חסידים הראשונים - שיעור וחזרה

דף זה עוסק בפתיחה לנושא "מידת חסידות". אנחנו נפגשים בו עם המנהג של החסידים להקפיד עם עצמם יותר מאחרים, וקצת מנסים לברר: מהי מידת חסידות? על מה צריך להקפיד מי שרוצה להיות חסיד?

ברקע הדברים נאמר שזו התנהגות של "יושר" כלפי החֶבְרָה, שנראה שבלתי אפשרי לדרוש אותה מכל אדם, אלא רק ממי שבוחר להיות חסיד. משהו מזה ראינו ב-"הסבלים ששברו חבית", כאשר רב אומר לרבה בר בר חנן, שאם ברצונו להיות בין הצדיקים, עליו להתנהג בהתחשבות רבה בסבלים, אפילו במחיר הפסד שנגרם לו.

בבא קמא ל׳ א:ג׳

1. משנה -

[...] המצניע את הקוץ ואת הזכוכית,

והגודר את גדרו בקוצים,

וגדר שנפל לרשות הרבים

והוזקו בהן אחרים - חייב בנזקן.

Bava Kamma 30a:3

MISHNA: In the case of one who pours water in the public domain, and another person in-curred damage due to it, the one who poured water is liable to pay for his damage. In the case of one who conceals a thorn or a piece of glass in his wall adjacent to the public domain, or one who puts up a fence of thorns, or one who puts up a fence that subsequently fell into the public domain, and others incurred damage due to any of these, he is liable to pay for their damage.

בבא קמא ל׳ א:ט״ז-י״ח

2. תנו רבנן:

חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן

ומעמיקים להן ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרשה.

3. רב ששת שדי להו בנורא,

רבא שדי להו בדגלת.

4. אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין;

5. רבא אמר מילי דאבות;

6. ואמרי לה מילי דברכות.

Bava Kamma 30a:16-18

The Sages taught: The early pious people would conceal their thorns and their pieces of glass in their fields, and would dig to the depth of at least three handbreadths in order to bury them, so that they would not obstruct the plow. The Gemara relates: Rav Sheshet would toss his thorns into fire, so they would not cause damage to others. Rava would toss them into the Tigris [Diglat] River. Rav Yehuda says: One who wants to be pious should observe the matters of tractate Nezikin, so as to avoid causing damage to others. Rava said he should observe the matters of tractate Avot. And some say he should observe the matters of tractate Berakhot.

בעמ' 80 בחוברת, בשוליים, מופיע סיפור יפה ממסכת בבא קמא דף נ', עמ' ב'. סיפור זה ממחיש את חשיבותהּ של רשות הרבים.
קראו אותו בזהירות, ותבינו את החוכמה שבו:

בבא קמא נ׳ ב:ב׳-ג׳

תנו רבנן: לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים.
מעשה באדם אחד שהיה מסקל מרשותו לרשות הרבים, ומצאו חסיד אחד.

אמר לו: ריקה, מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך?

לגלג עליו.

לימים נצרך למכור שדהו והיה מהלך באותה רשות הרבים ונכשל באותן אבנים.

אמר: יפה אמר לי אותו חסיד "מפני מה אתה מסקל מרשות שאינה שלך לרשות שלך".

Bava Kamma 50b:2-3

§ The Sages taught: A person should not throw stones from his property into the public domain. An incident occurred involving a certain individual who was throwing stones from his property into the public domain, and a certain pious man found him. The latter said to him: Lowlife [reika], for what reason are you throwing stones from property that is not yours into your property? The man mocked him, as he did not understand what he meant, as the property from which he was throwing stones was his. Some days later, he was forced to sell his field from which he had thrown the stones. And he was walking in the same public domain into which he had thrown them, and he stumbled on those same stones. He said: That pious man said it well to me when he said: For what reason are you throwing stones from property that is not yours into your own property, since that property no longer belongs to me, and only the public domain remains mine to use.