ת"ר כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא.
נענה ר' טרפון ואמר - "טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים שטיפה של גשמים בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא"
נענה ר' יהושע ואמר - "טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה שגלגל חמה בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא"
נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר - "טוב אתה לישראל יותר מאב ואם שאב ואם בעולם הזה ורבי בעולם הזה ובעולם הבא"
נענה רבי עקיבא ואמר - "חביבין יסורין"
אמר להם [ר' אליעזר] - "סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין" אמר לו "עקיבא זו מנין לך?" אמר - "מקרא אני דורש (מלכים ב כא, א) 'בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים [וגו'] ויעש הרע בעיני ה' ' וכתיב (משלי כה, א) 'גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה' וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה ולמנשה בנו לא לימד תורה?! אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין. שנאמר (דברי הימים ב לג, י) 'וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחוחים ויאסרוהו בנחשתים ויוליכהו בבלה' וכתיב (דברי הימים ב לג, יב) 'ובהיצר לו חילה את פני ה' אלקיו ויכנע מאד מלפני (ה') אלקי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלקים' הא למדת שחביבין יסורין.
Human progress is neither automatic nor inevitable... Every step toward the goal of justice requires sacrifice, suffering, and struggle; the tireless exertions and passionate concern of dedicated individuals.
Martin Luther King, Jr.
(יא) מוּסַ֣ר ה' בְּנִ֣י אַל־תִּמְאָ֑ס וְאַל־תָּ֝קֹ֗ץ בְּתוֹכַחְתּֽוֹ׃ (יב) כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב ה' יוֹכִ֑יחַ וּ֝כְאָ֗ב אֶת־בֵּ֥ן יִרְצֶֽה׃
The four noble truths - תודעה מייצרת מצוקה
"Now this, bhikkhus, is the noble truth of suffering: birth is suffering, aging is suffering, illness is suffering, death is suffering; union with what is displeasing is suffering; separation from what is pleasing is suffering; not to get what one wants is suffering; in brief, the five aggregates subject to clinging are suffering."
"Now this, bhikkhus, is the noble truth of the origin of suffering: it is this craving which leads to re-becoming, accompanied by delight and lust, seeking delight here and there; that is, craving for sensual pleasures, craving for becoming, craving for disbecoming."
"Now this, bhikkhus, is the noble truth of the cessation of suffering: it is the remainderless fading away and cessation of that same craving, the giving up and relinquishing of it, freedom from it, non-reliance on it."
"Now this, bhikkhus, is the noble truth of the way leading to the cessation of suffering: it is this noble eightfold path; that is, right view, right intention, right speech, right action, right livelihood, right effort, right mindfulness, right concentration."
Dhammacakkappavattana Sutta
https://www.budsas.org/ebud/ebsut001.htm
(א) אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ל"ג). אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁמַּסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ הַנְּסִיעוֹת שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נוֹסְעִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֵם מְכַפְּרִין עַל אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל, הַיְנוּ עַל פְּגַם עֲבוֹדָה־זָרָה. כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵין עוֹבְדִין עֲבוֹדָה־זָרָה, יֵשׁ פְּגַם עֲבוֹדָה־זָרָה, כִּי קִלְקוּל הָאֱמוּנָה הִיא גַם־כֵּן בְּחִינַת עֲבוֹדָה־זָרָה, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא (בְּשֵׁם הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב) עַל פָּסוּק (דברים יא): וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹקִים אֲחֵרִים, שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁסָּרִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּחִינַת עֲבוֹדָה־זָרָה, וְעַל־יְדֵי הַנְּסִיעוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִתְכַּפֵּר. וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה־זָרָה בָּעוֹלָם, חֲרוֹן־אַף בָּעוֹלָם (ספרי פ' ראה והובא בפירש"י שם). נִמְצָא כְּשֶׁנִּתְכַּפֵּר פְּגַם עֲבוֹדָה־זָרָה כַּנַּ"ל, נִמְתָּק הַחֲרוֹן־ אַף, וְנִמְשָׁךְ רַחֲמָנוּת. וְעִקָּר רַחֲמָנוּת הוּא בִּבְחִינַת (בראשית מג): וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים – לָכֶם דַּיְקָא. הַיְנוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן לָנוּ הָרַחֲמָנוּת, שֶׁיִּמְסֹר אֶת הָרַחֲמָנוּת בְּיָדֵינוּ. כִּי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁגַּם הַחוֹלַאַת הַקָּשָׁה וְכָל הַיִּסּוּרִין הֵם הָרַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ, כִּי בְּוַדַּאי כָּל מַה שֶּׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה לְהָאָדָם, אֲפִלּוּ יִסּוּרִין קָשִׁים, הַכֹּל הוּא רַק רַחֲמָנוּת, אֲבָל אָנוּ מְבַקְּשִׁים, שֶׁיִּתֵּן וְיִמְסֹר בְּיָדֵינוּ אֶת הָרַחֲמָנוּת, כִּי אֵין אָנוּ מְבִינִים הָרַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ, וְגַם אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְקַבֵּל אוֹתוֹ הָרַחֲמָנוּת שֶׁלּוֹ הַנַּ"ל, רַק שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן בְּיָדֵינוּ אֶת הָרַחֲמָנוּת, שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ נְרַחֵם עָלֵינוּ, וְאֶצְלֵנוּ הָרַחֲמָנוּת בִּפְשִׁיטוּת, לְהִתְרַפֵּא מִן הַחֹלִי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְזֶהוּ יִשְׂרָאֵל – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: אֵ-ל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים, כַּנַּ"ל, כִּי הָרַחֲמָנוּת נַעֲשָׂה עַל־יְדֵי מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל:
כך הפסיכולוגיה יכולה להרוס מחאה חברתית
[...] בני אדם תמיד סבלו מייסורים של הנפש, אבל בעבר התייחסנו אליהם אחרת מאיך שאנחנו מגדירים אותם כיום. בעבר, הבינו ייסורים נפשיים במונחים דתיים: הם נתפסו כתוצאה של חטא, של דיבוק, כעונש או כחולשה של איבר כלשהו בגוף. האסטרטגיות לריפוי כללו תפילות, עונשים, ריקודים טקסיים, הסתגפות, וידוי, או אמבטיות קרות.
כיום אנו חושבים על עצמנו במונחים פסיכולוגיים, וכתוצאה מכך, מספר ההפרעות הנפשיות גדל באופן דרמטי. המדיקליזציה של הנפש על ידי הפסיכולוגיה הפכה אותנו לחברה של אנשים חולים. זה קרה לא רק משום שבפסיכואנליזה ובפסיכולוגיה הגיעו לתגליות חשובות לגבי הנפש, אלא גם בשל סיבות סוציולוגיות: יותר מכל קבוצה אחרת בחברה, פסיכולוגים הפכו למרכז העצבים של החברה העכשווית והקפיטליזם העכשווי.
[...] פסיכולוגיה היא לא רק טכניקה לריפוי, היא תפיסת עולם חדשה עם השלכות פוליטיות. אם זה המקרה, ולאור חשיבותה הרבה בחברות מודרניות, הגיע הזמן לבחון את השפה הפסיכולוגית באופן ביקורתי: איזו מין נפש הפסיכותרפיה מעצבת ומהם היחסים בין הנפש הזאת לבין הסדר החברתי העכשווי?
[...] בתרבות הדתית הפרה-מודרנית, הנפש נתפסה כטובה או רעה, כחוטאת או כטהורה, כדרך האל או השטן. תרבות פסיכולוגית לא רואה בנפש ישות מוסרית, אלא תולדה של אירועים או מניעים, וככזאת, אין לה משמעות מוסרית. רגשות כגון כעס, קנאה, או תאוות בצע, שנחשבו לחטאים שדינם מוות בתרבות הנוצרית, כבר אינם נתפסים כמידות רעות אלא כתסמינים של ניהול כושל בסיסי של מבנה האישיות שלנו.
בסופו של דבר, בתרבות הפסיכולוגית, הקושי שלנו להתמודד עם העולם נעוץ במבנה האישיות שלנו, ב"קושי הפנימי שלנו עם עצמנו". כך מתברר, שכיום לא זו בלבד שהעולם אינו נמדד לפי קטגוריות מוסריות, אלא שהכשלים והכישלונות שלו מצביעים בראש ובראשונה עלינו, החולים.
כשאנחנו בוחנים את הנפש שלנו, אנחנו לא מחפשים את הפיתוי לחטוא, אלא סימנים ל"חוסר תפקוד", שבו יש לטפל כראוי. הדת הציבה מיני טאבו ויכולת ברורה להבחין בין טוב לרע; בפסיכולוגיה הרעיון הוא להיפטר מטבואים. להתאמץ לגלות אמת החבויה עמוק בפנים, להתגבר על הרגשות והחסמים שמונעים מאיתנו לתפקד באופן אופטימלי בסביבה ולמצוא את האמת הפנימית שלנו. המטרה החדשה של התרבות היא לא להיות טובה או מוסרית, אלא להיות בריאה ונאמנה לעצמה.
[...] לפני פרויד, הפסיכיאטריה טיפלה בחולים שסבלו מהזיות או באנשים עם הפרעות חמורות בתפקוד. פרויד הרחיב את הקטגוריה של אנשים הזקוקים לטיפול כשהמציא את המושג "נוירוזה"; כלומר, אנשים עם קונפליקטים פנימיים. אף שהמשיך לטפל באנשים עם פגיעות חמורות (שיתוק היסטרי, לדוגמה), מושג הנוירוזה ייצג גידול משמעותי בתפיסה של מחלות נפש ותפקוד לקוי, אך בה בעת רמז שאנו יכולים וצריכים לחיות חיים נטולי קונפליקטים פנימיים, ולכן הצדיק את הפנייה לפסיכולוגים לכל בעיה שהיא.
[...] אם את מסבירה את הקושי שלך להחזיק בעבודה קבועה בחוסר הביטחון העצמי שלך או בנטייה שלך להרס עצמי, את תחשבי על מקום העבודה שלך ועל הכלכלה באופן שונה מאשר אם היית מסבירה זאת תוך הדגשת חוקי העבודה המקלים בפיטורי עובדים, או התחרותיות האכזרית הכרוכה בכלכלת השוק.
[...] מכל הרגשות, כעס הוא ככל הנראה הרגש הכי פוליטי: בלעדיו, קשה לחשוב על מהפכות, הפגנות ומחאה חברתית. אולם התרבות הפסיכולוגית שסביבנו אומרת לאנשים כעוסים שהכעס הוא בעיה אישית שלהם, שיש לו סיבה פסיכולוגית, שאפשר וצריך לטפל בו, שכישלון בהתמודדות איתו רק מוכיח את אוזלת היד של האדם הכועס.
אבל האם הכעס הוא אכן תמיד בעיה פרטית שלנו? חשבו למשל על הדרכים השונות שבהן מקומות העבודה המודרניים מועדים, מבחינה מבנית, ליצור כעס: אנשים לומדים ומוכשרים להיות מקוריים ויצירתיים, אך מקומות העבודה הם לרוב בלתי יצירתיים לחלוטין; אנשים לומדים להיות עצמאים, אך לעתים קרובות יותר הם חייבים לציית להיררכיה ולכללים ביורוקרטיים נוקשים; נאמר לאנשים שהם יתוגמלו על פי מאמציהם וכישוריהם, אבל במקרים רבים הם רואים סביבם פרוטקציה וחוסר הוגנות; אנשים לומדים על חשיבות הנאמנות למקום העבודה ועל "גאוות יחידה", אך מקום העבודה הקפיטליסטי יכול להיפטר ממך כל אימתי שהוא צריך "להגביר את היעילות".
מקומות עבודה מודרניים כמו נועדו לייצר כעס כרוני משום שהם יוצרים מחסור מבני בהכרה ובהוקרה. ולמרות זאת, כעס מעולם לא היה לא-לגיטימי כפי שהוא עכשיו, מפני שהוא מצביע, כביכול, על חוסר בגרות וכשירות. לפיכך, הכעס מכוון אל ספות הפסיכולוגים, לספרים לעזרה עצמית, לסדנאות לניהול כעסים, ומסורס מהפוטנציאל הפוליטי העצום הטמון בו.
[...] הניאו-ליברליזם פועל טוב כל כך כמערכת אידיאולוגית בדיוק מפני שהוא מתאים כמו כפפה ליד להשקפת העולם השלטת במדינות מערביות רבות, השקפה שהפסיכולוגיה הפופולרית מקדמת: שאנחנו אחראים לכישלונות שלנו; שאם נעבוד על עצמנו מספיק נוכל לעשות כל דבר שנרצה; שהמציאות לא קיימת, רק הדרך שלנו לפרש אותה; שאנחנו יכולים לשפר את עצמנו בלי די.
[...] חברה הוגנת היא לא כזו שבה אנשים משפרים את הנפש שלהם עד מוות כדי להתמודד עם הליקויים והחוסרים שבמוסדות החברה. חברה הוגנת דורשת מהשותפים בה לדעת להצביע על ליקויים ועל עוולות שמהותם פוליטית, ועל כן ציבורית, ולא לברוח לחיפוש מקורם האישי-נפשי, אשר לעתים רבות אינו אלא בדיה.
פסיכולוגיה היא בשביל הנפש בדיוק מה שהניאו-ליברליזם הנו בשביל השוק: אידיאולוגיה שמצדיקה את הכישלון והאומללות של רבים, על מנת להצדיק ולחגוג את ההצלחות של אחרים, כתוצאה הראויה שהושגה בעמל רב של עבודתם הנפשית. עלינו להתנגד לתפיסת עולם שכזאת ולתת לפוליטיקה לחזור שוב לנפשנו.
15.06.2012 - פרופ' אווה אילוז - הארץ - מתוך ""גאולת הנפש המודרנית"
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1731183
מהות החיים הוא ארגון שמטרתו לעורר מודעות ולתת כלים לשלום פנימי.
https://www.arisonfoundation.com/he/content/מהות-החיים
https://www.arisonfoundation.com/he/content/מהות-החיים
לראות מ- 2:42
חנין החל להקריא למפקחת קטעים נבחרים מהדו״ח הפנימי שהכין בקיץ 2009 הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, אודות התנהלות החטיבה העסקית בבנק הפועלים. הוא לא ביזבז זמן וניגש ישר לעיקר: שרשרת הכשלים במתן אשראי לאנשים קשורים בבנק, ובראשם ליו״ר, בתקופת כהונתו של קינן כמנהל החטיבה העסקית.
https://www.themarker.com/markerweek/thisweek/.premium-1.6700590