12. צרת הבת - שיעור וחזרה

בדף זה נלמד את סוגיית "צרת הבת", המופיעה בתלמוד הבבלי, מסכת יבמות, דף ט"ז, עמ' א'. זו סוגיה ארוכה, שיש לה היבטים שונים. חילקתי אותה לשלושה חלקים, כדי שנוכל להתמודד איתה:

1. הסוגיה ההלכתית של "צרת הבת".

2. הסיפור.

3. "עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית".

מכיוון שאנחנו לומדים את התכנית "עם ישראל וארצו" החלק החשוב לנו ביותר הוא החלק השלישי. עם זאת, צריך לדעת היטב גם את השאר.

1. אנחנו מתחילים בהבנת הסוגיה המכונה "צרת הבת". אפשר להרחיב הרבה בסוגיה הזו ובהיבטיה (מי שרוצה יכול/ה לקרוא למשל כאן). בשביל הלימוד שלנו נדרשת לנו רק הבנה ראשונית של הבעיה.

יבמות ט״ז א:ג׳

בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין והיה הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול היה ועיניו קמו מלבוא לבית המדרש.

Yevamot 16a:3

דברים כ״ה:ה׳-י׳

(ה) כִּֽי־יֵשְׁב֨וּ אַחִ֜ים יַחְדָּ֗ו וּמֵ֨ת אַחַ֤ד מֵהֶם֙ וּבֵ֣ן אֵֽין־ל֔וֹ

לֹֽא־תִהְיֶ֧ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּ֛ת הַח֖וּצָה לְאִ֣ישׁ זָ֑ר

יְבָמָהּ֙ יָבֹ֣א עָלֶ֔יהָ וּלְקָחָ֥הּ ל֛וֹ לְאִשָּׁ֖ה וְיִבְּמָֽהּ׃

(ו) וְהָיָ֗ה הַבְּכוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּלֵ֔ד יָק֕וּם עַל־שֵׁ֥ם אָחִ֖יו הַמֵּ֑ת וְלֹֽא־יִמָּחֶ֥ה שְׁמ֖וֹ מִיִּשְׂרָאֵֽל׃

(ז) וְאִם־לֹ֤א יַחְפֹּץ֙ הָאִ֔ישׁ לָקַ֖חַת אֶת־יְבִמְתּ֑וֹ וְעָלְתָה֩ יְבִמְתּ֨וֹ הַשַּׁ֜עְרָה אֶל־הַזְּקֵנִ֗ים וְאָֽמְרָה֙: מֵאֵ֨ן יְבָמִ֜י לְהָקִ֨ים לְאָחִ֥יו שֵׁם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א אָבָ֖ה יַבְּמִֽי׃ (ח)
וְקָֽרְאוּ־ל֥וֹ זִקְנֵי־עִיר֖וֹ וְדִבְּר֣וּ אֵלָ֑יו וְעָמַ֣ד וְאָמַ֔ר: לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי לְקַחְתָּֽהּ׃ (ט)
וְנִגְּשָׁ֨ה יְבִמְתּ֣וֹ אֵלָיו֮ לְעֵינֵ֣י הַזְּקֵנִים֒ וְחָלְצָ֤ה נַעֲלוֹ֙ מֵעַ֣ל רַגְל֔וֹ וְיָרְקָ֖ה בְּפָנָ֑יו וְעָֽנְתָה֙ וְאָ֣מְרָ֔ה כָּ֚כָה יֵעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִבְנֶ֖ה אֶת־בֵּ֥ית אָחִֽיו!
(י) וְנִקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל בֵּ֖ית חֲל֥וּץ הַנָּֽעַל׃

Deuteronomy 25:5-10

(5) When brothers dwell together and one of them dies and leaves no son, the wife of the deceased shall not be married to a stranger, outside the family. Her husband’s brother shall unite with her: he shall take her as his wife and perform the levir’s duty. (6) The first son that she bears shall be accounted to the dead brother, that his name may not be blotted out in Israel. (7) But if the man does not want to marry his brother’s widow, his brother’s widow shall appear before the elders in the gate and declare, “My husband’s brother refuses to establish a name in Israel for his brother; he will not perform the duty of a levir.” (8) The elders of his town shall then summon him and talk to him. If he insists, saying, “I do not want to marry her,” (9) his brother’s widow shall go up to him in the presence of the elders, pull the sandal off his foot, spit in his face, and make this declaration: Thus shall be done to the man who will not build up his brother’s house! (10) And he shall go in Israel by the name of “the family of the unsandaled one.”

2. החלק הארוך יותר הוא החלק השני, העוסק בסיפור על החכמים שבאו לבקר את דוסא בן הרכינס ולברר איתו את ענין צרת הבית. הם באו לפגוש אותו, אבל התברר להם שהם צריכים להתעמת בכלל עם אחיו, יונתן:

יבמות ט״ז א:ג׳-י״ב

בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין, והיה הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול היה ועיניו קמו מלבוא לבית המדרש.
אמרו: מי ילך ויודיעו?

אמר להן רבי יהושע: אני אלך.

ואחריו מי? רבי אלעזר בן עזריה.

ואחריו מי? רבי עקיבא.

הלכו ועמדו על פתח ביתו.

נכנסה שפחתו, אמרה לו: רבי, חכמי ישראל באין אצלך.

אמר לה: יכנסו.

ונכנסו.

תפסו לרבי יהושע והושיבהו על מטה של זהב.

אמר לו: רבי, אמור לתלמידך אחר ויֵשֵב.

אמר לו: מי הוא?

- רבי אלעזר בן עזריה.

אמר: ויש לו בן לעזריה חברֵנו? קרא עליו המקרא הזה: "נער הייתי גם זקנתי, ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם" (תהלים ל"ז, 25).

תפסו והושיבו על מטה של זהב.

אמר לו: רבי, אמור לתלמידך אחר ויֵשֵב.

אמר לו: ומי הוא?

עקיבא בן יוסף.

אמר לו: אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? שב בני, שב. כמותך ירבו בישראל.

התחילו מסבבים אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת.

אמרו ליה: צרת הבת מהו?

אמר להן מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

הלכה כדברי מי?

אמר להן הלכה כבית הלל.

אמרו ליה והלא משמך אמרו הלכה כבית שמאי...!

אמר להם: דוסא שמעתם, או בן הרכינס שמעתם?
אמרו ליה: חיי רבי, סתם שמענו.
אמר להם: אח קטן יש, לי בכור שטן הוא, ויונתן שמו, והוא מתלמידי שמאי, והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות, לפי שיש עמו שלש מאות תשובות בצרת הבת שהיא מותרת, אבל מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שלשה דברים:
צרת הבת אסורה
עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית
ומקבלים גרים מן הקרדויין ומן התרמודים.

תנא: כשנכנסו נכנסו בפתח אחד, כשיצאו - יצאו בשלשה פתחים.
פגע בו ברבי עקיבא, אקשי ליה - ואוקמיה.
אמר לו: אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו? אשריך שזכית לשם ועדיין לא הגעת לרועי בקר.
אמר לו רבי עקיבא: ואפילו לרועי צאן.

Yevamot 16a:3-12

§ Since the last source is only part of a larger incident, the Gemara cites the matter itself. In the time of Rabbi Dosa ben Harkinas the Sages permitted the rival wife of a daughter to the brothers. In other words, it became known that Rabbi Dosa ben Harkinas rendered permitted a daughter’s rival wife. And this matter was difficult in the eyes of the Rabbis because he was a great Sage and his decision in favor of Beit Shammai carried great weight. They could not approach him immediately, as he was very old and his eyes had dimmed so much that he was incapable of coming to the study hall. They said: And who will go and notify him that this matter requires clarification? Rabbi Yehoshua said to them: I will go. They asked: And who shall go after him? They selected Rabbi Elazar ben Azarya, who was one of the great Sages of the generation, notwithstanding his youth. They further inquired: And who after him? Rabbi Akiva. They went and stood at the entrance of Rabbi Dosa ben Harkinas’s house. His maidservant entered and said to him: Rabbi, the Sages of Israel have come to you. He said to her: Let them enter, and they entered. Rabbi Dosa ben Harkinas grabbed Rabbi Yehoshua, with whom he was already acquainted, and sat him on a bed of gold, as Rabbi Dosa was extremely wealthy. Rabbi Yehoshua said to him: Rabbi, call your other disciple so that he may sit. He asked him to call the other Sage as well, as it is a mark of respect when speaking to a great scholar to call every other Sage his disciple. He said to him: Who is it? Rabbi Yehoshua replied: Rabbi Elazar ben Azarya. Rabbi Dosa said: And does our colleague Azarya have a son? Due to his old age and prolonged absence from the study hall he had not heard of him. Rabbi Dosa ben Harkinas recited this verse about Rabbi Elazar ben Azarya: “I have been young, and now am old; yet I have not seen the righteous forsaken, nor his seed begging bread” (Psalms 37:25). He interpreted this verse to mean that the son of a Torah scholar also becomes a Torah scholar. He grabbed him and sat him on a bed of gold. Rabbi Yehoshua said to him: Rabbi, call your other disciple so that he may sit. He said to him: Who is that? He said to him: Akiva ben Yosef. Rabbi Dosa said to him: You are Akiva ben Yosef, whose name has spread from one end of the world to the other? Even Rabbi Dosa had heard of Rabbi Akiva’s reputation as a great man. Sit, my son, sit. May the likes of you multiply in Israel. Out of courtesy, they did not wish to broach the subject immediately. Rather, they began to encircle him with deliberations on different halakhot, until they came to the case of the rival wife of a daughter. They said to him: What is the halakha with regard to the rival wife of a daughter? He said that it is a matter of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel. They asked him: According to whose statement is the halakha? He said to them: The halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. They said to him: But didn’t they say in your name that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Shammai? He said to them: Did you hear that Dosa ben Harkinas issued this ruling, or did you hear that it was stated by ben Harkinas? They said to him: On your life, Rabbi, we heard simply ben Harkinas. He said to them: If so, it is no wonder, as I have a younger brother who is the firstborn of the Satan, i.e., he is extremely sharp and as brazen as a demon. And his name is Yonatan, and he is among the disciples of Shammai. It is he who issued this ruling. Rabbi Dosa ben Harkinas added: And beware that he not batter you with halakhot in this matter, as he has with him three hundred proofs with regard to the rival wife of a daughter that she is permitted. However, you need not worry about the issue itself, as I call as witnesses before me the heavens and the earth that on this very mortar, which was preserved in my house due to its historical importance, Haggai the prophet sat, and I have a tradition that he said three matters of halakha: First, that the rival wife of a daughter is forbidden. Second, that the halakhic rulings for the territories of Ammon and Moab in Transjordan, although similar to those of Eretz Yisrael, are not exactly the same, as their residents tithe the poor man’s tithe in the Sabbatical Year. The total abandonment of fields in the seventh year does not apply in Ammon and Moab, as they are not part of Eretz Yisrael. Instead, in those areas one must bring the poor man’s tithe to the paupers of Eretz Yisrael, as there are no tithes in Eretz Yisrael in the Sabbatical Year. Lastly, Haggai testified: And one accepts converts from the Karduyin and the Tarmodim, without concern that there might be Jews mingled among them, which could render them mamzerim and prohibited from entering the community. The Sage taught: When they entered, they all entered through one entrance. When they left, they left through three entrances, in an effort to try to find Rabbi Dosa’s brother. Rabbi Akiva encountered him. Yonatan ben Harkinas raised against him all of his objections to the opinion of Beit Hillel, and he withstood him, i.e., Rabbi Akiva was able to respond to all of them. Yonatan ben Harkinas grew angry and said to him: You are Akiva ben Yosef, whose name has spread from one end of the world to the other? Be happy that you have merited a great name, and yet you have not yet reached the level of cattle herders. Cattle herders were generally simple individuals who were not familiar even with ordinary matters, and certainly not with halakha. Rabbi Akiva said to him with characteristic modesty: And I have not even reached the level of shepherds, who are considered even worse than cattle herders, as they are unfit for giving testimony.

3. החלק האחרון שלנו עוסק בנושא שלשמו התכנסנו, כמו שאומרים, והוא ההחלטה של חז"ל שלפיה ניתן לקחת מהשטחים שממזרח לירדן (המכוּנים כאן "עמון ומואב") מעשר עני בשנת שמיטה, שלא חז"ל קוראים "שביעית". ניתן לעשות זאת משום שהם כבר אינם חלק מארץ ישראל. למה ומדוע? חז"ל פוסקים כך: הם היו חלק מארץ ישראל בזמן שהארץ נכבשה ע"י יהושע (תקופה שאותה חז"ל מכנים "עולי מצרַיִּם"), ואז הם נתקדשו ב-"קדוּשה ראשונה", אבל לאחר שיבת ציון (תקופה שאותה חז"ל מכנים "עולי בבל") קדוּשה זו אינה תקפה עוד, משום שכפי שחז"ל קובעים "קדושה ראשונה קדשה לשעתה, ולא קדשה לעתיד לבוא". מדוע חז"ל פסוקים כך? ראו בהסברים בסרטון.

יבמות ט״ז א:י״ג-י״ד

"עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית", דאמר מר: הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל, וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית.

Yevamot 16a:13-14

§ Since the halakhot of the prophet Haggai were mentioned, the Gemara discusses them here. Haggai said that Ammon and Moab tithe the poor man’s tithe in the Sabbatical Year, as the Master said: Many cities were conquered by those who returned from Egypt, and were not conquered by those who returned from Babylonia after the destruction of the First Temple. And the initial consecration of Eretz Yisrael, by those who returned from Egypt, sanctified it for its time and did not sanctify it forever, as the future sanctification of Eretz Yisrael depended on the renewed conquest of the land by the Jewish people. And those who returned from Babylonia left those places aside and did not consider them part of Eretz Yisrael even after Jewish settlement was renewed there. They would plow and harvest in these places in the Sabbatical Year and tithe the poor man’s tithe so that the poor of Eretz Yisrael who did not have sufficient income from the previous years could rely upon them. Consequently, in the Sabbatical Year the poor received help from this tithe.

לסיום, שני מקורות:
1. תלמידים שמעוניינים בסיכום ברור ותמציתי של הסוגיה, מוזמנים לנסות להיעזר בסיכום מצוין שכתב המורה יהודה שרון כאן.
2. לסקרנים ולמעוניינים להרחיב ידיעותיהם, בתלמוד הירושלמי מופיעה גרסה שונה לגמרי של הסיפור, מפתיעה ואף מעט מוזרה. אתם יכולים לקרוא אותה כאן. בהמשך מובא ניתוח לדברים, שבעיניי הוא מעט מופלג, אבל מי שרוצה מוזמן כמובן לקרוא גם אותו.