• סרטון 'משמעות החיים':
○ לפני הצפייה: תמנו את מספר הפעמים שהמילה 'you', בכתב או בקול, כולל הטיות - מופיעה בסרטון.
○ צפייה.
○ אחרי הסרטון - שאלות ותשובות קצרות ומהירות:
- מה הסרטון גרם לך להרגיש?
□ תשובות לא ציניות - נדוש, בנאלי, שמענו...
□ תשובות רציניות - מעצים, משחרר, מעורר השראה ומוטיבציה
○ מי הנמען של הסרטון? אני. "האני".
○ לפי הסרטון - מה מקור המשמעות בחיים שלי? לפי מה אני מכריע בהתלבטויות?
• פסוקי - "אני ה'":
○ במעבר חד, נקרא רצף של פסוקים מתוך פרק יט' בספר 'ויקרא'. מדובר בפרק שמרכז בתוכו הרבה מאוד מצוות 'הומאניות' וחברתיות, ואף המצווה האהובה והמצוטטת מכל בתורה - "ואהבת לרעך כמוך" היא מפרק זה. נקרא.
(ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
(ג) אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
(י) וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
(יד) לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
(לב) מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ (פ)
(יח) לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃
(לו) מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
(לז) וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (פ)
○ שאלות לאחר הקריאה:
- מה הפסוקים האלו גרמו לך להרגיש? רגשות חיוביים וגם שליליים.
• המחלוקת:
○ את הסרטון שאיתו פתחנו, אשר מדבר על הענקת משמעות לחיינו ולמעשינו דרך עצמינו, הוצאתי מערוץ יוטוב בשם "רוחניות חילונית". את הפסוקים אשר אמנם מצווים על מעשים הומאניים נעלים אך נחתמים בקריאה "אני ה'" - מספר התורה, נציג הדת המערבית.
○ והרי לפנינו שתי הקצוות לשאלה - מה הוא מקור הסמכות/משמעות בחיי?
○ נדייק את השאלה:
- העמדה הראשונה, "החילונית", רואה באדם יצור אוטונומי. בדיוק כמו שראינו בסרטון - אני הוא המקור לעצמי, אני הוא הקובע כיצד יראו חיי, איך אחיה אותם ומה משמעותם.
- העמדה השניה, הדתית, מכיר במקור סמכום הטרונומי. אני עושה הרבה מעשים טובים "בין אדם לחברו", אני עוש צדקה ועוזר לזקנים - אך המקור, הסיבה לאלו המעשים מקורם באל, הוא ציווה עלי.
- המילה המשותפת - נומוס - חוק. השונה - אוטו/הטרו. מי המצווה?! מה הוא מקור הסמכות והמשמעות למעשינו?
• דוד דישון:
○ כאדם דתי, הדילמה הזו דפקה על דלתי בחוזקה ושיתפתי אותה את מורי ורבי דוד דישון. כך השיב לי באחת ההתכתבויות בינינו:
"לדעתי אתה רומז פה לדילמה האמיתית שלך: האם אתה מכיר במקור סמכות הטרונומי, או שאתה רואה את עצמך כאוטונומי – אתה קובע את הערכים לעצמך.
שאלה זו אכן אישית מאד ועשויה להיות מורכבת מאד. לייבוביץ למשל ראה את עצמו ככפוף באופן מוחלט לצווי הא-ל – תוך שהוא מודה שכפיפות זו [כמו כל עמדה ערכית, לדעתו] היא תוצר של רצונו והכרעתו המוחלטת! אז הוא אוטונומי או הטרונומי?
הרב קוק ראה באמונה שה' הוא סמכות חיצונית כאחד המכשולים
הגדולים לאמונה בעולם המודרני ["יסורים ממרקים" ועוד מקומות רבים]. הוא הציע שנראה את עצמנו כפרטים בתוך איזה "כלל" א-לקי, תפיסה קבלית-מיסטית שבה גדולת ה' גורמת לגדולת האדם, חירותו, פעלתנותו, ו"קוממיותו".
אישית אני יותר קרוב לרמב"ם בנושא זה, ואין לי בעיה בהטרונומיות. עיין מה שכתבתי על חירות וקיום מצוות בספרי. יש לי בעיה כאשר התורה או ההלכה
סותרות לכאורה עקרונות מוסריים שברורים לי מאד – אבל זה נושא לדיון אחר. אך גם אם במקרים נדירים אסרב פקודה [א-לקית!] מטעמי מצפון אני עדיין רואה את עצמי ככפוף למצוותיו – שהן החכמה הגדולה להטיב עם האנושות ולקרבנו לעולם מתוקן."
○ אופציה: חידוד דבריו של הרב קוק ושל ליבוביץ' לאור המקורות
הולך מושג האלהות ונחשך, מאין עבודה שכלית והרגשית מטוהרה. עם זה הפחד החיצוני והאמונה הטבעית והשעבוד של ההכנעה נשארים בלבבות רבים בתור השפעת ירושה מאותן התקופות, שהדעה וההרגשה האלהית היתה מאירה בהן בעזה, עד שהיתה ראויה מצד גדלה לשעבד אליה את כל הנפשות. וכיון שנקודת התוך של ההכרה האלהית עמומה היא הרי המהות האלהית כלולה בהמון, וגם ביחידים שהם ראוים להיות למאירי דרך להם, רק בתור כח תקיף שאין להמלט ממנו והכרח הוא להשתעבד אליו. כשבאים להשתעבד לעבודת אלהים על פי המצב הריקן הזה, של הציור האפל המלא תהו ובהו שמתהוה ברעיון כשחושבים על דבר אלהים בלא השכלה ובלא תורה, יראה תתאה הנתוקה ממקורה, שהוא יראה עילאה, האדם הולך ומאבד את זהר עולמו על ידי מה שהוא מקשר את עצמו לקטנות המוחין.
פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות
אמר רבן שמעון בן גמליאל:
לא יאמר אדם: אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז!...
אלא אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי!
כיוצא בו ענין המשמעות המוסרית שאותה מייחסים החילוניים לתורה ולמצוותיה. מוסר כערך מצד עצמו הוא קטיגוריה אתיאיסטית מובהקת. רק מי שרואה את האדם כתכלית וכערך עליון, ז. א. מי ששם את האדם במקום האל, יכול להיות אדם מוסרי. מי שתופס את האדם כאחד היצורים שבבריאה וזוכר את "שוויתי ה' לנגדי תמיד", אינו יכול לקבל את המוסר כקנה-מידה וכאבן-בוחן. אין אלא אחת משתי משמעויות למוסר : (א) כהכוונת רצייתו של האדם בהתאם להכרתו את האמת של המציאות - זהו המוסר של סוקרטס,של אפלטון ושל אריסטו, של האפיקוריים והסטואיקנים, בפרט של אלה האחרונים, בפילוסופיה החדשה - של שפינוזה ; (ב) כהכוונת רצייתו של האדם בהתאם להכרתו את חובתו - זהו המוסר של קאנט ושל האידיאליזם הגרמני. אולם בקריאת-שמע נאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" : לא תתורו אחרי לבבכם - זוהי שלילת קאנט ; לא תתורו אחרי עיניכם - זוהי שלילת סוקרטס. ומיד אף ניתנת ההנמקה של שתי שלילות אלו : "אני ה' אלהיכם". התורה אינה מכירה צווי מוסר שמקורם בהכרת המציאות הטבעית או בהכרת חובת האדם לאדם - אין היא מכירה אלא מצוות. התורה והנביאים אינם פונים מעולם למצפון האנושי, שהוא חשוד מאד כביטוי לעבודה-זרה ; המונח "מצפון" אינו קיים במקרא. ההנחיה המצפונית היא מושג אתיאיסטי או אלילי ; "האל שבלב", שבו דוגלים אנשי-מוסר הומאניסטיים, הוא אל זר. ההלכה כאינסטיטוציה דתית אינה סובלת את הקטיגוריה מוסר - ואין צריך לומר שאינה סובלת ביסוס תועלתי, לא מבחינת טובת הפרט ולא מבחינת טובת האומה או החברה וכדו'. "ואהבת לרעך כמוך" הוא "הכלל הגדול שבתורה", לא משום שהוא רעיון והוראה שמעבר לפורמליזם של החוק ושמעל פירוט המצוות, אלא דוקא משום שהוא מופיע כאהת מתרי"ג מצוות. "ואהבת לרעך כמוך" אינו מיוחד ליהדות; הוראות מעין זה ניתנו אף על-ידי תורות או הוגי-דעות שלא הושפעו מן היהדות ולא שמעו עליה - על-ידי חכמי סין, הודו ויוון. ולא זו בלבד, אלא שפסוק "ואהבת לרעך כמוך"- כפי שנוהגים לצטטו - אינו קיים בתורה : הכתוב אומר "ואהבת לרעך כמוך אני ה'". חובת אהבת הרע אינה נובעת ממעמדו של האדם כאדם אלא ממעמדו לפני ה" "ואהבת לרעך כמוך" בלי הסיום "אני ה'" - זהו הכלל הגדול של האתיאיסט קאנט. חידושו וגדולתו של כלל גדול זה בתורה הוא במקומו ובמסגרתו בין המצוות. וזהו סדר המצוות ב"קדושים" (ויקרא י"ט) : כיבוד אב ואם; שבת; איסור עבודה זרה; נותר, פיגול (שניהם,לאיסורי כרת); פיאה ולקט; איסור גנבה; אונאה, שבועת-שקר, גזל, הלנת שכר שכיר וכו'; איסור נקימה ונטירה; אהבת רע; איסור כלאיים ושעטנז; דין שפחה חרופה; ערלה ונטע רבעי וכו' וכו'. נותר, פיגול... אהבת-רע... כלאיים, שעטנז - בזה פסק "ואהבת לרעך כמוך" מלהיות עצה טובה, משאלה חסודה, שאיפה נעלה ואידיאל נשגב, ונעשה דבר של ממש, חוק שהאדם מוכרח להתיחס אליו בכובד-ראש וברצינות - מעין תקנות המשטרה. ואל יהיו תקנות המשטרה קלות בעינינו, שהרי ר' יוחנן בן זכאי הוא שבירך את תלמידיו לפני מותו : "יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר-ודם" ! - דומה להטעייה שבציטוט המקטע "ואהבת לרעך כמוך" הוא הציטוט המסלף : "ועשית הטוב והישר", שהרי הכתוב מפרש ואומר : "ועשית הטוב והישר בעיני ה'".
• לוינס, בובר והאחר הנצחי:
○ השיר של ברי סחרוף - "אחר". ציטוט מויקיפדיה: את השם לאלבום הביא סחרוף מעולם הפילוסופיה בו החל להתעמק, ובעיקר בתפיסת "האחר" של הפילוסוף היהודי - צרפתי עמנואל לווינס, שציטוט מדבריו מופיע בחוברת האלבום.
○ אלוהים "כהאחר האולטימבטיבי"
• חזרה להתחלה - אני או האחר? אני או אלוהים? הצעתו של הרב זקס:
○ 01:36 עד 02:43
○ 11:14 עד הסוף