר בעבור שאמרה ליעקוב "יוסף חי" אמר לה יעקב "זה הפה שבשרני על יוסף שהוא חי לא יטעם טעם מות."
Otzar HaMidrashim (Eisenstein Gen. 46:17)
Serach bat Asher: Because she told Jacob "Joseph is alive," Jacob said to her: "The mouth that told me about Joseph being alive will not taste the taste of death."
שמות ד, כ"ח-ל"א
(כח) ויגד משה לאהרן את כל דברי ה׳ אשר שלחו ואת כל האותת אשר צוהו: (כט) וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל: (ל) ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳ את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו:
פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מז
וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם אין באותו ממש, אמרו לה והרי אמ' פקוד יפקוד אלקים אתכם, אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד, מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו,
שנ' ויאמן העם וישמעו כי פקד ה׳ את עמו (שמות ד,ל"א)
Shmot 4:28-31
(28) Moshe told Aharon over all the Eternal's words with which G-d sent him, and of all the signs that G-d had instructed him. (29) Moshe and Aharon went and gathered all the elders of the children of Israel. (30) Aharon spoke all the words which the Eternal had spoken to Moshe and performed the signs in the presence of the people. (31) The nation believed and listened because G-d remembered G-d's people.
Pirkei D'Rabbi Eliezer (Higer) - "Horev" Ch. 47
And when Moshe and Aharon came to the Elders of Israel and made the signs before their eyes, they went to Serach bat Asher and said to her: "A man has come before us with these signs."
She said: "There is nothing to that man."
They said: "He said: G-d will remember you."
She said: "He is the the man who will bring Yisrael out of Egypt, for I heard from my father 'Peh Peh Pakod Yifkod' [are the magic words]."
They immediately believed in their G-d and G-d's [sic] emissary as it says: "The nation believed and listened because G-d remembered His [sic] people." (Shmot 4:31)
(כד) וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹקִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃(כה) וַיַּשְׁבַּ֣ע יוֹסֵ֔ף אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹקִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה׃(כו) וַיָּ֣מָת יוֹסֵ֔ף בֶּן־מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַיַּחַנְט֣וּ אֹת֔וֹ וַיִּ֥ישֶׂם בָּאָר֖וֹן בְּמִצְרָֽיִם׃
(24) And Joseph said unto his brothers: ‘I die; but God will surely remember you, and bring you up out of this land to the land which He swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob.’(25) And Joseph took an oath of the children of Israel, saying: ‘God will surely remember you, and you shall carry up my bones from here.’(26) So Joseph died, being a hundred and ten years old. And they embalmed him, and he was put in a coffin in Egypt.
(יט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹקִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם׃
(19) And Moses took the bones of Joseph with him; for he had surely sworn the children of Israel, saying: ‘God will surely remember you; and you shall carry up my bones away from here with you.’
תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד א
ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה, אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר, כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: יוסף, יוסף, הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה עצמך - מוטב, אם לאו - הרי אנו מנוקין משבועתך, מיד צף ארונו של יוסף.
Talmud Bavli, Sotah, 13a
How did Moshe know where Yosef was buried? They said: “Serach bat Asher remains from that generation.” Moshe went to her and said: “Do you know where Yosef is buried?” She said: “The Egyptians buried him in an iron casket and placed it in the Nile so that its waters become blessed.” Moshe went and stood at the banks of the Nile. He said: “Yosef, Yosef, the time has come that the Holy One, blessed be He, swore that He would redeem them. The time has also come for the oath that Israel swore (to bury Yosef in the land of Israel). If you show yourself, well and good. If not, we are free from your oath.” Immediately, Yosef’s casket floated to the surface.
מדרש משלי: ל"א, כ"ו
פיה פתחה בחכמה - זו האשה שדברה אל יואב שהצילה את העיר בחכמתה, וזו סרח בת אשר.
Midrash Mishlei, 31:26
She opens her mouth in wisdom - This is the woman who spoke to Yoav (Shmuel II 20) and saved a whole city in her wisdom; this [woman] is Serach bat Asher.
(טז) וַתִּקְרָ֛א אִשָּׁ֥ה חֲכָמָ֖ה מִן־הָעִ֑יר שִׁמְע֤וּ שִׁמְעוּ֙ אִמְרוּ־נָ֣א אֶל־יוֹאָ֔ב קְרַ֣ב עַד־הֵ֔נָּה וַאֲדַבְּרָ֖ה אֵלֶֽיךָ׃(יז) וַיִּקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וַתֹּ֧אמֶר הָאִשָּׁ֛ה הַאַתָּ֥ה יוֹאָ֖ב וַיֹּ֣אמֶר אָ֑נִי וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ שְׁמַע֙ דִּבְרֵ֣י אֲמָתֶ֔ךָ וַיֹּ֖אמֶר שֹׁמֵ֥עַ אָנֹֽכִי׃(יח) וַתֹּ֖אמֶר לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֨ר יְדַבְּר֤וּ בָרִֽאשֹׁנָה֙ לֵאמֹ֔ר שָׁאֹ֧ל יְשָׁאֲל֛וּ בְּאָבֵ֖ל וְכֵ֥ן הֵתַֽמּוּ׃(יט) אָנֹכִ֕י שְׁלֻמֵ֖י אֱמוּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֗שׁ לְהָמִ֨ית עִ֤יר וְאֵם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לָ֥מָּה תְבַלַּ֖ע נַחֲלַ֥ת ה׳ (פ)
(16) Then cried a wise woman out of the city: ‘Hear, hear; say, I pray you, unto Yoav: Come near, that I may speak with you.’(17) And he came near her; and the woman said: ‘Are you Yoav?’ And he answered: ‘I am.’ Then she said to him: ‘Hear the words of your handmaid.’ And he answered: ‘I do hear.’(18) She spoke, saying: ‘They were wont to speak in old time, saying: They shall surely ask counsel at Abel; and so they ended the matter.(19) We are of them that are peaceable and faithful in Israel; so you seek to destroy a city and a mother in Israel? Why will you swallow up the inheritance of the LORD?’
ר' יוחנן הוה יתיב דרש כיצד היוהמים עשויין לישר' כחומה דרש ר' יוחנן כאילין קנקילייא אדיקת שרח בת אשר ואמרת תמן הוינא ולא הוון אלא כאילין אמפומטא
(11:13) Rabbi Johanan sat [in the teacher's seat] and expounded how the waters [of the Red Sea] became like a wall for Israel. Even as Rabbi Johanan was explaining that the wall of water looked like latticework, Serach bat Asher looked down and said, "I was there, and the waters were, rather, like shining windows."