משנה מסכת סנהדרין פרק א
משנה א
דיני ממונות בשלשה
משנה ב
מכות בשלשה משום רבי ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה
משנה ד
דיני נפשות בעשרים ושלשה
משנה מסכת סנהדרין פרק ג
משנה א
דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד
משנה ו
כיצד בודקים את העדים
משנה מסכת סנהדרין פרק ד
משנה א
אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמ'(ויקרא כ"ד) משפט אחד יהיה לכם מה בין דיני ממונות לדינינפשות דיני ממונות בשלשה ודיני נפשות בעשרים ושלשה דיניממונות פותחין בין לזכות בין לחובה ודיני נפשות פותחין לזכותואין פותחין לחובה דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות ביןלחובה ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות ועל פי שנים לחובהדיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה דיני נפשות מחזיריןלזכות ואין מחזירין לחובה דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובהדיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה דיני ממונותהמלמד חובה מלמד זכות והמלמד זכות מלמד חובה דיני נפשותהמלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמדחובה דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה דיני נפשות דנין ביוםוגומרין ביום דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה דינינפשות גומרין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה לפיכך אין דניןלא בערב שבת ולא בערב יום טוב:
משנה ה
כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות היו מכניסין אותןומאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ומשמועה עד מפי עד ומפיאדם נאמן שמענו או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכםבדרישה ובחקירה הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיניממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעיותיותלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר(בראשית ד') דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיךדמו ודם זרעיותיו דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העציםועל האבנים לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחדמישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקייםנפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא ומפנישלום הבריות שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך ושלא יהומינין אומרים הרבה רשויות בשמים ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוךהוא שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזהומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו שלאדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו לפיכך כל אחד ואחדחייב לומר בשבילי נברא העולם ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאתוהלא כבר נאמר (ויקרא ה') והוא עד או ראה או ידע אם לא יגידוגומר ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה והלא כבר נאמר(משלי י"א) באבוד רשעים רנה:
משנה מסכת סנהדרין פרק ו
משנה א
נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו בית הסקילה
משנה מסכת סנהדרין פרק ז
משנה א
ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שרפה הרג וחנק רבישמעון אומר שרפה סקילה חנק והרג זו מצות הנסקלין:
משנה ב
מצות הנשרפין היו משקעין אותו בזבל
משנה ג
מצות הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף
משנה ד
אלו הן הנסקלין הבא על האם
משנה מסכת סנהדרין פרק ט
משנה א
ואלו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה ובת כהן שזנתה
משנה מסכת סנהדרין פרק יא
משנה א
אלו הן הנחנקין המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקןממרא על פי בית דין ונביא השקר והמתנבא בשם עבודת כוכביםוהבא על אשת איש וזוממי בת כהן ובועלה
משנה ו
המתנבא בשם ע"ז ואומר כך אמרה ע"ז אפילו כיון את ההלכהלטמא את הטמא ולטהר את הטהור הבא על אשת איש כיוןשנכנסה לרשות הבעל לנשואין אף על פי שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק וזוממי בת כהן ובועלה שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן ובועלה:
משנה מסכת מכות פרק א
משנה א
כיצד העדים נעשים זוממין מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו אלא לוקה ארבעים מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייבלגלות אין אומרים יגלה זה תחתיו אלא לוקה ארבעים מעידין אנובאיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה והלא בין היוםובין למחר סופו ליתן לה כתובתה אומדין כמה אדם רוצה ליתןבכתובתה של זו שאם נתאלמנה או נתגרשה ואם מתה יירשנהבעלה מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו אלף זוז על מנתליתנו לו מכאן ועד שלשים יום והוא אומר מכאן ועד עשר שניםאומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז בין נותנן מכאן ועדשלשים יום בין נותנן מכאן ועד עשר שנים:
משנה ב
מעידין אנו באיש פלוני שחייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלמין שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה:
משנה ג
מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאוזוממים לוקין שמונים משום (שמות כ') לא תענה ברעך עד שקרומשום (דברים י"ט) ועשיתם לו כאשר זמם דברי ר' מאיר וחכמיםאומרים אין לוקין אלא ארבעים משלשין בממון ואין משלשין במכות כיצד העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממיןמשלשין ביניהם אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעיםונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים:
משנה ד
אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן כיצד אמרו מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש אמרו להם היאך אתםמעידין שהרי נהרג זה או ההורג היה עמנו אותו היום במקום פלוניאין אלו זוממין אבל אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי אתםהייתם עמנו אותו היום במקום פלוני הרי אלו זוממין ונהרגין עלפיהם:
משנה ה
באו אחרים והזימום באו אחרים והזימום אפילו מאה כולםיהרגו רבי יהודה אומר איסטסית היא זו ואינה נהרגת אלא כתהראשונה בלבד:
משנה ו
אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג שנאמר נפש תחת נפש אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר (דברים י"ט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים ואם כן למה נאמר נפש תחת נפש יכול משעה שקבלו עדותןיהרגו תלמוד לומר נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין:
משנה ז
על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת (דברים י"ז) אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להקיששלשה לשנים מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזומו אתהשלשה ומנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים רבי שמעון אומר מהשנים אינן נהרגין עד שיהו שניהם זוממין אף שלשה אינן נהרגין עדשיהיו שלשתן זוממין ומנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים רביעקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצאבאלו ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה עלאחת כמה וכמה ישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה:
משנה ח
מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשהנמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה מנין אפילו מאה תלמודלומר עדים אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבלבדיני ממונות תתקיים העדות בשאר רבי אומר אחד דיני ממונותואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהן אבל בזמן שלא התרו בהן מהיעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש:
משנה ט
היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זהואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלועדות אחת ואם לאו הרי אלו שתי עדיות לפיכך אם נמצאת אחתמהן זוממת הוא והן נהרגין והשניה פטורה רבי יוסי אומר לעולםאין נהרגין עד שיהו פי שני עדיו מתרין בו שנאמר (דברים י"ז) על פישנים עדים דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעתמפי התורגמן:
משנה י
מי שנגמר דינו וברח ובא לפני אותו בית דין אין סותרים את דינוכל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינובבית דין של פלוני ופלוני ופלוני עדיו הרי זה יהרג [*] סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית רבי אלעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל:
משנה מסכת מכות פרק ב
משנה א
אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה היה מעגל במעגילה ונפלהעליו והרגתו היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו היה יורדבסולם ונפל עליו והרגו הרי זה גולה אבל אם היה מושך במעגילהונפלה עליו והרגתו היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליווהרגתו היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה זההכלל כל שבדרך ירידתו גולה ושלא בדרך ירידתו אינו גולה נשמטהברזל מקתו והרג רבי אומר אינו גולה וחכמים אומרים גולה מןהעץ המתבקע רבי אומר גולה וחכמים אומרים אינו גולה:
משנה ב
הזורק אבן לרשות הרבים והרג הרי זה גולה ר' אליעזר בן יעקבאומר אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה הריזה פטור זרק את האבן לחצרו והרג אם יש רשות לניזק ליכנס לשםגולה ואם לאו אינו גולה שנאמר (דברים י"ט) ואשר יבא את רעהוביער מה היער רשות לניזק למזיק ליכנס לשם יצא חצר בעל הביתשאין רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם אבא שאול אומר מה חטבתעצים רשות יצא האב המכה את בנו והרב הרודה את תלמידוושליח בית דין:
משנה ג
האב גולה על ידי הבן והבן גולה על ידי האב הכל גולין על ידיישראל וישראל גולין על ידיהן חוץ מעל ידי גר תושב וגר תושב אינוגולה אלא על ידי גר תושב הסומא אינו גולה דברי ר' יהודה ר' מאיראומר גולה השונא אינו גולה רבי יוסי בר יהודה אומר השונא נהרגמפני שהוא כמועד רבי שמעון אומר יש שונא גולה ויש שונא שאינוגולה זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג אינו גולה ושלאלדעת הרג הרי זה גולה:
משנה ד
להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץכנען שנאמר (במדבר ל"ה) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואתשלש הערים תתנו בארץ כנען וגו' עד שלא נבחרו שלש שבארץישראל לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות שנאמר (שם /במדברל"ה/) שש ערי מקלט תהיינה עד שיהיו ששתן קולטות כאחד:
משנה ה
ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר (דברים י"ט) תכין לך הדרךושלשת וגומר ומוסרין להן שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרךוידברו אליו ר' מאיר אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו שנאמר (שם/דברים י"ט/) וזה דבר הרוצח:
משנה ו
ר' יוסי בר יהודה אומר בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימיןלערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם מי שנתחייב מיתהבבית דין הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו מי שנתחייב גלותמחזירין אותו למקומו שנאמר (במדבר ל"ה) והשיבו אותו העדה אלעיר מקלטו וגו' אחד משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדיםואחד שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח רבי יהודה אומר אףמשוח מלחמה מחזיר את הרוצח לפיכך אמותיהן של כהניםמספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותומשנגמר דינו מת כהן גדול הרי זה אינו גולה אם עד שלא נגמר דינומת כהן גדול ומנו אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו חוזר במיתתושל שני:
משנה ז
נגמר דינו בלא כהן גדול ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג אינויוצא משם לעולם ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולאלעדות נפשות ואפילו ישראל צריכין לו ואפילו שר צבא ישראלכיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר (במדבר ל"ה) אשרנס שמה שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו כשםשהעיר קולטת כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאוגואל הדם רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כלאדם רבי עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חייבין עליואילן שהוא עומד בתוך התחום ונופו נוטה חוץ לתחום או עומד חוץלתחום ונופו נוטה לתוך התחום הכל הולך אחר הנוף הרג באותההעיר גולה משכונה לשכונה ובן לוי גולה מעיר לעיר:
משנה ח
כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמרלהם רוצח אני אמרו לו אף על פי כן יקבל מהן שנאמר (דברים י"ט)וזה דבר הרוצח מעלים היו שכר ללוים דברי רבי יהודה רבי מאיראומר לא היו מעלים להן שכר וחוזר לשררה שהיה בה דברי רבימאיר רבי יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה:
משנה מסכת מכות פרק ג
משנה א
ואלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמוועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדהאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינהלישראל בת ישראל לנתין ולממזר אלמנה וגרושה חייבין עליהמשום שני שמות גרושה וחלוצה אינו חייב אלא משם אחד בלבד:
משנה ב
הטמא שאכל את הקדש והבא אל המקדש טמא והאוכל חלבודם ונותר ופגול וטמא השוחט והמעלה בחוץ והאוכל חמץ בפסחוהאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים והמפטם את השמןוהמפטם את הקטורת והסך בשמן המשחה והאוכל נבלות וטרפותשקצים ורמשים אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשרשני והקדש שלא נפדו כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב רבי שמעוןאומר כל שהוא וחכמים אומרים כזית אמר להם ר' שמעון אין אתםמודים לי באוכל נמלה כל שהוא חייב אמרו לו מפני שהיאכברייתה אמר להן אף חטה אחת כברייתה:
משנה ג
האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן קדשי קדשים חוץ לקלעיםקדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה השובר את העצם בפסחהטהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמאאינו לוקה ארבעים:
משנה ד
הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלחוחכמים אומרים משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות לא תעשהשיש בה קום עשה אין חייבין עליה:
משנה ה
הקורח קרחה בראשו והמקיף פאת ראשו והמשחית פאת זקנווהשורט שריטה אחת על המת חייב שרט שריטה אחת על חמשהמתים או חמש שריטות על מת אחד חייב על כל אחת ואחת עלהראש שתים אחת מכאן ואחת מכאן ועל הזקן שתים מכאן ושתיםמכאן ואחת מלמטה רבי אליעזר אומר אם נטלו כולו כאחת אינוחייב אלא אחת ואינו חייב עד שיטלנו בתער ר' אליעזר אומר אפילולקטו במלקט או ברהיטני חייב:
משנה ו
הכותב כתובת קעקע כתב ולא קעקע קעקע ולא כתב אינו חייבעד שיכתוב ויקעקע בדיו ובכחול ובכל דבר שהוא רושם רבי שמעוןבן יהודה משום רבי שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם השםשנאמר (ויקרא י"ט) וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה':
משנה ז
נזיר שהיה שותה ביין כל היום אין חייב אלא אחת אמרו לו אלתשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת:
משנה ח
היה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אלתטמא אל תטמא והיה מטמא חייב על כל אחת ואחת היה מגלחכל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תגלח אל תגלח והואמגלח חייב על כל אחת ואחת [*] היה לבוש בכלאים כל היום אינוחייב אלא אחת אמרו לו אל תלבש אל תלבש והוא פושט ולובשחייב על כל אחת ואחת:
משנה ט
יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין החורש בשורוחמור והן מוקדשים בכלאים בכרם ובשביעית ויום טוב וכהן נזירבבית הטומאה חנניא בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים אמרו לואינו השם אמר להם אף לא הנזיר הוא השם:
משנה י
כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר (דברים כ"ה)במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים רבי יהודה אומרארבעים שלמות הוא לוקה והיכן הוא לוקה את היתירה בין כתפיו:
משנה יא
אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש אמדוהו לקבלארבעים לקה מקצת ואמרו שאין יכול לקבל ארבעים פטור אמדוהולקבל שמנה עשרה משלקה אמרו שיכול הוא לקבל ארבעים פטורעבר עבירה שיש בה שני לאוין אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואםלאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה:
משנה יב
כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד הילך והילך וחזןהכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהואמגלה את לבו והאבן נתון מאחריו חזן הכנסת עומד עליו ורצועהשל עגל בידו כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה ושני רצועות עולותויורדות בה:
משנה יג
ידה טפח ורחבה טפח וראשה מגעת על פי כרסו ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר (דברים כ"ה) והפילו השופט והמכה מכה בידו אחת בכל כחו:
משנה יד
והקורא קורא אם לא תשמור לעשות וגו' (שם /דברים/ כ"ח) והפלה ה' את מכותך ואת מכות וגו' וחוזר לתחלת המקרא ושמרתם את דברי הברית הזאת וגו' וחותם (תהלים ע"ח) והוא רחום יכפר עון וגו' וחוזר לתחלת המקרא ואם מת תחת ידו פטור הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו נתקלקל בין בריעי בין במים פטור רבי יהודה אומר האיש בריעי והאשה במים:
משנה טו
כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם שנאמר (דברים כ"ה) ונקלה אחיך לעיניך כשלקה הרי הוא כאחיך דברי ר' חנניא בן גמליאל אמר ר' חנניא בן גמליאל מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו ר' שמעון אומר ממקומו הוא למד שנאמר (ויקרא י"ח) ונכרתו הנפשות העושות וגו' ואומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם האכל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה רבי שמעון בר רבי אומר הרי הוא אומר (דברים י"ב) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגו' ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות:
משנה טז
רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר (ישעיה מ"ב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:
חידושי הריטב"א מסכת מכות דף ב עמוד א
מתני' כיצד העדים נעשין זוממין. הא דפתח תנא בהא ולא פתח בפרק אלו הן הלוקין דהוי עיקר האי מסכתא דמכות, משום דפרשת מלקות דכתיב והיה אם בן הכות הרשע כתיב בעדים זוממין מדכתיב והצדיקו את הצדיק כדאיתא בגמרא, ועוד דהא אמרינן בגמרא דתנא אמתניתין דפרק הנחנקין קאי דקתני כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן ולהכי פתח הכא בעדים זוממין. ונראין הדברים דפרק הנחנקין הוא סוף מסכת סנהדרין מדקאי עלה תנא דהכא כדאיתא בגמרא, וכן נראה מדברי רש"י ז"ל ואע"ג דאמרינן בעלמא (סוטה ב' א') דקתני תנא דנשים מסכת נדרים בסדר נשים משום דאיירי בפרק המדיר דכתובות בענייני נדרים ואע"ג דאיכא כמה פירקי ומכילתי ביני ביני, התם למיתן טעמא למכלל נדרים בסדר נשים ואלו הכא לא בעינן טעמא אמאי קתני מסכת מכות בהאי סדרא דהא פשיטא דהיינו דוכתיה וכדקתני בפרקא קמא דסנהדרין מכות בשלשה, אבל למיתן טעמא במאי דפתח הכא משום פרק הנחנקין לא הוה עביד הכי אי לאו דסליק מיניה במסכת סנהדרין, ועוד יש נותנין טעם בדבר זה דהא תנא במסכת סנהדרין סדר ארבע מיתות קתני דהוו אליבא דרבנן סקילה שריפה הרג וחנק ובפרק חלק איירי באנשי עיר הנדחת שהם בסייף וסיים בפרק הנחנקין. והא דקתני כיצד העדים נעשין זוממין ולא קתני אין העדים נעשין זוממין בגמרא מפרש לה.
חידושי הריטב"א מסכת מכות דף ז עמוד א
אלו הן הגולין. ואית דגרסי ואלו וליכא קפידא בהא, דהתם בפ"ק דשבת (י"ג ב') שייל בגמ' אלו תנן או ואלו תנן משום דהתם איכא למשמע דקאי אדלעיל או דקאי אמאי דבעי למיתני, אבל הכא פשיטא דקאי אמאי דבעי למיתני דבפרקין דלעיל לא איירי מידי בדין הגולין, אלא משום דקתני במתני' קמייתא מעידים אנו באיש פלוני שחייב גלות פתח הכא בפירקין דיני הגולין (ניחא), ואי גרסי' ואלו נמי בעי הכי לומר דבפירקא דלעיל פרישנא דין הנעשין זוממין (דפתחי) [ומסיים] ביה ואלו הן הגולין שמעידין עליהם שחייבין גלות וזה ברור.
חידושי הריטב"א מסכת מכות דף יג עמוד א
בתר דסליק תנא למיתני דין גולין דאיירי בהו בריש מכילתין כדכתיבנא לעיל (ז' א') בעי למיתני דין הלוקין שהוא עיקר מכילתין, ותו דאיירי ביה נמי בריש מכילתין דקתני מעידנו באיש פלוני שחייב מלקות ארבעים. והא דתני אלו הן הלוקין הא ודאי איכא אחרינא טובא אלא דלא קתני הכא אלא אלו דאית בהו שום צריכותא או הנהו דנקט באשיגרת לישן אגב דידהו וכדבעינן לפרושי וכדפרש"יז"ל.
הקדמת הרמב"ם למשנה
אבל מסכת מכות בכמה העתקות היא מחוברת למסכת סנהדרין ונחשבת עמה, שכיון שאמר אלו הן הנחנקין הסמיכו לו ואלו הן הלוקין, ואין זה נכון, אלא היא מסכתא בפני עצמה, ונסמכה לסנהדרין לפי שאין מלקין ועונשין אלא הדיינים, והוא מאמר ה' והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו
השגות הרמב"ן לספר המצוות שורש א
והם תורה כעין שהם שלדבריהם מצות על שעובר למי והוא מרדות מכת להם ישוב מקומות כמו נפשו שתצא עד או עליו אותה שיקבל עד אותו שמכין מדבריהם בהם שגזר הגזרות כל שמפורש בתוספתא סנהדרין.
תוספתא מסכת מכות (צוקרמאנדל) פרק ד
מרדות מכות אותו מלקין לארץ לחוצה שיצא או העמים ארץ את למדוד או הפרס לבית נכנס אבל לוקה אינו לאו ואם לוקה ללקות בו יש אם אותו אומדין אחת חסר ארבעים תורה מכת מכות מרדות אינו כן אלא מכין אותו עד שיקבל או עד שתצא נפשו:
ירושלמי מכות א:ו
תנינא הכא מה דלא תני בכל סנהדרין
רמב"ן דברים פרק כא פסוק יג
יוחנן רבי ו), ב מכות ירושלמי (עי' סנהדרין במסכת בירושלמי ראיתי אבל
אתם כן, אינון ולית רב בשם אמרין אתון מילין תרין דתמן, לרבנין שלח
ואני בלבד, ראשונה בעילה אלא הותרה לא תואר יפת רב בשם אומרים
כן ואחר הללו, המעשים כל לאחר אלא שנייה ולא ראשונה בעילה לא אומר
תבוא אליה ובעלתה אחר כל המעשים האלו.
חידושי ר׳ דוד פ׳ אלו הן הנחנקין
גם אומרים שמכות אינה מסכתא בפני עצמה וכן הוא בס' המשנה וכן נראין הדברים שפ' כיצד העדים נעשים זוממין הוא ע"י עדים זוממי' שהזכירו בפ' אלו הן הנחנקין ואח"כ חזרו לפ' אלו הן הגולין ואלו הן הלוקין שהתחילו תחלה לפ' במ' זו אלו הן הנסקלי' ואלו הנשרפין ואלו הנהרגים ואלו הנחנקין ובסוף פ' כיצד העדים אמרו ששנו משנה א' שהיא חוזרת על כל דברי הנפשות והיא סנהדרין נוהגת בח"ל וכולה מתני'.
חידושי הר״ן ריש פ׳ אלו הנחנקין
והכי מוכח בפרק קמא דמכות דאמרינן התם ואיידי דתנא כל הזוממין מקדימין לאותה מיתה הוא קודם כיצד העדים נעשים זוממין ואחר שפירש דין הזמה פירש דין גלות ואחר כך דין מלקות ולפי סדר זה משמע שהכל מסכתא אחת