קין והבל- בין יוסף אלבו ליוסף כספי
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 55 (על מה רבו קין והבל? ומדוע רבו בשדה?)
וראוי שתרגיש ג"כ אמרו "ויאמר קין אל הבל אחיו", ולא באר מה אמר, כי די באור לפי דעתי במה שזכר שאחר המאמרים ההם הרגו, א"כ היו דברי ריבות והיותו מתחזק בדעתו הרע, ושהוא חכם בעיניו מהבל, אבל זכר שההריגה היתה בהיותם בשדה, כי כן מנהג הרוצחים לא בעיר, והלא תראה מה שנמשך מזה, עד שחשב קין שזולתו לא ידע זה, עד שגלה לו השם שהוא ית' היה יודע ועד".
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 55 (כיצד ייתכן שקין נענש, אך העונש לא נתקיים?)
וראוי שתרגיש ג"כ אמרו: "לא תוסף וגו'" כי זה הלשון מסופק לנו, רצוני אמרו "לא תוסף", וזה להיות אפשר שיהיה ענינו לא תוסף לעולם ולעולמי עולמים, ואפשר שיהיה ענינו "לא תוסף" תמיד או "לא תוסף" מזמן מה, כי נמצא כתוב: "ולא יוסיפו בני עולה לענותו" (ש"ב פ"ז פס' י') וידוע כי ענה אחר כן פעמים רבות, וכן כתיב "ולא יספו גדודי ארם וגו'" ואחריו כתיב "ויהי אחר כך ויקבץ בן הדד…" (מ"ב פ"יג פס' כד'), ואנחנו לא נדע שיעור עונש השם לקין אם יהיה לזמן מה ובכמה מן הזמן…
ר' יוסף אלבו, ספר העקרים, ח"ג פ"טו (מהו חטאם של קין והבל?):
מה חטא קין בהביאו מפרי האדמה מנחה לה' שלא שעה השם אליו ואל מנחתו? ואם מפני שלא הביא מבחר הצאן ואילי נביות כמו שהביא הבל, מה חטא בזה אם נתעסק בעבודת האדמה והצליח בה, והביא מפריה מנחה לה' להודות לפניו כעל כל אשר גמלהו ה'. למה לא שעה השם אליו ואל מנחתו?
כי הדעת נותן, שכל מקבל טובה מאחר כשהאכילהו והשקהו, שישלם לו תודות מעין הטובה שקיבל ממנו. ולא יחויב להודות לפניו שהלבישו והעשירו, ושעשה עמו מה שלא עשה. אבל ראוי שתהיה ההודאה מעין קבלת הטובה. ואם לא תהיה ההודאה יותר, אין עליו בזה עוון אשר חטא.
ואם על שלא הביא מפרי העץ, אלא מפרי האדמה, לא היה ראוי לעונש גדול, שנכתב עליו הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ וגו' (בראשית ד').
וכן יש לשאול, אחר ששעה ה' אל הבל ואל מנחתו למה נהרג, ואיך לא חנה מלאך ה' סביב ליראיו להציל ממוות נפשו?
וכן: למה נאמר בשת ויולד בדמותו כצלמו (שם ה'), ולא נאמר כן בהבל ששעה השם אל מנחתו?
הנזק באכילת בשר:
וביאור כל זה לפי מה שאחשוב הוא על זה הדרך: כי מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות חימה, ושטף אף, ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש.
כמו שביאר הכתוב זה, שאחר שאסר לישראל קצת בעלי חיים, אמר בסוף (ויקרא י') ואל תשקצו את נפשותיכם וגו' ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. חסר אל"ף להורות על שהם מולידים עובי ואטימות בלב.
וכן אמרו רבותינו ז"ל (יומא ל"ט) על זה הפסוק:
עבירה מטמטמת נפשו של אדם:
אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם.
ובעבור זה, אף על פי שבשר קצת הבעלי חיים מזון טוב ונאות אל האדם, רצה השם להסיר ממנו הטוב המועט הזה שיש באכילת הבשר, בעבור הרע וההיזק המרובה שאפשר שימשך מזה אליו. ולזה אסר אכילת הבעלי חיים לאדם.
ויתכן מה שחיסר בזה ממזונות נאותים, בשייחד אל האדם בצמחים מזונות נאותים טובים, כחיטה והשעורה וכל דבר שיש בו זרע שראוי להיזרע, וכל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע. ולשאר הבעלי חיים נתן להם לאכילה כל ירק עשב שאין בו זרע שראוי להיזרע. וזה להעיר על היתרון שיש בין מין האדם לזולתו מבעלי החיים.
דעת קין: (מדוע נדחה קורבנו של קין?)
וכשנולדו קין והבל וראו את אדם אביהם טורח בעבודת האדמה וזורע חטה ושעורה וחרצן ואוכל ונזון מן הצמחים, חשב כל אחד מהם דרך לעצמו, וכונת כל אחד מהם היתה נכרת מתוך מעשיו. כי קין לקח לו אומנות לעבוד את האדמה, לפי שהיה חושב שאין יתרון לאדם על הבעלי חיים אלא בזה בהיותו יודע לעבוד את האדמה להיותו נזון ממבחר הצמחים, כי אחר שראה האדם נזון מן הצמחים כשאר הבעלי חיים, חשב שרוח אחד לכל וכמות זה כן מות זה, ולזה הביא מנחה מפרי האדמה לשבח השם על היתרון שנתן לו על הצמחים, ולא הביא קרבן מן הבעלי חיים, כי לא חשב היתרון שיש לו עליהם בעבודת האדמה יתרון גדול שראוי להביא קרבן עליו, אלא שלפי שהיה לו להביא מפרי העץ שהוא מבחר הצמחים ולא הביא אלא מפרי האדמה, כלומר מן הירקות, חטא כמו שאמרנו למעלה, אבל עיקר החטא היה לפי שלא חשב היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים לכלום, וחשב גם כן היותו אסור בהריגת הבעלי חיים אחר היותו שוה אליהם לפי דעתו כי כמות זה כן מות זה, וחשב שעיקר תכליתו היה לאכול ולשתות אחר היותו נזון מן הצמחים כבעלי חיים.
דעת הבל: (מדוע לא שמר ה' על הבל?)
והבל היה חושב שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים, אבל חשב שהיתרון הזה הוא שיהיה לו ממשלה עליהם ויכבוש אותם תחתיו לעשות מלאכתו, אבל לא שיהיה מותר בהריגתן, כי לא חשב שיהיה לאדם יתרון על הבעלי חיים בזה, ולזה אמר הכתוב והבל הביא גם הוא מבכורות, כלומר גם הוא על כונת קין, והיה חושב שיהיה האדם אסור בהריגת הבעלי חיים אם לא לצורך גבוה ולעשות קרבן מהן לפניו, להורות שהוא יתברך הוא שיש לו יתרון על האדם והבהמה כי כולם יאבדו והוא יעמוד, אבל האדם אין לו יתרון עליהם כי אם בהיותו רועה אותם ומנהיג המדינות וכיוצא בזה, ולזה נהרג הבל להיות זה הדעת קרוב מאד מדעת קין ויותר מוכן לטעות בו האנשים ולהמשך אחריו.
אבל לפי שדעת הבל היה שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים וממשלה עליהם ויכול להרוג אותן לצורך גבוה, והוא קרוב אל שיוכר על ידו יתרון האדם על הבעלי חיים, והכיר מעלת האדון להביא מבכורות צאנו ומחלביהן, שעה השם אל הבל ואל מנחתו להיותו קרוב אל השלמות מדעת קין, ולא שעה אל קין ולמנחתו להיותו רחוק מאד מהאמת, אחר שחשב שאין לאדם יתרון על הבעלי חיים וגם שלא הכיר מעלת האדון אחר שהביא מפרי האדמה ולא מפרי העץ כמו שאמרנו.
טעותו של קין: (מה גרם לקין להרוג את הבל?)
ואמר לו השם יתברך למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלוא אם תיטיב שאת, כלומר אמת הוא כדברך כי עיר פרא אדם יולד, ואין לו יתרון והתנשאות על הבעלי חיים בפעל בעת צאתו לאויר העולם, אבל יש לו עליהם יתרון בכח להטיב במעשיו ולהוציא מה שבכחו אל הפעל ולהכיר מעלת האדון, ואם ייטיב מעשיו יהיה לו התנשאות עליהם, וזהו הלוא אם תיטיב שאת. ובעבור זה נכנסה קנאה בלב קין והרג את הבל, בהיותו נמשך אחר כונתו הראשונה שאין לאדם יתרון על הבעלי חיים, ואמר בלבו כי אחר שהשם יתברך שעה אל הבל ואל מנחתו, נראה שהוא מותר להרוג את הבעלי חיים וחשב שאין בהריגת הבל איסור יותר מבהריגת אחד מבעלי חיים, ולפי שעדיין לא היתה כונת הבל ראויה מכל וכל לא הושגה להנצל מכף מעול וחומץ.
וכשנגלה השם יתברך על קין ויעד לו העונש על כך, לא חשב בעבור זה שתהיה שפיכת דם האדם חמורה משפיכת דם שאר הבעלי חיים, אבל היה חושב כי כמו שהיה נענש על שפיכת דם האדם כן יהיה נענש על הבעלי חיים, אחר שלא הותר לאדם להרגם, כי רוח האדם ורוח הבהמה שוה כמות זה כן מות זה.
דעתו של שת:
ונשאר זה הדעת הנפסד בקין ובתולדותיו עד שנולד שת, שהכיר היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים כמו שהכיר זה אדם אביו, ולזה נאמר עליו ויולד בדמותו כצלמו, כי זה לבדו היה בצלם א-להים כאדם, אבל הראשונים לא הכירו מעלת הצורה האנושית אשר בהם שהיא בצלם א-להים.
דעות קין, הבל ושת מיצגות עמדות אנושיות:
ועל אלו השלש דעות מקין והבל ושת תמצא כל האנשים נחלקים לשלש כתות. כת תמשך לסברת קין ותחשוב עבודת האדמה עקר, ותקנא במנהיגי המדינות ותחשוב להרוג אותם, כמו שהרג קין את הבל. וכת תמשך לסברת הבל ותחשוב הנהגות המדינות עקר, ויסכנו נפשם על זה כמו הבל ויחשבו זה עיקר שלמות האדם, כמו שסופר זה על קצת מנהיגי רומי, וכן יסכנו המלכים עצמם בסבת השררה וכאלו זה טבעי להם אחר הבל שהיה הרועה והמנהיג הראשון ונהרג. וכת תמשך לסברת שת ותחשוב עבודת השם יתברך עיקר ותמאס השררה ושאר ההצלחות.
ולפי שהיה דעת שת בלתי מושג בתחלת הדעת לא היו נמשכים אחריו רק יחידי סגולות, אבל דעת קין היה מתפשט מאד בתולדותיו, ובעבור זה מלאה הארץ חמס מפניהם, כי לא היו חושבים שהיה לאדם יתרון על הבעלי חיים אלא כל דאלים גבר, ולזה היו משחיתים דרכם כבעלי חיים, ובעבור זה נגזרה גזרה למחות שמם מן הארץ בימי המבול.
טירת כסף, עמ' 57-60 (קין והבל היה או לא היה?)
ואחר שהונח כל זה אומר: שהמפרשים הקודמים ובפרט המורה ז"ל הבין בספור זאת הפרשה הוראות לעניינים אני מכוון זולתם, אמנם כמו שקדם לנו אל יחשוב אדם שזה כפירה כלל בפשטי התורה, כי עד"מ מה שאמר המורה ז"ל (בפתיחה למו"נ) שעניין אשת איש והנמשך אליו הנזכר בספר משלי, הוא משל לחומר בעל הצורה, אינו מכחיש בזה מציאות אשת איש ועניינה במוחש כפשטו, כי אין ספק שאשת איש עניין נמצא בעולם במוחש בעונותינו, ודי בזה ובמה שקדם לנו התנצלות לנו, ואם אין אנחנו צריכים להתנצלות אחר שנמשך לדעת הגדולים ממיסדי תורתנו כמו המורה ז"ל וסיעתו.
והנה כמו שעשינו בעניין אדם כן נעשה בזה, רצוני שאין נפשי לפרש הוראות לאלה המאמרים אשר באו בזה הספור, אבל אאמין שכלם כפשוטיהם אבל אצל מביניהם, לא כמו שיבינום עם הארץ הבלתי יודעים לשון הקדש, וזה מה שאין ספק בו לשום אדם, ולכן אעזוב זכירת אלו העניינים מתולדות אדם עד נח שאלו מתו זה אלפים מן השנים, וכבר התנחמנו עליהם, וזה כמה תמו ימי בכיתם ועברו ימי אבלם, לכן אעזבם ואדבר לבד במתים המוטלים לפנינו ואוכיח בני הדבקים בהשם.
טירת כסף, עמ' 57-60 (מהו המשל בסיפור קין והבל? מה בא הסיפור ללמדנו?)
ואומר, כי הפילוסופים הסכימו שהשלמיות אשר לאדם ארבעה מינים, כמו שזכר זה המורה בפרק האחרון מספרו, יעויין במקומו ויקרא כלו, והנה אין רצוני לדבר בכאן במין האחד מהם, שהוא שלמות תכונת הגוף במזגו, להיות זה המין בזולת בחירה מן האדם.
ואחר שכונתינו בזה להוכיח, אין ראוי שאדבר רק על הדברים הבחירים והנה אין ספק שכלל מין האדם נחלק לשלש כתות, ואין הבדל אצלי בין אמרנו שלוש כתות ובין אמרנו שלשה אנשים, ובין אמרנו שלשה זמנים באיש אחד, אבל מבואר שמאלה התכונות השלש נפצה כל הארץ.
וזה, כי יש אדם שתכונתו שלמות הקנין החצוני שסוגו המפורסם הוא עבודת האדמה, ולא יהיה לזה האיש תשוקה לעניין אחר, אבל ימאס וישנא כל משתדל בענין אחר, והנה זה העניין הוא השלמות הראשון אשר לאדם כמו שזכר המורה יעויין בספרו.
ויש אדם שתכונתו כולה שלמות המדות תכליתם להתאהב עם בני אדם, ויחויב לזה בלי ספק שישים מחשבתו להנהגת קהל או קהלות ולרעות צאן בני אדם... אבל מבואר שהאיש הראשון רחוק מאוד מן השלימות השכלי, והשני אינו רחוק כמוהו, אבל מכל מקום אין אחד מהם כענין שלימות האמתי ושניהם משתוים, בשפעולתם מצד עצמם הבל, והם לא כן ידמו, אבל כל אחד מדמה בנפשו שהוא חכם גדול ושהגיע לשלימות האמתי, אבל השם לא רצה כן, ואם יפנה מעט לשני יותר מהראשון, ואין ספק ג"כ שאחר שאלה השנים נחלקים לדעות נבדלות, שכל אחד מהם שונא חברו ומביאה מריבה ביניהם, אמנם הראשון כי כביר מצאה ידו יעוז פנים, כטעם: "ועשיר יענה עזות" (משלי י"ח, כ"ב), והוא בלי ספק ינצח לשני, כי הכסף יענה את הכל, אמנם ראה בני חסרון התכונה עם היות העולם, רבו שהוא ככלו מוסכם עליה, שלא די בחסרונה לפי האמת, אבל כמה עשו ולא הועילו, רצוני כמה אנשים השתדלו בקבוץ העושר ולא השיגוהו, וזה כי ידוע שעבודת האדמה הוא אחד מן הדברים שמנו חכמים שאין תכליתם הולך תמיד אחר פעולתם ,וכונו באמרם עבוד האדמה סוג לכל קנין חצוני, וידוע כי בסבת זה יהיה המשתדל בזה, לרכוב הימים אף בימי החורף וללכת במדברות אף בימי הקיץ, ואולי אחרי כל זאת אפשר שלא ישיגנו ותאבד תקותו ותכזב תוחלתו...
טירת כסף, עמ' 57-60: (מדוע אנשים נמשכים אחר השלמות הנמוכה ביותר?, הכסף?)
אמנם, השם ית' אשר יסד הארץ ולשבת יצרה, שם בקניין החצוני עניין מונע בני אדם מהרחוקו, והוא מה שנמצא בו השגת הכבוד והגדלה כי כל עשיר מכובד על הבריות ונורא על כל סביביו, עד שמי שיזיק לו הנה יקם נקמה גדולה בו, כי הכסף כמו שאמרנו יענה את הכל.
והנה זה הענין יסתיר מומי הקנין ומהומותיו שרוב בני אדם משתדלים בו, אשר מסעיפיו ומתולדותיו הוא לקיחת האשה ולבנות בתים ועיירות ולעשות להם חנוכים כאמרו: "ולא חנכו…", וכל אלו הענינים נמשכים זה אחר זה, כי העין לא תשבע עושר וישתדל להוליד בנים רבים, יהיו פעולות הבנים ההם פעולות הבהמות המדבריות ושאר בעלי חיים, והוא לשאול טרף ותכלית תאותו להיות מלך כמו שזכר המורה בספרו, או יקח לו נשים רבות ויוליד עוד בנים שתכליתם הב הב אין קץ, וישתדל בהשגת המקנה הרב כדבר שלמה גם מקנה בקר וצאן וגו', גם שרים ושרות, כענין שלמה ג"כ, וכל שכן בעשיית המלחמות בחרב ובחנית, ובכלל יהיה השתדלותו כל תענוגות העולם ובזה ינעמו חייו ויספר תמיד בכבוד עשרו ורוב בניו עם נשיו הנצבות לימינו ויתהלל כי השיג לתכלית פעולת הקנין החצוני שהוא בעיניו תכלית המעלות כלם, וזה מאשר השיג כתר המלכות , עם שאם איש נשא ידיו בו הנה מות יומת ואיש לא יצילנו, כי אם זולתו מהעם מבעלי הקנינים שאינם מלכים.
טירת כסף, עמ' 57-60 (מהי השלמות האמיתית? שלמות השכל, האם לחנך את הציבור לשלמות זו?)
אמנם המין האחרון מן השלשה שזכרתי, הוא השלמות הגמור רצוני שלימות השכל שהוא היחוד, ולכן מה שיתילד תחלה מהמחזיק בזאת התכונה, הוא שהוא אדם במה שהוא אדם ויחל להשתדל בהשגת פעולות השם ית', אבל עם זה יתן חלק ג"כ להשיג קצת הקנינים החיצונים, רצוני מה שיצטרך לו לחם לאכול ובגד ללבוש וזהו חלק מהמין הראשון מן השלימות, ובזה יהיה לו פנאי לשום עתותיו להלל להשם ית' ולעבדו ולאהבו, ובקצת העתים ירד להנהגת אנשי הארץ ולמודם, כמו שאמר המורה בפי' פסוק "והנה מלאכי א-להים עולים ויורדים בו" (פ"טו מראשון), וזה חלק מהמין השני מהשלימות, ואחר יחנך כחותיו להתבודד במושכלות וישלח מעליו כל שאר ההטעות, ואז יתהלך את הא-להים ואח"כ יהיה מלך על כל בני אדם, כמו ששבחה החכמה עצמה ואמרה: "בי מלכים ימלוכו" (משלי פ"ח), ותכלית זה האיש, המרגוע והמנוחה והנחמה ממהומות העולם הזה וטרדותיו…"
מו"נ, ח"א פ"טו: (מה אמר הרמב"ם לגבי חינוך ההמון ואיך זה קשור לסולם יעקב?)
נצב או יצב ...וזה השם משתתף. פעמים יהיה בעניין הקימה וההתיצבות: "ותתצב אחותו מרחוק" (שמות ב, ד); "יתיצבו מלכי ארץ" ; "יצאו נצבים". ויהיה בעניין הקיום וההתמדה: "דברך נצב בשמים" ,כלומר קיים, עומד.
וכל מה שבא מזה השם בחוק הבורא הוא מזה העניין: "והנה ה' נצב עליו" (בראשית כח, יג), כלומר, על הסולם אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ, ובו יעלה כל מי שיעלה, עד שישיג מי שעליו בהכרח, אחר שהוא עומד קיים על ראש הסולם.
ומבואר הוא שמאמרי "הנה ה' נצב עליו", הוא כפי זה המשל הנשוא. ו"מלאכי אלהים עולים", הם הנביאים, שנאמר בהם בפירוש: "וישלח מלאך" (במדבר כ, טז); "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים" (שופטים ב, א). ומה טוב אמרו: "עולים ויורדים בו", העלייה קודם הירידה; כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות ידועות מן הסולם, תהיה הירידה במה שפגש מן העניין להנהגת אנשי הארץ ולמודם, אשר בעבור זה כנה בירידה כמו שביארנו (בפרק י' מזה החלק). ואשוב על ענייננו, כי "נצב עליו" – מתמיד קיים נשאר, לא שהוא התייצבות גשם…
כספי, עמודי כסף (פירוש למו"נ), עמ' 31-32: (הנביא- בין שלמות ראשונה לשלמות שנייה)
תהיה הירידה וגו', זה יתבאר פ"י, כי הנביאים נעתקים מהמושכלות שהוא העיוני אל הנהגות האומה ותוכחתם להם שהוא השכל המעשי, ועוד יתבאר זה בפרקי הנבואה...
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 55 (על מה רבו קין והבל? ומדוע רבו בשדה?)
וראוי שתרגיש ג"כ אמרו "ויאמר קין אל הבל אחיו", ולא באר מה אמר, כי די באור לפי דעתי במה שזכר שאחר המאמרים ההם הרגו, א"כ היו דברי ריבות והיותו מתחזק בדעתו הרע, ושהוא חכם בעיניו מהבל, אבל זכר שההריגה היתה בהיותם בשדה, כי כן מנהג הרוצחים לא בעיר, והלא תראה מה שנמשך מזה, עד שחשב קין שזולתו לא ידע זה, עד שגלה לו השם שהוא ית' היה יודע ועד".
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' 55 (כיצד ייתכן שקין נענש, אך העונש לא נתקיים?)
וראוי שתרגיש ג"כ אמרו: "לא תוסף וגו'" כי זה הלשון מסופק לנו, רצוני אמרו "לא תוסף", וזה להיות אפשר שיהיה ענינו לא תוסף לעולם ולעולמי עולמים, ואפשר שיהיה ענינו "לא תוסף" תמיד או "לא תוסף" מזמן מה, כי נמצא כתוב: "ולא יוסיפו בני עולה לענותו" (ש"ב פ"ז פס' י') וידוע כי ענה אחר כן פעמים רבות, וכן כתיב "ולא יספו גדודי ארם וגו'" ואחריו כתיב "ויהי אחר כך ויקבץ בן הדד…" (מ"ב פ"יג פס' כד'), ואנחנו לא נדע שיעור עונש השם לקין אם יהיה לזמן מה ובכמה מן הזמן…
ר' יוסף אלבו, ספר העקרים, ח"ג פ"טו (מהו חטאם של קין והבל?):
מה חטא קין בהביאו מפרי האדמה מנחה לה' שלא שעה השם אליו ואל מנחתו? ואם מפני שלא הביא מבחר הצאן ואילי נביות כמו שהביא הבל, מה חטא בזה אם נתעסק בעבודת האדמה והצליח בה, והביא מפריה מנחה לה' להודות לפניו כעל כל אשר גמלהו ה'. למה לא שעה השם אליו ואל מנחתו?
כי הדעת נותן, שכל מקבל טובה מאחר כשהאכילהו והשקהו, שישלם לו תודות מעין הטובה שקיבל ממנו. ולא יחויב להודות לפניו שהלבישו והעשירו, ושעשה עמו מה שלא עשה. אבל ראוי שתהיה ההודאה מעין קבלת הטובה. ואם לא תהיה ההודאה יותר, אין עליו בזה עוון אשר חטא.
ואם על שלא הביא מפרי העץ, אלא מפרי האדמה, לא היה ראוי לעונש גדול, שנכתב עליו הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ וגו' (בראשית ד').
וכן יש לשאול, אחר ששעה ה' אל הבל ואל מנחתו למה נהרג, ואיך לא חנה מלאך ה' סביב ליראיו להציל ממוות נפשו?
וכן: למה נאמר בשת ויולד בדמותו כצלמו (שם ה'), ולא נאמר כן בהבל ששעה השם אל מנחתו?
הנזק באכילת בשר:
וביאור כל זה לפי מה שאחשוב הוא על זה הדרך: כי מלבד מה שיש בהריגת הבעלי חיים אכזריות חימה, ושטף אף, ולימוד תכונה רעה אל האדם לשפוך דם חינם, עוד יוליד אכילת בשר קצת הבעלי חיים עובי ועכירות ואטימות בנפש.
כמו שביאר הכתוב זה, שאחר שאסר לישראל קצת בעלי חיים, אמר בסוף (ויקרא י') ואל תשקצו את נפשותיכם וגו' ולא תטמאו בהם ונטמתם בם. חסר אל"ף להורות על שהם מולידים עובי ואטימות בלב.
וכן אמרו רבותינו ז"ל (יומא ל"ט) על זה הפסוק:
עבירה מטמטמת נפשו של אדם:
אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמתם.
ובעבור זה, אף על פי שבשר קצת הבעלי חיים מזון טוב ונאות אל האדם, רצה השם להסיר ממנו הטוב המועט הזה שיש באכילת הבשר, בעבור הרע וההיזק המרובה שאפשר שימשך מזה אליו. ולזה אסר אכילת הבעלי חיים לאדם.
ויתכן מה שחיסר בזה ממזונות נאותים, בשייחד אל האדם בצמחים מזונות נאותים טובים, כחיטה והשעורה וכל דבר שיש בו זרע שראוי להיזרע, וכל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע. ולשאר הבעלי חיים נתן להם לאכילה כל ירק עשב שאין בו זרע שראוי להיזרע. וזה להעיר על היתרון שיש בין מין האדם לזולתו מבעלי החיים.
דעת קין: (מדוע נדחה קורבנו של קין?)
וכשנולדו קין והבל וראו את אדם אביהם טורח בעבודת האדמה וזורע חטה ושעורה וחרצן ואוכל ונזון מן הצמחים, חשב כל אחד מהם דרך לעצמו, וכונת כל אחד מהם היתה נכרת מתוך מעשיו. כי קין לקח לו אומנות לעבוד את האדמה, לפי שהיה חושב שאין יתרון לאדם על הבעלי חיים אלא בזה בהיותו יודע לעבוד את האדמה להיותו נזון ממבחר הצמחים, כי אחר שראה האדם נזון מן הצמחים כשאר הבעלי חיים, חשב שרוח אחד לכל וכמות זה כן מות זה, ולזה הביא מנחה מפרי האדמה לשבח השם על היתרון שנתן לו על הצמחים, ולא הביא קרבן מן הבעלי חיים, כי לא חשב היתרון שיש לו עליהם בעבודת האדמה יתרון גדול שראוי להביא קרבן עליו, אלא שלפי שהיה לו להביא מפרי העץ שהוא מבחר הצמחים ולא הביא אלא מפרי האדמה, כלומר מן הירקות, חטא כמו שאמרנו למעלה, אבל עיקר החטא היה לפי שלא חשב היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים לכלום, וחשב גם כן היותו אסור בהריגת הבעלי חיים אחר היותו שוה אליהם לפי דעתו כי כמות זה כן מות זה, וחשב שעיקר תכליתו היה לאכול ולשתות אחר היותו נזון מן הצמחים כבעלי חיים.
דעת הבל: (מדוע לא שמר ה' על הבל?)
והבל היה חושב שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים, אבל חשב שהיתרון הזה הוא שיהיה לו ממשלה עליהם ויכבוש אותם תחתיו לעשות מלאכתו, אבל לא שיהיה מותר בהריגתן, כי לא חשב שיהיה לאדם יתרון על הבעלי חיים בזה, ולזה אמר הכתוב והבל הביא גם הוא מבכורות, כלומר גם הוא על כונת קין, והיה חושב שיהיה האדם אסור בהריגת הבעלי חיים אם לא לצורך גבוה ולעשות קרבן מהן לפניו, להורות שהוא יתברך הוא שיש לו יתרון על האדם והבהמה כי כולם יאבדו והוא יעמוד, אבל האדם אין לו יתרון עליהם כי אם בהיותו רועה אותם ומנהיג המדינות וכיוצא בזה, ולזה נהרג הבל להיות זה הדעת קרוב מאד מדעת קין ויותר מוכן לטעות בו האנשים ולהמשך אחריו.
אבל לפי שדעת הבל היה שיש לאדם יתרון על הבעלי חיים וממשלה עליהם ויכול להרוג אותן לצורך גבוה, והוא קרוב אל שיוכר על ידו יתרון האדם על הבעלי חיים, והכיר מעלת האדון להביא מבכורות צאנו ומחלביהן, שעה השם אל הבל ואל מנחתו להיותו קרוב אל השלמות מדעת קין, ולא שעה אל קין ולמנחתו להיותו רחוק מאד מהאמת, אחר שחשב שאין לאדם יתרון על הבעלי חיים וגם שלא הכיר מעלת האדון אחר שהביא מפרי האדמה ולא מפרי העץ כמו שאמרנו.
טעותו של קין: (מה גרם לקין להרוג את הבל?)
ואמר לו השם יתברך למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלוא אם תיטיב שאת, כלומר אמת הוא כדברך כי עיר פרא אדם יולד, ואין לו יתרון והתנשאות על הבעלי חיים בפעל בעת צאתו לאויר העולם, אבל יש לו עליהם יתרון בכח להטיב במעשיו ולהוציא מה שבכחו אל הפעל ולהכיר מעלת האדון, ואם ייטיב מעשיו יהיה לו התנשאות עליהם, וזהו הלוא אם תיטיב שאת. ובעבור זה נכנסה קנאה בלב קין והרג את הבל, בהיותו נמשך אחר כונתו הראשונה שאין לאדם יתרון על הבעלי חיים, ואמר בלבו כי אחר שהשם יתברך שעה אל הבל ואל מנחתו, נראה שהוא מותר להרוג את הבעלי חיים וחשב שאין בהריגת הבל איסור יותר מבהריגת אחד מבעלי חיים, ולפי שעדיין לא היתה כונת הבל ראויה מכל וכל לא הושגה להנצל מכף מעול וחומץ.
וכשנגלה השם יתברך על קין ויעד לו העונש על כך, לא חשב בעבור זה שתהיה שפיכת דם האדם חמורה משפיכת דם שאר הבעלי חיים, אבל היה חושב כי כמו שהיה נענש על שפיכת דם האדם כן יהיה נענש על הבעלי חיים, אחר שלא הותר לאדם להרגם, כי רוח האדם ורוח הבהמה שוה כמות זה כן מות זה.
דעתו של שת:
ונשאר זה הדעת הנפסד בקין ובתולדותיו עד שנולד שת, שהכיר היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים כמו שהכיר זה אדם אביו, ולזה נאמר עליו ויולד בדמותו כצלמו, כי זה לבדו היה בצלם א-להים כאדם, אבל הראשונים לא הכירו מעלת הצורה האנושית אשר בהם שהיא בצלם א-להים.
דעות קין, הבל ושת מיצגות עמדות אנושיות:
ועל אלו השלש דעות מקין והבל ושת תמצא כל האנשים נחלקים לשלש כתות. כת תמשך לסברת קין ותחשוב עבודת האדמה עקר, ותקנא במנהיגי המדינות ותחשוב להרוג אותם, כמו שהרג קין את הבל. וכת תמשך לסברת הבל ותחשוב הנהגות המדינות עקר, ויסכנו נפשם על זה כמו הבל ויחשבו זה עיקר שלמות האדם, כמו שסופר זה על קצת מנהיגי רומי, וכן יסכנו המלכים עצמם בסבת השררה וכאלו זה טבעי להם אחר הבל שהיה הרועה והמנהיג הראשון ונהרג. וכת תמשך לסברת שת ותחשוב עבודת השם יתברך עיקר ותמאס השררה ושאר ההצלחות.
ולפי שהיה דעת שת בלתי מושג בתחלת הדעת לא היו נמשכים אחריו רק יחידי סגולות, אבל דעת קין היה מתפשט מאד בתולדותיו, ובעבור זה מלאה הארץ חמס מפניהם, כי לא היו חושבים שהיה לאדם יתרון על הבעלי חיים אלא כל דאלים גבר, ולזה היו משחיתים דרכם כבעלי חיים, ובעבור זה נגזרה גזרה למחות שמם מן הארץ בימי המבול.
טירת כסף, עמ' 57-60 (קין והבל היה או לא היה?)
ואחר שהונח כל זה אומר: שהמפרשים הקודמים ובפרט המורה ז"ל הבין בספור זאת הפרשה הוראות לעניינים אני מכוון זולתם, אמנם כמו שקדם לנו אל יחשוב אדם שזה כפירה כלל בפשטי התורה, כי עד"מ מה שאמר המורה ז"ל (בפתיחה למו"נ) שעניין אשת איש והנמשך אליו הנזכר בספר משלי, הוא משל לחומר בעל הצורה, אינו מכחיש בזה מציאות אשת איש ועניינה במוחש כפשטו, כי אין ספק שאשת איש עניין נמצא בעולם במוחש בעונותינו, ודי בזה ובמה שקדם לנו התנצלות לנו, ואם אין אנחנו צריכים להתנצלות אחר שנמשך לדעת הגדולים ממיסדי תורתנו כמו המורה ז"ל וסיעתו.
והנה כמו שעשינו בעניין אדם כן נעשה בזה, רצוני שאין נפשי לפרש הוראות לאלה המאמרים אשר באו בזה הספור, אבל אאמין שכלם כפשוטיהם אבל אצל מביניהם, לא כמו שיבינום עם הארץ הבלתי יודעים לשון הקדש, וזה מה שאין ספק בו לשום אדם, ולכן אעזוב זכירת אלו העניינים מתולדות אדם עד נח שאלו מתו זה אלפים מן השנים, וכבר התנחמנו עליהם, וזה כמה תמו ימי בכיתם ועברו ימי אבלם, לכן אעזבם ואדבר לבד במתים המוטלים לפנינו ואוכיח בני הדבקים בהשם.
טירת כסף, עמ' 57-60 (מהו המשל בסיפור קין והבל? מה בא הסיפור ללמדנו?)
ואומר, כי הפילוסופים הסכימו שהשלמיות אשר לאדם ארבעה מינים, כמו שזכר זה המורה בפרק האחרון מספרו, יעויין במקומו ויקרא כלו, והנה אין רצוני לדבר בכאן במין האחד מהם, שהוא שלמות תכונת הגוף במזגו, להיות זה המין בזולת בחירה מן האדם.
ואחר שכונתינו בזה להוכיח, אין ראוי שאדבר רק על הדברים הבחירים והנה אין ספק שכלל מין האדם נחלק לשלש כתות, ואין הבדל אצלי בין אמרנו שלוש כתות ובין אמרנו שלשה אנשים, ובין אמרנו שלשה זמנים באיש אחד, אבל מבואר שמאלה התכונות השלש נפצה כל הארץ.
וזה, כי יש אדם שתכונתו שלמות הקנין החצוני שסוגו המפורסם הוא עבודת האדמה, ולא יהיה לזה האיש תשוקה לעניין אחר, אבל ימאס וישנא כל משתדל בענין אחר, והנה זה העניין הוא השלמות הראשון אשר לאדם כמו שזכר המורה יעויין בספרו.
ויש אדם שתכונתו כולה שלמות המדות תכליתם להתאהב עם בני אדם, ויחויב לזה בלי ספק שישים מחשבתו להנהגת קהל או קהלות ולרעות צאן בני אדם... אבל מבואר שהאיש הראשון רחוק מאוד מן השלימות השכלי, והשני אינו רחוק כמוהו, אבל מכל מקום אין אחד מהם כענין שלימות האמתי ושניהם משתוים, בשפעולתם מצד עצמם הבל, והם לא כן ידמו, אבל כל אחד מדמה בנפשו שהוא חכם גדול ושהגיע לשלימות האמתי, אבל השם לא רצה כן, ואם יפנה מעט לשני יותר מהראשון, ואין ספק ג"כ שאחר שאלה השנים נחלקים לדעות נבדלות, שכל אחד מהם שונא חברו ומביאה מריבה ביניהם, אמנם הראשון כי כביר מצאה ידו יעוז פנים, כטעם: "ועשיר יענה עזות" (משלי י"ח, כ"ב), והוא בלי ספק ינצח לשני, כי הכסף יענה את הכל, אמנם ראה בני חסרון התכונה עם היות העולם, רבו שהוא ככלו מוסכם עליה, שלא די בחסרונה לפי האמת, אבל כמה עשו ולא הועילו, רצוני כמה אנשים השתדלו בקבוץ העושר ולא השיגוהו, וזה כי ידוע שעבודת האדמה הוא אחד מן הדברים שמנו חכמים שאין תכליתם הולך תמיד אחר פעולתם ,וכונו באמרם עבוד האדמה סוג לכל קנין חצוני, וידוע כי בסבת זה יהיה המשתדל בזה, לרכוב הימים אף בימי החורף וללכת במדברות אף בימי הקיץ, ואולי אחרי כל זאת אפשר שלא ישיגנו ותאבד תקותו ותכזב תוחלתו...
טירת כסף, עמ' 57-60: (מדוע אנשים נמשכים אחר השלמות הנמוכה ביותר?, הכסף?)
אמנם, השם ית' אשר יסד הארץ ולשבת יצרה, שם בקניין החצוני עניין מונע בני אדם מהרחוקו, והוא מה שנמצא בו השגת הכבוד והגדלה כי כל עשיר מכובד על הבריות ונורא על כל סביביו, עד שמי שיזיק לו הנה יקם נקמה גדולה בו, כי הכסף כמו שאמרנו יענה את הכל.
והנה זה הענין יסתיר מומי הקנין ומהומותיו שרוב בני אדם משתדלים בו, אשר מסעיפיו ומתולדותיו הוא לקיחת האשה ולבנות בתים ועיירות ולעשות להם חנוכים כאמרו: "ולא חנכו…", וכל אלו הענינים נמשכים זה אחר זה, כי העין לא תשבע עושר וישתדל להוליד בנים רבים, יהיו פעולות הבנים ההם פעולות הבהמות המדבריות ושאר בעלי חיים, והוא לשאול טרף ותכלית תאותו להיות מלך כמו שזכר המורה בספרו, או יקח לו נשים רבות ויוליד עוד בנים שתכליתם הב הב אין קץ, וישתדל בהשגת המקנה הרב כדבר שלמה גם מקנה בקר וצאן וגו', גם שרים ושרות, כענין שלמה ג"כ, וכל שכן בעשיית המלחמות בחרב ובחנית, ובכלל יהיה השתדלותו כל תענוגות העולם ובזה ינעמו חייו ויספר תמיד בכבוד עשרו ורוב בניו עם נשיו הנצבות לימינו ויתהלל כי השיג לתכלית פעולת הקנין החצוני שהוא בעיניו תכלית המעלות כלם, וזה מאשר השיג כתר המלכות , עם שאם איש נשא ידיו בו הנה מות יומת ואיש לא יצילנו, כי אם זולתו מהעם מבעלי הקנינים שאינם מלכים.
טירת כסף, עמ' 57-60 (מהי השלמות האמיתית? שלמות השכל, האם לחנך את הציבור לשלמות זו?)
אמנם המין האחרון מן השלשה שזכרתי, הוא השלמות הגמור רצוני שלימות השכל שהוא היחוד, ולכן מה שיתילד תחלה מהמחזיק בזאת התכונה, הוא שהוא אדם במה שהוא אדם ויחל להשתדל בהשגת פעולות השם ית', אבל עם זה יתן חלק ג"כ להשיג קצת הקנינים החיצונים, רצוני מה שיצטרך לו לחם לאכול ובגד ללבוש וזהו חלק מהמין הראשון מן השלימות, ובזה יהיה לו פנאי לשום עתותיו להלל להשם ית' ולעבדו ולאהבו, ובקצת העתים ירד להנהגת אנשי הארץ ולמודם, כמו שאמר המורה בפי' פסוק "והנה מלאכי א-להים עולים ויורדים בו" (פ"טו מראשון), וזה חלק מהמין השני מהשלימות, ואחר יחנך כחותיו להתבודד במושכלות וישלח מעליו כל שאר ההטעות, ואז יתהלך את הא-להים ואח"כ יהיה מלך על כל בני אדם, כמו ששבחה החכמה עצמה ואמרה: "בי מלכים ימלוכו" (משלי פ"ח), ותכלית זה האיש, המרגוע והמנוחה והנחמה ממהומות העולם הזה וטרדותיו…"
מו"נ, ח"א פ"טו: (מה אמר הרמב"ם לגבי חינוך ההמון ואיך זה קשור לסולם יעקב?)
נצב או יצב ...וזה השם משתתף. פעמים יהיה בעניין הקימה וההתיצבות: "ותתצב אחותו מרחוק" (שמות ב, ד); "יתיצבו מלכי ארץ" ; "יצאו נצבים". ויהיה בעניין הקיום וההתמדה: "דברך נצב בשמים" ,כלומר קיים, עומד.
וכל מה שבא מזה השם בחוק הבורא הוא מזה העניין: "והנה ה' נצב עליו" (בראשית כח, יג), כלומר, על הסולם אשר קצהו הראשון בשמים וקצהו האחרון בארץ, ובו יעלה כל מי שיעלה, עד שישיג מי שעליו בהכרח, אחר שהוא עומד קיים על ראש הסולם.
ומבואר הוא שמאמרי "הנה ה' נצב עליו", הוא כפי זה המשל הנשוא. ו"מלאכי אלהים עולים", הם הנביאים, שנאמר בהם בפירוש: "וישלח מלאך" (במדבר כ, טז); "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים" (שופטים ב, א). ומה טוב אמרו: "עולים ויורדים בו", העלייה קודם הירידה; כי אחר העלייה וההגעה אל מעלות ידועות מן הסולם, תהיה הירידה במה שפגש מן העניין להנהגת אנשי הארץ ולמודם, אשר בעבור זה כנה בירידה כמו שביארנו (בפרק י' מזה החלק). ואשוב על ענייננו, כי "נצב עליו" – מתמיד קיים נשאר, לא שהוא התייצבות גשם…
כספי, עמודי כסף (פירוש למו"נ), עמ' 31-32: (הנביא- בין שלמות ראשונה לשלמות שנייה)
תהיה הירידה וגו', זה יתבאר פ"י, כי הנביאים נעתקים מהמושכלות שהוא העיוני אל הנהגות האומה ותוכחתם להם שהוא השכל המעשי, ועוד יתבאר זה בפרקי הנבואה...