(יט) ק֣וּמִי ׀ רֹ֣נִּי בליל [בַלַּ֗יְלָה] לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֙יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י ה׳ שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֙פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת.
קוּמִי כְנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל דְשַׁרְיָא בְגָלוּתָא עֲסוֹקִי בְּמִשְׁנָה בְּלֵילְיָא אֲרוּם שְׁכִינְתָּא דַייָ שַׁרְיָא לְקִבְלִיךְ וּבְפִתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא כְּשֵׁירוּי שְׁפַרְפְּרָא שַׁדְיָא הֵיךְ מַיָּא עַקְמוּמִית לִבֵּיךְ וְהַדְרִי בִתְיוּבְתָּא וְצַלְאִי בְּבֵית כְּנִשְׁתָּא כָּל קֳבֵל אַפֵּי ה' טוּלִי לְוָתֵיהּ בִּצְלוֹ יָדַיִךְ עַל נַפְשַׁת עוּלֵמַיךְ דְצָחִין בְּכַפְנָא בְּרֵישׁ כָּל מָחוֹזִין.
רני – הרמת קול בשיר או בנהי וכן ויעבר הרנה (מ"א כב לו) הכרוז.
בלילה קרי, ר״ל ליל ט באב זכרי אותו בכל שנה ושנה.
קימה אחר חצות לילה, זולת היותו מכלל אבלי ציון וירושלים שנאמר עליהם (ישעיה פרק ס"ו) שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה, כי גם הקדוש ברוך הוא באותה שעה מתאבל ושואג כארי. גם בעסקו אז בתורה אמרו רבותינו ז"ל (שה"ש רבה ה' ז') אין רנה של תורה אלא בלילה, ואמרו רבותינו ז"ל (ע"ז דף ג' ע"ב) כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד משוך עליו ביום, ואמרו רבותינו ז"ל (תמיד דף ל"ב ע"ב) כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו. וכתיב (איכה ב' י"ט) קומי רוני בלילה, ולא זכה דוד המלך ע"ה להיות חי וקים בעולם הזה ובעולם הבא אלא על זה הדבר כמו שכתוב (תהלים קי"ט י"ט) חצות לילה אקום להודות לך. ובכל ספר הזוהר נתבאר שבחי המצוה הזו לאין קץ, גם משרה רוח הקודש על האדם כנזכר שם בפרשת שמות (י"ח ע"ב).
אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואומר אוי לי שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם.
... וראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה ולשפוך תחנונים על חורבן בית המקדש כמו שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות.
אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו בתחנוניו...
תנא רבי חייא כל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו שנאמר (איכה ב יט) קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'.
ת"ר כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה שנא' (שמות יב, כט) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו' מאי תלמודא הא קמ"ל דעת רצון מילתא היא.
עת רצון מילתא היא - וכיון דחצות הלילה עת רצון הואי למכת בכורות הואי נמי עת רצון לרוח צפונית ואין לך יום שרוח צפונית אין מנשבת בו בחצי הלילה. וזה היה סימן לדוד כנור תלוי לו למעלה ממטתו ונקבע כלפי צפון כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו ומנגן מאליו והוא נעור. והאי דנקט הכא ארבעים שנה לומר לך שאפילו אותן מ' שנה דנזופים היו ולא נשבה להו בימים נשבה להו בחצות לילה משום דעת רצון הוא.
אמר ריש לקיש כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירו עמי מה טעם יומם יצוה ה' חסדו משום דבלילה שירו עמי.
כל העוסק בתורה בלילה כו'. לפי שמדרך המנדד שינה בלילה שיהו פניו זועפות ביום אמר בעוסק בתורה ומנדד שנתו בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד שהוא מאירת פנים ביום כי היא ממדת החסד כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו והכי אמרינן בפ"ק דמגילה אסתר ירקרקת היתה אלא שהקב"ה משך עליה חוט של חסד שהיא מאירת פנים שתהא נראית יפה כפרש"י וקרא התורה שירה דכתיב כתבו לכם את השירה וגו'.
... וכ"ש אם ישכים קודם אור הבוקר לקום להתחנן לפני בוראו מה יופיו ומה טובו וטוב למי שמקדים שיכוין לשעות שמשתנות המשמרות שהן בשליש הלילה ולסוף ב' שלישי הלילה ולסוף הלילה שבאלו הזמנים הקב"ה נזכר לחורבן הבית ופיזור ישראל בין העו"ג והתפלה שיתפלל אדם באותה שעה על החורבן והפיזור רצוייה וקרובה להתקבל ויפיל תחנתו לפני המקום א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו בתחנוניו כי טוב מעט בכוונה מהרבות בהם שלא בכוונה.
(1) Judah ben Tema says: "Be as strong as a panther, as light as an eagle, running like a gazelle and mighty as a lion to perform the will of your Father in heaven." He specified four things concerning the service of the Creator, may He be blessed. And he began with ‘strong as a panther’ since it is a great general principle of service to the Creator, may He be blessed, since sometimes a person desires to perform a mitzvah but is prevented from performing it because of people who mock him; therefore he warned that he should have fortitude against the mockers and not refrain from performing the mitzvah. So said Rabban Yohanan ben Zakkai to his students: “May it be your will that the fear of heaven be upon you like the fear of flesh and blood.” And so he says concerning the subject of shame, that sometimes a person is ashamed before a person more than he is ashamed before the Creator, may He be blessed. Therefore he warned that you should have fortitude against the mockers and not be ashamed. So too did David, peace be upon him, say “I will speak of your decrees in the presence of kings and not be ashamed,” though he was pursued and he fled among the nations, he had taken strength in his Torah and learned, though they had mocked him. And he said ‘as light as an eagle’ corresponding to the eye’s vision, and compared it to an eagle because just as the eagle soars through the air, so too does the eyes’ vision, meaning that you should shut your eyes from seeing evil, for it is the beginning of transgression, for the eye sees, the heart covets and the person's limbs complete the act. And he said ‘as strong as a lion’ corresponding to the heart, for the might of service of the Creator, may he be blessed, is in the heart, and he stated that you should strengthen your heart for His service. He stated ‘run like a gazelle’ corresponding to the legs, for your legs shall run toward the good. So too would David the king, peace be upon him, pray for the three of them, but he changed the sequence, “Lead me in the path of your commandments” about legs. Following that he said “Turn my heart to your decrees.” And after that he said “Avert my eyes from seeing falsehood.” Concerning the heart he mentioned ‘turn,’ whereas concerning the eye, ‘avert,’ for the heart is in his power to turn toward the good path or the evil one, even after he has seen an evil action. Thus he prayed that he should help him to turn to the good path. But (avoiding) seeing an evil action is not in his power, for it is possible that it will come upon him suddenly, and he will see it. Thus he prayed that he avert his eyes from seeing falsehood, so he would not invite it before him at all. Thus a person needs strengthen himself as a lion to stand in the morning for the service of his Creator, even if his evil impulse taunts him in winter, saying ‘How can you get up in the morning when the cold is so great?’ or taunts him in summer, saying ‘How can you get up from your bed when you have not had enough sleep?’ he should strengthen himself to rise, for you should awaken the dawn, but it should not awaken you, as David, peace be on him, stated “Awake, my soul, awake, harp and lyre; I will awaken the dawn,” ‘I awaken the dawn, but the dawn does not awaken me.’ So much the more so had he awakened prior to the morning light to rise and offer supplications before his Creator, how great His beauty, and how good. And it is good that one who begins early should aim for the hours when the guard shifts change, which are at a third of the night, and at the end of two thirds of the night and at the end of the night, for at these times does the Holy One, blessed be He, recall the destruction of the Temple and the dispersion of Israel among the nations, and the prayer which a person offers at that hour for the destruction and the dispersion is propitious and close to acceptance. His supplication shall fall before God whether drawn out or cut short, it is only that he should orient his heart toward heaven in his supplications, for better a little with intention than increasing them out without intention. It is well to say the section of the Akedah and the section of the manna, and the Ten Commandments and the section of the sacrifices, namely the section of the burnt offering and the meal offering and the offering of well being and the sin offering and the guilt offering. Of course it is preferable to say the section of the sacrifices during the day, for they are in place of the offering of the sacrifice, whose time is during the day. When he concludes the section of the burnt offering, he shall say ‘Master of the universe, may it be your will that this be considered and accepted before you as if I had offered a burnt sacrifice in its time. So too shall he say after the section of the meal offering and the offering of well being and the guilt offering. But after the section of the sin offering, he shall not so say, since it does not come freely. And if he is not able to rise early, prior to morning light, in any case he designates the time of the prayer which he is designates for all of life, and should not tarry. And he should well consider in his heart, if he had been in the service of a flesh and blood king who commanded him to rise early at the morning light to his service, he would have taken care and rushed to arise for the service which he commanded him, so much the more so, all the more and all the more so much the more so before the King of kings of kings, the Holy One blessed be He.
ומ"ש וטוב למי שמקדים שיכוין לשעות שמשתנות המשמרות וכולי בריש ברכות (ג.) אהא דאמרינן ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר הקב"ה אומר אוי שהחרבתי את ביתי וכו' כתב הרא"ש וראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג באותה שעה ולשפוך תחנונים על חורבן בה"מ כמו שנא' קומי רני בלילה לראש אשמורות.
וטוב למי שמקדים כו' ולסוף הלילה. בריש ברכות אהא דאמרינן ג' משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר הקב"ה יושב ושואג ואומר אוי שהחרבתי כו'. ומסקינן שם דשיעורים אלו הם בסוף המשמורות וכתב הרא"ש וראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג בריותו שעה ולשפוך תחנונים על חורבן בית המקדש. כמו שנאמר קומי רני בלילה לראש אשמורות ע"כ. ר"ל אותו פסוק ג"כ נאמר באיכה על חורבן הבית לכן אמר שהתפילה שמתפלל על חורבן הבית קרובה להתקבל. ולשון קומי משמע אחר שכבר שכב וישן יקום ויתפלל ומ"ש לראש אשמורות ל"ד כי ראש וסוף ענין אחד הוא שניהן ראש וקצה נקראו וק"ל.
המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות רצויה.
ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש.
המשכים. המקובלים האריכו בענין תפלת חצות וברקנטי פ' בראשית כ' וז"ל וי"א זמן בקשת רחמים הוא סוף הליל' ואני אכריע כי בחצות ראוי לבקש רחמים על כ"י ועל בניה כו' ובסוף הלילה יבקש צרכיו ובקשה זו צריכה בנפילת אפים ע"כ ועסי' קל"א ס"ב ובגמרא דילן לתי' הראשון דנתן סימן לאמצעית דאמצעיתא והיינו חצות משמע דעת רצון הוא ולתי' השני לא משמע כן ועיין בזוהר ויקהל ע' שמ"ב דלעולם חשבינן הלילה לי"ב שעות הן בקיץ הן בחורף אף על גב דלענין תפלה אינו כן כמ"ש סי' רל"ג וכ"כ שערי ציון.
סעי' ב המשכים להתחנן. שעיקר הזמן בלילה להתחנן כמ"ש קומי רוני בלילה.
המשכים לעסוק בתור' ילבוש עצמו כראוי להכין לקרא' אלקיו (זוהר פ' נח עקמ"ג) ובספ' יש שכר וטוב שיקום מעומד לעסוק בתורה שלא יבא לידי שינה (זוהר פ' לך) ואע"פ שצריך לקום בזריזות בלי עצלתיים כמ"ש בס' היראה ובס' המוסר פ"ד מ"מ ישהה מעט ולא יעמיד פתאום (ל"ח פ"א דברכות) וכ' בסדר היום ובקומו יאמר מיד מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמל' רבה אמונתך ואין צריך לזה נטילת ידי' אף שידיו מטונפו' כי אינו מזכי' השם ולא הכינוי. ואחר ענ"י יאמר שם של מ"ב מר"ת אנא בכח גדולת כו'.
ולבסוף. עיין בה"ט ועי' ביד אפרים מ"ש בזה בשם הת"ש ובספר שלמי צבור. ועי' בשב יעקב סי' א' שכ' דלענין קומה מחצות לילה יש לחשוב י"ב שעות מחצות היום שהוא בשעה שהחמה עומדת בראש כל אדם וי"ב שעות אח"כ דהיינו חצי מעל"ע הוא זמן חצות לילה שאז מנשבת רוח צפונית (וזה גם כדעת שלמי ציבור) וכן יש לחשוב מה שנזהרים על שעת התקופה ובעל נפש יוכל להחמיר על עצמו להקפיד אף על השעות מתחלת היום או מתחלת הלילה ממש אבל לענין זמן ק"ש ותפלה תלוי ביום ובלילה ממש ומי שרוצה להתפלל בשעות שמשתנות המשמורות כמ"ש הטור יחשב הלילה מתחל' צה"כ עד ע"ה לשלשה משמורות הן בקיץ והן בחורף ע"ש. ובאשל אברהם הביא קצת מזה ועיין בשו"ת דבר שמואל סימן רי"ג וסי' רכ"א. ועיין מ"ש ביד אפרים ר"ס נ"ח ובאבן השוהם סי' כ"ג כתב בני אדם שנדרו לקום בחצות לילה להתפלל ולבקש רחמים כוונתם על חצות לילה ע"פ הדין ויש לחשוב חצות אחר ששה שעות מתחלת כניסת הלילה הן בלילות ארוכות או קצרות וכבר נתבאר שאין כן דעת הש"י והש"צ וכן נראה עיקר וכתב בשבות יעקב ח"ג סי' מ"ד שאין לעשות תפלת חצות בפרהסיא רק בצנעה דכתיב הצנע לכת ולכן מה שקצת יחידי סגולה עושי' כן בבה"כ בעשרה יש בזה משום יוהרא אם אין כל הציבור עושים כן ע"ש. אך האידנא נהוג עלמא למעבד הכי ואין בזה משום יוהרא בכל ענין וכ"כ בברכי יוסף על דברי הש"י וז"ל באזנינו שמענו ועינינו ראוי בכמה עיירות פשט המנהג להיפך מ"ש. וכתב עוד שם חבורה חצות שקבוע להם חדר סמוך לבה"כ וראשי הקהלה רוצים שיאמרו בבה"כ כדי שיהיה ג"כ עשרה ראשונים כך ראוי לעשות אך אם יש מביניהם איזה בחורים שלפעמים מדברים שיחה בטלה ולא יעצרו עצמם מלשיח גם בבה"כ מוטב שיחזיקו בקביעותם בחדר וכתב באגרת הרמ"ז (הוא ר"ת הרב רבינו משה זכותא) שאין לעשות התיקון בתחלת הלילה אף בקיץ וגם לא בראש משמורה שניה אלא מחצות ואילך ויש להקדים השינה תחלת הלילה כדי שיוכל עכ"פ לקום חצי שעה קודם אור היום ובשעת הדחק אף שעלה ע"ה יש קצת מציאות לתיקון כו' ע"ש, ושם בסי' ט"ו כתב שבמקומות שמרבים בסליחות בער"ה ובעי"כ באשמורת וגם עושין נפילת אפים הנוהג לעשות תיקון חצות בכל השנה יש לו לעשות גם בער"ה ע"ש. עיין שם בסימן ט"ז מי שרגיל לומר תיקון חצות וקם באשמורת וכבר הצבור אומרים סליחות ואין פנאי לומר שניהם יאמר תיקון חצות כסדר האר"י ז"ל שהיא עיקר גדול יותר מהסליחות וכתב בברכי יוסף בשם מז"ה מהר"א אזולאי (הוא בעל חסד לאברהם) אחר שהשלים תיקון חצות יאמר אני מאמין באמונה שלימה בנחמת ציון אלקינו ברחמיו ינחמנו ויחדש עלינו מלכותו מהרה ע"ש.
ולסוף הלילה. והוא זמן שומרים לבוקר ואף בקיץ. ואם הוא קרוב לנץ החמה יאמר מתחילה הקינה ואח''כ יתחיל שומרים לבוקר. דרך חכמה. ובענין תפלת חצות עיין בספר הכוונות ובזוהר ויקהל משמע דלעולם חשבינן הלילה לי''ב שעות הן בקיץ או בחורף אע''ג דלענין תפילה אינו כן עיי' סי' רל''ג מ''א ועיין ע''ת. והאחרונים קבלו דמשכבי עד קומי ר''ל משבועות שאומרים רות שבו שכבי עד ט''ב שבו קומי א''צ לקום ללמוד בלילה. וי''א מט''ו באב עד ט''ו אייר יקום וי''א דזמן שינה ח' שעות וסי' ישנתי א''ז ינוח לי והכל לפי מה שהוא אדם. וכ' האריז''ל ושיעור משניות קודם לכל דבר ועי''ז זוכה לנשמה כי משנה אותיות נשמה. ואם זכה לחכמת אמת עת ההיא מסוגלת מאוד.
(ט) ראוי לכל וכו' – והמקובלים האריכו מאוד בגודל מעלת קימת חצות כי רבה היא. וכבר נדפס בסידורים סדר ההנהגה על פי כתבי האר"י ז"ל. וזמן חצות הוא תמיד באמצעות הלילה ממש בכל מקום, ואפילו בלילות הארוכות או הקצרות. והיא י"ב שעות אחר חצי היום. והעת להתאונן על החורבן נכון יותר שיהיה קודם חצות מעט, ומחצות ואילך יעסוק בתורה, ובסוף הלילה יבקש צרכיו. ויש אומרים אז "שומרים לבוקר". ואם הוא קרוב להנץ החמה, יאמר המזמורים לבד וידלג הקינות, ואחר כך יאמר "שומרים לבוקר". ואחר התיקון, שיעור משניות קודם לכל דבר. ואם זכה לחכמת האמת, עת ההיא מסוגלת מאוד. האחרונים קיבלו, מ"שכבי" עד "קומי", היינו משבועות שאומרים "שכבי" עד תשעה באב שאומרים "קומי", אין צריך לקום בלילה. ויש אומרים, מט"ו באב עד ט"ו באייר יקום. והנוהגים על פי קבלה סוברים שצריך לקום תמיד. חבורה שנתחברו יחד לומר תיקון חצות בציבור, אין למונעם, ואדרבה, ברוב עם הדרת מלך. וטוב יותר שיאמרו את התיקון בבית הכנסת משיאמרוהו בחדר הסמוך לו, דבית הכנסת קדיש טפי, וגם שיהיו מעשרה הראשונים. וצריך ביחוד להזהר מאוד מאוד משיחת חולין בניעורם בלילה. ומי שאינו יכול להשכים קודם אור הבוקר, מחמת שהוא חלש בטבעו, או שהוא יודע בעצמו שאם יקום באשמורת יישן בעת התפילה, מוטב לישן כל הצורך. ומכל מקום יהיה זהיר מאוד לקום שעה, ולפחות חצי שעה, קודם קריאת השַמָש לבית הכנסת, כדי שיהיה יוכל להכין עצמו להתפלל בציבור ובנקיות.
שערי תשובה וארצות החיים ושאר הרבה אחרונים, ודלא כהמ״א.
לקבוע עתים לתורה בלילה ובו ב סעיפים:
צריך ליזהר בלמוד הלילה יותר מבשל יום והמבטלו עונשו מרובה.
א) [סעיף א'] צריך ליזהר בלימוד הלילה וכו' כמ"ש חז"ל (במד"ר שיר השירים ה' על פסוק קווצותיו תלתלים) אין רנה של תורה אלא בלילה שנאמר קומי רוני בלילה. וגרסינן בעירובין דס"ה ע"א אמר ר"ל לא איברא ליליא אלא לגירסא. וגרסינן שם בעירובין די"ח ע"ב א"ר ירמיה בן אלעזר כל בית שנשמעין בו ד"ת בלילה אינו חרב. הלכך כיון ששעות הלילה נוחין ורצויין נלמוד המבטלן עונשו מרובה. טור. וכ"כ בהקדמת הזוה"ק די"א ע"א. ת"ח כמה הוא חילא תקיפא דאורייתא וכמה הוא עלאה על כולא דכל מאן דאשתדל באורייתא לא דחיל מעילאי ומתתאי ולא דחיל ממרעין בישין דעלמא בגין דאיהו אחיד באילנא דחיי ויליף מיניה בכל יומא. דאורייתא תוליף לב"נ למיזל בארח קשוט. תיליף ליה עיטא היך יתוב קמיה מריה לבטלא ההיא גזרה. דאפילו אתגזר עליה דלא יתבטל האי גזרה מיד אתבטל ואסתלק מניה ולא שריא עליה דב"נ בהאי עלמא. ובג"כ בעי ליה לב"נ לאשתדלא באורייתא יממא ולילי ולא יתעדי מינה הה"ד והגית בו יומם ולילה. ואי אתעדי מינה דאורייתא אי אתפרש מינה כאלו אתפרש מאילנא דחיי עכ"ל.
... בא לפניו מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקב"ה הופך את פניו ממנו, ושרי גיהנם מתגברים בו כזאבי ערב, ונוטלין אותו ומשליכין אותו לתוכה. בא לפניו מי שיש בידו שני סדרים או שלושה, אז הקב"ה אומר לו: בני, כל ההלכות למה לא שנית אותם? ואם אומר הקב"ה הניחוהו, מוטב, ואם לאו עושין לו כמידת הראשון. בא לפניו מי שיש בידו הלכות, הקב"ה אומר לו: בני, תורת כהנים למה לא שנית? שיש בה טומאה וטהרה, וטומאת שרצים וטהרת שרצים, טומאת נגעים וטהרת נגעים, טומאת נתקים ובתים וטהרת נתקים ובתים, טומאת זבים ולידה וטהרת זבים ולידה, טומאת מצורע וטהרתו, סדר ווידוי יום הכיפורים, וגזירות שוות, ודיני ערכים, וכל דין שדנו ישראל לא דנו אלא מתוכו. בא לפניו מי שיש בידו תורת כהנים, אומר לו הקב"ה: בני, חמישה חומשי תורה למה לא שנית? שיש בהם קריאת שמע ותפילין ומזוזה. בא לפניו מי שיש בידו חמישה חומשי תורה, אומר לו: בני, למה לא למדת הגדה ולא שנית? שבשעה שחכם יושב ודורש, אני מוחל ומכפר עוונותיהם של ישראל, ולא עוד אלא בשעה שעונין אמן יהא שמיה רבה מברך, אפילו נחתם גזר דינם אני מוחל ומכפר להם עוונותיהם. בא לפניו מי שיש בידו הגדה, אומר לו הקב"ה: בני, תלמוד למה לא שנית? ש(קהלת א ז): "כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא", זה התלמוד, שיש בו חכמות הרבה. בא מי שיש בידו תלמוד, הקב"ה אומר לו: בני, הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאוה, שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה, מציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה...
... הגם שהזוהר כותב דברים נוראים במעלת תיקון חצות ובמיוחד בימי בין המצרים מ״מ תפילת ותיקין הוא מן הדין וברור שאם לא יכול לקיים שניהם ותיקין עדיפה.