אבות א, יח:
רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם:
ברטנורא, על אתר:
הָעוֹלָם עוֹמֵד. יִשּׁוּבָן שֶׁל בְּנֵי אָדָם מִתְקַיֵּם. אֵין זֶה כְּמוֹ הָעוֹלָם עוֹמֵד דִּלְעֵיל:
עַל הַדִּין. לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב:
וְעַל הָאֱמֶת. שֶׁלֹּא יְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ:
וְעַל הַשָּׁלוֹם. בֵּין הַמַּלְכֻיּוֹת, וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ:
בראשית רבה ,פ"מח, יח:
ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר (בראשית יח, יג), בר קפרא אמר גדול השלום שאף הכתובים דברו בדאית בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן, לאברהם אינו אומר כן אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, לא דבר הכתוב כמו שאמרה שרה ואדני זקן, אלא ואני זקנתי.
ירושלמי, גיטין ל"ג ע"א:
אין ממחין ביד עניי גוים לקט שכחה ופיאה מפני דרכי שלום.
תני עיר שיש בה גוים וישראל -מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל,
וגובין משל גוים ומשל ישראל ,
ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל
ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל,
וקוברין מתי גוים ומתי ישראל,
ומנחמין אבילי גוים ואבילי ישראל,
ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל, מפני דרכי שלום.
גירדאי שאל לרבי אימי: יום משתה של גוים מהו?
וסבר מישרי לון מן הדא מפני דרכי שלום.
אמר ליה רבי אבא והתני ר' חייה: יום משתה של גוים אסור.
אמר ר' אימי: אילמלא ר' אבא כבר היינו באין להתיר ע"ז שלהן וברוך שהבדילנו מהן:
שיחות הר"ן אות עז:
כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַחֲלוֹקוֹת הֵן בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְכֵן בְּכָל עִיר וָעִיר וְכֵן בְּכָל בַּיִת וּבַיִת בֵּין הַשְּׁכֵנִים וּבֵין כָּל אֶחָד עִם אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵיתוֹ וּמְשָׁרְתָיו וּבָנָיו וְאֵין מִי שֶׁיָּשִׂים עַל לִבּוֹ הַתַּכְלִית שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָאָדָם מֵת כִּי הַיּוֹם שֶׁעָבַר לא יִהְיֶה עוֹד וּבְכָל יוֹם הוּא מִתְקָרֵב לַמִּיתָה וְדַע שֶׁהַכּל אֶחָד שֶׁהַמַּחֲלקֶת שֶׁבִּפְרָטִיּוּת בֵּין אִישׁ וּבֵיתוֹ וְכַיּוֹצֵא כַּנַּ"ל הוּא גַּם כֵּן מַמָּשׁ הַמַּחֲלקֶת שֶׁבֵּין הַמְּלָכִים וְהָאֻמּוֹת כִּי כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ הוּא בְּחִינַת אֻמָּה מְיֻחֶדֶת וְהֵם מִתְגָּרִין זֶה עִם זֶה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בֵּין הָאֻמּוֹת וְגַם אֶפְשָׁר לְהַכִּיר כָּל אֶחָד מֵאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁל אֻמָּה הוּא כִּי יָדוּעַ מִדּוֹת הָאֻמּוֹת, שֶׁזֶּה כַּעֲסָן וְרוֹצֵחַ וְכַיּוֹצֵא וּכְמוֹ כֵן יְכוֹלִין לִמְצא בִּפְרָטִיּוּת בִּבְנֵי הַבַּיִת וַאֲפִלּוּ אִם אֶחָד אֵינוֹ רוֹצֶה לָרִיב וְרוֹצֶה לֵישֵׁב בְּהַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה עִם כָּל זֶה הוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת גַּם כֵּן בְּתוֹךְ הַמַּחֲלקֶת וְהַמִּלְחָמוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא בֵּין הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבֵּין הַמְּלָכִים וְהָאֻמּוֹת שֶׁנִּמְצָא לִפְעָמִים אֵיזֶה אֻמָּה שֶׁרוֹצָה לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה וְאֵין רוֹצָה שׁוּם מִלְחָמָה אַדְּרַבָּא הָיְתָה מְרֻצָּה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַחֲבֵרוֹ כַּמָּה פְּעָמִים עִם כָּל זֶה חוֹטְפִין אוֹתָהּ גַּם כֵּן עַל כָּרְחָהּ בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה שֶׁזֶּה אוֹמֵר שֶׁיִּהְיֶה מִצִּדּוֹ וְזֶה לְהֵפֶךְ עַד שֶׁנִּלְחָמִין עִמּוֹ גַּם כֵּן כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ נִמְצָא בִּפְרָטִיּוּת בְּמִלְחֲמוֹת הַבַּיִת הַנַּ"ל כִּי הָאָדָם בְּעַצְמוֹ הוּא עוֹלָם קָטָן וְנִכְלָל בּוֹ כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מִכָּל שֶׁכֵּן הָאָדָם וּבֵיתוֹ שֶׁנִּכְלָלִין בָּהֶם כָּל הָאֻמּוֹת וְנִלְחָמִין וּמִתְגָּרִין זֶה בָּזֶה כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן לִפְעָמִים כְּשֶׁאֶחָד יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ בַּיַּעַר יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מְשֻׁגָּע וְזֶה נַעֲשֶׂה מֵחֲמַת שֶׁהוּא לְבַדּוֹ וְנִכְלָלִין בּוֹ לְבַד כָּל הָאֻמּוֹת וְהֵם מִתְגָּרִין זֶה בָּזֶה וְהוּא מֻכְרָח לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּכָל פַּעַם לִבְחִינַת אֻמָּה אַחֶרֶת כְּפִי הִתְגַּבְּרוּת אֻמָּה עַל אֻמָּה שֶׁהֵם כֻּלָּם נִכְלָלִין בּוֹ לְבַדּוֹ וּמֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לְהִשְׁתַּגֵּעַ לְגַמְרֵי מֵחֲמַת הִתְהַפְּכוּת הַדֵּעוֹת שֶׁבּוֹ עַל יְדֵי הִתְגָּרוּת הָאֻמּוֹת שֶׁנִּכְלָלִין בּוֹ לְבַדּוֹ כַּנַּ"ל אֲבָל כְּשֶׁהוּא בְּיִשּׁוּב בֵּין אֲנָשִׁים יֵשׁ מָקוֹם לְהַמִּלְחָמָה לְהִתְפַּשֵּׁט בְּכָל אֶחָד מֵהַבְּנֵי בַיִת אוֹ בֵּין הַשְּׁכֵנִים כַּנַּ"ל הַמַּחֲלקֶת שֶׁבְּבֵית הַצַּדִּיק הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת מִלְחֲמוֹת הָאֻמּוֹת כַּנַּ"ל גַּם נִכְלָלִין שָׁם בְּחִינַת מִלְחֲמוֹת הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ נִלְחָמִין זֶה עַל זֶה, אֶפְרַיִם עַל יְהוּדָה וְכַיּוֹצֵא וּכְשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָז יִתְבַּטֵּל כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת וְיִהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה יא ט) "לא יָרֵעוּ וְלא יַשְׁחִיתוּ" וְכוּ
הראי"ה קוק, אורות, המלחמה א':
כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממדת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו. ואח"כ כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה. מלחמת עולם של עכשיו צפיה נוראה גדולה ועמוקה יש בה, מצורף לכל גלגולי הזמנים והוראת קץ המגולה של התישבות ארץ ישראל. בדעה גדולה, בגבורה עצומה, ובהגיון עמוק וחודר, בתשוקת אמת וברעיון בהיר, צריכים לקבל את התוכן הנשא של אור ד' המתגלה בפעולה נפלאה בעלילות המלחמות הללו ביחוד. "בעל מלחמות זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהלות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו.
הראי"ה קוק, אורות, המלחמה ג':
עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות ; זהו הזמן שאנו מקוים. מובן הדבר, שכדי להגשימו אנו צריכים להתעורר בכחותינו כולם, להשתמש בכל האמצעים שהזמן מביא: הכל יד אל בורא כל עולמים מנהלת. אבל האיחור הוא איחור מוכרח, בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה. והנה הגיע הזמן, קרוב מאד, העולם יתבסם ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי לנו כבר אפשר יהיה לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב, החכמה, היושר וההארה האלהית הברורה. "יעקב שלח לעשו את הפורפירא"[1]: (בראשית לג יד): "יעבר נא אדוני לפני עבדו", אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה, בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, בעת שתובעת כשרון של רשעה. אנו קבלנו רק את היסוד כפי ההכרח ליסד אומה, וכיון שנגמל הגזע הודחנו ממלוך, בגוים נתפזרנו, נזרענו במעמקי האדמה, עד אשר עת הזמיר הגיע וקול התור ישמע בארצנו.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם:
ברטנורא, על אתר:
הָעוֹלָם עוֹמֵד. יִשּׁוּבָן שֶׁל בְּנֵי אָדָם מִתְקַיֵּם. אֵין זֶה כְּמוֹ הָעוֹלָם עוֹמֵד דִּלְעֵיל:
עַל הַדִּין. לְזַכּוֹת אֶת הַזַּכַּאי וּלְחַיֵּב אֶת הַחַיָּב:
וְעַל הָאֱמֶת. שֶׁלֹּא יְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ:
וְעַל הַשָּׁלוֹם. בֵּין הַמַּלְכֻיּוֹת, וּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ:
בראשית רבה ,פ"מח, יח:
ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר (בראשית יח, יג), בר קפרא אמר גדול השלום שאף הכתובים דברו בדאית בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן, לאברהם אינו אומר כן אלא למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, לא דבר הכתוב כמו שאמרה שרה ואדני זקן, אלא ואני זקנתי.
ירושלמי, גיטין ל"ג ע"א:
אין ממחין ביד עניי גוים לקט שכחה ופיאה מפני דרכי שלום.
תני עיר שיש בה גוים וישראל -מעמידין גבאי גוים וגבאי ישראל,
וגובין משל גוים ומשל ישראל ,
ומפרנסין עניי גוים ועניי ישראל
ומבקרין חולי גוים וחולי ישראל,
וקוברין מתי גוים ומתי ישראל,
ומנחמין אבילי גוים ואבילי ישראל,
ומכבסין כלי גוים וכלי ישראל, מפני דרכי שלום.
גירדאי שאל לרבי אימי: יום משתה של גוים מהו?
וסבר מישרי לון מן הדא מפני דרכי שלום.
אמר ליה רבי אבא והתני ר' חייה: יום משתה של גוים אסור.
אמר ר' אימי: אילמלא ר' אבא כבר היינו באין להתיר ע"ז שלהן וברוך שהבדילנו מהן:
שיחות הר"ן אות עז:
כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַחֲלוֹקוֹת הֵן בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְכֵן בְּכָל עִיר וָעִיר וְכֵן בְּכָל בַּיִת וּבַיִת בֵּין הַשְּׁכֵנִים וּבֵין כָּל אֶחָד עִם אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵיתוֹ וּמְשָׁרְתָיו וּבָנָיו וְאֵין מִי שֶׁיָּשִׂים עַל לִבּוֹ הַתַּכְלִית שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָאָדָם מֵת כִּי הַיּוֹם שֶׁעָבַר לא יִהְיֶה עוֹד וּבְכָל יוֹם הוּא מִתְקָרֵב לַמִּיתָה וְדַע שֶׁהַכּל אֶחָד שֶׁהַמַּחֲלקֶת שֶׁבִּפְרָטִיּוּת בֵּין אִישׁ וּבֵיתוֹ וְכַיּוֹצֵא כַּנַּ"ל הוּא גַּם כֵּן מַמָּשׁ הַמַּחֲלקֶת שֶׁבֵּין הַמְּלָכִים וְהָאֻמּוֹת כִּי כָּל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ הוּא בְּחִינַת אֻמָּה מְיֻחֶדֶת וְהֵם מִתְגָּרִין זֶה עִם זֶה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת בֵּין הָאֻמּוֹת וְגַם אֶפְשָׁר לְהַכִּיר כָּל אֶחָד מֵאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁל אֻמָּה הוּא כִּי יָדוּעַ מִדּוֹת הָאֻמּוֹת, שֶׁזֶּה כַּעֲסָן וְרוֹצֵחַ וְכַיּוֹצֵא וּכְמוֹ כֵן יְכוֹלִין לִמְצא בִּפְרָטִיּוּת בִּבְנֵי הַבַּיִת וַאֲפִלּוּ אִם אֶחָד אֵינוֹ רוֹצֶה לָרִיב וְרוֹצֶה לֵישֵׁב בְּהַשְׁקֵט וְשַׁלְוָה עִם כָּל זֶה הוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת גַּם כֵּן בְּתוֹךְ הַמַּחֲלקֶת וְהַמִּלְחָמוֹת כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא בֵּין הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבֵּין הַמְּלָכִים וְהָאֻמּוֹת שֶׁנִּמְצָא לִפְעָמִים אֵיזֶה אֻמָּה שֶׁרוֹצָה לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה וְאֵין רוֹצָה שׁוּם מִלְחָמָה אַדְּרַבָּא הָיְתָה מְרֻצָּה לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַחֲבֵרוֹ כַּמָּה פְּעָמִים עִם כָּל זֶה חוֹטְפִין אוֹתָהּ גַּם כֵּן עַל כָּרְחָהּ בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה שֶׁזֶּה אוֹמֵר שֶׁיִּהְיֶה מִצִּדּוֹ וְזֶה לְהֵפֶךְ עַד שֶׁנִּלְחָמִין עִמּוֹ גַּם כֵּן כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ נִמְצָא בִּפְרָטִיּוּת בְּמִלְחֲמוֹת הַבַּיִת הַנַּ"ל כִּי הָאָדָם בְּעַצְמוֹ הוּא עוֹלָם קָטָן וְנִכְלָל בּוֹ כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ מִכָּל שֶׁכֵּן הָאָדָם וּבֵיתוֹ שֶׁנִּכְלָלִין בָּהֶם כָּל הָאֻמּוֹת וְנִלְחָמִין וּמִתְגָּרִין זֶה בָּזֶה כַּנַּ"ל וְעַל כֵּן לִפְעָמִים כְּשֶׁאֶחָד יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ בַּיַּעַר יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה מְשֻׁגָּע וְזֶה נַעֲשֶׂה מֵחֲמַת שֶׁהוּא לְבַדּוֹ וְנִכְלָלִין בּוֹ לְבַד כָּל הָאֻמּוֹת וְהֵם מִתְגָּרִין זֶה בָּזֶה וְהוּא מֻכְרָח לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּכָל פַּעַם לִבְחִינַת אֻמָּה אַחֶרֶת כְּפִי הִתְגַּבְּרוּת אֻמָּה עַל אֻמָּה שֶׁהֵם כֻּלָּם נִכְלָלִין בּוֹ לְבַדּוֹ וּמֵחֲמַת זֶה יָכוֹל לְהִשְׁתַּגֵּעַ לְגַמְרֵי מֵחֲמַת הִתְהַפְּכוּת הַדֵּעוֹת שֶׁבּוֹ עַל יְדֵי הִתְגָּרוּת הָאֻמּוֹת שֶׁנִּכְלָלִין בּוֹ לְבַדּוֹ כַּנַּ"ל אֲבָל כְּשֶׁהוּא בְּיִשּׁוּב בֵּין אֲנָשִׁים יֵשׁ מָקוֹם לְהַמִּלְחָמָה לְהִתְפַּשֵּׁט בְּכָל אֶחָד מֵהַבְּנֵי בַיִת אוֹ בֵּין הַשְּׁכֵנִים כַּנַּ"ל הַמַּחֲלקֶת שֶׁבְּבֵית הַצַּדִּיק הוּא גַּם כֵּן בְּחִינַת מִלְחֲמוֹת הָאֻמּוֹת כַּנַּ"ל גַּם נִכְלָלִין שָׁם בְּחִינַת מִלְחֲמוֹת הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ נִלְחָמִין זֶה עַל זֶה, אֶפְרַיִם עַל יְהוּדָה וְכַיּוֹצֵא וּכְשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָז יִתְבַּטֵּל כָּל מִינֵי מַחֲלקֶת וְיִהְיֶה שָׁלוֹם גָּדוֹל בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה יא ט) "לא יָרֵעוּ וְלא יַשְׁחִיתוּ" וְכוּ
הראי"ה קוק, אורות, המלחמה א':
כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח. עת הזמיר הגיע, זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם והעולם מתבסם, וקול התור נשמע בארצנו. היחידים הנספים בלא משפט, שבתוך המהפכה של שטף המלחמה, יש בה ממדת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כלל בנין העולם בכל ערכיו ומובניו. ואח"כ כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפיה לרגלי משיח שבה. מלחמת עולם של עכשיו צפיה נוראה גדולה ועמוקה יש בה, מצורף לכל גלגולי הזמנים והוראת קץ המגולה של התישבות ארץ ישראל. בדעה גדולה, בגבורה עצומה, ובהגיון עמוק וחודר, בתשוקת אמת וברעיון בהיר, צריכים לקבל את התוכן הנשא של אור ד' המתגלה בפעולה נפלאה בעלילות המלחמות הללו ביחוד. "בעל מלחמות זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהלות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו.
הראי"ה קוק, אורות, המלחמה ג':
עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות ; זהו הזמן שאנו מקוים. מובן הדבר, שכדי להגשימו אנו צריכים להתעורר בכחותינו כולם, להשתמש בכל האמצעים שהזמן מביא: הכל יד אל בורא כל עולמים מנהלת. אבל האיחור הוא איחור מוכרח, בחלה נפשנו בחטאים האיומים של הנהגת ממלכה בעת רעה. והנה הגיע הזמן, קרוב מאד, העולם יתבסם ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי לנו כבר אפשר יהיה לנהל ממלכתנו על יסודות הטוב, החכמה, היושר וההארה האלהית הברורה. "יעקב שלח לעשו את הפורפירא"[1]: (בראשית לג יד): "יעבר נא אדוני לפני עבדו", אין הדבר כדאי ליעקב לעסוק בממלכה, בעת שהיא צריכה להיות דמים מלאה, בעת שתובעת כשרון של רשעה. אנו קבלנו רק את היסוד כפי ההכרח ליסד אומה, וכיון שנגמל הגזע הודחנו ממלוך, בגוים נתפזרנו, נזרענו במעמקי האדמה, עד אשר עת הזמיר הגיע וקול התור ישמע בארצנו.