Purim narrative and anti-narrative - Moishe House - Adar 5779

Purim as an eternal story


(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם׃ (יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחַרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹקִֽים׃ (יט) וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ ה' אֱלֹקֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר ה' ־אֱ֠לֹקֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃ (פ)

(17) Remember what Amalek did to you on your journey, after you left Egypt— (18) how, undeterred by fear of God, he surprised you on the march, when you were famished and weary, and cut down all the stragglers in your rear. (19) Therefore, when the LORD your God grants you safety from all your enemies around you, in the land that the LORD your God is giving you as a hereditary portion, you shall blot out the memory of Amalek from under heaven. Do not forget!

רב ורב חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו בכוליה סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי רבי יוחנן ומעייל רבי יונתן שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני לדורות שלחו לה (משלי כב, כ) הלא כתבתי לך שלישים שלישים ולא רבעים עד שמצאו לו מקרא כתוב בתורה (שמות יז, יד) כתב זאת זכרון בספר כתב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגלה

...Esther sent to the Sages: Write me for all generations! They sent back to her: It is written: “Have I not written for you three times(Proverbs 22:20), indicating that Israel’s battle with Amalek is to be mentioned three times in the Bible and not four times? The Sages did not accede to Esther’s request until they found a verse written in the Torah: “Write this for a memorial in the book, and rehearse it in the ears of Joshua: That I will utterly blot out the remembrance of Amalek from under the heavens(Exodus 17:14). The Sages understood that “Write this,” refers to what is written in the Torah in Exodus and in Deuteronomy; “a memorial,” that which is written in the Prophets on this matter; and “in the book,” that which is written in the Megilla.


Purim as a broken story


  • God
  • Law
  • Causality
  • Chance
  • National identity
  • Happy end

אי הכי הלל נמי נימא לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ היכי אמרינן שירה כדתניא עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה רב נחמן אמר קרייתא זו הלילא רבא אמר בשלמא התם (תהלים קיג, א) הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה אלא הכא הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש אכתי עבדי אחשורוש אנן

Let us also recite hallel on Purim!? ... Rav Naḥman said: The reading of the Megilla itself is an act of reciting hallel. Rava said: ... No, even after the miracle of Purim, we were still the servants of Ahasuerus.

(א) אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח. כִּי פָּרָשַׁת פָּרָה קוֹרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח. (ב) וּבִתְחִלָּה הוּא בְּחִינַת פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל־שֵׁם הַפֻּר (אסתר ט וע' בכונות האריז"ל בסוד הפיל פור ובסוד פרה אדומה), וְאַחַר־כָּךְ נַעֲשֶׂה פָּרָה, כִּי גַּם פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּךְ וְדֶרֶךְ לְפֶסַח.

(ג) וְזֶהוּ בְּחִינַת (שה"ש ה): שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר. שִׂפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת פֶּסַח – פֶּה סָח (כַּמּוּבָא ). שׁוֹשַׁנָּה הִיא אֶסְתֵּר, (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, וְשׁוֹשַׁנָּה גִּימַטְרִיָּא אֶסְתֵּר). נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי – מָר דְּרוֹר (חולין קלט:), לְשׁוֹן חֵרוּת, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח.(ד) וְעַל־כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שמות כ"ג): שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – רָאשֵׁי־תֵבוֹת פּוּרִים, כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶךְ לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים

After Purim we read the portion called Parah, which is a preparation for Pessach. For we read Parah in order to be careful with regards to purification from the highest impurity, in order to be pure for Pessach. And in the beginning, it has the aspect of Pur ("lot"), and Purim is also named after the Pur. Afterwards, it is read as Parah, since Purim is certainly on the way to Pessach... For Purim is on the way to Pesach, so that they could be careful with regards to chametz. (Here Rabbi Nachman paused in the middle of the issue, and did not reveal more.) For in the beginning, all the beginnings began at Pesach, and therefore the mitzvot are all in memory of the exodus from Egypt. But now... (And he didn't finish.)

לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ: (וּפָסַק בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן וְלֹא גִּלָּה יוֹתֵר). (ה) כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, וְעַל־כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְעַכְשָׁו… (וְלֹא סִיֵּם).

אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

Rava said: A person is obligated to become intoxicated with wine on Purim until one does not know how to distinguish between cursed is Haman and blessed is Mordecai.


Jokes!


מותר לישא אשה בפורים: הגה בין בי"ד בין בט"ו וכ"ש שמותר לעשות פדיון הבן (תוס' פרק קמא דמועד קטן) מה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן וי"א דאסור אבל המנהג כסברא הראשונה וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול ונהגו כך ובלבד שלא יעשה דבר שלא כהוגן ע"פ טובי העיר: (תשובת מהר"י מינץ סי' י"ז):

It is permitted to get married on Purim. Rama: This refers to both the fourteenth and the fifteenth of the month... As to the custom of wearing 'faces' on Purim, and men who wear women's dresses and women wearing men's attire - this is not forbidden, for the people have no intention other than pure pleasure. So too the practice of wearing kilayim, forbidden mixtures of clothes. And although some say it is forbidden, we follow the first opinion. So too, the custom of stealing from each other in a happy way - this does not fall under the prohibition of 'Do not steal', and this is what is done, as long as one does not transgress what is considered acceptable by the elders of the town.

“The people being solemnly assembled at this feast of Haman committed a thousand extravagances; for as they read the history of this enemy of their religion, the men and the women made a frightful noise… as often as the name of Haman was pronounced. After the devotion followed the debauch; as is the custom of all feasts celebrated for some deliverance. The Christians took little notice of these follies… But [the Jews] were used to setting up great gallows, and to hang up Haman’s effigies…”
(Histoire des Juifs, depuis Jesus-Christ jusqu'à présent, Jacques Basant, 1653-1723)

“[Purim is] the Carnival of the Jews… everything, or almost everything, is lawful; so the common people argued. They laughed at their Rabbis, they wore grotesque masks, the men attired themselves in women’s clothes and the women went clad as men… on Purim the frolicsomeness of the Jews would not be denied.”
(Jewish Life in the Middle Ages, Israel Abrahams, 1896.)

"מײַן טאַטע איז געוועזן

אײַן מעכטיקער פּאַן,

האָט זיך מיר פֿאַרגלוסט

אַ שיכּור פֿאַר אַ מאַן.

מײַן טאַטע האָט מיך געוואָרנט:

ניטע, טאָכטער, ניטע !

נעם בעסער פֿאַר אַ מאַן

דעם כראַביע פֿון ליטע."

VASHTI: “My father was a Lord
And powerful, by God,
But a drunkard as a husband
Went and got my nod.

“My father sadly warned me:
‘Be careful, daughter, choosing—
The Duke of Lithuania
Would have less chance of losing.’

Megile Lieder, Itsik Manger, Warsaw 1936