(י) וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃ (יא) וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃ (יב) וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃ (יג) וְעָשִׂ֥יתָ בַדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃ (יד) וְהֵֽבֵאתָ֤ אֶת־הַבַּדִּים֙ בַּטַּבָּעֹ֔ת עַ֖ל צַלְעֹ֣ת הָאָרֹ֑ן לָשֵׂ֥את אֶת־הָאָרֹ֖ן בָּהֶֽם׃ (טו) בְּטַבְּעֹת֙ הָאָרֹ֔ן יִהְי֖וּ הַבַּדִּ֑ים לֹ֥א יָסֻ֖רוּ מִמֶּֽנּוּ׃ (טז) וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃ (יז) וְעָשִׂ֥יתָ כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֙צִי֙ אָרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רָחְבָּֽהּ׃ (יח) וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃ (יט) וַ֠עֲשֵׂה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו׃ (כ) וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃ (כא) וְנָתַתָּ֧ אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת עַל־הָאָרֹ֖ן מִלְמָ֑עְלָה וְאֶל־הָ֣אָרֹ֔ן תִּתֵּן֙ אֶת־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ׃ (כב) וְנוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֮ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפֹּ֗רֶת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֑ת אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁ֧ר אֲצַוֶּ֛ה אוֹתְךָ֖ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)
(10) They shall make an ark of acacia wood, two and a half cubits long, a cubit and a half wide, and a cubit and a half high. (11) Overlay it with pure gold—overlay it inside and out—and make upon it a gold molding round about. (12) Cast four gold rings for it, to be attached to its four feet, two rings on one of its side walls and two on the other. (13) Make poles of acacia wood and overlay them with gold; (14) then insert the poles into the rings on the side walls of the ark, for carrying the ark. (15) The poles shall remain in the rings of the ark: they shall not be removed from it. (16) And deposit in the Ark [the tablets of] the Pact which I will give you. (17) You shall make a cover of pure gold, two and a half cubits long and a cubit and a half wide. (18) Make two cherubim of gold—make them of hammered work—at the two ends of the cover. (19) Make one cherub at one end and the other cherub at the other end; of one piece with the cover shall you make the cherubim at its two ends. (20) The cherubim shall have their wings spread out above, shielding the cover with their wings. They shall confront each other, the faces of the cherubim being turned toward the cover. (21) Place the cover on top of the Ark, after depositing inside the Ark the Pact that I will give you. (22) There I will meet with you, and I will impart to you—from above the cover, from between the two cherubim that are on top of the Ark of the Pact—all that I will command you concerning the Israelite people.
(א) ועשו ארון עצי שטים - ... ואף על פי שבמעשה בצלאל מצינו שעשה תחלה משכן ואח"כ כלים ארון ומנורה ושלחן שהיכן יכניס את הארון והשלחן, כל זמן שאין משכן עשוי אלא בצווי, הוצרך לפרש עשיית הארון והשלחן תחילה, שבשביל הארון שהוא עיקר של ועשו לי מקדש הוצרך לעשות משכן.
(1) ועשו ארון עצי שטים, seeing that the words belong together, i.e. “an ark of acacia wood,” the vowel under the letter א in the word ארון is a chataph patach instead of a kametz. [This had to be so as the tone sign tipcha under the word ארון suggests that the word belongs to the word ועשו preceding it. Ed.] Even so, when it came to the carrying out of these instructions we find that Betzalel, contrary to Moses’ instructions, first constructed the Tabernacle itself before fashioning the furnishings thereof, seeing he would not have a place wherein to place all these furnishings. Nevertheless, at the time of the instructions, the Ark, Table, etc., had to be mentioned first. The reason was that the construction of the Tabernacle was, after all, secondary to the furnishings inside it. It became necessary to build the Tabernacle only in order to house the Ark and other sacred furnishings.
(א) כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד (יבמות מז:), וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלקים כאשר התנה עמהם מתחלה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (לעיל יט ה), ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט ו), והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל:
והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (להלן כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה...וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה, מלא את המשכן (להלן מ לד).
(1) When God spoke the Ten Commandemnts to Israel face to face, and He commanded them through Moshe a few of the commandments, which are like the principles of the Torah's commandments - as the rabbis practice with the converts that come to be Jewish (Yevamot 47b) - and Israel accepted to do all that He would command them through the hand of Moshe, and He made a covenant with them about all of this; behold, from then they are His as a people, and He is for them a God, as He made a condition with them from the beginning - "And now if you will listen to My voice and and keep My covenant and you will be a treasure to Me" (Exodus 19:5). And He [also] said (Exodus 19:6), "And you will be a kingdom of priests and a holy nation." And behold, they are holy and it is fitting that there should be a temple among them for His presence to dwell among them. And hence He first commanded about the matter of the tabernacle that He should have a house among them that would be dedicated to His name - and there would He speak with Moshe and [continue to] command the Children of Israel. And behold the main object in the tabernacle is the place that the Divine presence would rest, which is the ark, as He said (Exodus 25:22), "And I will meet with you there and I will speak with you from above the ark-cover." Therefore, He had the ark and the ark-cover precede here, as it has precedence in [its] level. And He placed next to the ark, the table and candelabra (menorah), since they are also vessels like it. And [then] they were instructed about the matter of the [actual] tabernacle, for which it was made. But in Parshat Vayakhel, Moshe had the tabernacle and the tent and the cover precede (Exodus 35:11) - and so did Betsalel (Exodus 36:8) - as it was appropriate to have it precede in the [actual] act. And the secret of the tabernacle is that the glory of God that dwelt on Mount Sinai, [also] hiddenly dwells upon it. And it is like it is written there (Exodus 24:16), "And the glory of the Lord dwells upon Mount Sinai," and it is written (Deuteronomy 5:21), "Behold, the Lord, our God, has shown us His glory and His greatness." And so [too] was it written about the tabernacle, "and the glory of the Lord, filled the tabernacle" (Exodus 40: 34)." And with the tabernacle, it twice mentioned, "and the glory of the Lord, filled the tabernacle" - corresponding to "His glory and His greatness." And the glory that was shown to them on Mount Sinai was always with Israel in the tabernacle. And when Moshe came [to it] (Exodus 34:34), the [Divine] speech that spoke to him at Mount Sinai [came] to him. And as [Moshe] said at the giving of the Torah (Deuteronomy 4:36), "From the skies, He made you hear His voice, to discipline you, and upon the earth, did He show you His great fire"; so too, about the tabernacle, it is written (Numbers 7:89), "and he would hear the voice speaking to him from above the ark-cover, between the two cherubs and He would speak to him." And "and he would speak to him" is repeated, to say that which they said according to the received tradition - that the [Divine] voice would come from the Heavens to Moshe from upon the ark-cover, and from there, it would speak to him, since every word with Moshe was from the Heavens during the day and was heard between the two cherubs, in the way of "and His words you heard from amidst the fire" (Deuteronomy 4:36), and therefore they were both gold. And so did the verse (Exodus 29:42-43) state, "that I will meet them there to speak to you there [...] and it will be sanctified by My glory," as there will be the house of meeting for [Divine] speech and "it will be sanctified by My glory." And one who looks carefully at the verses that are stated at the giving of the Torah and understands what we wrote about them (Ramban on Exodus 25:21) will understand the secret of the tabernacle and the Temple. And he will be able to examine it, from that which Shlomo said in his wisdom in his prayer at the Temple (I Kings 8:23), "Lord, God of Israel," as it said at Mount Sinai (Exodus 24:10), "And they saw the God of Israel." And he added there to explain, "the Lord," according to the issue that we hinted to there above, that the "God of Israel sits on the cherubs" (I Kings 8:23), like [the prophet] said (Ezekiel 10:19-20), "and the glory of the God of Israel was upon them from above. It was the creature that I saw under the God of Israel at the Kevar River, and I knew that they were cherubs." And David said (I Chronicles 28:18), "and for the pattern of the chariot, the cherubs of gold, for their spreading out and covering the ark of the covenant of the Lord." And so [too, Shlomo] would always mention, "for the name of God" (I Kings 5:19), "for Your name" (I Kings 8:44), and each and every time he would say, "and You will hear in the Heavens" (I Kings 8:32), in the trait of mercy. And it is written (I Kings 8:44-45), "and they shall pray to the Lord, through the city that You have chosen and the house that I have built for Your name. And You will hear in the Heavens." And in elucidation [of this], he said (II Chronicles 6:18), "And however, will God dwell with man upon the earth; behold the Heavens and the Heavens of the Heavens cannot contain You." And it is written about the ark (II Samuel 6:2), "to bring up from there the ark of God - which is called the name, the name of the Lord of hosts - that the cherubs sit upon"; and in I Chronicles 13:6, "to bring up from there the ark of God, the Lord, who sits on the cherubs, that is called the name," as the name [of God] sits upon the cherubs.
(לג) וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר ה' דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־ה' נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃ (לד) וַעֲנַ֧ן ה' עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (׆) (ס) (לה) וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ ה' וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃ (לו) וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה ה' רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (׆) (ס)
(1) The LORD spoke to Moses, saying: (2) Have two silver trumpets made; make them of hammered work. They shall serve you to summon the community and to set the divisions in motion. (3) When both are blown in long blasts, the whole community shall assemble before you at the entrance of the Tent of Meeting; (4) and if only one is blown, the chieftains, heads of Israel’s contingents, shall assemble before you. (5) But when you sound short blasts, the divisions encamped on the east shall move forward; (6) and when you sound short blasts a second time, those encamped on the south shall move forward. Thus short blasts shall be blown for setting them in motion, (7) while to convoke the congregation you shall blow long blasts, not short ones. (8) The trumpets shall be blown by Aaron’s sons, the priests; they shall be for you an institution for all time throughout the ages. (9) When you are at war in your land against an aggressor who attacks you, you shall sound short blasts on the trumpets, that you may be remembered before the LORD your God and be delivered from your enemies. (10) And on your joyous occasions—your fixed festivals and new moon days—you shall sound the trumpets over your burnt offerings and your sacrifices of well-being. They shall be a reminder of you before your God: I, the LORD, am your God. (11) In the second year, on the twentieth day of the second month, the cloud lifted from the Tabernacle of the Pact (12) and the Israelites set out on their journeys from the wilderness of Sinai. The cloud came to rest in the wilderness of Paran. (13) When the march was to begin, at the LORD’s command through Moses, (14) the first standard to set out, troop by troop, was the division of Judah. In command of its troops was Nahshon son of Amminadab; (15) in command of the tribal troop of Issachar, Nethanel son of Zuar; (16) and in command of the tribal troop of Zebulun, Eliab son of Helon. (17) Then the Tabernacle would be taken apart; and the Gershonites and the Merarites, who carried the Tabernacle, would set out. (18) The next standard to set out, troop by troop, was the division of Reuben. In command of its troop was Elizur son of Shedeur; (19) in command of the tribal troop of Simeon, Shelumiel son of Zurishaddai; (20) and in command of the tribal troop of Gad, Eliasaph son of Deuel. (21) Then the Kohathites, who carried the sacred objects, would set out; and by the time they arrived, the Tabernacle would be set up again. (22) The next standard to set out, troop by troop, was the division of Ephraim. In command of its troop was Elishama son of Ammihud; (23) in command of the tribal troop of Manasseh, Gamaliel son of Pedahzur; (24) and in command of the tribal troop of Benjamin, Abidan son of Gideoni. (25) Then, as the rear guard of all the divisions, the standard of the division of Dan would set out, troop by troop. In command of its troop was Ahiezer son of Ammishaddai; (26) in command of the tribal troop of Asher, Pagiel son of Ochran; (27) and in command of the tribal troop of Naphtali, Ahira son of Enan. (28) Such was the order of march of the Israelites, as they marched troop by troop. (29) Moses said to Hobab son of Reuel the Midianite, Moses’ father-in-law, “We are setting out for the place of which the LORD has said, ‘I will give it to you.’ Come with us and we will be generous with you; for the LORD has promised to be generous to Israel.” (30) “I will not go,” he replied to him, “but will return to my native land.” (31) He said, “Please do not leave us, inasmuch as you know where we should camp in the wilderness and can be our guide. (32) So if you come with us, we will extend to you the same bounty that the LORD grants us.” (33) They marched from the mountain of the LORD a distance of three days. The Ark of the Covenant of the LORD traveled in front of them on that three days’ journey to seek out a resting place for them; (34) and the LORD’s cloud kept above them by day, as they moved on from camp. (35) When the Ark was to set out, Moses would say: Advance, O LORD! May Your enemies be scattered, And may Your foes flee before You! (36) And when it halted, he would say: Return, O LORD, You who are Israel’s myriads of thousands!
(ב) וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים. זֶה הָאָרוֹן הַיּוֹצֵא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה וּבוֹ שִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָחִים, וּמַקְדִּים לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לְתַקֵּן לָהֶם מְקוֹם חֲנִיָּה (שם; תלמוד ירושלמי שקלים ו'):
(2) וארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים AND THE ARK OF THE COVENANT OF THE LORD WENT BEFORE THEM IN THE THREE DAYS' JOURNEY — This was the Ark that went with them whenever they waged war and in which the broken Tablets were placed. It traveled in front of them a distance of three days’ journey to prepare for them a proper place for encampment (Sifrei Bamidbar 82; Talmud Yerushalmi Shekalim 6:1).
(א) את העדת - הלוחות שהם עדות וברית בין הקב"ה לישראל ולכך נקראו לוחות הברית.
(1) את העדות, the Tablets which represented the testimony and covenant between G’d and Israel. This is also the reason why Moses refers to them as לוחות הברית, “Tablets of the covenant,” in Deuteronomy 9,9.
(י) וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּ֛י אֵ֥ל חַ֖י בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהוֹרֵ֣שׁ יוֹרִ֣ישׁ מִ֠פְּנֵיכֶם אֶת־הַכְּנַעֲנִ֨י וְאֶת־הַחִתִּ֜י וְאֶת־הַחִוִּ֗י וְאֶת־הַפְּרִזִּי֙ וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֔י וְהָאֱמֹרִ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ (יא) הִנֵּה֙ אֲר֣וֹן הַבְּרִ֔ית אֲד֖וֹן כָּל־הָאָ֑רֶץ עֹבֵ֥ר לִפְנֵיכֶ֖ם בַּיַּרְדֵּֽן׃ (יב) וְעַתָּ֗ה קְח֤וּ לָכֶם֙ שְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר אִ֔ישׁ מִשִּׁבְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל אִישׁ־אֶחָ֥ד אִישׁ־אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט׃ (יג) וְהָיָ֡ה כְּנ֣וֹחַ כַּפּ֣וֹת רַגְלֵ֣י הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאֵי֩ אֲר֨וֹן ה' אֲד֤וֹן כָּל־הָאָ֙רֶץ֙ בְּמֵ֣י הַיַּרְדֵּ֔ן מֵ֤י הַיַּרְדֵּן֙ יִכָּ֣רֵת֔וּן הַמַּ֥יִם הַיֹּרְדִ֖ים מִלְמָ֑עְלָה וְיַעַמְד֖וּ נֵ֥ד אֶחָֽד׃ (יד) וַיְהִ֗י בִּנְסֹ֤עַ הָעָם֙ מֵאָ֣הֳלֵיהֶ֔ם לַעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְהַכֹּהֲנִ֗ים נֹֽשְׂאֵ֛י הָאָר֥וֹן הַבְּרִ֖ית לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ (טו)
(1) Early next morning, Joshua and all the Israelites set out from Shittim and marched to the Jordan. They did not cross immediately, but spent the night there. (2) Three days later, the officials went through the camp (3) and charged the people as follows: “When you see the Ark of the Covenant of the LORD your God being borne by the levitical priests, you shall move forward. Follow it— (4) but keep a distance of some two thousand cubits from it, never coming any closer to it—so that you may know by what route to march, since it is a road you have not traveled before.” (5) And Joshua said to the people, “Purify yourselves, for tomorrow the LORD will perform wonders in your midst.” (6) Then Joshua ordered the priests, “Take up the Ark of the Covenant and advance to the head of the people.” And they took up the Ark of the Covenant and marched at the head of the people. (7) The LORD said to Joshua, “This day, for the first time, I will exalt you in the sight of all Israel, so that they shall know that I will be with you as I was with Moses. (8) For your part, command the priests who carry the Ark of the Covenant as follows: When you reach the edge of the waters of the Jordan, make a halt in the Jordan.” (9) And Joshua said to the Israelites, “Come closer and listen to the words of the LORD your God. (10) By this,” Joshua continued, “you shall know that a living God is among you, and that He will dispossess for you the Canaanites, Hittites, Hivites, Perizzites, Girgashites, Amorites, and Jebusites: (11) the Ark of the Covenant of the Sovereign of all the earth is advancing before you into the Jordan. (12) Now select twelve men from the tribes of Israel, one man from each tribe. (13) When the feet of the priests bearing the Ark of the LORD, the Sovereign of all the earth, come to rest in the waters of the Jordan, the waters of the Jordan—the water coming from upstream—will be cut off and will stand in a single heap.” (14) When the people set out from their encampment to cross the Jordan, the priests bearing the Ark of the Covenant were at the head of the people. (15) Now the Jordan keeps flowing over its entire bed throughout the harvest season. But as soon as the bearers of the Ark reached the Jordan, and the feet of the priests bearing the Ark dipped into the water at its edge, (16) the waters coming down from upstream piled up in a single heap a great way off, at Adam, the town next to Zarethan; and those flowing away downstream to the Sea of the Arabah (the Dead Sea) ran out completely. So the people crossed near Jericho. (17) The priests who bore the Ark of the LORD’s Covenant stood on dry land exactly in the middle of the Jordan, while all Israel crossed over on dry land, until the entire nation had finished crossing the Jordan.
(ח) וַיְהִ֗י כֶּאֱמֹ֣ר יְהוֹשֻׁעַ֮ אֶל־הָעָם֒ וְשִׁבְעָ֣ה הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֤וֹת הַיּֽוֹבְלִים֙ לִפְנֵ֣י ה' עָבְר֕וּ וְתָקְע֖וּ בַּשּֽׁוֹפָר֑וֹת וַֽאֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית ה' הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵיהֶֽם׃ (ט) וְהֶחָל֣וּץ הֹלֵ֔ךְ לִפְנֵי֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים תקעו [תֹּקְעֵ֖י] הַשּֽׁוֹפָר֑וֹת וְהַֽמְאַסֵּ֗ף הֹלֵךְ֙ אַחֲרֵ֣י הָאָר֔וֹן הָל֖וֹךְ וְתָק֥וֹעַ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת׃ ... (טו) וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וַיַּשְׁכִּ֙מוּ֙ כַּעֲל֣וֹת הַשַּׁ֔חַר וַיָּסֹ֧בּוּ אֶת־הָעִ֛יר כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים רַ֚ק בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא סָבְב֥וּ אֶת־הָעִ֖יר שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃ (טז) וַיְהִי֙ בַּפַּ֣עַם הַשְּׁבִיעִ֔ית תָּקְע֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים בַּשּׁוֹפָר֑וֹת וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל־הָעָם֙ הָרִ֔יעוּ כִּֽי־נָתַ֧ן ה' לָכֶ֖ם אֶת־הָעִֽיר׃ ... (כ) וַיָּ֣רַע הָעָ֔ם וַֽיִּתְקְע֖וּ בַּשֹּֽׁפָר֑וֹת וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הָעָ֜ם אֶת־ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֗ר וַיָּרִ֤יעוּ הָעָם֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתִּפֹּ֨ל הַֽחוֹמָ֜ה תַּחְתֶּ֗יהָ וַיַּ֨עַל הָעָ֤ם הָעִ֙ירָה֙ אִ֣ישׁ נֶגְדּ֔וֹ וַֽיִּלְכְּד֖וּ אֶת־הָעִֽיר׃
(1) Now Jericho was shut up tight because of the Israelites; no one could leave or enter. (2) The LORD said to Joshua, “See, I will deliver Jericho and her king [and her] warriors into your hands. (3) Let all your troops march around the city and complete one circuit of the city. Do this six days, (4) with seven priests carrying seven ram’s horns preceding the Ark. On the seventh day, march around the city seven times, with the priests blowing the horns. (5) And when a long blast is sounded on the horn—as soon as you hear that sound of the horn—all the people shall give a mighty shout. Thereupon the city wall will collapse, and the people shall advance, every man straight ahead.” (6) Joshua son of Nun summoned the priests and said to them, “Take up the Ark of the Covenant, and let seven priests carrying seven ram’s horns precede the Ark of the LORD.” (7) And he instructed the people, “Go forward, march around the city, with the vanguard marching in front of the Ark of the LORD.” (8) When Joshua had instructed the people, the seven priests carrying seven ram’s horns advanced before the LORD, blowing their horns; and the Ark of the LORD’s Covenant followed them. (9) The vanguard marched in front of the priests who were blowing the horns, and the rear guard marched behind the Ark, with the horns sounding all the time. (10) But Joshua’s orders to the rest of the people were, “Do not shout, do not let your voices be heard, and do not let a sound issue from your lips until the moment that I command you, ‘Shout!’ Then you shall shout.” (11) So he had the Ark of the LORD go around the city and complete one circuit; then they returned to camp and spent the night in camp. (12) Joshua rose early the next day; and the priests took up the Ark of the LORD, (13) while the seven priests bearing the seven ram’s horns marched in front of the Ark of the LORD, blowing the horns as they marched. The vanguard marched in front of them, and the rear guard marched behind the Ark of the LORD, with the horns sounding all the time. (14) And so they marched around the city once on the second day and returned to the camp. They did this six days. (15) On the seventh day, they rose at daybreak and marched around the city, in the same manner, seven times; that was the only day that they marched around the city seven times. (16) On the seventh round, as the priests blew the horns, Joshua commanded the people, “Shout! For the LORD has given you the city. (17) The city and everything in it are to be proscribed for the LORD; only Rahab the harlot is to be spared, and all who are with her in the house, because she hid the messengers we sent. (18) But you must beware of that which is proscribed, or else you will be proscribed: if you take anything from that which is proscribed, you will cause the camp of Israel to be proscribed; you will bring calamity upon it. (19) All the silver and gold and objects of copper and iron are consecrated to the LORD; they must go into the treasury of the LORD.” (20) So the people shouted when the horns were sounded. When the people heard the sound of the horns, the people raised a mighty shout and the wall collapsed. The people rushed into the city, every man straight in front of him, and they captured the city.
(ב) וַיַּעַרְכ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לִקְרַ֣את יִשְׂרָאֵ֗ל וַתִּטֹּשׁ֙ הַמִּלְחָמָ֔ה וַיִּנָּ֥גֶף יִשְׂרָאֵ֖ל לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיַּכּ֤וּ בַמַּֽעֲרָכָה֙ בַּשָּׂדֶ֔ה כְּאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים אִֽישׁ׃ (ג) וַיָּבֹ֣א הָעָם֮ אֶל־הַֽמַּחֲנֶה֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לָ֣מָּה נְגָפָ֧נוּ ה' הַיּ֖וֹם לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים נִקְחָ֧ה אֵלֵ֣ינוּ מִשִּׁלֹ֗ה אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית ה' וְיָבֹ֣א בְקִרְבֵּ֔נוּ וְיֹשִׁעֵ֖נוּ מִכַּ֥ף אֹיְבֵֽינוּ׃ (ד) וַיִּשְׁלַ֤ח הָעָם֙ שִׁלֹ֔ה וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם אֵ֣ת אֲר֧וֹן בְּרִית־ה' צְבָא֖וֹת יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֑ים וְשָׁ֞ם שְׁנֵ֣י בְנֵֽי־עֵלִ֗י עִם־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹקִ֔ים חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃ (ה) וַיְהִ֗י כְּב֨וֹא אֲר֤וֹן בְּרִית־ה' אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיָּרִ֥עוּ כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַתֵּהֹ֖ם הָאָֽרֶץ׃ (ו) וַיִּשְׁמְע֤וּ פְלִשְׁתִּים֙ אֶת־ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֶ֠ה ק֣וֹל הַתְּרוּעָ֧ה הַגְּדוֹלָ֛ה הַזֹּ֖את בְּמַחֲנֵ֣ה הָעִבְרִ֑ים וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֚י אֲר֣וֹן ה' בָּ֖א אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (ז) וַיִּֽרְאוּ֙ הַפְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֣י אָמְר֔וּ בָּ֥א אֱלֹקִ֖ים אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֹּאמְרוּ֙ א֣וֹי לָ֔נוּ כִּ֣י לֹ֥א הָיְתָ֛ה כָּזֹ֖את אֶתְמ֥וֹל שִׁלְשֹֽׁם׃ (ח) א֣וֹי לָ֔נוּ מִ֣י יַצִּילֵ֔נוּ מִיַּ֛ד הָאֱלֹקִ֥ים הָאַדִּירִ֖ים הָאֵ֑לֶּה אֵ֧לֶּה הֵ֣ם הָאֱלֹקִ֗ים הַמַּכִּ֧ים אֶת־מִצְרַ֛יִם בְּכָל־מַכָּ֖ה בַּמִּדְבָּֽר׃ (ט) הִֽתְחַזְּק֞וּ וִֽהְי֤וּ לַֽאֲנָשִׁים֙ פְּלִשְׁתִּ֔ים פֶּ֚ן תַּעַבְד֣וּ לָעִבְרִ֔ים כַּאֲשֶׁ֥ר עָבְד֖וּ לָכֶ֑ם וִהְיִיתֶ֥ם לַאֲנָשִׁ֖ים וְנִלְחַמְתֶּֽם׃ (י) וַיִּלָּחֲמ֣וּ פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנָּ֤גֶף יִשְׂרָאֵל֙ וַיָּנֻ֙סוּ֙ אִ֣ישׁ לְאֹהָלָ֔יו וַתְּהִ֥י הַמַּכָּ֖ה גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף רַגְלִֽי׃ (יא) וַאֲר֥וֹן אֱלֹקִ֖ים נִלְקָ֑ח וּשְׁנֵ֤י בְנֵֽי־עֵלִי֙ מֵ֔תוּ חָפְנִ֖י וּפִֽינְחָֽס׃ (יב) וַיָּ֤רָץ אִישׁ־בִּנְיָמִן֙ מֵהַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וַיָּבֹ֥א שִׁלֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וּמַדָּ֣יו קְרֻעִ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃ (יג) וַיָּב֗וֹא וְהִנֵּ֣ה עֵ֠לִי יֹשֵׁ֨ב עַֽל־הַכִּסֵּ֜א יך [יַ֥ד] דֶּ֙רֶךְ֙ מְצַפֶּ֔ה כִּֽי־הָיָ֤ה לִבּוֹ֙ חָרֵ֔ד עַ֖ל אֲר֣וֹן הָאֱלֹקִ֑ים וְהָאִ֗ישׁ בָּ֚א לְהַגִּ֣יד בָּעִ֔יר וַתִּזְעַ֖ק כָּל־הָעִֽיר׃ (יד) וַיִּשְׁמַ֤ע עֵלִי֙ אֶת־ק֣וֹל הַצְּעָקָ֔ה וַיֹּ֕אמֶר מֶ֛ה ק֥וֹל הֶהָמ֖וֹן הַזֶּ֑ה וְהָאִ֣ישׁ מִהַ֔ר וַיָּבֹ֖א וַיַּגֵּ֥ד לְעֵלִֽי׃ (טו) וְעֵלִ֕י בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וּשְׁמֹנֶ֖ה שָׁנָ֑ה וְעֵינָ֣יו קָ֔מָה וְלֹ֥א יָכ֖וֹל לִרְאֽוֹת׃ (טז) וַיֹּ֨אמֶר הָאִ֜ישׁ אֶל־עֵלִ֗י אָֽנֹכִי֙ הַבָּ֣א מִן־הַמַּעֲרָכָ֔ה וַאֲנִ֕י מִן־הַמַּעֲרָכָ֖ה נַ֣סְתִּי הַיּ֑וֹם וַיֹּ֛אמֶר מֶֽה־הָיָ֥ה הַדָּבָ֖ר בְּנִֽי׃ (יז) וַיַּ֨עַן הַֽמְבַשֵּׂ֜ר וַיֹּ֗אמֶר נָ֤ס יִשְׂרָאֵל֙ לִפְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֔ים וְגַ֛ם מַגֵּפָ֥ה גְדוֹלָ֖ה הָיְתָ֣ה בָעָ֑ם וְגַם־שְׁנֵ֨י בָנֶ֜יךָ מֵ֗תוּ חָפְנִי֙ וּפִ֣ינְחָ֔ס וַאֲר֥וֹן הָאֱלֹקִ֖ים נִלְקָֽחָה׃ (פ) (יח) וַיְהִ֞י כְּהַזְכִּיר֣וֹ ׀ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹקִ֗ים וַיִּפֹּ֣ל מֵֽעַל־הַ֠כִּסֵּא אֲחֹ֨רַנִּ֜ית בְּעַ֣ד ׀ יַ֣ד הַשַּׁ֗עַר וַתִּשָּׁבֵ֤ר מַפְרַקְתּוֹ֙ וַיָּמֹ֔ת כִּֽי־זָקֵ֥ן הָאִ֖ישׁ וְכָבֵ֑ד וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃
(2) The Philistines arrayed themselves against Israel; and when the battle was fought, Israel was routed by the Philistines, who slew about four thousand men on the field of battle. (3) When the [Israelite] troops returned to the camp, the elders of Israel asked, “Why did the LORD put us to rout today before the Philistines? Let us fetch the Ark of the Covenant of the LORD from Shiloh; thus He will be present among us and will deliver us from the hands of our enemies.” (4) So the troops sent men to Shiloh; there Eli’s two sons, Hophni and Phinehas, were in charge of the Ark of the Covenant of God, and they brought down from there the Ark of the Covenant of the LORD of Hosts Enthroned on the Cherubim. (5) When the Ark of the Covenant of the LORD entered the camp, all Israel burst into a great shout, so that the earth resounded. (6) The Philistines heard the noise of the shouting and they wondered, “Why is there such a loud shouting in the camp of the Hebrews?” And when they learned that the Ark of the LORD had come to the camp, (7) the Philistines were frightened; for they said, “God has come to the camp.” And they cried, “Woe to us! Nothing like this has ever happened before. (8) Woe to us! Who will save us from the power of this mighty God? He is the same God who struck the Egyptians with every kind of plague in the wilderness! (9) Brace yourselves and be men, O Philistines! Or you will become slaves to the Hebrews as they were slaves to you. Be men and fight!” (10) The Philistines fought; Israel was routed, and they all fled to their homes. The defeat was very great, thirty thousand foot soldiers of Israel fell there. (11) The Ark of God was captured, and Eli’s two sons, Hophni and Phinehas, were slain. (12) A Benjaminite ran from the battlefield and reached Shiloh the same day; his clothes were rent and there was earth on his head. (13) When he arrived, he found Eli sitting on a seat, waiting beside the road—his heart trembling for the Ark of God. The man entered the city to spread the news, and the whole city broke out in a cry. (14) And when Eli heard the sound of the outcry and asked, “What is the meaning of this uproar?” the man rushed over to tell Eli. (15) Now Eli was ninety-eight years old; his eyes were fixed in a blind stare. (16) The man said to Eli, “I am the one who came from the battlefield; I have just fled from the battlefield.” [Eli] asked, “What happened, my son?” (17) The bearer of the news replied, “Israel fled before the Philistines and the troops also suffered a great slaughter. Your two sons, Hophni and Phinehas, are dead, and the Ark of God has been captured.” (18) When he mentioned the Ark of God, [Eli] fell backward off the seat beside the gate, broke his neck and died; for he was an old man and heavy. He had been a chieftain of Israel for forty years.
"ארון העדות או ארון ה'?", שרון רימון
מעניין לשים לב שבפעם הראשונה בסיפור בה מופיע הכינוי "ארון ה'", הוא נקרא כך בפי הפלשתים, ובהמשך גם ישראל וגם הפלשתים מכנים את הארון בשם "ארון האלוקים" או "ארון ה'". תופעה זו מלמדת על כך שישראל התייחסו אל הארון באותו אופן שהפלשתים התייחסו אליו: כחפץ קדוש המכיל כביכול את ה', ובתור שכזה הוא בעל כח עצמי ומאגי. לפי תפיסתם, כאשר מביאים אותו למלחמה המשמעות היא הבאת ה' למלחמה, וכאשר מנצחים במלחמה ולוקחים את הארון בשבי, כביכול לקחו את ה' עצמו בשבי.
אולם, התייחסות כזו לארון ה' איננה התייחסות נכונה על פי התורה.אמנם הארון הוא מקום התגלות ה', אך בוודאי הוא איננו בעל כח עצמי, ואפילו שכינת ה' עליו איננה הכרחית, אלא היא תלויה ביחס שבין ישראל לה'. ישראל שכחו שה' מתגלה על ארון העדות: ארון העדות הוא הבסיס לכרובים, ושמירת העדות והברית היא התנאי והבסיס לגלוי השכינה. אם אין "עדות" בארון - אין לו משמעות; אם ישראל לא שומרים את הברית ולא מקיימים את מצוות ה' - אין גלוי שכינה. הם יכולים לקחת את "כסא הכבוד" למלחמה, אך ה' יכול לקום מהכיסא ולהשאיר אותו מרוקן מתוכן, ואז הוא בסך הכל כלי פיזי חסר כל משמעות, שאינו יכול להושיע, ויכול גם להלקח בשבי.
מעניין לשים לב שבפעם הראשונה בסיפור בה מופיע הכינוי "ארון ה'", הוא נקרא כך בפי הפלשתים, ובהמשך גם ישראל וגם הפלשתים מכנים את הארון בשם "ארון האלוקים" או "ארון ה'". תופעה זו מלמדת על כך שישראל התייחסו אל הארון באותו אופן שהפלשתים התייחסו אליו: כחפץ קדוש המכיל כביכול את ה', ובתור שכזה הוא בעל כח עצמי ומאגי. לפי תפיסתם, כאשר מביאים אותו למלחמה המשמעות היא הבאת ה' למלחמה, וכאשר מנצחים במלחמה ולוקחים את הארון בשבי, כביכול לקחו את ה' עצמו בשבי.
אולם, התייחסות כזו לארון ה' איננה התייחסות נכונה על פי התורה.אמנם הארון הוא מקום התגלות ה', אך בוודאי הוא איננו בעל כח עצמי, ואפילו שכינת ה' עליו איננה הכרחית, אלא היא תלויה ביחס שבין ישראל לה'. ישראל שכחו שה' מתגלה על ארון העדות: ארון העדות הוא הבסיס לכרובים, ושמירת העדות והברית היא התנאי והבסיס לגלוי השכינה. אם אין "עדות" בארון - אין לו משמעות; אם ישראל לא שומרים את הברית ולא מקיימים את מצוות ה' - אין גלוי שכינה. הם יכולים לקחת את "כסא הכבוד" למלחמה, אך ה' יכול לקום מהכיסא ולהשאיר אותו מרוקן מתוכן, ואז הוא בסך הכל כלי פיזי חסר כל משמעות, שאינו יכול להושיע, ויכול גם להלקח בשבי.
"הארון ובדיו וכפורת הכרובים", הרב אלחנן סמט
חלקו התחתון של הארון מציין את הצד האנושי בברית - את ישראל. ברית סיני החלה מנכונותם של ישראל להיכנס בברית ולקבל עליהם את מצוותיו של ה' (שמות י"ט, ה-ח). אף הארון כמבטא ברית זו, ראשית עשייתו היא בחלקו התחתון, שתכליתו לשמש כלי קיבול ללוחות העדות - להתגלות ה' ולמצוותיו, המצויות במוקד הברית שבין ה' לעמו. "כי האדם עץ השדה" - הצד האנושי בברית מגולם ב"ארון עצי שטים", עצים שהיו נטועים בקרקע. אולם הברית עם ה' מאצילה על הצד האנושי מן ההוד הא-לוהי, ועל כן "וצפית אתו זהב טהור". הבדים הקבועים בארון (העשויים אף הם עצי שיטים מצופים זהב), אשר "לא יסרו ממנו", מייצגים את נשיאתו המתמדת על כתפי האדם, המטה שכמו לעול הברית, ומבטא בדרך הנשיאה הזו את הערצתו ל"יושב הכרובים" המתגלה מביניהם אל האדם. אם אמרנו כי חלקו התחתון של הארון מייצג את "ישראל" העם, כחטיבה אחת שהיא בת ברית לא-לוהים, מייצגים הבדים את האדם הקונקרטי מישראל, שבכל דור דבק בנשיאת הארון על כתפיו. חלקו העליון של הארון - הכפורת - מציין את הצד הא-לוהי בברית. הכפורת משמשת כיסא סמלי לא-ל הבלתי נראה, ועל כן היא עשויה זהב טהור. "מעל הכפורת" נועד ה' אל משה, והתגלותו מלווה בשני הכרובים - "מבין שני הכרובים". הכרובים פורשי הכנפיים למעלה, מייצגים אפוא מלאכי מעלה המלווים תדיר את ה' המתגלה לאדם. כשם שתפקיד ארון עצי השטים הוא לשמש כלי קיבול ל"עדות" - ללוחות, כך תפקיד הכפורת הוא לכסות ולהגן על אותה "עדות" מלמעלה. העדות היא הקושרת את שני חלקי הארון - את שני צדדי הברית, את הצד האנושי ואת הצד הא-לוהי.
חלקו התחתון של הארון מציין את הצד האנושי בברית - את ישראל. ברית סיני החלה מנכונותם של ישראל להיכנס בברית ולקבל עליהם את מצוותיו של ה' (שמות י"ט, ה-ח). אף הארון כמבטא ברית זו, ראשית עשייתו היא בחלקו התחתון, שתכליתו לשמש כלי קיבול ללוחות העדות - להתגלות ה' ולמצוותיו, המצויות במוקד הברית שבין ה' לעמו. "כי האדם עץ השדה" - הצד האנושי בברית מגולם ב"ארון עצי שטים", עצים שהיו נטועים בקרקע. אולם הברית עם ה' מאצילה על הצד האנושי מן ההוד הא-לוהי, ועל כן "וצפית אתו זהב טהור". הבדים הקבועים בארון (העשויים אף הם עצי שיטים מצופים זהב), אשר "לא יסרו ממנו", מייצגים את נשיאתו המתמדת על כתפי האדם, המטה שכמו לעול הברית, ומבטא בדרך הנשיאה הזו את הערצתו ל"יושב הכרובים" המתגלה מביניהם אל האדם. אם אמרנו כי חלקו התחתון של הארון מייצג את "ישראל" העם, כחטיבה אחת שהיא בת ברית לא-לוהים, מייצגים הבדים את האדם הקונקרטי מישראל, שבכל דור דבק בנשיאת הארון על כתפיו. חלקו העליון של הארון - הכפורת - מציין את הצד הא-לוהי בברית. הכפורת משמשת כיסא סמלי לא-ל הבלתי נראה, ועל כן היא עשויה זהב טהור. "מעל הכפורת" נועד ה' אל משה, והתגלותו מלווה בשני הכרובים - "מבין שני הכרובים". הכרובים פורשי הכנפיים למעלה, מייצגים אפוא מלאכי מעלה המלווים תדיר את ה' המתגלה לאדם. כשם שתפקיד ארון עצי השטים הוא לשמש כלי קיבול ל"עדות" - ללוחות, כך תפקיד הכפורת הוא לכסות ולהגן על אותה "עדות" מלמעלה. העדות היא הקושרת את שני חלקי הארון - את שני צדדי הברית, את הצד האנושי ואת הצד הא-לוהי.
(יא) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־ה' אֶל־שְׁלֹמֹ֖ה לֵאמֹֽר׃ (יב) הַבַּ֨יִת הַזֶּ֜ה אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה בֹנֶ֗ה אִם־תֵּלֵ֤ךְ בְּחֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֣י תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְשָׁמַרְתָּ֥ אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֖י לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־דְּבָרִי֙ אִתָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־דָּוִ֥ד אָבִֽיךָ׃ (יג) וְשָׁ֣כַנְתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֥א אֶעֱזֹ֖ב אֶת־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
(11) Then the word of the LORD came to Solomon, (12) “With regard to this House you are building—if you follow My laws and observe My rules and faithfully keep My commandments, I will fulfill for you the promise that I gave to your father David: (13) I will abide among the children of Israel, and I will never forsake My people Israel.”