(ו) לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל אֲנִ֣י ה' וְהוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֙חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵעֲבֹדָתָ֑ם וְגָאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃ (ז) וְלָקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹקִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י ה' אֱלֹ֣קֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם׃ (ח) וְהֵבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב וְנָתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י ה'׃
והוצאתי אתכם וגו'. מניין לארבע כוסות בפסח, א"ר יוחנן, כנגד ארבע גאולות, והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי השלשה בפסוק זה ואחד בפסוק הבא, ובכל הפוסקים והמפרשים וספרי אגדה שהובאה דרשא זו הובאה בלשון כנגד ארבע לשונות של גאולה, והנך רואה שבירושלמי שהעתקנו חסרה מלה "לשונות", אלא כנגד ארבע גאולות, ולדעתי לשון זה מכוון מאד, כי אם נפרש כפשוטו כנגד ארבע לשונות של גאולה אין טעם בדבר לקבוע בשביל זה ארבע כוסות של הודאה, והרי ענין הגאולה אחד הוא, אם בלשון אחת אם בארבע יעשר לשונית, אבל כנגד ארבע גאולות יתבאר הענין היטב, יען כי כשנעיין יפה נמצא ד' ענינים שונים בד' מאמרים אלו, אשר כל פרט ופרט הוא ענין שלם כשהוא לעצמו ושוה הודאה מיוחדת, כי במאמר הראשון [והוצאתי] מבואר שיוציאם הקב"ה מתחת סבלות מצרים, כלומר שיקל עליהם עבודתם, אבל אין במשמע שיחופשו בכולם מעבודתם, ועל זה הוסיף ואמר והצלתי אתכם מעבודתם, והיינו שלא יעבדו כלל, ואמנם גם לאחר אלה ההנחות עדיין הם עבדי פרעה ואין גאולתם שלמה, הוסיף ואמר וגאלתי אתכם, ויחד עם כל אלה עדיין אינם לעם מיוחד וקנין הקב"ה, ע"ז הוסיף לומר ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים. ומבואר דבמאמרים אלו כלולים ענינים מיוחדים בכלל הגאולה, והמשך הפסוקים הוא בדרך לא זו אף זו, כלומר לא רק הנחה זו אעשה לכם אלא גם זו, ולא גם זו אלא עוד גם זו וכו', וכיון שכן, מבואר פשוט, שעל כל פרט ופרט שבו מעלה יתירה מחויבים בהודאה, ולכן תקנו ד' כוסות של הודאה, ודו"ק. –
ומה שלא תקנו כוס הודאה לענין והבאתי אתכם אל הארץ, דאין לומר מפני שאינו מענין הגאולה, שהרי כמו כן תקנו לענין ולקחתי אתכם לי לעם שהוא ג"כ אינו מענין הגאולה – י"ל פשוט מפני שבהיותנו עתה בגלות והארץ מסורה בידי זרים אי אפשר לישא כוס יין על זה. ואולי לזכר זה תקנו כוס מיוחד לשמו של אליהו לזכרון ורמז שאנו מקוים לביאתו ולתחיית האומה והארץ ב"ב. .
(ירושלמי פסחים פ"י ה"א)
From where do we derive that we drink four cups of wine at the Pesach [seder]? Rabbi Yohanan said: It corresponds to the four redemptions: 'I will take you out;' 'I will save you;' 'I will redeem you;' 'I will take you to me.' Three of these are found in this verse, and one in the verse immediately following. In all of the decisors and commentators and books of legends that bring this saying, it is brought using the language, "It corresponds to the four languages of redemption." But if we look in the Palestinian Talmud from which the phrase is quoted, the word "languages" is missing. Rather it says, "four redemptions." In my view, this is a very significant distinction. For if we understand it according to its plain meaning, the notion of four languages of redemption is not a reason to establish four cups of thanksgiving, since there is but one redemption, whether we speak of it using one word or four. But if there are four redemptions, then that explains the matter much better, for when we examine it well we find that there are four different ideas expressed in these four terms, and each one is its own complete idea unto itself and deserving of its own thanksgiving. In the first statement ("I will take you out"), we see that the Holy Blessed One took them out from under the labors of the Egyptians, which is to say that God lightened their labors--but they were not freed completely. Then God added to this, "And I will save you from their servitude," which means that they did not serve them at all. But even after these two promises, they were still servants to Pharaoh and had not achieved full redemption. Thus God added, "And I will redeem you," but even so they were not yet made a special acquisition of the Holy Blessed One, and so God added "And I will take you to me to be a people, and I will be a god to you." We see that within these sayings are included separate notions of redemption. The verses continue in a "not only this, but also this" fashion--that is to say, not only will I do this, but I will also do this, and not only that, but also this, etc. As such, the simple meaning is revealed: We are obligated to give thanks for each individual act that increased the redemption. And that is why [the Sages] established the four cups of thanksgiving.
And why did they not establish a cup for the phrase "and I will bring you to the land?" We cannot say that it is because that language is not related to the redemption, since they established a cup for "and I will take you to me to be a people," which is likewise not specifically an aspect of redemption. Rather, the simple answer is that since we are still in exile, and the land is in the hands of non-Jews, it is impossible to raise a glass of wine for this. And perhaps, in recognition of this, they established a special cup in the name of Elijah, as a remembrance and hint that we hope for his coming and for the resurrection of the nation and the land speedily in our days.