- What makes a prayer meaningful?
- This is the fundamental question when thinking about Jewish prayer, and the Chasidic approach to prayer in particular - recitation is necessary but is it sufficient? Even if we know what all the words mean, is that enough? Can we really know what words "mean" when chanted over millennia? How are the words more than the sum of their individual expression?
Rabbi Norman Lamm The Religious Thought of Hasidism
p. 174:
- R. Dov Baer - "Contemplation (hitbonenut) involves meditation on God's presence in the world and the detailed structure of the sefirot and their interrelationships, while genuine ecstasy (hitpa'alut) grows out of this rigorous meditation.
- R. Nahman of Bratslav - "prayer is a virtual conversation between man and his Maker
Kavannot of R. Isaac Luria - (Lamm 174-175) - "These mystical intentions attached to the text of the liturgy shifted the emphasis from the manifest content of th prayer to the kabbalistic secrets encoded therein."
(ב) לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוּד קֵ"י בְּוָא"ו קֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵינִי מוּכָן לוֹמַר תִיקוּן רָחֵל וְתִיקוּן לֵאָה בימים המיוחדים: תיקון לאה, בימי בין המיצרים: תיקון רחל כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרוּ לָנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשׁם (שרשו) בְּמָקום עֶלְיון, לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצון בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: שתי פעמים
R. Hayim of Volozhin -- A traditional talmudist, student of the Vilna Gaon -- (Lamm, 175) on the other hand suggests we pray with the "simple meaning of the words"
(א) ועל הרביעית אשר שאל בנוסח לשם יחוד אשר חדשים מקרוב נתפשט ונדפס בסידורים. הנה בזה אני משיב עד שאתה שואלני נוסח אמירתו יותר ראוי לשאול אם נאמר כי טוב באמירתו. ולדעתי זה רעה חולה בדורנו ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו והיו עמלים כל ימיהם בתורה ובמצות הכל ע"פ התורה וע"פ הפוסקים אשר דבריהם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד עליהם נאמר תומת ישרים תנחם והם הם אשר עשו פרי למעלה וגדול מעל שמים חסדם. אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ה' ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם. והרבה היה לי לדבר מזה אבל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וה' ירחם עלינו:
(ב) ובגוף דבריו שצריך להוציא מפיו שעושה הכונה על פי הסוד ומביא ראיה מריש זבחים שבגט צריך שיאמר בפירוש שעושה לשם גירושין וכן בנדר גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו ע"כ דברי מעלתו. ואני אומר ממקום שהביא ראיה משם הוא סתירה דהרי מחלק שם בין אשה לקדשים דאשה סתמא לאו לגירושין עומדת ולכך צריך שיאמר בפה וקדשים להכי סתמן כשרים לפי שסתמא לשמן עומדים וא"כ מצות שלנו קדשים נינהו קדשי גבוה וסתמא לשמן עומדים. ומה שהביא מנדרים לא הביא אלא שמחשבה בלי דיבור אינו כלום אבל מעשה בדבר שסתמא לשמה לא בעי שום סיוע. ואני אומר ק"ו הדברים אם בקדשים אף שודאי מצוה שיעשה בפירוש לשמה וכמו שאמרו בזבחים שם לשם ששה דברים הזבח נזבח כו' אפ"ה אתנו בית דין דלא לימא לשמו דלמא אתי למימר שלא לשמו והיינו שלא יאמר ולא יחשוב אפילו בלבו כדמפורש התם בתוספות בזבחים דף ב' ע"ב ד"ה קיימו ב"ד רק יעשה העבודה ולא יחשוב כלל. ואני אומר אם חשו התם שלא יאמר לשמו פן יאמר שלא לשמו וכן שלא יחשוב לשמו פן יחשוב שלא לשמו אף שהוא חשש רחוק שיטעה בין לשמו לשלא לשמו ק"ו בכוונת התפלה והמצות שיש בהם כמה עיקולי ופשורי וכמה חשש קיצוץ בנטיעות כאשר ראינו כ"ז במופת פשיטא שיש לבטל שלא יכוין כלל ודי שעושה המצוה לשם מצוה:
(ג) ומ"ש מעלתו שטוב להיות הקשר אמיץ בדיבור ומחשבה ומעשה. הנה אנשי כנה"ג הם תיקנו לנו תפלות וברכות וליכא מידי דלא רמיזא בנוסח התפלה והברכה וברכה הוא התעוררות הדיבור ומחשבה וכל מצוה שיש ברכה לפניה א"צ לומר שום דבר לפניה רק הברכה. וכל דבר שאין ברכה לפניה אני נוהג לומר בפי הנני עושה דבר זה לקיים מצות בוראי ובזה די וא"צ יותר. והכונה הוא רק פירוש המלות וכל התיקונים למעלה נעשים מאליהם ע"י מעשינו:
(ד) אבל מה שפלפל מעלתו מה שאומרים נוסח ליחד שם יו"ד ה"י בוי"ו ה"י אם יש בזה משום הוגה השם ופלפל בדברי התוספות אם בשני אותיות ראשונות יש איסור הוגה השם. הנה לפי מה שאני זכור מילדותי ששמעתי האנשים ההם היו אומרים שם יו"ד ה"י בוי"ו ה"י במילואו ובזה ודאי ליכא משום הוגה השם. אבל כבר גליתי דעתי שיותר טובה השתיקה וישתקע הדבר וגם במחשבה לא יחשוב רק פירוש המלות ובדרך זה ילך בטח ולא יכשל בשום דבר. ויותר מזה אין להאריך בדברים כאלו. ולרוב הטרדה אקצר. דברי הד"ש:
(1) Regarding your fourth question, about the proper version of L’Shem Yichud, which has newly spread and been printed in siddurim: I reply that before you ask me about the version, it would be more appropriate to ask whether saying it is appropriate at all. In my opinion, it is an evil sickness for our generation. Previous generations did not know of this prayer, and did not say it at all. These people toiled their whole lives in Torah and in mitzvot, all according to the Torah and according to the halachic authorities, whose words flow from the source of living waters, the vast sea of the Talmud, regarding which it is said, “the integrity of the upright shall guide them.” They bore excellent fruit and their kindness exceeded the heavens. However, in our generation people have left G-d’s Torah and the source of living waters, the two Talmuds, Bavli and Yerushalmi, to dig for themselves broken cisterns. Each one raises himself in the arrogance of his own heart, saying, “I am the one who sees, the gates to heaven are open for me, and for me the world exists.” These people are the destroyers of the generation. For this orphaned generation I say that G-d’s paths are just, and the righteous walk in them, and the Chasidim stumble in them [This is an alteration of Hoshea 14:14, in which the prophet says that sinners will stumble in them.] I have much more to say on this matter, but just as it is a mitzvah to say what will be heard, so too is it a mitzvah not to say something that will be ignored. (Yevamot 65b) G-d should have mercy upon us …
(3) As far as his honour's suggestion that it would be good to have a strong connection between our speech, thought, and action [via the L’Shem Yichud recitation]: The Great Assembly established prayers and blessings for us, and there is nothing that is not hinted to in the text of the prayers and blessings. A blessing awakens our speech and thought, and each mitzvah that is preceded by a blessing does not need anything else before it, just the blessing. If there is no blessing, my practice is to say, “Behold, I am doing this to fulfill the will of my Master,” and this is enough, and nothing else is necessary. We are meant to focus only on the meaning of the words; repair of celestial realms is accomplished inherently, through our actions… I have already revealed my thinking on the matter, that silence would be better, and let the matter sink into oblivion. In thought, too, one should think only about the meaning of the words. One will walk securely on this path, and will not stumble in any way. There is no point in elaborating more on this matter…
Why does the Nodah BiYehudah argue that the kavannah before the prayer must be eliminated?
Rabbi Yechezkel Landau, 18th c.
R. Elimelech of Lizhensk (Lamm, 181)
..Move steadily forward in the service of God so that each day you reach a [spiritual] height beyond that of the day before. For instance, even if you spend the day studying Torah for its own sake and in devekut (cleaving to God), with fear and with love, the next day examine your conduct...[This will awaken in you] a need to study today with greater holiness, purity...trembling with awe..."
Letter of R. Shneur Zalman of lady to R. Alexander Sender of Siklov - Lamm, 185-186
...the essential concept and content [of the mitzvah to pray] are the foundation of the whole Torah: to know the Lord, to acknowledge His greatness and glory with perfect and serene knowledge and an understanding heart; to contemplate them to such an extent that the intellective soul is inspired to love the Name of the Lord, to cleave to Him and His Torah, and to crave His mitzvoth...But nowadays, whoever is close to the Lord and has even once imbibed the taste of prayer, knows and perceives that without prayer one cannot begin to serve the Lord in truth, [and can only do so by rote].
God wants our prayers - recognizes prayer takes effort
R. Menahem Mendel of Vitebsk (Lamm, 187)
"...But this can be explained as follows: God longs for the prayers of the righteous and therefore contracts and conceals His mercy, while creating a desire [for His mercy] within the righteous. This results in their self-arousal, bringing about an awakening-from-below to pray and plead for His compassion, much as a son playfully ingratiates himself with his father. It is God's pleasure and delight; there is no need to elaborate."
Transformational prayer
Lamm, 190
R. Zvi Elimelech of Dinov
"Disciples of the Besht (Bal Shem Tov)...by means of prayer, man becomes [spiritually] attached to a higher plane and is transformed into a different person. As a result, the harsh verdict that hung over him is no longer applicable. When man prays to God, Who brings everything into existence, he becomes attached to a much higher plan and is transformed into a new being...
Prayer at a time of crisis
R. Yakov Yosef of Polnoye (Lamm, 192)
"If you are afflicted by trouble, suffering, poverty, and pain, bear in mind that what happened is mercy a reminder to pray for similar wants in the Shechinah, because the righteous are the deputies of the Matrona (Shechinah/Divine Presence). Your prayers will bring about a tikkun (repair) up above, and this will automatically result in a similar improvement down below.
(ה) אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת כִּבְיָכוֹל, קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו, אֶלָּא שְׁתֵּי בָתֵּי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית דִּין, אַחַת לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין וְאַחַת לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין:
(5) Said Rabbi Meir, when a human being is in distress, what expression does the Divine Presence use, as it were? "My head is in pain, My arm is in pain." If so, the Omnipresent feels distress over the blood of the wicked that is spilled; how much more so [does He] over the blood of the righteous. And furthermore, anyone who leaves a dead body hanging overnight transgresses a negative commandment. But if one leaves a body hanging overnight for the sake of its honor, to bring it a coffin or shroud, he does not transgress [a negative commandment]. And such a body [i.e. that of one stoned to death] would not be buried in the grave of his ancestors. Rather, two grave-sites were set for the courthouse, one for those put to death by decapitation and strangulation, and one for those put to death by stoning and burning.