Miktzat Ma'ase Torah
And you know that we have segregated ourselves from the rest of the people and we would avoid mingling in these affairs and associating with them in these things. And you know that there is not to be found in our actions deceit or betrayal or evil...
And also we have written to you some of the precepts of the Torah which we think are good for you and for your people, for in you [we saw] intellect and knowledge of the Torah. Reflect on all these matters and seek from him so that he may support your counsel and keep far from you the evil scheming and the counsel of Belial, so that at the end of tie, you may rejoice in finding that some of our words are true. And it shall be reckoned to you as just when you do what is upright and good before him, for your good and that of Israel.
Josephus Antiquities 9
Now there was one Jonathan, a very great friend of Hyrcanus’s, but of the sect of the Sadducees; whose notions are quite contrary to those of the Pharisees. He told Hyrcanus, that “Eleazar had cast such a reproach upon him according to the common sentiments of all the Pharisees: and that this would be made manifest if he would but ask them the question, what punishment they thought this man deserved? For that he might depend upon it, that the reproach was not laid on him with their approbation; if they were for punishing him as his crime deserved.” So the Pharisees made answer, that “He deserved stripes and bonds: but that it did not seem right to punish reproaches with death.” And indeed the Pharisees, even upon other occasions, are not apt to be severe in punishments. At this gentle sentence Hyrcanus was very angry: and thought that this man reproached him by their approbation. It was this Jonathan, who chiefly irritated him, and influenced him so far, that he made him leave the party of the Pharisees, and abolish the decrees they had imposed on the people; and to punish those that observed them. From this source arose that hatred, which he and his sons met with from the multitude.
(ז) אוֹמְרִים צְדוֹקִין, קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, פְּרוּשִׁים, שֶׁאַתֶּם מְטַהֲרִים אֶת הַנִּצּוֹק. אוֹמְרִים הַפְּרוּשִׁים, קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, צְדוֹקִים, שֶׁאַתֶּם מְטַהֲרִים אֶת אַמַּת הַמַּיִם הַבָּאָה מִבֵּית הַקְּבָרוֹת.
(7) The Sadducees say: We denounce you, Pharisees, for you declare pure the stream [which flows when a liquid is poured from a clean vessel into an unclean one]! The Pharisees say: We denounce you, Sadducees, for you declare pure a channel of water which flows from a cemetery!
Miktzat Ma'ase Torah
And] also concerning liquid streams: we say that in these there is no 6 [pu]rity, and also that liquid streams can not separate impure 7 [from] pure, because the liquid of the liquid streams and their vessels is alike, 8 the same liquid.
(א) ובראש החודש השלישי יצא מן התיבה ויבן מזבח על ההר הזה ויירא על הארץ:
(ב) ויקח שעיר עזים רך ויכפר בדמו על כל אשמת הארץ כי נמחה כל היקום אשר היה עליה לבד מאשר היו את נוח בתיבה:...
(ט) והנה נתתי לכם כל חית הארץ וכל בהמה וכל אשר יעופף וכל הרמש הרומש על הארץ ודגי המים ואת כל לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל לאכלה:
(י) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו כי נפש כל בשר הדם ולא ידרש דמכם לנפשכם:
(יא) מיד כל אדם מיד איש אדרוש דם אדם:
(יב) שופך דם אדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלוהים עשה את האדם:
(יג) ואתם פרו ורבו ומלאו את הארץ:
(יד) ובניו נשבעו לבלתי אכול דם כל בשר:
(טו) ויקם לברית לפני ה' אלהים לעולם לכל דורות הארץ בחודש הזה:
(טז) לכן דבר אותך כי תקים גם אתה ברית את בני ישראל בחודש הזה על ההר והבאת אותם באלה ותזרוק דם עליהם על כל דברי הברית אשר כרת ה' עמהם לדורות עולם
(יט) ויצו את בני ישראל לבלתי אכול כל דם למען יעמדו הם וזרעם לפני ה' אלהינו לנצח:
(כ) והחוק הזה לא ימוש לעולמים ושמרו אותו לדורות עולם לכפר תמיד על נפשותיכם בדם על המזבח:
(כא) מדי יום ביומו בבוקר ובערב יכפרו עליהם לפני ה' ושמרו אותו ולא יכרתו:
(כב) ויתן לנוח לבניו אות לבל יבוא עוד שנית מבול על הארץ:
(כג) את קשתו נתן בענן והיתה לאות ברית עולם ולא יהיה עוד המים למבול לשחת הארץ עוד כל ימי הארץ:
(כד) לכן חרות החוק על לוחות השמים כי ישמרו את חג השבועות בחודש הזה פעם אחת בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה:
(כה) וכל הימים אשר חגגו בשמים את החג הזה מיום הבריאה עד ימי נוח היו שבעה ועשרים יובלים וחמשה שבועים:
(כו) ויחוג נוח אותו שבעה יובלים ושבוע אחד עד יום מותו אבל בני נוח חיללו אותו עד ימי אברהם ויאכלו דם:
(כז) אך אברהם לבדו שמר אותו ובניו יצחק ויעקב שמרו אותו עד ימיך:
(כח) ובימיך שכחו אותו בני ישראל עד אשר חידשתים בהר הזה:
(כט) וגם אתה צו את בני ישראל ושמרו את החג הזה בכל דורותיהם לחוק להם:
(ל) יום אחד בשנה בחודש הזה יחוגו את החג הזה:
(לא) כי הוא חג השבועות והוא חג ראשית הבריאה משנה תושיה לו:
(לב) והחג הזה לשתי משפחות כפי הכתוב והחרות עליו:
(לג) כי אנכי כתבתי אותו בספר התורה הראשון בספר אשר כתבתי לך כי תחוג אותו יום אחד יום אחד בשנה:
(לד) וגם הוריתי לך את קרבנותיו לזכר אותן ובני ישראל יחוגו אותו לדורותיהם בחודש הזה יום אחד יום אחד בשנה:
(לה) וראשי חודשי הראשון הרביעי השביעי והעשירי המה ימי הזיכרון וימי חג בארבע תקופות השנה:
(לו) כתובים וחקוקים המה לעדות מימים ימימה:
(מג) ונחרתו על לוחות השמים שלושה עשר שבועות לכל אחד ואחד מן האחד ועד השני בוא יבוא זכרונם:
(מד) מן הראשון עד השני מן השני עד השלישי מן השלישי עד הרביעי:
(מה) וכל הימים אשר נועדו הם שתים וחמישים שבתות ימים עד מלאת שנה תמימה:
(מו) ככה חרות וחקוק על לוחות השמים חוק שנה בשנה ולא יעבור:
(מז) ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים על פי המספר הזה ארבעה ושישים יום ושלוש מאות יום:
(מח) והיה שנה תמימה ומספר מפקד ימי השנה ומועדיה לא ישחת:
(מט) כי הכל בוא יבוא בה כפי אשר הועד עליו ולא יעברו כל יום ולא יחללו כל מועד:
(נ) והיה כי יעברו ולא ישמרו אותם כמצותיו ישחיתו בפעם אחת כל עת וזמן השנים תעתקנה ממקומן:
(נא) ויעבטון אורחות סדרם וכל בני ישראל ישכחו את דרך השנים ולא ימצאו עוד:
(נב) ויזנחו את ראש החודש וזמנו ואת השבתות והעוו את כל דרכי השנים:
(נג) כי ידעתי את הדבר וכהיום הזה אגידהו לך ולא אל בינתי אשען כי כן כתוב לפני על הספר ועל לוחות השמים מיוסדות חלוקת הימים:
(נד) ולא ישכחו את מועדי הברית ולא ילכו במועדי הגויים לפי תעתועיהם ולפי דעתם:
(נה) והיו אנשים אשר יביטו יראו בירח הוא המשחית את הזמנים ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה נו== ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים ועשו יום שוא ליום העדות ויום בלתי טהור ליום המועד:
(נו) וכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל:
(נז) לכן הנני מצווך ומעיד בך למען תעיד בם:
(נח) כי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים:
(נט) ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד ואכלו תמיד את הדם בבשר:
(47) And command the children of Israel that they observe the years according to this reckoning-three hundred and sixty-four days, (48) and (these) will constitute a complete year, and they will not disturb its time from its days and from its feasts;
(49) for everything will fall out in them according to their testimony, and they will not leave out any day nor disturb any feasts.
(50) But if they do neglect and do not observe them according to His commandment, then they will disturb all their seasons, and the years will be dislodged from this (order),
(51) [and they will disturb the seasons and the years will be dislodged] and they will neglect their ordinances.
(52) And all the children of Israel will forget, and will not find the path of the years, and will forget the new moons, and seasons, and sabbaths, and they will go wrong as to all the order of the years...
(55) For there will be those who will assuredly make observations of the moon--now (it) disturbs the seasons and cometh in from year to year ten days too soon.
For this reason the years will come upon them when they will disturb (the order), and make an abominable (day) the day of testimony, and an unclean day a feast day,
(56) and they will confound all the days, the holy with the unclean, and the unclean day with the holy; for they will go wrong as to the months and sabbaths and feasts and jubilees...
(57) For this reason I command and testify to you that thou may testify to them;
(58) for after your death your children will disturb (them), so that they will not make the year three hundred and sixty-four days only, (59) and for this reason they will go wrong as to the new moons and seasons and sabbaths and festivals, and they will eat all kinds of blood with all kinds of flesh.
ברית דמשק 12:
אל ישקץ איש את נפשו בכל החיה והרמש לאכל מהם העגלי הדבורים עד כל נפש החיה אשר תרמוש במים והדגים אל יאכלו כי אם נקרעו חיים ונשפך דמם וכל החגבים במיניהם יבאו באש או במים עד הם חיים כי הוא משפט בריאתם
Damascus Covenant 12
And fish they should not eat unless they have been opened up 14 alive, and their blood poured away. And all the locusts, according to their kind, shall be put into fire or into water 75 while they are still alive^ as this is the regulation for their species.
(א) דַּם שְׁחִיטָה בִּבְהֵמָה, בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת, בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים, דַּם נְחִירָה, וְדַם עִקּוּר, וְדַם הַקָּזָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בוֹ, חַיָּבִים עָלָיו. דַּם הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב, דַּם בֵּיצִים, דַּם דָּגִים, דַּם חֲגָבִים, דַּם הַתַּמְצִית, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּדַם הַתַּמְצִית:
One is not liable [for ingesting] the blood of the spleen, [or] the heart, [or] blood [found in] eggs, [or] blood of fish, [or] of locusts, or blood squeezed out. Rabbi Yehudah deems one liable for blood squeezed out.
ברית דמשק ה:ז-יא
ולוקחים איש את בת אחיהם ואת בת אחותו ומשה אמר אל אחות אמך לא תקרב שאר אמך היא ומשפט עריות לזכרים הוא וכהם הנשים. ואם תגלה בת האח את ערות אחי אביה שאר
Damascus Document 5:7-1
And they marry each his brother’s daughter and his sister’s daughter. But Moses said, “Do not have sexual relations (tiqrav) with your mother’s sister, for she is your mother’s Áesh” (Lev 18:13). And the rules of incest are written with reference to males, and apply equally to women. So how can the brother’s daughter engage in sexual relations with her father’s brother, is she not (also) Áesh (a close relative)?
ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר (ישעיהו נח, ט) אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני:
§ The Sages taught:...One who loves his neighbors, and who draws his relatives close, and who marries the daughter of his sister, a woman he knows and is fond of as a family relative and not only as a wife, and who lends a sela to a pauper at his time of need, about him the verse states: “Then shall you call, and the Lord will answer; you shall cry, and He will say: Here I am” (Isaiah 58:9).
מקצת מעשה תורה
ואף על טהרת החטאת השוחט אותה והסורף אותה והאוסף את אפרה והמזה מי החטאת לכול אלה להעריבות השמש ולהיות טהורים שא יהיה הטהר מזה על הטמא
Miktzat Ma'ase Torah
And also in what pertains to the purity of the heifer of the sin-offering that whoever slaughters it and whoever burns it and whoever collects its ash and whoever sprinkles the water of purification. At sunset, all these ought to be pure so that a pure man sprinkles on the impure.
וּמְטַמְּאִים הָיוּ אֶת הַכֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, מִפְּנֵי הַצְּדוֹקִים, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּמְעֹרְבֵי שֶׁמֶשׁ הָיְתָה נַעֲשֵׂית:
And they would make the priest who would burn the cow ritually impure because of the Saducees, so they would not say, "it was done by one for whom the sun had set."
The lulav suspends the Sabbath in the beginning of its duty, and the willow in the end of its duty. There is a story that some Boethusians once hid the willows under some great stones on the Sabbath eve; but when this had become known to the common people they came and dragged them out from under the stones on the Sabbath, for the Boethusians do not acknowledge that the beating of the willow suspends the Sabbath.
Acts 23
6 Then Paul, knowing that some of them were Sadducees and the others Pharisees, called out in the Sanhedrin, “My brothers, I am a Pharisee, descended from Pharisees. I stand on trial because of the hope of the resurrection of the dead.” 7 When he said this, a dispute broke out between the Pharisees and the Sadducees, and the assembly was divided. 8 (The Sadducees say that there is no resurrection, and that there are neither angels nor spirits, but the Pharisees believe all these things.
(ד) בֵּית שַׁמַּאי מַתִּירִין הַצָּרוֹת לָאַחִים, וּבֵית הִלֵּל אוֹסְרִים. חָלְצוּ, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין מִן הַכְּהֻנָּה, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים. נִתְיַבְּמוּ, בֵּית שַׁמַּאי מַכְשִׁירִים, וּבֵית הִלֵּל פּוֹסְלִין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ אוֹסְרִין וְאֵלּוּ מַתִּירִין, אֵלּוּ פּוֹסְלִין וְאֵלּוּ מַכְשִׁירִין, לֹא נִמְנְעוּ בֵּית שַׁמַּאי מִלִּשָּׂא נָשִׁים מִבֵּית הִלֵּל, וְלֹא בֵית הִלֵּל מִבֵּית שַׁמַּאי. כָּל הַטָּהֳרוֹת וְהַטֻּמְאוֹת שֶׁהָיוּ אֵלּוּ מְטַהֲרִין וְאֵלּוּ מְטַמְּאִין, לֹא נִמְנְעוּ עוֹשִׂין טָהֳרוֹת אֵלּוּ עַל גַּבֵּי אֵלּוּ:
(4) Beit Shammai permit the rivals to the brothers [for marriage], but Beit Hillel forbid [them]. [If these women] had performed Chalitzah Beit Shammai disqualify them from [subsequently marrying] priests, but Beit Hillel allow them [to do so]. [If these women] had undergone Yibum, Beit Shammai permit them [to subsequently marry priests], but Beit Hillel disqualify them [from such a union]. Even though these [one school] prohibit and these [the other school] permit, these disqualify and these allow, Beit Shammai did not refrain from marrying women from Beit Hillel, nor did Beit Hillel [refrain from marrying women] from Beit Shammai. [With regard to] purity and impurity where these ruled [a matter] pure and these ruled [it] impure, they did not refrain from using [utensils] the other deemed pure.
From Shaye Cohen, The Significance of Yavneh
Abstract: After the destruction of the second temple in 70 C.E. the rabbis gathered in Yavneh and launched the process which yielded the Mishnah approximately one hundred years later. Most modern scholars see these rabbis as Pharisees triumphant who define “orthodoxy,” expel Christians and other heretics, and purge the canon of “dangerous” books. The evidence for this reconstruction is inadequate. In all likelihood most[, certainly at least some,] of the rabbis were Pharisees, but there is no indication that the rabbis of the Yavnean period were motivated by a Pharisaic self-consciousness or were dominated by an exclusivistic ethic. In contrast the ma- jor goal of the Yavnean rabbis seems to have been not the expulsion of those with whom they disagreed but the cessation of sectarianism and the creation of a society which tolerated, even encouraged, vigorous debate among members of the fold. The Mishnah is the first work of Jewish antiquity to ascribe conflicting legal opinions to named individuals who, in spite of their disagreements, belong to the same fraternity. This mutual tolerance is the enduring legacy of Yavneh.
“Pharisaic triumph” is not a useful description of the events at Yavneh. Perhaps many, if not most, of the sages there assembled were Pharisees or the descendants of Pharisees, but they made little of their ancestry. Their interest was the future, not the past. There is little evidence for “witch- hunting” in general and anti-Christian activity in particular.61 The sages were not a party triumphant which closed the ranks, defined orthodoxy, and expelled the unwanted. Yavneh was a grand coalition of different groups and parties,62 held together by the belief that sectarian self-identification was a thing of the past and that individuals may disagree with each other in matters of law while remaining friends. Those who refused to join the coalition and insisted on sectarian self-definition were branded minim and cursed. Those rabbis who could not learn the rules of pluralism and mutual tolerance were banned.