וארא - גלות הדיבור

'Galut HaDibbur' - Moshe & Mitzrayim

(יב) וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י ה' לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם׃ (פ)

(12) But Moses appealed to the LORD, saying, “The Israelites would not listen to me; how then should Pharaoh heed me, a man of impeded speech!”

(כג) וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹקִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה׃

(23) A long time after that, the king of Egypt died. The Israelites were groaning under the bondage and cried out; and their cry for help from the bondage rose up to God.

וַיִּזְעֲק֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ אֶל־ה'

Then the Israelites cried out to the LORD

דִבּוּר הֲוָה בְּגָלוּתָא

[In Egypt] the power of speech was in exile.

כתיב עדות ביהוסף שמו כו' שפת לא ידעתי אשמע. ואמרו חז"ל בא גבריאל והוסיף לו ה' ולמדו שבעים לשון. כי ירידת יוסף למצרים הי' הכנה אל גלות מצרים ותכלית גלות מצרים הי' הכנה לקבלת התורה לתקן הדיבור ולכן כתיב אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך כו'. וכן כשיצא יוסף מבית האסורים זכה לשבעים לשון הכל הכנה לכלל ישראל שנבראו להעיד על הבורא...

What is Speech?

אורות הקודש ג עמ’ רפא

כל דבור פותח הוא צנור בנשמה...

דַּע, שֶׁיְּכוֹלִין לִצְעק בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה בִּצְעָקָה גְּדוֹלָה מְאד וְלא יִשְׁמַע שׁוּם אָדָם כְּלָל, כִּי אֵינוֹ מוֹצִיא שׁוּם קוֹל כְּלָל רַק הַצְּעָקָה הִיא בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וְזֶה יוּכַל כָּל אָדָם דְּהַיְנוּ שֶׁיְּצַיֵּר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ הַצְּעָקָה וְיִכְנס קוֹל הַצְּעָקָה בְּמַחֲשָׁבָה וִיצַיֵּר בְּדַעְתּוֹ קוֹל הַצְּעָקָה מַמָּשׁ ...

קַל יוֹתֵר לִצְעק כַּנַּ"ל כִּי כְּשֶׁצָּרִיךְ לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר קָשֶׁה יוֹתֵר לִתְפּס אֶת הַקּוֹל אֶל הַמַּחֲשָׁבָה וְלִבְלִי לַהֲנִיחוֹ לָצֵאת דֶּרֶךְ הַקָּנֶה הַמּוֹצִיא קוֹל אֲבָל בְּלא דִּבּוּר קַל יוֹתֵר:

You can shout loudly in a “ small still voice.” You can scream without anyone hearing you shouting with this soundless “small still voice.”

Anyone can do this. Just imagine the sound of such a scream in your mind. Depict the shout in your imagination exactly as it would sound. Keep this up until you are literally screaming with this soundless “ small still voice.”

It is much easier to shout this way without words. When you wish to express words, it is much more difficult to hold the voice in the mind and not let any sound escape. But without words it is much easier

Approach #1: Too Much to Express

"כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל ה' וַאֲדוֹנֵינוּ מִכָּל אֱלקִים" דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר "כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי" אֲנִי יָדַעְתִּי דַּיְקָא כִּי גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ וַאֲפִלּוּ לְעַצְמוֹ

האמת בקרבנו חזקה היא למדי, אבל עשירה היא כל כך ושוטפת עלינו עד שאיננו מסוגלים עדיין להסבירה בשפה ברורה, ומשום כך לא נסוג אחור.

ויאמר משה אל ה' בי ה' לא איש דברים אנכי וגו'. יש להקשות משה שהיה לו כל המעלות ואף שלימות הגוף היה לו כמו שאמרו על קומתו ובכל דבר איך היה זה שלא היה איש דברים והוא נחשב מן השלימות. דע כי מפני שהיה משה רחוק מן החומר, ואין כח בלתי נבדל מן החמרי כמו הפה והלשון, שכח הראיה והשמיעה אין פעולתם בתנועה רק במנוחה, כמו שהוא לאוזן ועין שפעולתם במנוחה. .. רז"ל בפרק המפלת (נדה ל' ע"ב) כשהולד יוצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. למה אמרו סטרו על פיו, כי הוא זה אשר אמרנו לך, כי הפה שנעשה בו אדם חי מדבר גשמי הוא משכח ממנו כל התורה. ופירוש זה כי האדם מתחבר בו הנשמה אל החומר, ובעבור שאין הנשמה השכלית מחובר בו בחומר, דהיינו בעוד שלא יצא לאויר העולם, אז נשמתו נבדלת ואז היא שכלית לגמרי וידע כל התורה, ובעת יציאתו נגמר בריאתו והנשמה תתחבר לחומר, וכאשר תתחבר הנשמה אל הגוף נעשה אדם חי מדבר גשמי, וזה שמשכח כל התורה שאינו שכלי לגמרי.. והכאה הזאת שהוא מכה על פיו, רצה לומר גמר צורתו, ונקרא זה הכאה על פיו, כי כן גמר צורה של כלי נקרא מכה בפטיש המכה על הכלי בגמר מעשה זהו גמר מלאכתו, כן גמר צורתו שהוא חי מדבר הוא נעשה על ידי גמר פיו ששם כח הדברי... וכאשר משה היה נבדל במעלתו, לא היה נוטה אל הגשמי כי אם אל מעלה הנבדלת, היה חסר גמר פטיש זה, ולכך אף אחר שיצא לאויר העולם ידע כל התורה ותחסרהו מעט מאלקים לכך היה חסר לו דבר זה, והבן זה כי הוא דבר ברור... ואמרו חכמים (עי' פסחים צ"ט ע"א) מרבה דברים מרבה שטות, כי הדבור פעל גשמי, כי ברוב דברים ירחק מן השכל...

Approach #2: Lack of Understanding

וַיִּקְרָ֛א יְהוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל־הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה׃
The LORD God called out to the man and said to him, “Where are you?”

"ואני בתוך הגולה", האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור, אינו מתגלה בתוכיותו רק לפי ערך הקדושה והטהרה שלו, לפי ערך הגבורה העליונה, הספוגה מהאורה הטהורה של זיו מעלה, שהיא מתלהבת בקרבו, חטאנו עם אבותינו, חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איך, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתית נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר, חטא ישראל, זה אחרי אלקי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב. חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה, לחשוב על דבר גורלות וקריירות. קטרגה הירח, אבדה סיבוב פנימיותה, שמחת חלקה, חלמה על דבר הדרת מלכים חיצונה, וכה הולך העולם וצולל באבדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל. באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה. רוח אפינו משיח ד', זהו גבורתו הדר גדלו, איננו מבחוץ לנו, רוח אפינו הוא, את ד' אלקינו ודוד מלכנו נבקש, אל ה' ואל טובו נפחד, את האני שלנו נבקש, את עצמנו נבקש ונמצא, הסר כל אלקי נכר, הסר כל זר וממזר, וידעתם כי אני ה' אלקיכם, המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים, אני ה'.

“I am in the midst of the exile” (Ezekiel 1:1). The inner, essential “I” – whether of the individual or of the community – appears within [an entity] only in relation to its holiness and purity [and] in relation to the degree of its supernal power suffused by the pure light of an elevated illumination, flaming within it. “We and our forefathers sinned” (Psalms 106:6). Adam sinned. He was alienated from his essence. He turned to the consciousness of the serpent and lost himself. He did not know how to give a clear answer to the question, “Where are you?” (Genesis 3:9), because he did not know himself, because he had lost [his] true “I,” with [his] sin of bowing to a strange god. [The nation of] Israel sinned. It “ran after foreign gods” (Deuteronomy 31:16). It abandoned its essential “I.” “Israel rejected goodness” (Hosea 8:3). The earth sinned [during the week of Creation]. It denied its essence. It constricted its power. It went after [limited] goals and purposes. It did not give forth all of its hidden power so that the taste of the tree would be equal to the taste of its fruit (Sukkah 35a). It raised its eyes to look outside of itself, to think about [its trivial] future, its “career.” The moon complained [at that time] (Hullin 60b). [As a result,] it lost its internal orbit, the joy of its portion. It was dreaming of a superficial beauty of royalty. Thus does the world continue to sink, with the loss of the “I” of every [entity] – of the individual and of the whole. Learned educators come and focus on the superficial. They too remove their consciousness from the “I.” They add straw to the fire, give vinegar to the thirsty, and fatten minds and hearts with everything that is external to them. And the “I” grows progressively forgotten. And when there is no “I,” there is no “He,” and how much more is there no “You.” The Messiah is called “the breath of our nostrils, the anointed one of God” (Lamentations 4:20). This is his might, the beauty of his greatness: [that] he is not outside of us. He is the breath of our nostrils. Let us seek Hashem our God and David our king. Let us tremble before God and His goodness. Let us seek our “I.” Let us seek ourselves – and find. Remove all foreign gods, remove every stranger and illegitimate one. Then “you will know that I am Hashem your God, Who takes you out of the land of Egypt to be your God. I am Hashem your God” (cf. Numbers 15:41).

Who am "I"? Tapping in to Our Inner Selves

ונפש השנית בישראל היא חלק אלוק ממעל ממש, כמו שכתוב: "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב, ז), ו"אתה נפחתה בי" (ברכת אלקי נשמה), וכמו שכתוב בזוהר‏: "מאן דנפח מתוכיה נפח", פירוש, מתוכיותו ומפנימיותו, שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח.

The second soul in Israel is truly "a part of God above," as it is written: "and he blew into his nostrils a soul of life"(Genesis 2:7); "And You blew it into me." (Siddur, Morning Prayer). It is written in the Zohar "he Who blows, blows from within him," that is to say, from his inwardness and from his innermost being. For it is is of his inward and innermost vitality that a man emits through blowing with force.

שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי כל הלשונות שכ' במכות ויצעק משה ויעתר כו'. הוא כי ע"י עשרה מכות ניתקנו עשרה לשונות של תפלה כו'. והוא כענין הנ"ל שהדיבור הי' בגלות והי' צריך תיקון. לכן צריכין לסמוך גאולה לתפלה. כי ע"י יצ"מ נפתח פיהן של ישראל. וז"ש א' שפתי תפתח. וקבעוהו בין גאולה לתפלה כי זה תכלית הגאולה להיות פתיחת פיהם של בנ"י. לכן איתא דבשבת א"צ לסמוך גאולה לתפלה כי השבת עצמו הוא בחי' הגאולה ונפתח בו פיהם של בנ"י כי שבת סהדותא איקרי: