(כח) כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹאת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם׃
(28) All these were the tribes of Israel, twelve in number, and this is what their father said to them as he bade them farewell, addressing to each a parting word appropriate to him.
1. To teach us that all 12 tribes were equally righteous
(כח) כָּל אִלֵין שִׁבְטַיָא דְיִשְרָאֵל תְּרֵיסַר כּוּלְהוֹן צַדִיקִין כַּחֲדָא וְהָא דְמַלֵיל לְהוֹן אֲבוּהוֹן וּבְרִיךְ יַתְהוֹן אֵינַשׁ הֵי כְּבִרְכָתֵיהּ בְּרִיךְ יַתְהוֹן
(28) All these Tribes of Israel are twelve: they are all righteous together, and this it is which their father spake to them, and blessed them; according to his blessing blessed be each man.
(טז) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. יתכן דהמה דברי יעקב אעפ"י שלא ברכתי את השלש הראשונים בכ"ז כל אלה הם שבטי ישראל ובכללותם נקראו בשם ישראל. ואולי כוון למה דאמרו ריש פרק יש נוחלין גמירי דלא כלה שבטא והשבט יהיה בפני עצמו ולא ימחה שבט מישראל ודו"ק.
2. Don't think that there are now 13 Shevatim with Ephraim and Menashe, rather there are only 12
(א) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, אמר זה לפי שיוסף היה שני שבטים, אעפ"כ לא היו אלא שנים עשר בחלוקת הארץ, כי לוי לא נטל חלק בארץ; והנה שנים עשר שבטים.
(1) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, he had to mention this seeing that Joseph amounted to two tribes, which otherwise would have made us believe that Yaakov envisioned 13 tribes. When it came to the distribution of the land of Canaan there were only 12 tribes, seeing that the tribe of Levi did not share in that land distribution but was allocated only cities in which the Levites were to reside, scattered among all the other tribes.
(א) כל אלה שבטי ישראל אלה שהזכיר יעקב כאן הם הי''ב שבטים באמת אשר נכתבו על החשן והאפוד לזכרון לפני ה' והיו בברית הר גריזים והר עיבל וכנגדם הקים משה שתי' עשרה מצבה ויהושע הקי' אבני' בירדן ובגלגל ואליהו הקי' אבנים במזבח אבל מנשה ואפרים לא היו במנין השבטים זולתי בענין ירושת הארץ והנמשך אליה בהעד' שבט לוי: (
(1) כל אלה שבטי ישראל, the ones Yaakov mentioned here were the true twelve tribes of Israel, the names inscribed on the breastplate of the High Priest as commended to G’d’s special attention. They are also the ones who were mentioned as such at the covenant on Mount Gerizim and Mount Eyval. The twelve stones which Moses erected also symbolised these twelve tribes. Again. Joshua erected 12 stones at the Jordan as well as at Gilgal, and Elijah erected 12 stones at the altar. In none of these instances are Ephrayim and Menashe treated as separate tribes. They only figured as separate tribes when it came to the land distribution, seeing that the tribe of Levi did not share in that.
3. The number 12 has significance
(א) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. מספר השנים עשר בשבטי יעקב היה הכרחי, כי כן גם בעולם הגדול י"ב גבולות ואלכסונים וי"ב מזלות וי"ב צרופי הויה וי"ב שערי רקיע, שכל שבט מושך ברכתו מין הים העומד על שנים עשר בקר, ותמיד נשאר מספר זה, שמה שחלק מנשה ואפרים לשנים הוא רק במקום שלא נמנה שבט לוי, אבל במקום שנמנה לוי לא נמנה יוסף רק לשבט אחד, כמו באפוד ובהר גרזים, ונגדם הקים משה י"ב מצבה ויהושע שנים עשר אבנים ואליהו שתים עשרה אבני מזבח, וזאת עצמו דבר להם אביהם ויברך אותם, איש איש אכפי שרשו למעלה, ועד עתה היה הלב והסגולה אצורה באדם אחד בכל דור והוא היה מקדש לשכינת ה' ולכל הטובות הרוחניות, ומעתה נתפרד השורש לענפים ונתחלה תחלה לשנים עשר שבטים, ר"ל י"ב ענפים שהשבט והענף הם שמות נרדפים, ועם יעקב שרשם היו י"ג כמנין אחד וכמ"ש במדרש שא"ל כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, שהיו באחדותם כמו שהיו ביעקב שהוא השורש לענפים אלה, ולכן הגם שנתן לכל שבט ברכה בפ"ע בכ"ז כלם משתתפים בכל הברכות, ועז"א כל אלה שבטי ישראל שנים עשר, שכל אחד מהם היה כלול מכל השנים עשר, כמו שכל כח הנמצא בענף מיוחד מן האילן הוא כלול בכל האילן, וזאת עצמו דבר להם אביהם, וז"ש איש אשר כברכתו ברך אתם, שברכת כ"א הוצרך לצורך הכלל. וז"ש במדרש לפי שנתן ליהודה גבורת ארי, וליוסף גבורת שור וכו' לא תאמר שזה גדול מזה כללן כלן בברכה אחת, שעז"א ברך אותם, ועז"א להם אני נאסף אל עמי, כי תחלה היו הברכות האלה נקוים ועומדים בהמקור שהוא יעקב ולא היו צריכים להתחלק לי"ב צינורות, ועתה שנאסף המקור צריך לחבר את הי"ב ברכות ושקתות המים להיות אחד. וז"ש במדרש אני נאסף אל עמי אם זכיתם לכם זכיתם בעצמי ואם לאו משאני מסתלק מן העולם לעצמי אני הולך, שנאמר אני נאסף אל עמי, ר"ל שבמה שברכם השפיע כל הברכות להם עד שנכנסו תחתיו להית מעונה אלהי קדם, ואז זכו בעצמו של יעקב כי עצמותו וקדושתו נשתל בזרעו, ואם לא זכו נפרד קדושת יעקב מהם ולא יהיה מרכבה לשכינת ה':
(א) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. רצה בזה שהשלים הש"י מאוויי צדיק שראה י"ב יחד לפי שהוא קיום העולם כנגד י"ב חותמות וי"ב מזלות. ועל כן היה בוכה וימאן להתנחם על יוסף לפי שנתפרדה החבילה ונהרס הבנין. ואע"פ שהיו לו י"א בנים לא היו בעיניו לכלום. אחר שלא נשלמה השורה. ולכן אמר כל אלה שבטי ישראל שנים עשר והם קיום העולם. כאומרו ויהיו כל אלה נאם ה' בזכות כל אלה. ולכן ויברך אותם איש אשר כברכתו. ולא כולם יחד. לפי שהם כנגד י"ב מזלות וי"ב חדשים. וכל א' צריך ברכה לעצמו. ואחר שהשלים השם תאותו. אמר אני נאסף אל עמי והולך להשתעשע ואיני מת. וזהו נאסף בלי עכוב. ולכן קברו אותי אל אבותי אל המערה הידועה אשר בשדה עפרון. במערה אשר בשדה המכפלה. לפי שהיא כפולה בזוגות ומששת ימי בראשית ראויה לנו ולא לאדם אחר. וזהו אשר קנה אברהם את השדה לאחוזת קבר. שזה רמז לג' אבות שהם אחוזה ואגודה אחת של ג' קלחין כאגודת אזוב. ופי' הדבר ואמר שמה קברו את אברהם ואת יצחק ושמה קברתי את לאה. ולכן קברו אותי אל אבותי ולא אדם אחר. וכן היה כי מעולם לא קבלה אדם אחר מערה זו. ושמא תאמרו שמא יערערו בני חת. לזה אמר מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת. ואולי אמר זה שנתן להם שטר המכירה וזהו מקנה השדה: