(א) רָנִּ֥י עֲקָרָ֖ה לֹ֣א יָלָ֑דָה פִּצְחִ֨י רִנָּ֤ה וְצַהֲלִי֙ לֹא־חָ֔לָה כִּֽי־רַבִּ֧ים בְּֽנֵי־שׁוֹמֵמָ֛ה מִבְּנֵ֥י בְעוּלָ֖ה אָמַ֥ר ה' (ב) הַרְחִ֣יבִי ׀ מְק֣וֹם אָהֳלֵ֗ךְ וִירִיע֧וֹת מִשְׁכְּנוֹתַ֛יִךְ יַטּ֖וּ אַל־תַּחְשֹׂ֑כִי הַאֲרִ֙יכִי֙ מֵֽיתָרַ֔יִךְ וִיתֵדֹתַ֖יִךְ חַזֵּֽקִי׃ (ג) כִּי־יָמִ֥ין וּשְׂמֹ֖אול תִּפְרֹ֑צִי וְזַרְעֵךְ֙ גּוֹיִ֣ם יִירָ֔שׁ וְעָרִ֥ים נְשַׁמּ֖וֹת יוֹשִֽׁיבוּ׃ (ד) אַל־תִּֽירְאִי֙ כִּי־לֹ֣א תֵב֔וֹשִׁי וְאַל־תִּכָּלְמִ֖י כִּ֣י לֹ֣א תַחְפִּ֑ירִי כִּ֣י בֹ֤שֶׁת עֲלוּמַ֙יִךְ֙ תִּשְׁכָּ֔חִי וְחֶרְפַּ֥ת אַלְמְנוּתַ֖יִךְ לֹ֥א תִזְכְּרִי־עֽוֹד׃ (ה) כִּ֤י בֹעֲלַ֙יִךְ֙ עֹשַׂ֔יִךְ ה' צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ וְגֹֽאֲלֵךְ֙ קְד֣וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֔ל אֱלֹהֵ֥י כָל־הָאָ֖רֶץ יִקָּרֵֽא׃ (ו) כִּֽי־כְאִשָּׁ֧ה עֲזוּבָ֛ה וַעֲצ֥וּבַת ר֖וּחַ קְרָאָ֣ךְ ה' וְאֵ֧שֶׁת נְעוּרִ֛ים כִּ֥י תִמָּאֵ֖ס אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ׃ (ז) בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ׃ (ח) בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִֽחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ ה' (ס) (ט) כִּי־מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי־נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל־הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעָר־בָּֽךְ׃ (י) כִּ֤י הֶֽהָרִים֙ יָמ֔וּשׁוּ וְהַגְּבָע֖וֹת תְּמוּטֶ֑נָה וְחַסְדִּ֞י מֵאִתֵּ֣ךְ לֹֽא־יָמ֗וּשׁ וּבְרִ֤ית שְׁלוֹמִי֙ לֹ֣א תָמ֔וּט אָמַ֥ר מְרַחֲמֵ֖ךְ ה':
Rühme, du Unfruchtbare, die du nicht gebierst! Freue dich mit Rühmen und jauchze, die du nicht schwanger bist! Denn die Einsame hat mehr Kinder, als die den Mann hat, spricht der HERR. Mache den Raum deiner Hütte weit, und breite aus die Teppiche deiner Wohnung; spare nicht! Dehne deine Seile lang und stecke deine Nägel fest! Denn du wirst ausbrechen zur Rechten und zur Linken, und dein Same wird die Heiden erben und in den verwüsteten Städten wohnen. Fürchte dich nicht, denn du sollst nicht zu Schanden werden; werde nicht blöde, denn du sollst nicht zum Spott werden; sondern du wirst die Schande deiner Jungfrauschaft vergessen und der Schmach deiner Witwenschaft nicht mehr gedenken. Denn der dich gemacht hat, ist dein Mann, der HERR Zebaoth heißt sein Name, und dein Erlöser, der Heilige in Israel, der aller Welt Gott genannt wird. Denn der HERR hat dich zu sich gerufen wie ein verlassenes und von Herzen betrübtes Weib und wie ein junges Weib, das verstoßen ist, spricht dein Gott. Ich habe dich einen kleinen Augenblick verlassen; aber mit großer Barmherzigkeit will ich dich sammeln. Ich habe mein Angesicht im Augenblick des Zorns ein wenig vor dir verborgen, aber mit ewiger Gnade will ich mich dein erbarmen, spricht der HERR, dein Erlöser. Denn solches soll mir sein wie das Wasser Noahs, da ich schwur, daß die Wasser Noahs sollten nicht mehr über den Erdboden gehen. Also habe ich geschworen, daß ich nicht über dich zürnen noch dich schelten will. Denn es sollen wohl Berge weichen und Hügel hinfallen; aber meine Gnade soll nicht von dir weichen, und der Bund meines Friedens soll nicht hinfallen, spricht der HERR, dein Erbarmer.
(ד) וָאֵ֡רֶא וְהִנֵּה֩ ר֨וּחַ סְעָרָ֜ה בָּאָ֣ה מִן־הַצָּפ֗וֹן עָנָ֤ן גָּדוֹל֙ וְאֵ֣שׁ מִתְלַקַּ֔חַת וְנֹ֥גַֽהּ ל֖וֹ סָבִ֑יב וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ כְּעֵ֥ין הַחַשְׁמַ֖ל מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ׃ (ה) וּמִ֨תּוֹכָ֔הּ דְּמ֖וּת אַרְבַּ֣ע חַיּ֑וֹת וְזֶה֙ מַרְאֵֽיהֶ֔ן דְּמ֥וּת אָדָ֖ם לָהֵֽנָּה ׃ [...] (יג) וּדְמ֨וּת הַחַיּ֜וֹת מַרְאֵיהֶ֣ם כְּגַחֲלֵי־אֵ֗שׁ בֹּֽעֲרוֹת֙ כְּמַרְאֵ֣ה הַלַּפִּדִ֔ים הִ֕יא מִתְהַלֶּ֖כֶת בֵּ֣ין הַחַיּ֑וֹת וְנֹ֣גַהּ לָאֵ֔שׁ וּמִן־הָאֵ֖שׁ יוֹצֵ֥א בָרָֽק׃ (יד) וְהַחַיּ֖וֹת רָצ֣וֹא וָשׁ֑וֹב כְּמַרְאֵ֖ה הַבָּזָֽק׃
Ich schaute aber, und siehe, ein Sturmwind kam von Norden her, eine große Wolke, unaufhörlich blitzend und von einem Strahlenglanz umgeben; mitten drin aber, inmitten des Feuers, war es wie der Silberblick des Erzes. Und mitten drin die Gestalt von vier lebendigen Wesen, und dies war ihr Aussehen: sie hatten Menschengestalt; [...] Und dies war das Aussehen der lebendigen Wesen: sie waren wie glühende Kohlen, welche brennen; und es fuhr wie Fackeln zwischen den lebendigen Wesen hin und her [ratzo washow], und das Feuer gab einen Glanz, und von dem Feuer gingen Blitze aus; die lebendigen Wesen aber liefen hin und her, wie der Blitz.
(ו) עשר ספירות בלימה צפייתן כמראה הבזק ותכליתן אין להם קץ ודברו בהן ברצוא ושוב ולמאמרו כסופה ירדפו ולפני כסאו הם משתחוים:
(ח) עשר ספירות בלימה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ [פיך לדבר ו]לבך [להרהר] שוב למקום שלכך נאמר והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית:
6. Zehn Zahlen ohne etwas, ihr Aussehen wie die Erscheinung des Blitzes, ihr Ziel ist endlos, sein Wort ist in ihnen in Hin- und Herlaufen [ratzo washow] und auf sein Befehl eilen sie wie ein Sturmwind; und vor seinen Thron werfen sie sich nieder.
8. Zehn Zahlen ohne etwas, verschliesse deinen Mund, dass er nicht rede und dein Herz, dass es nicht denke, und wenn dein Herz läuft, kehre wieder zur Stelle, denn deswegen heisst es: "und die Thiere sind laufend hin und her" [ratzo washow], und um dieser Sache willen ist ein Bündniss geschlossen.
נועם אלימלך - פרשת נח
וחיות הקודש רמז מי שהוא קצת במדרגת אהב׳ שזה אינו נופל ממדרגתו לגמרי גם לפעמים אם יפול לא יוטל לגמרי וזהו רמז והחיות רצוא ושוב ר"ל שב מיד למדרגתו ובשני מדרגות האלו צריך להתנשאות כ"כ עד לעומת שרפים ר"ל עד שיבא למדרגת שרפים ששורף באהבתו שבלבו תמיד בלי הפסק והשם יזכנו להיותנו דבוקים ביראתו ובאהבתו בכל לבנו תמיד אמן
Noam Elimelech - Parashat Noah (R. Elimelech of Lejansk) [abridged trans.]
One who has partly reached the level of divine love doesn't fall downwards, and even were he to fall, it would not be permanent. This is hinted at in the phrase ratzo veshov, that is to say, he is like a seraph angel, and the flames of his love burn in his heart continuously, with no end, and may we merit to cleave to his love and his fear with all our hearts too - amen!
ליקוטי תורה, שיר השירים, לו, ב' (הרבי מליובאוויטש)
וע"ז משיב לה הקב"ה הסבי עיניך וגו' (בפ' ויחי דרמ"ז א' קדושים פ"ד א' וברבות בשה"ש) כי עם היות שזהו בחי' גדולה אבל זה צ"ל רק לפי שעה בשעת התפלה בחי' לאסתכלא ביקרא דמלכא אבל אח"כ צ"ל בבחי' שוב והוא תכלית הבריאה כי בשביל הרצוא בחי' חכלילי עינים כו' לא היה צריך להיות ירידת והתלבשות הנשמה למטה כי למעלה הרצוא יותר. ואין זה תכלית העבודה וכמ"ש במ"א ע"פ כי תבואו אל ארץ מושבותיכם. אלא צ"ל בחינת רצוא ושוב אם רץ לבך שוב לאחד דהיינו כשמתעורר אהוי"ר ורצון להדבק בה' אחד שוב לאחד להיות לו דירה בתחתונים להמשיך אלהות בזה העולם דוקא ע"י לימוד התורה בענינים הגשמיים באו"ה ודיני ממונות ומעשה הצדקה וגמ"ח ותפלה בכוונה עד"ז יהיה עיקר העבודה ולא בבחי' רצוא בלבד.
R. Schneur Salman - Likutei Torah Shir Hashirim 36:2 (Abridged translation)
This is why God says "Turn your eyes away" [Shir Hashirim 6:4], even though one reaches an aspect of greatness, this has to be done at the right time, at the time of prayer, when one can see the glory of the king. At other times, though, one must be in the aspect of shov, and this is the essence of our creation, because in order to achieve ratzo the soul has no need to enter this world, since the higher world is closer to ratzo. And this is not our ultimate purpose. ... Rather, you have to live out the principle of ratzo ve'shov, "and if your heart runs return to unity", that is, if you have a desire to cleave to God, return to the place where you can be an abode for Him in this world and draw the divine abundance to here. And this is done by learning Torah and material subjects and prohibitions and monetary law and giving charity ... this should be the main part of our activity, not only ratzo.
(ג) אֲנִ֤י לְדוֹדִי֙ וְדוֹדִ֣י לִ֔י הָרֹעֶ֖ה בַּשׁוֹשַׁנִּֽים׃
Mein Freund ist mein, und ich bin sein, der unter den Rosen weidet.
ליקוטי מוהר"ן קמא תורה ו'
וזה סוד כונות אלול. [...] והפרוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך לחגר מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה' תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: "אם אסק שמים ואציעה שאול" (תהלים קלט ח) וכו', הינו בין שיזכה לאיזו עליה, לאיזו מדרגה גדולה, אף-על-פי-כן אל יעמד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו', שזהו בחינת בקי ברצוא, בבחינת עיל, שהוא בחינת: "אם אסק שמים שם אתה". וכן להפך, שאפלו אם יפל, חס ושלום, למקום שיפל אפלו בשאול תחתיות, גם כן אל יתיאש עצמו לעולם, ותמיד יחפש ויבקש את השם יתברך, ויחזק עצמו בכל מקום שהוא, בכל מה שיוכל, כי גם בשאול תחתיות נמצא השם יתברך, וגם שם יכולין לדבק את עצמו אליו יתברך, וזה בחינת: "ואציעה שאול הנך". וזה בחינת בקי בשוב, כי אי אפשר לילך בדרכי התשובה, כי אם כשבקי בשני הבקיאות האלו.
Likutei Moharan 1:6 - R. Nachman of Breslov [Abridged translation]
And this is the secret of the intentions of Elul... that he who wishes to begin the path of teshuva needs to brace himself and be ready to be strong in all the ways of God, whether going up or going down, and this is hinted at in the verse "If I were to climb up to the highest heavens, you would be there. If I were to dig down to the world of the dead you would also be there." [Psalms 139:8]. So even if one manages to reach a high spiritual level, one should not stay there, rather, one should simply become very familiar with it, and know that it is possible to go on further and further: this is the aspect of ratzo, or "If I were to climb up". Yet this is true also when one falls (God forbid!) to the lowest spiritual level, even to the bottom of hell, even then one shouldn't ever give up, but one can find strength in every place, for even in the bottom of hell, God is there, and one can cleave to Him. This is alluded to in the verse "If I were to dig down," and is the aspect of familiarity with shov - and one cannot start the journey of teshuva without being familiar with these two concepts.