מו"נ ח"ג פ"ח
כי מבני אדם אנשים כמו שאמרנו שכל צרכי החומר אצלם חרפה וגנות וחסרון התחיבו בהכרח ובלבד חוש המישוש אשר הוא חרפה עלינו (כמו שזכר אריסטו) אשר בעבורו נתאוה למאכל ולמשתה ולמשגל - כי צריך למשכיל למעט מהם מה שאפשר ולהסתר בהם ולהצטער בעשותו אותם ושלא ידבר בהם ולא ירחיב בהם המאמר ולא יעשו חבורות לאלה הדברים; אבל יהיה האדם מושל על אלה הצרכים כולם לקצר בהם כפי יכלתו ולא ישיג מהם אלא מה שאי אפשר זולתו וישים תכליתו תכלית האדם מאשר הוא אדם והיא ציור המושכלות
קידושין פא ע"ב
רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה הוה אמר הרחמן יצילנו מיצר הרע, יומא חד שמעתינהו דביתהו אמרה מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי מאי טעמא קאמר הכי?,
יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה, קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה
אמר לה מאן את?
אמרה אנא חרותא דהדרי מיומא, תבעה,
אמרה ליה אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא,
שוור אזל אתייה ניהלה,
כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא סליק וקא יתיב בגויה,
אמרה ליה מאי האי?
אמר לה הכי והכי הוה מעשה,
אמרה ליה אנא הואי, לא אשגח בה עד דיהבה ליה סימני
אמר לה אנא מיהא לאיסורא איכווני כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה.
קידושין פא ע"א
הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא מקמייהו, בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא, שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא דלייא לחודיה, סליק ואזיל, כי מטא לפלגא דרגא איפשח רמא קלא נורא בי עמרם!,
אתו רבנן אמרו ליה כסיפתינן ,
אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי,
אשבעיה דינפק מיניה, נפק מיניה כי עמודא דנורא,
אמר ליה חזי דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך.
רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה,
יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא, לא הוה מברא, נקט מצרא וקא עבר, כי מטא פלגא מצרא שבקיה ,
אמר אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו בר' מאיר ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי .
יומא סט ע"ב:
אמרו הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה, בעו רחמי ואמסר בידייהו ,
אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא,
חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח,
אמרי היכי נעביד? נקטליה? כליא עלמא.
ניבעי רחמי אפלגא? פלגא ברקיעא לא יהבי,
כחלינהו לעיניה ושבקוהו. ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה.
ברכות סב ע"א
רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו ,
אמר ליה דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא,
א"ל כהנא הכא את פוק דלאו אורח ארעא אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך
יבמות סב ע"ב
אמר ריב"ל כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא.
כי מבני אדם אנשים כמו שאמרנו שכל צרכי החומר אצלם חרפה וגנות וחסרון התחיבו בהכרח ובלבד חוש המישוש אשר הוא חרפה עלינו (כמו שזכר אריסטו) אשר בעבורו נתאוה למאכל ולמשתה ולמשגל - כי צריך למשכיל למעט מהם מה שאפשר ולהסתר בהם ולהצטער בעשותו אותם ושלא ידבר בהם ולא ירחיב בהם המאמר ולא יעשו חבורות לאלה הדברים; אבל יהיה האדם מושל על אלה הצרכים כולם לקצר בהם כפי יכלתו ולא ישיג מהם אלא מה שאי אפשר זולתו וישים תכליתו תכלית האדם מאשר הוא אדם והיא ציור המושכלות
קידושין פא ע"ב
רבי חייא בר אשי הוה רגיל כל עידן דהוה נפל לאפיה הוה אמר הרחמן יצילנו מיצר הרע, יומא חד שמעתינהו דביתהו אמרה מכדי הא כמה שני דפריש ליה מינאי מאי טעמא קאמר הכי?,
יומא חדא הוה קא גריס בגינתיה, קשטה נפשה חלפה ותנייה קמיה
אמר לה מאן את?
אמרה אנא חרותא דהדרי מיומא, תבעה,
אמרה ליה אייתי ניהליה להך רומנא דריש צוציתא,
שוור אזל אתייה ניהלה,
כי אתא לביתיה הוה קא שגרא דביתהו תנורא סליק וקא יתיב בגויה,
אמרה ליה מאי האי?
אמר לה הכי והכי הוה מעשה,
אמרה ליה אנא הואי, לא אשגח בה עד דיהבה ליה סימני
אמר לה אנא מיהא לאיסורא איכווני כל ימיו של אותו צדיק היה מתענה עד שמת באותה מיתה.
קידושין פא ע"א
הנך שבוייתא דאתאי לנהרדעא אסקינהו לבי רב עמרם חסידא, אשקולו דרגא מקמייהו, בהדי דקא חלפה חדא מנייהו נפל נהורא באיפומא, שקליה רב עמרם לדרגא דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא דלייא לחודיה, סליק ואזיל, כי מטא לפלגא דרגא איפשח רמא קלא נורא בי עמרם!,
אתו רבנן אמרו ליה כסיפתינן ,
אמר להו מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי,
אשבעיה דינפק מיניה, נפק מיניה כי עמודא דנורא,
אמר ליה חזי דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך.
רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה,
יומא חד אידמי ליה שטן כאיתתא בהך גיסא דנהרא, לא הוה מברא, נקט מצרא וקא עבר, כי מטא פלגא מצרא שבקיה ,
אמר אי לאו דקא מכרזי ברקיעא הזהרו בר' מאיר ותורתו שויתיה לדמך תרתי מעי .
יומא סט ע"ב:
אמרו הואיל ועת רצון הוא נבעי רחמי איצרא דעבירה, בעו רחמי ואמסר בידייהו ,
אמר להו, חזו דאי קטליתו ליה לההוא כליא עלמא,
חבשוהו תלתא יומי ובעו ביעתא בת יומא בכל ארץ ישראל ולא אשתכח,
אמרי היכי נעביד? נקטליה? כליא עלמא.
ניבעי רחמי אפלגא? פלגא ברקיעא לא יהבי,
כחלינהו לעיניה ושבקוהו. ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה.
ברכות סב ע"א
רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו ,
אמר ליה דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא,
א"ל כהנא הכא את פוק דלאו אורח ארעא אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך
יבמות סב ע"ב
אמר ריב"ל כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא.