תלמוד בבלי מסכת שבת דף יט עמוד א
תנו רבנן: אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת. במה דברים אמורים - לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה - שפיר דמי. ופוסק עמו על מנת לשבות, ואינו שובת, דברי רבי. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אינו צריך. ומצור לצידן, אפילו בערב שבת מותר.
תנו רבנן: אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת, ואם התחילו - אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר: +דברים כ+ עד רדתה - אפילו בשבת.
תוספות מסכת שבת דף יט עמוד א
אין מפליגין בספינה - אפילו תוך התחום אסור משום שט...
רי"ף מסכת שבת דף ז עמוד ב
יש מי שאומר הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת בזמן שהספינה גוששת ואין במים עשרה טפחים ומשום גזירת תחומין גזרו בה אבל למעלה מי' טפחים לא גזרו ומשום הכי נהגו העם להפליג בים הגדול והאי טעמא פריכא הוא דאי מהאי טעמא הוא דאין מפליגין הוה ליה למיתנא אין מפליגין בספינה קטנה אמאי תני ספינה סתם דמשמע בין קטנה בין גדולה ועוד מאי איריא ג' ימים אפי' טפי נמי ועוד לדבר מצוה אמאי שרי והא העמידו דבריהם במקום עשה...
אלא היינו טעמא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת משום בטול מצות עונג שבת דכל ג' ימים הויא להו שינוי וסת משום נענוע הספינה כדכתיב בהו יחוגו וינועו כשכור וגו' ולא יכלי למעבד עונג שבת ולאחר שלשת ימים הויא להו נייחא ובעי מיכלא ומקיימי מצות עונג שבת והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג דאמר מר העוסק במצוה פטור מן המצוה ותנן נמי שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה...
בעל המאור מסכת שבת דף ז עמוד א
והא דתנו רבנן אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת פירש הרי"ף ז"ל בהלכות בספינה גוששת ואח"כ חזר בו בתשובה ופירש טעמא משום בטול עונג שבת ולי נראה טעם אחר בין בזו בין במה שאמרו אין צרין על עיירות של נכרים דכולהו מקום סכנה הוא וכל שלשה ימים קודם לשבת קמי שבתא מקרי ונראה כמתנה לדחות את השבת מפני שאין דבר שעומד בפני פקוח נפש והוא הדין להפריש במדברות וכל מקום סכנה שאדם עתיד לחלל בו את השבת. ירושלמי בית שמאי אומרים אפילו ברביעי וב"ה מתירין.
גמרא גיטין עז עמוד א
לאחר שבת, מאי? יתיב ר' זירא קמיה דרבי אסי, ואמרי לה רבי אסי קמיה דרבי יוחנן וקאמר: חד בשבא, ותרי, ותלתא - בתר שבתא, ארבעה, וחמשה ומעלי שבתא - קמי שבתא. תניא, רבי אומר: לאחר הרגל - שלשים יום.
גמרא פסחים קו עמוד א
אמרי בני רבי חייא: מי שלא הבדיל במוצאי שבת - מבדיל והולך בכל השבת כולו. ועד כמה? - אמר רבי זירא: עד רביעי בשבת. כי הא דיתיב רבי זירא קמיה דרב אסי, ואמרי לה רב אסי קמיה דרבי יוחנן, ויתיב וקאמר: לענין גיטין, חדא בשבתא, תרי ותלתא - בתר שבתא, ארבע וחמשא ומעלי יומא - קמי שבתא. אמר רב יעקב בר אידי: אבל לא על האור.
שולחן ערוך אורח חיים סימן רפה סעיף ד
מצוה מן המובחר שישלים אותה קודם שיאכל בשבת, ואם לא השלים קודם אכילה ישלים אחר אכילה עד המנחה; וי"א עד רביעי בשבת; וי"א עד שמ"ע
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קכז
בענין פקוח נפש שהביא על עצמו בפשיעה אם דוחה שבת ל"ג בעומר תרפ"ז ליובאן. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר חיים הכהן כץ שליט"א הגאב"ד מסטיסלאוו.
מה שנסתפק ידידי אם כשהסכנה הביא האדם על עצמו בפשיעתו דשמא אסור לחלל שבת עליו, והביא כתר"ה ראיה מהמג"א /או"ח/ סי' רמ"ח ס"ק י"ד דסובר דאין מחללין. הנה לע"ד א"א לומר זה כלל דלא נזכר בשום דוכתא חלוק בזה, וגם מצינו מפורש בבעה"מ שבת דף י"ט והובא בר"ן ובריטב"א שמחללין שהוא מפרש איסור דאין מפליגין משום דמקום סכנה הוא וג' ימים קמי שבתא מיקרי...
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רמח
...ולענין דבר מצוה פר"ת שכל מקום שאדם הולך כגון לסחורה או לראות פני חבירו חשיב הכל דבר מצוה ואין חשובה דבר הרשות אלא כשהולך לטייל:
בית יוסף אורח חיים סימן רמח
...ומשמע דג' ימים גמורים קודם שבת בעינן כלומר דמיום רביעי אסור להפליג ויום רביעי בכלל האיסור וכן נראה ממה שכתב הר"ן (ז: דיבור ראשון) בשם הרז"ה (ז.) דטעמא משום דכל ג' ימים [קודם השבת] קמי שבתא מיקרי ונראה כמתנה לדחות את השבת ובסוף פרק מי שאחזו (גיטין עז.) אמרינן דארבעה וחמשה ומעלי שבתא קמי שבתא וכך הם דברי הריב"ש בתשובה (סי' יז) שאכתוב בסוף סימן זה (ח' סוע"א ד"ה וכתב עוד). אלא שמדברי הרא"ש (סי' לח) נראה דיום רביעי מותר שכתב דהא דתני בתוספתא בית הלל מתירין ארביעי (נמי) קאי. ומיהו לומר דבחמישי נמי שרי שיום שבת יום ג' להפלגתו הוא וכמו שכתב רבינו ירוחם בחי"ח (ני"ב קא ריש ע"ב) דלדעת הרמב"ן ברביעי ובחמישי מותר קשה מאד בעיני דאם כן הו"ל למיתני אין מפליגין בערב שבת וברביעי ובחמישי מותר כדקתני גבי שילוח אגרות ושכירות כלים...
ומ"ש רבינו דלראות פני חבירו חשוב דבר מצוה. כן כתב שם המרדכי. ומכל מקום נראה לי שאין כל הפוסקים מודים לרבינו תם בזה דאם כן למה להו לאהדורי אטעמי דהיתרא במה שנהגו עכשיו להפליג בים בערב שבת תיפוק לי משום דכל ההולכים בספינות אינם מפליגין אלא לסחורה או לראות פני חביריהם ולא לטייל וכן משמע מדברי הרי"ף והרא"ש שכתבו והיינו טעמא דלדבר מצוה שרי משום דפטירי ממצות עונג דאמר מר (סוכה כה.) העוסק במצוה פטור מן המצוה ואי הולכים בסחורה חשיבי עוסקין במצוה אם כן פטרת את כל העולם ממצות אלא ודאי לית להו הא דרבינו תם... וכן כתב הריב"ש בתשובה (סי' קא) שזה שכתב רבינו בשם רבינו תם קולא יתירה היא ומכל מקום כתב שלעלות לארץ ישראל הוי שפיר לדבר מצוה וכן כתב הר"ש (שו"ת תשב"ץ ח"א סי' כא):
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רמח
(א) מותר להפליג בספינה (א) אפי' בערב שבת, אם הולך א לדבר מצוה; (ב) <א> ופוסק עמו (ג) שישבות, ואם אח"כ לא ישבות אין בכך כלום; אבל לדבר הרשות אין מפליגין בספינה (ד) ב פחות מג' ימים (ה) קודם השבת. הגה: אבל ג קודם שלשה ימים שרי, (ו) אפי' בספינה שמושכים אותה ע"י בהמות, (ז) <ב> ואפילו אין בגובה המים י' טפחים (מהרי"ק שורש מ"ה) (ח) <ג> ואפילו במקום שיצטרך ד הישראל (ט) לעשות אחר כך מלאכה בשבת להוליך הספינה (ריב"ש סימן קנ"ב /ק"א/)...
(ב) הא דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת, הטעם משום עונג שבת, שכל שלשה ימים הראשונים ו יש להם צער ובלבול; ודוקא למפליגים בימים המלוחים, אבל בנהרות אין שום צער למפליגים בהם, ולפיכך מותר להפליג בהם (יב) אפילו בערב שבת, (יג) והוא שלא יהא ידוע לנו שאין בעומקם עשרה טפחים, אבל במקום שידוע לנו (יד) ז שמקרקע הספינה לקרקע הנהר פחות מעשרה טפחים, (טו) ח אסור (לצאת חוץ לתחום) משום איסור תחומין. הגה: וכן בספינה שיצטרך הישראל לבא (טז) לידי מלאכה בשבת, אסור (יז) ליכנס בה שלשה ימים קודם השבת, אפילו הם נהרות הנובעים והיא למעלה מעשרה (ריב"ש סימן קנ"ב /ק"א/ מהרי"ק), אבל (יח) אין איסור במה שהבהמות מושכות הספינה בשפת הנהר, <ד> ולא דמי ט להליכה בקרון שאסור.
(ד) והעולה לארץ ישראל, אם נזדמנה לו שיירא אפילו בערב שבת, כיון דדבר מצוה הוא, יכול לפרוש; * (כט) ופוסק עמהם לשבות, ואם אחר שיהיו במדבר לא ירצו לשבות עמו, (ל) טז יכול ללכת עמהם (לא) חוץ לתחום, מפני פיקוח נפש; (לב) יז ואם נכנס לעיר אחת בשבת, מהלך את כולה; ואפילו הניחוהו מחוץ לעיר ורוצה ליכנס לעיר, מותר, (לג) דכיון יח דלדבר מצוה נפק יש לו אלפים אמה לכל רוח. הגה: יש אומרים כל מקום שאדם הולך (לד) יט [טז] לסחורה או לראות פני חבירו <ה> חשוב הכל דבר מצוה ואינו חשוב דבר הרשות, רק כשהולך לטייל; ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות (לה) כ והליכת שיירא תוך שלשה ימים, כי חשובים הכל לדבר מצוה; (לו) ואין למחות בידן, הואיל ויש להם על מי שיסמוכו.
שו"ת תשב"ץ חלק א סימן כא
השר שואל מה לצאת בשיירה לפני השבת כדי לעלות לא"י במדברות שא"א להשאר שם יחידי מפני הסכנה אשר בלא ספק אם יצא ברשות ויקר מקרהו שם בשבת מותר לו לצאת ממקום המסוכן ההוא מפני פקוח נפש אבל לכתחלה לצאת עמהם על הספק הזה מהו ע"כ תורף השאלה:
...ומכאן אני אוסר למול את הגר בחמישי בשבת כדי שלא יבא יום ג' למילה בשבת ויצטרכו לחלל עליו שבת כדאיתא במס' שבת בפ' רבי עקיבא (פ"ו ע"א) וה"ה לתינוק שחלה ונתרפא בחמישי בשבת והיה אפשר למול חד בשבת שממתינין לו עד למחר כיון שלא יכלו להמולו בזמנו ולפ"ז ה"ה להפריש במדברו' ולכל מקום הסכנה שאדם עתיד לחלל את השבת.
ט"ז יורה דעה סימן רסב
(ג) עד שיבריא. - ראיתי בספר בדק הבית [סי' רס"ח] שחיבר הב"י שכתב בשם (הרשב"א) [הרשב"ץ] דמ"מ אין מלין אותו ביום ה' לפי שביום הג' יש צער לנימול ואין לגרום צער ביום השבת ולפי"ז נראה כ"ש שאין למולו ביום ו' דאיכא צער טפי כמו שכתוב בסי' רס"ו בשם הרשב"א והרמב"ן:
ש"ך יורה דעה סימן רסו
כתוב בספר ב"ה וז"ל כ' הרשב"ץ בתשובה על הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת שפי' הרז"ה דטעמא משום שהוא דבר שא"א שלא יבא לידי חילול שבת ונראה כמתנה לחלל שבת דג' ימים קודם שבת מקרי שבת דמכאן יש ללמוד דאסור למול הגר ביום ה' כדי שלא יבא ג' למילה בשבת ויצטרך לחלל עליו השבת וכן תנוק שחלה ונתרפא ביום ה' בשבת ממתינן לו עד למחר עכ"ל ואין דבריו נראין דהא אמרינן בש"ס פ"ק דשבת (דף י"ט ע"א) אהא דאין מפליגין בספינה דהיינו דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי והוא מוסכם מכל הפוסקים כמו שנתבאר בא"ח סימן רמ"ח והכא נמי אין לך מצוה גדולה מזו ועוד דע"כ הרשב"ץ ס"ל דהא דמחללין שבת בשלישי למילה היינו יום ג' דוקא ולא קודם לכן ולכן מתיר לימול ביום ו' אבל לפי מ"ש הרב המגיד פ"ב מהל' שבת בשם קצת מפרשים ובשם הרמב"ן והרשב"א שכ"ש ביום השני מחללין וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה והברטנורא ורש"י פ' ר' עקיבא א"כ נצטרך לומר דמילה שלא בזמנה שחל בה' בשבת נדחה עד לאחר השבת וזה אי אפשר דא"כ הא דתנן פ' ר"א דמילה קטן נימול לח' כו' ולי"ב לא פחות ולא יותר נולד בין השמשות וחל בשני י"ט של ראש השנה שלפני השבת נימול לי"ב הא משכחת לה אפי' ט"ו היכא דחל שני י"ט של ר"ה בג' וד' דה"ל י"ב בה' ואסור למולו בה' כיון דלא הוי בזמנו דידחה שבת וא"כ נדחה עד יום א' אלא ודאי דאפילו מילה שלא בזמנה שרי ביום ה' ואפילו הפוסקים דס"ל דיום ג' דוקא דוחה שבת אפשר דמודו בזה דמילה שלא בזמנה מותר ביום ה' וכדהוכחתי מדעת רוב הפוסקים וכן נראה עיקר:
משנה ברורה סימן שלא סעיף קטן לג
תינוק שהיה חולה ונתרפא אוסר התשב"ץ למולו ביום ה' דשמא יצטרכו לחלל שבת עליו ביום ג' למילתו אבל הש"ך ביו"ד סוף סימן רס"ו והמ"א מתירין וכן הסכים הא"ר להתיר ואין מחמיצין את המצוה:
שו"ת יביע אומר חלק ה - יורה דעה סימן כג
ח. מסקנא דדינא בהא נחיתנא ובהא סליקנא שאסור למול גר ביום חמישי או ביום ששי, כדי שלא יבאו לידי חלול שבת, להעלות ארוכה ומרפא למכתו. וכן תינוק שחלה ונתרפא ביום ה' או ביום ו' אסור למולו מילה שלא בזמנה, זולת במקום שיש מנהג ברור למול מילה שלא בזמנה ביום ה' או ביום ו', שיש להניחם במנהגם, שיש להם על מה שיסמוכו, ובמקום שלא נתברר המנהג יש להחמיר כאמור.
שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן מג
שאלה. בבתי החולים לרבות גם בביה"ח שערי צדק בפעיה"ק ת"ו מבצעים ניתוחים גם בימי חמישי וששי ואפילו כאלה אשר כתוצאה מזה יצטרכו אח"כ בודאות לחלל על המנותחים את השבת משום פקוח נפש, האם מותר לבצע ניתוחים כאלה בימים האמורים גם כשאין דחיפות לבצעם מיד וניתן לדחותם לאחר השבת. ורק משום הנוחיות והסדר והרוחת זמן מבצעים אותם בימים הנ"ז.
(ט) אתאן לנידוננו. עפ"י כל האמור נראה ברור דיש להתיר עשיית הניתוחים גם בימי חמישי וששי, ואפילו בגוונא שיצטרכו לאחר מיכן לחלל עליהם בודאי את השבת משום פיקוח נפש, דהא זה בודאי דכשמותר בכלל עפ"י הדין לבצע סוג ניתוחים כאלה שמסתכנים בהם, זאת אומרת מפני שיש בזה הצלה מיסורים קשים וגם סיכוים להצלחתם לפדות את החולים עי"כ ממחלתם המסוכנת. אזי יש כבר בזה גם מצוה, הן מצד החולה שמצווה לחזר אחרי רפואתו כאשר האריכו בזה גדולי הפוסקים, והן מצד הרופא שמצוה עליו להגיש לו מזור ומרפא, ובכלל פקוח נפש הוא ואם מונע עצמו הרי זה שופך דמים כנפסק ביו"ד סי' של"ו סעי' א', ושרשו פתוח עליו ממה שכתוב בתורה והשבות לו דמרבה אבידת גופו כדיעוין בסנהדרין ד' ע"ג ע"א ויש בכלל זה חיוב מן התורה לרפאות חולי ישראל הן בגופו הן בממונו והן בחכמתו כדמבאר הרמב"ם בפיהמ"ש בפ"ד דנדרים במשנת ומרפאהו רפואת הנפש, ובריפוי ע"י עשיית מכה [קרי: ניתוח] יש לימוד מיוחד להכליל זה גם בכלל ואהבת לרעך כמוך וכדכותב הרמב"ן בתה"א שער הסכנה ובלשונו שם דמכת אדם לרפואה פטור, ומצוה דואהבת לרעך כמוך הוא. יעוין מ"ש מכל זה באריכות בספרי רמת רחל סימנים כ' כ"א ובספרי שו"ת ציץ אליעזר חי"א סימן מ"א עיי"ש. וממילא פשוט ומובן איפוא דגם כשאין סכנה לדחות את ביצוע הניתוחים לאחר השבת, מכל מקום בכל עת שמתעסקים בזה מצוה קעבדי והרופא מצוה דרמיא עליה עבד והשבת אבידה דגופו היא (כלשונו של הרמב"ם בפיהמ"ש שם) להביא ולהגיש לחולה המזור והמרפא ביפה שעה א' קודם, ומכיון דמצוה קעבדי מותר א"כ לבצעם אפילו בימי חמישי וששי ואע"פ שיצטרכו עבור כן לחלל עליהם בודאי את השבת משום פקו"נ ואם ידחו לתחילת השבוע לא יצטרכו, מ"מ מותר זה משום דבמקום מצוה לא גזרו הך גזירת הרואין של שנראה כמתנה לחלל את השבת וכנ"ל.
...וחוץ מזה סידור כזה יכול לגרום הרבה פעמים להפליה לרעה של חולים אחרים, הן מהמחכים בתור והן מהמתוספים בפתאומיות דרך חדר המיון. והדבר יכול להתבטאות הן מפאת חוסר מטה והן בגלל דחית ניתוח דחוף אחר במקום זה, וקשה על כן לעשות מראש חישוב כנ"ל.
...(יג) על כן מכל האמור והמתברר נראה ברור שיש להתיר ביצוע הניתוחים שבנידוננו בימי חמישי וששי הכל לפי החלטת הרופא המטפל והמבצע, ואין מקום להתנגדות על כך מצד החולה מבחינת ההלכה. וסוף סוף כשיחללו הא בהיתר ובמצוה יחללו משום פיקוח נפש.
R. Bleich, Contemporary Halachik Problems
The Tammuz 5738 issue of Ha- Pardes features a transcript of an address by Rabbi Menachem Mendel Schneersohn, the Lubavitcher Rebbe, in which he advises that elective surgery should not be performed during the three days immediately prior to Shabbat, i.e., Wednesday, Thursday or Friday, if it is anticipated that the patient wil be hospitalized over Shah bat. The following issue, dated Tishri 5739, contains a statement by the Union of Orthodox Rabbis of the United States and Canada announcing that its President, Rabbi Moshe Feinstein, has similarly ruled that in matters involving no danger to life it is forbidden to schedule surgery on those days "in situations where it is possible to delay.