שמות פ"לד:
וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה פְּסָל־לְךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ׃
וֶהְיֵ֥ה נָכ֖וֹן לַבֹּ֑קֶר וְעָלִ֤יתָ בַבֹּ֙קֶר֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י וְנִצַּבְתָּ֥ לִ֛י שָׁ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָהָֽר׃
וְאִישׁ֙ לֹֽא־יַעֲלֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְגַם־אִ֥ישׁ אַל־יֵרָ֖א בְּכָל־הָהָ֑ר גַּם־הַצֹּ֤אן וְהַבָּקָר֙ אַל־יִרְע֔וּ אֶל־מ֖וּל הָהָ֥ר הַהֽוּא׃
וַיִּפְסֹ֡ל שְׁנֵֽי־לֻחֹ֨ת אֲבָנִ֜ים כָּרִאשֹׁנִ֗ים וַיַּשְׁכֵּ֨ם מֹשֶׁ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ וַיַּ֙עַל֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ שְׁנֵ֖י לֻחֹ֥ת אֲבָנִֽים׃
וַיֵּ֤רֶד ה֙' בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם ה'׃
וַיַּעֲבֹ֨ר ה' ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ ה' ׀ ה' אֵ֥-ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀
נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃
וַיְמַהֵ֖ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃
וַיֹּ֡אמֶר אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲ-דֹנָ֔י יֵֽלֶךְ־נָ֥א אֲ-דֹנָ֖י בְּקִרְבֵּ֑נוּ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ ה֔וּא וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ׃
ריא"כ, מצרף לכסף מהדורת לאסט, עמ' 225-226: (האם יש 13 מידות?, האם הן כולן רחמים?)
פס' ו- אמר יוסף. כל הקדמונים נלאו בזה ורוב התלאה אשר מצאתם היה בעבור שהסכימו כי בכאן שלוש עשרה מדות, לא ידעתי מבטן מי יצא זה תחלה, ועוד למה הסכימו כולם לזה, כי מה לנו אם בכאן שלוש עשרה תארים או פחות או יתר?, כי בתפלת משה על המרגלים פיחת מאד, ואם הוסיף בתארי השם עד עשרים או שלשים לא יזיק,
ואם על כל פנים נקבל שבכאן שלש עשרה תארים, אומר אני כי ה' שתי פעמים הוא אחד ושניהם כאחד שם עצם, עם היות בו תואר מה והכפל לחזוק. וא-ל הוא שנית שטעמו תקיף. ורחום שלישית. וחנון רביעית כי קצת הבדל בין רחום לחנון. וארך אפים חמישית, ורב חסד שישית. ואמת שביעית. ונוצר חסד לאלפים שמינית. נושא עון תשיעית. ופשע עשירית. וחטאה אחת עשרה. ונקה לא ינקה שנים עשר, פוקד וכו' שלש עשרה. הנה זה הוא המספר הראוי אצלי אם קבלנו שבכאן שלשה עשר מדות, כי מאין לנו שכולם מדות רחמים?, והרחמנות על הרעים אכזריות לטובים,כל שכן שאמת הוא מדת הדין, ואמנם אין בכאן אצלי מספר מוגבל, בתארים ומדות, אמנם רצה השם להודיע עתה למשה מתכונותיו ית' זה השעור הנזכר בכאן, וזכר תכונותיו הראויות לפי הנהגתו לעולמו, די שיחקה משה ללכת בדרכיו בכל יכולתו, עד שינהיג כראוי את האומה הזאת, עם היות בה רעים וטובים,
והנה קצת אלו התארים מבוארים, אם בעצמם אם במה שקדם לנו, וקצתם יצטרך אל ביאור, וזה כי אמרו ונקה לא ינקה, דבק בטעם נושא עון ופשע וחטאה, כאלו אמר אבל נקה לא ינקה, כלומר אל תחשוב כי באמרי שהשם הוא נושא עון ופשע וחטאה, שהוא מחקו לגמרי לאלתר והיה כלא היה, כי זה היה מוחה עון או מעדיר או מוחק או משליך, ואמנם נושא אינו כן, כי אחר שהשם נושאו, אינו מעדירו מן המציאות לגמרי, אבל מסירו מעל האדם כי יכבד עליו וירבץ ונושאו על עצמו, א"כ הוא נמצא אתו וישוב להשיאו על האיש ההוא כשירצה ית', אמנם זה ההקל שיעשה השם לזה האיש ממשאו זמן מה, הוא מחוייב מהיותו ית' ארך אפים וסולח שהוא אריכות כעס, א"כ ונקה לא ינקה, אינו רק ביאור למלת נושא…
ריא"כ, טירת כסף, עמ' 151-152: (גמול דורות- זה חסד או דין?)
… אבל פוקד עון אבות זאת על הבנים, כלומר אע"פ שהוא מאריך לאבות החוטאים, הוא פוקד עונם גם על בניהם… והנה מבואר כי בזה העניין מפקידת העונש מהאב על הזרע יש בו מדבש והפכו, כי אם הוא חסד לאב מצד עצמו כי שלום ואמת יהיו בימיו, הוא הפך החסד מצד זרעו הנלקה, גם יותר טוב לאב עצמו שכל עמלו לזרעו, אם נתכפר העון לגמרי בימי האב. והנה כבר אמרנו כי זה הענין מחויב ממדת הנטירה אשר לשם ית', והנטירה מחייבת הנקמה באחרית…
ריא"כ, מצרף לכסף, עמ' 234 (פרשת קדושים): (האם יש ללמוד מה' לנקום וליטור?)
לא תקום ולא תטור את בני עמך- אמר יוסף. הכונה העצמית וראשונה באלה המצות לכלל ההמון, וידוע כי אין עסקי ההמון רק בעסקי הזמן והבלים הרבה, וכן כונתם בנפשם, ודרך היחידים סגולות דרך אחרת, ואף בהתעסקם בעסקי הזמן יהיה התכלית לשלמות הנפש, לכן אין תכלית המצות אחת להמון וליחידים, ולכן אמרו חכמינו ז"ל כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, ויותר מזה כתוב א-ל קנא ונוקם ה' וכו', א"כ מתכונותיו ית' שהוא נוקם ונוטר, והתורה צותנו והלכת בדרכיו, וזה הענין סוד גדול ברוב מצות התורה, ולא אוכל לפרש.
הלכות דעות פ"א ה"ה-ו: (מצוות 'והלכת בדרכיו')
וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים הָאֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח ט) "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו":
כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ. מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם. מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִין אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד צַדִּיק וְיָשָׁר תָּמִים גִּבּוֹר וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵן דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן וּלְהִדַּמּוֹת אֵלָיו כְּפִי כֹּחוֹ:
מו"נ, ח"א פ"נד: (מידותיו של ה' הן פעולותיו)
דע - כי אדון החכמים 'משה רבינו' ע"ה ביקש שתי בקשות ובאתהו התשובה על שתי הבקשות. הבקשה האחת היא בקשו ממנו ית' שיודיעהו עצמו ואמיתתו; והבקשה השנית - והיא אשר ביקש תחלה - שיודיעהו תאריו. והשיבו ית' על שתי השאלות בשיעד לו בהודיעו אותו תאריו כולם ושהם - פעולותיו; והודיעו כי עצמו לא יושג לפי מה שהוא אלא שהוא העירו על מקום עיון ישיגו ממנו תכלית מה שאפשר לאדם שישיגהו...
וכאשר בקש ידיעת התארים וביקש מחילה על האומה ונענה במחילתם וביקש אחר כן השגת עצמו ית' והוא אמרו "הראני נא את כבודך" - נענה על המבוקש הראשון - והוא 'הודיעני נא את דרכיך' - ונאמר לו "אני אעביר כל טובי על פניך"; ונאמר לו במענה השאלה השניה "לא תוכל לראות את פני וכו'". אמנם אמרו 'כל טובי' - הוא רמז להראות אותו הנמצאות כולם הנאמר עליהם "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"; רצוני לומר ב'הראות אותם לו' - שישיג טבעם והקשרם קצתם בקצת וידע הנהגתו להם איך היא בכלל ובפרט. ואל זה הענין רמז באמרו "בכל ביתי נאמן הוא" - כלומר שהוא הבין מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית קיימת (כי הדעות שאינם אמיתיות לא יתקימו) - אם כן השגת הפעולות ההם הם תאריו ית' אשר יודע מצידם. והראיה על שהדבר אשר יעדו בהשיגו אותו הם פעליו ית' היות הדבר אשר הודיעו - תארי פעולות גמורים "רחום וחנון ארך אפים" - הנה כבר התבאר כי ה'דרכים' אשר ביקש ידיעתם והודיעוהו אותם הם הפעולות הבאות ממנו ית'. וה'חכמים' יקראום 'מידות' ויאמרו 'שלוש עשרה מדות'... והענין הנה אינו שהוא בעל מידות אבל פועל פעולות דומות לפעולות הבאות מאתנו ממידות - רצוני לומר מתכונות נפשיות - ולא שהוא ית' בעל תכונות נפשיות: ואמנם הספיק לו זכרון אלו ה'שלוש עשרה מידות' - ואף על פי שכבר השיג 'כל טובו' - רצוני לומר כל פעולותיו - כי אלו הפעולות הבאות ממנו ית' בחוק המצאת בני אדם והנהגתם. וזאת היתה אחרית כונת שאלתו כי סוף המאמר "ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה" - כלומר אשר אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בדרך פעולותיך בהנהגתם: הנה כבר התבאר לך כי ה'דרכים' וה'מידות' - אחד והם - הפעולות הבאות מאתו ית' בעולם...
וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה פְּסָל־לְךָ֛ שְׁנֵֽי־לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִאשֹׁנִ֑ים וְכָתַבְתִּי֙ עַל־הַלֻּחֹ֔ת אֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָי֛וּ עַל־הַלֻּחֹ֥ת הָרִאשֹׁנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שִׁבַּֽרְתָּ׃
וֶהְיֵ֥ה נָכ֖וֹן לַבֹּ֑קֶר וְעָלִ֤יתָ בַבֹּ֙קֶר֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י וְנִצַּבְתָּ֥ לִ֛י שָׁ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָהָֽר׃
וְאִישׁ֙ לֹֽא־יַעֲלֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְגַם־אִ֥ישׁ אַל־יֵרָ֖א בְּכָל־הָהָ֑ר גַּם־הַצֹּ֤אן וְהַבָּקָר֙ אַל־יִרְע֔וּ אֶל־מ֖וּל הָהָ֥ר הַהֽוּא׃
וַיִּפְסֹ֡ל שְׁנֵֽי־לֻחֹ֨ת אֲבָנִ֜ים כָּרִאשֹׁנִ֗ים וַיַּשְׁכֵּ֨ם מֹשֶׁ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ וַיַּ֙עַל֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ שְׁנֵ֖י לֻחֹ֥ת אֲבָנִֽים׃
וַיֵּ֤רֶד ה֙' בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם ה'׃
וַיַּעֲבֹ֨ר ה' ׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ ה' ׀ ה' אֵ֥-ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀
נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃
וַיְמַהֵ֖ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃
וַיֹּ֡אמֶר אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲ-דֹנָ֔י יֵֽלֶךְ־נָ֥א אֲ-דֹנָ֖י בְּקִרְבֵּ֑נוּ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ ה֔וּא וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ׃
ריא"כ, מצרף לכסף מהדורת לאסט, עמ' 225-226: (האם יש 13 מידות?, האם הן כולן רחמים?)
פס' ו- אמר יוסף. כל הקדמונים נלאו בזה ורוב התלאה אשר מצאתם היה בעבור שהסכימו כי בכאן שלוש עשרה מדות, לא ידעתי מבטן מי יצא זה תחלה, ועוד למה הסכימו כולם לזה, כי מה לנו אם בכאן שלוש עשרה תארים או פחות או יתר?, כי בתפלת משה על המרגלים פיחת מאד, ואם הוסיף בתארי השם עד עשרים או שלשים לא יזיק,
ואם על כל פנים נקבל שבכאן שלש עשרה תארים, אומר אני כי ה' שתי פעמים הוא אחד ושניהם כאחד שם עצם, עם היות בו תואר מה והכפל לחזוק. וא-ל הוא שנית שטעמו תקיף. ורחום שלישית. וחנון רביעית כי קצת הבדל בין רחום לחנון. וארך אפים חמישית, ורב חסד שישית. ואמת שביעית. ונוצר חסד לאלפים שמינית. נושא עון תשיעית. ופשע עשירית. וחטאה אחת עשרה. ונקה לא ינקה שנים עשר, פוקד וכו' שלש עשרה. הנה זה הוא המספר הראוי אצלי אם קבלנו שבכאן שלשה עשר מדות, כי מאין לנו שכולם מדות רחמים?, והרחמנות על הרעים אכזריות לטובים,כל שכן שאמת הוא מדת הדין, ואמנם אין בכאן אצלי מספר מוגבל, בתארים ומדות, אמנם רצה השם להודיע עתה למשה מתכונותיו ית' זה השעור הנזכר בכאן, וזכר תכונותיו הראויות לפי הנהגתו לעולמו, די שיחקה משה ללכת בדרכיו בכל יכולתו, עד שינהיג כראוי את האומה הזאת, עם היות בה רעים וטובים,
והנה קצת אלו התארים מבוארים, אם בעצמם אם במה שקדם לנו, וקצתם יצטרך אל ביאור, וזה כי אמרו ונקה לא ינקה, דבק בטעם נושא עון ופשע וחטאה, כאלו אמר אבל נקה לא ינקה, כלומר אל תחשוב כי באמרי שהשם הוא נושא עון ופשע וחטאה, שהוא מחקו לגמרי לאלתר והיה כלא היה, כי זה היה מוחה עון או מעדיר או מוחק או משליך, ואמנם נושא אינו כן, כי אחר שהשם נושאו, אינו מעדירו מן המציאות לגמרי, אבל מסירו מעל האדם כי יכבד עליו וירבץ ונושאו על עצמו, א"כ הוא נמצא אתו וישוב להשיאו על האיש ההוא כשירצה ית', אמנם זה ההקל שיעשה השם לזה האיש ממשאו זמן מה, הוא מחוייב מהיותו ית' ארך אפים וסולח שהוא אריכות כעס, א"כ ונקה לא ינקה, אינו רק ביאור למלת נושא…
ריא"כ, טירת כסף, עמ' 151-152: (גמול דורות- זה חסד או דין?)
… אבל פוקד עון אבות זאת על הבנים, כלומר אע"פ שהוא מאריך לאבות החוטאים, הוא פוקד עונם גם על בניהם… והנה מבואר כי בזה העניין מפקידת העונש מהאב על הזרע יש בו מדבש והפכו, כי אם הוא חסד לאב מצד עצמו כי שלום ואמת יהיו בימיו, הוא הפך החסד מצד זרעו הנלקה, גם יותר טוב לאב עצמו שכל עמלו לזרעו, אם נתכפר העון לגמרי בימי האב. והנה כבר אמרנו כי זה הענין מחויב ממדת הנטירה אשר לשם ית', והנטירה מחייבת הנקמה באחרית…
ריא"כ, מצרף לכסף, עמ' 234 (פרשת קדושים): (האם יש ללמוד מה' לנקום וליטור?)
לא תקום ולא תטור את בני עמך- אמר יוסף. הכונה העצמית וראשונה באלה המצות לכלל ההמון, וידוע כי אין עסקי ההמון רק בעסקי הזמן והבלים הרבה, וכן כונתם בנפשם, ודרך היחידים סגולות דרך אחרת, ואף בהתעסקם בעסקי הזמן יהיה התכלית לשלמות הנפש, לכן אין תכלית המצות אחת להמון וליחידים, ולכן אמרו חכמינו ז"ל כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, ויותר מזה כתוב א-ל קנא ונוקם ה' וכו', א"כ מתכונותיו ית' שהוא נוקם ונוטר, והתורה צותנו והלכת בדרכיו, וזה הענין סוד גדול ברוב מצות התורה, ולא אוכל לפרש.
הלכות דעות פ"א ה"ה-ו: (מצוות 'והלכת בדרכיו')
וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים הָאֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח ט) "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו":
כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ. מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם. מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִין אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד צַדִּיק וְיָשָׁר תָּמִים גִּבּוֹר וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵן דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן וּלְהִדַּמּוֹת אֵלָיו כְּפִי כֹּחוֹ:
מו"נ, ח"א פ"נד: (מידותיו של ה' הן פעולותיו)
דע - כי אדון החכמים 'משה רבינו' ע"ה ביקש שתי בקשות ובאתהו התשובה על שתי הבקשות. הבקשה האחת היא בקשו ממנו ית' שיודיעהו עצמו ואמיתתו; והבקשה השנית - והיא אשר ביקש תחלה - שיודיעהו תאריו. והשיבו ית' על שתי השאלות בשיעד לו בהודיעו אותו תאריו כולם ושהם - פעולותיו; והודיעו כי עצמו לא יושג לפי מה שהוא אלא שהוא העירו על מקום עיון ישיגו ממנו תכלית מה שאפשר לאדם שישיגהו...
וכאשר בקש ידיעת התארים וביקש מחילה על האומה ונענה במחילתם וביקש אחר כן השגת עצמו ית' והוא אמרו "הראני נא את כבודך" - נענה על המבוקש הראשון - והוא 'הודיעני נא את דרכיך' - ונאמר לו "אני אעביר כל טובי על פניך"; ונאמר לו במענה השאלה השניה "לא תוכל לראות את פני וכו'". אמנם אמרו 'כל טובי' - הוא רמז להראות אותו הנמצאות כולם הנאמר עליהם "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד"; רצוני לומר ב'הראות אותם לו' - שישיג טבעם והקשרם קצתם בקצת וידע הנהגתו להם איך היא בכלל ובפרט. ואל זה הענין רמז באמרו "בכל ביתי נאמן הוא" - כלומר שהוא הבין מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית קיימת (כי הדעות שאינם אמיתיות לא יתקימו) - אם כן השגת הפעולות ההם הם תאריו ית' אשר יודע מצידם. והראיה על שהדבר אשר יעדו בהשיגו אותו הם פעליו ית' היות הדבר אשר הודיעו - תארי פעולות גמורים "רחום וחנון ארך אפים" - הנה כבר התבאר כי ה'דרכים' אשר ביקש ידיעתם והודיעוהו אותם הם הפעולות הבאות ממנו ית'. וה'חכמים' יקראום 'מידות' ויאמרו 'שלוש עשרה מדות'... והענין הנה אינו שהוא בעל מידות אבל פועל פעולות דומות לפעולות הבאות מאתנו ממידות - רצוני לומר מתכונות נפשיות - ולא שהוא ית' בעל תכונות נפשיות: ואמנם הספיק לו זכרון אלו ה'שלוש עשרה מידות' - ואף על פי שכבר השיג 'כל טובו' - רצוני לומר כל פעולותיו - כי אלו הפעולות הבאות ממנו ית' בחוק המצאת בני אדם והנהגתם. וזאת היתה אחרית כונת שאלתו כי סוף המאמר "ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה" - כלומר אשר אני צריך להנהיגם בפעולות אלך בהם בדרך פעולותיך בהנהגתם: הנה כבר התבאר לך כי ה'דרכים' וה'מידות' - אחד והם - הפעולות הבאות מאתו ית' בעולם...