ועוד רצה רשב"ם להתיר ליכנס בקרון בשבת ונכרי מוליכו חוץ לתחום וחזר בו משום שמא יפגעו בו ליסטים או שמא ישכח וירד ואין לו אלא ארבע אמות ואומר ר"י דאפילו ליכנס בו בערב שבת אסור דדוקא בספינה שרי ליכנס בערב שבת אבל הכא כיון דאפשר לו לירד אסור מיהו בספינה אין לו להחמיר אפילו נזדמן לו יבשה שיכול לירד לא פלוג רבנן בספינה ועוד אם בהמה מנהיג בקרון פשיטא דאסור להשתמש בבעלי חיים שמא יחתוך זמורה:
אֵין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֹּךְ זְמוֹרָה לְהַנְהִיגָהּ.
One may not ride an animal on the Sabbath, lest he may come to cutting off a branch for use in guiding it.— —
אין רוכבין על גבי בהמה ... הגה ואסור לישב על קרון שהעכו"ם מנהיגו בשבת משום שמשתמש בבהמה גם שלא יחתוך זמורה: (תוס' והרא"ש ריש פרק מי שהוציאוהו ומרדכי פרק קמא דשבת והגהות עירובין וב"י בשם סמ"ג):
One may not ride an animal on the Sabbath … Note: It is also forbidden to sit in a carriage being driven by a non-Jew on the Sabbat because he is making use of animals and also lest he may come to cutting off a branch. (Tos. And the Rosh etc.)
(24) Speak to the Israelite people thus: In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe complete rest, a sacred occasion commemorated with loud blasts.
ונראה שהמדרש הזה לומר שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה בי"ט אפילו מדברים שאינן מלאכה לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתכות ולמלא החביות יין ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום ואם היתה עיר מוקפת חומה ודלתות נעולות בלילה יהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר ותהיה החנות פתוחה והחנוני מקיף והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן והותרו הימים הטובים האלו ואפילו השבת עצמה שבכל זה אין בהם משום מלאכה לכך אמרה תורה "שבתון" שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח וזהו פירוש טוב ויפה.
היוצא מדברינו אלו לדינא בענין דאמפף וועגען הם העגלות ההולכים ע"י קיטור הנה לית בהו לא משום משמש בבע"ח ולא משום נכרי העושה מלאכה בתבערות הגחלים דהרי איכא רוב גוים וליכא אלא משום תחומין ואעפ"י שהוא למעלה מיו"ד מ"מ הר... וספיקא לחומרא ונמצא ה"ל ס"ס להחמיר ולא מצאתי להתיר לישראל לישב על העגלה הנ"ל בחול אם יודע שיסע גם בשבת:
The conclusion of our studies for the purpose of the law concerning the dumpf wagon, those are the carriages that are powered by steam. Behold, there is no issue of using animals and no issue of a non-Jew doing work in burning the embers, for most of the passengers are non-Jews. There is only the issue of the Sabbath boundary, for even though it is above 10 cubits in any case… the doubt goes to stringency. Therefore, it is at doubt to stringency and I have not found any way to permit a Jew to sit on such a carriage on a weekday if he knows that he will have to also travel on Shabbat …
ושרשו פתוח עלי איסור דאורייתא שבת שבות כמ"ש רמב"ן בביאר בפ' אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה וא"כ מאין הרגילים וצריך לומר דשאני ישיבת ספינה דיושב ושובת כמו בחדר מטתו בביתו ואינו עושה שום דבר בגופו ומיא הוא דממטי ליה והוא נח מה שא"כ בהליכתו בתוך התחום להתקרב אל סוף התחום עובר על אם תשיב משבת רגליך ואינו שובת והוה עובדא דחול טפי ועובר על שבות דאורייתא כמו שהסביר הרמב"ן ז"ל במתק לשונו ולפ"ז היינו דוקא בספינה שיושב בקתדרא ואינו מתקרב במעשה גופו ויושב ועוסק בעונג שבתו כמו בביתו ממש אבל הנוסעים בדאמפף וואגען אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו אשר רגיל בהם בביתו ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם ביום החול פשוט דגרע הרבה טפי ממחשיך על התחום ואיסור גמור הוא אפילו מדאורייתא להרמב"ן הנ"ל ומפורש בדברי קבלה אם תשיב משבת רגליך וגומר ממצוא חפציך כנלע"ד פשוט וברור בעזה"י. פה ק"ק פ"ב א"ח דשבועות תקצ"ז לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
It is a Torah prohibition of Shabbat Shvut, as Ramban wrote in his commentary on Parasha Emor, on the verse ‘you shall observe complete rest, a sacred occasion’. And since it is so, it is like the festivals.
We have to say that sitting on a boat is different, for there he can sit and rest as in his own bedroom at home and he doesn't do anything in with his body. And it is the water that is carrying him as he sits. This isn’t the case when one goes to the edge of the permitted boundary. There, he is transgressing If you refrain from trampling the Sabbath [Isa. 58] and he is not resting. It is more like ‘weekday work’ and he is transgressing the [obligation of] rest [Shevut] of the Torah, as Ramban explains with his beautiful language.
According to this, only a boat, where he sits in a large room and he not involved in the deed [i.e. the work] himself, but he sits and is occupied with the pleasure of the Sabbath as at home. But one who travels in the dumpf wagon, he is not resting and his body is not resting, his body goes back and forth and it impossible for him to be engaged in Sabbath things the way he is at home, and he goes to the edge of the boundary for his business on Shabbat, to be ready there for the weekday … it is obvious that this is much worse than one who just goes near the end of the boundary. It is completely forbidden by the Torah according to the Ramban quoted above. And it has been explained in our tradition — you call the Sabbath "delight" and this seems to me to be obvious and clear.
משפטי עוזיאל: סימן ט' או"ח-
בדין נסיעה בקרונות קיטוריות או חשמליות בשבת.
סימן ט
(לאו׳׳ח סי׳ ש״ה)
בדין נסיעה בקרונות קיטוריות או חשמליות בשבת.
לכבוד ידידי ושא״ב בנש״ק מר ש׳ ח׳ יצ״ו.
שאלת ממני היקר, אם מותר לנסוע בשבת ויום טוב בקרונות של קיטור או חשמליות שהולכות בתוך העיר ממקום למקום ושמתנהגות על ידי לא־יהודים.
תשובה: ישיבה ע״ג קרון בשבת ויום טוב, פסק רמ״א לאסור אפילו כשהיא מונהגת על ידי לא־יהודים משום שמשתמש בבהמה וגם שלא יחתוך זמורה (או״ח סי׳ ש״ה סעיף י״ח). וכיון שכן יוצא בקרונות שבנידון דידן שאינן נמשכות על ידי בהמה, כשהן מתנהגות על ידי לא־יהודים אין כל טעם לאסור רכיבתן משום שמשתמש בבהמה, ולא משום שמא יחתוך זמורה, ולא משום אמירה לגוי, הואיל וקרונות אלה הן הולכות הלוך ושוב ממקום למקום בכל מספר נוסעים שימצאו בהם גויים או ישראלים וזה דומה לדין כבש שעשאו הגוי לעצמו מותר לישראל להשתמש בו אפילו אם הגוי הוא מכירו של ישראל המשתמש בו (ראה או״ח סי׳ שכ״ה סעיף י״א); ואין מקום לאסרם משום שמא יצא בהם חוץ לתחום, הואיל וקרונות אלו מיוחדות להתהלך בתוך העיר באזור המיוחד להם, הלכך נראה שמותר לרכוב בהם בשבת ויום טוב כדי ללכת הילוך של מצוה לבית הכנסת ובית המדרש וכדומה.
אולם מטעם אחר יש לצדד לאסור הנסיעה בקרונות אלה והוא ממ״ש הרמב״ן בפרושו על התורה (ויקרא כ״ג כ״ד) וראיתי במכילתא דרשב״י מנין שאין עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה וכו׳ תלמוד לומר כל מלאכה אין לי אלא ברשות במצוה מנין שאין מקדישין וכו׳ ת״ל שבתון, ומזה למד הרמב״ן ז״ל שנצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה ביום טוב אפילו בדברים שאינם מלאכה, עכת״ד.
וכן כתב הרמב״ם נאמר בתורה תשבות, אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן, ודברים הרבה הן שאסרו חכמים משום שבות, מהן דברים אסורים מפני שהן דומים למלאכות, ומהם דברים גזרה שמא יבוא מהן איסור סקילה (ה׳ שבת פ׳ כ״א א׳) ומכלל דברים אלה הם אין סכין את הקרקע וכו׳ שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ויבוא להשוות גומות (שם ג׳ וד׳) ומזה למדנו לאסור דברים המותרים משום שנראה כעושה עובדין דחול או משום שמא יבוא לידי איסור סקילה, דון מינה בנידון דידן שראוי לאסור הרכיבה בקרונות אלה משום עובדין דחול, וכן ראיתי למרן החת״ס שפסק לאסור הרכיבה בעגלות ההולכות על ידי קיטור אעפ״י שרוב הנוסעים בה הם גוים משום שהרוכב בהם אינו שובת וגופו נע ונד ואי אפשר לו לעסוק בעסקי שבת בשבתו, אשר הוא רגיל בהם בביתו, ומתקרב אל מקום מסחרו בשבת להיות שם בחול עכת״ד (חת״ס חלק ו׳ סי׳ צ״ג).
אבל לע״ד נראה שחדוש זה של החת״ס לאסור רכיבה בקרון משום שגופו נע ונד הוא נסתר ממ״ש רמ״א (שם): אסור לישב ע״ג קרון שאינו יהודי מנהיגו בשבת משום שמשתמש בבהמה, גם שלא יחתוך זמורה, ע״כ. ולדברי החת״ס היה לו לומר גם טעם זה דאינו שובת בגופו כיון שהוא נע ונד ובאמת טעם זה דנע ונד הוא קלוש מאוד שאם כן נאסור גם ההליכה מרגל משום שאין גופו נח ואינו יכול לעשות את השבת בהלוכו כמו שהיה עושהו גם בביתו.
ולכן נראה שגם החת״ס לא אסר אלא להולך כל יום השבת או רובו או אפילו בהולך למרחקים כאלה שאין אדם הולך בהם אלא לעניני מסחרו או שמתקרב אל התחום כדי להיות במקום מסחרו במוצאי שבת, ובכגון זה ודאי אסור דאין זה מנוחה אלא יגיעה של נדנוד וטלטול לשם מסחר ואסור משום שבתון שצותה התורה לנוח גם מפעולות שאין בהם מלאכה ומשום אם תשיב משבת רגליך, וכן כתב דומה לזה השו״מ (בספרו דברי שאול סי׳ ג׳ והביא דבריו מרן הגאון הראש״ל ישא ברכה בספרו עולת איש דף י׳.) לאסור הנסיעה בקרונות של קיטור משום שאם נתיר זאת לא יודע ענין שבת כלל כי לא ישבות המסחר, ומתוך כך יבואו להתיר כל המלאכות ע״כ, אבל בקרונות חשמליות או קיטוריות דנדון דירן שהישיבה היא נוחה ואינה הולכת למרחקים גדולים אלא היא קבועה באזורים שונים שבעיר להקל ההליכה ממקום למקום ולהקל מעליו יגיעת הדרך בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים אין מקום לאסור משום אם תשיב משבת רגליך ולא משום גזרה דשמא ילך בה לדרך מסחרו, שהרי גם בהליכה ברגל אמרו שלא יהא הלוכך של שבת כהלוכך של חול (שבת קי״ג) וכי יעלה על דעת מי לאסור ההליכה בשבת לצורך מצוה וכדומה שמא ילך למסחרו? והוא הדין לקרונות אלה שלא נעשו לשם נסיעות מסחריות אלא ללכת מרחוב לרחוב בעיר עצמה אין לאוסרה אפילו משום גזרה, וכן ראיתי בספר משה האיש (להגאון הראש״ל חמ״א ז״ל בהשמטות לאו״ח ד׳ קע״א) שהביא משם הרב זבחי צדק להתיר הנסיעה בקרונות קיטוריות שהולכות בתוך התחום בשבת ואין בזה משום עובדין דחול ע״כ.
אולם אין הדברים הללו אמורים אלא בקרונות שמתנהגות על ידי לא־יהודים, וברחובות שרוב תושביהם הם לא יהודים, שלפי זה עיקר מציאותן ונסיעתן של קרונות אלה הוא בשביל לא־יהודים, ודומה לכבש שהעמידו גוי לעצמו או לאחרים שכמותו, אבל במקום שרובם ישראל, שנמצאים בו גם לא־יהודים מועטים אסור לישראל לרכוב בהם בשבת ויום טוב, הואיל וניכר הדבר שהגוי מנהיג קרונות אלה בשבת בשביל ישראל, והרי זה דומה למה שפסק מרן ז״ל (או״ח סי׳ שכ״ו סעיף י״ג) עיר שישראל וא״י דרים בה ויש בה מרחץ רוחצת בשבת אם רוב א״י מותר לרחוץ בה במו״ש מיד ואם רוב ישראל או אפילו מחצה על מחצה אסור למוצ״ש עד כדי שיוחם, ע״כ, וגם במקום שאין בו רוב ישראל אין להתיר הנסיעה בקרונות אלה בשבת אלא לאלה שאינם צריכים לשלם בכסף או כל מטבע אחרת בשבת עצמו, אבל אם צריך יהיה לשלם אסור.
מסקנא דדינא: א. אסור לנסוע בקרונות חשמליות או מכונות קיטוריות שהן של יהודים אפילו אם הנהגים הם לא יהודים. ב. אסור לנסוע בקרונות אלה אפילו אם הם של לא יהודים ומתנהגות על ידי לא יהודים אם הן הולכות ושבות במקום שיש בו ישוב יהודי, שודאי הוא שהלא־יהודי מכוין בנסיעתו זאת להנוסעים היהודים. אבל במקום שכל התושבים הם לא־יהודים מותר ליהודי לנסוע בקרונות של לא־יהודים ושמתנהגות על ידם בתוך העיר בתנאי שלא יצטרכו לשלם דמי כרטיס נסיעה בשבת ויום טוב. ואף זאת אינו אלא לשם הילוך של מצוה, כגון ללכת לבית הכנסת וכדומה, אבל לא לשם טיול, ומכל שכן לשם צורך מסחרי.
Mishpatei Uziel, Orech Hayyim 9
Travelling in a Steam or Electric Powered Carriage on Shabbat
[Concerning] sitting in a carriage on Shabbat and Yom Tov: The Rama prohibited it, even if it is driven by non-Jews, because he is ‘making use of an animal’ and also ‘in order to prevent him from cutting a branch’. And since this is the case, the prohibition would not include our carriages which are not pulled by animals, for they are being driven by non-Jews. There is no reason to prohibit travelling in them neither because of ‘using animals’ nor because of ‘cutting branches’; nor because of ‘instructing non-Jews’, since these carriages go back and forth from place to place regardless of how many passengers are on them, whether the passengers are Jewish or not.
This is like the regulation concerning a ramp which a goy made for himself, where we have ruled that it is permissible for a Jew to use it, even if the non-Jew is the acquaintance [of the Jew] who is using it.
There is also no reason to prohibit it because of ‘he may go outside of the Sabbath boundary’, since these carriages are specifically designed to go back and forth inside the city on their dedicated tracks. Therefore, it would appear that it is permitted to ride them on Shabbat and Yom Tov, for the purpose of a mitzva, to go to the synagogue and to the study hall et cetera.
However, we may wish to prohibit this for another reason, because the travel in these carriages is what Nachmanides wrote about in his commentary on the Torah Leviticus 23:24. And I saw in the Mechilta of Rabbi Shimon be Yochai, ‘How do we know that you are not allowed to climb a tree or ride an animal et cetera. I know only of acts concerning one’s own choice. How do I know concerning acts commanded in the Torah, that we may not dedicate anything … from the expression Shabbaton’. From here Nachmanides learned that we are commanded from the Torah to rest on the Sabbath day, also from those things which are not considered work.
Also, Maimonides wrote that it says in the Torah Tishbot [you shall rest], to include even those things that are not considered formal work. There are many things that the sages have prohibited because of the obligation to rest, some of them are forbidden because they are similar to forbidden works, and some of them which are [Rabbinic] decrees because they may lead a person to breach a transgression. And included in these things; one is not allowed to wash the ground et cetera, so that he doesn't do things on the Sabbath things that are similar to the things that he does during the week, and he may accidentally even out the ridges.
From this we learn that we must prohibit even those things that are permitted - if it looks like one is doing weekday work or because one may accidentally transgress a prohibition. We can extrapolate from this to our case, that we should prohibit riding in these carriages because they are weekday activities.That is what I saw in the Hatam Sofer, who wrote that it is forbidden to ride on these carriages that are being powered by steam, even though most of the passengers are not Jewish, because one who rides in them it's not resting, and his body is going ‘to-and-fro’, and it impossible for him to our conduct himself with the Sabbath things that he is used to doing in his home. Or,he is going, on the Sabbath, to be near to the place of his work in order to be there for the weekday.
But it appears to me that this novel idea of the Hatam Sofer, to prohibit riding in a carriage because his body goes back and forth, is contradicted by that which the Rama wrote, that it is forbidden to ride in a wagon which is being guided by a non-Jewish person because he is ‘using an animal’ and to ‘prevent him from cutting a branch’. And according to the Hatam Sofer he should have also mentioned this reason, that his body is can’t rest because he is moving back and forth. And in truth, this reason of going ‘back and forth’ is very weak, because if this is the case, we would also prohibit walking, because [here also] his body isn't resting, and he is unable engage in his Sabbath activities while he's walking as he would if he was in his home.
And therefore, it appears that also the Hatam Sofer prohibited only travel for the entire day of the Sabbath, or the majority of it, or to go great distances of the type that he would not go as part of a normal activity, but a person would only undertake as part of his trade. Or also, when he goes near the end of the Sabbath boundary in order to be there to do his business at the end of the Sabbath. In this case it certainly prohibited because this isn’t rest but is work of being undertaken for the purpose of trade, and it is prohibited because of Shevut [rest]. The Torah has commanded us to rest, even if it isn't a formal form of work, because it says Im Tashiv Meshabat Raglecha. The Shoel U’Mashiv [Yosef Saul Nathanson, Rabbi of Lemberg 19th cent. Leading Halachic authority] wrote something similar, prohibiting travel in steam driven carriages because, if we permit it, one won't know the Sabbath at all because his trade will not come to rest. As a result, they'll end up permitting all forms of work.
But the electric or the steam carriages that we are talking about, which are comfortable to sit in and don’t go great distances, but have regular tracks in different parts of the cities in order to make it easy to go from place to place in order to make the travel easier - to make the journey less stressful in the heat on the sunny days and to provide shelter from the rain on rainy days - there is no place to prohibit these because of Im Tashiv Mishabat, and not because of the decree that ‘he may be going to his trade’, because even when walking by foot they said your walking on Shabbat should not be the same as your walking on a weekday. Would we consider prohibiting walking on Shabbat for the purpose of the mitzva because he may walk when going for his trade? And the same can be said regarding these wagons, that have not been made specifically for trade, but to go from place to place in the city. And we should not prohibit them because of this decree. And that's what we saw in the book Moshe Ha-Ish who quoted Rabbi Zivchei Tedek, to permit travelling in steam carriages within the Sabbath boundary, and this is not considered weekday work at all.
However, the things that I have said are only about the carriages that are driven by non-Jews and in the streets where most of the people that there are not Jewish. Here, the main use and purpose of these carriages is for the non-Jews, which is similar to the ramp that a non-Jew constructed for himself, or others for him. But in a place where the majority of the people are Jews, where both Jews and a small number of non-Jews are found, it prohibited for the Israelite to travel in the carriages, since it is obvious that the non-Jew is driving them for the Jews. This is similar to what the master wrote [OC 326:13] that in a city where both Jews and non-Jews live and there is a bathhouse open, if most of the people in the city are not Jewish it is permitted to use it immediately following the Sabbath and if most of the people are Jewish, or even half and half, then it is prohibited to use it after the Sabbath until the water has had time to heat up. And even a place where the majority isn't Jewish, we should not permit the travel in these carriages on the Sabbath, except for those who do not need to pay money, or any kind of token on Shabbat itself. If you need to pay it is prohibited.
Conclusion: it is forbidden to travel in electric carriages or steam engines that are owned by Jews even if the drivers are not Jewish, and it is prohibited to travel in these carriages even if they belong to non-Jewish people and are driven by non-Jewish people, if they go back and forth in a place of Jewish settlement, for certainly the non-Jewish person intends in his travel to benefit the Jews. But in a place where all the residents are non-Jewish, it is permitted for a Jew to travel in these carriages of the non-Jews that are being driven by them in the city, on condition that they don't need to pay for the ticket on the Sabbath, and on condition that that the purpose of the trip is for a mitzva, such as going to the synagogue et cetera, but not just for pleasure, and certainly not for the purpose trade.
(א) ב"ה עש"ק יתרו תרס"ו לפ"ק ורנקנורט ע"נ מיין יע"א.
(ב) החיים והשלום לכבוד ידידי הנכבד הרב הגדול בתורה עמוד היראה כקש"ת מהו' משה ווייסקאפף נ"י יושב ודורש טוב לעמו בק"ק פאריז יע"א.
(ג) שאלת חכם חצי תשובה אשר כתב לי בענותנותו באה לידי בעתה ולא אחישנה להשיב כי בדברים כאלה אשר ידועים להלכה וקשים למעשה צריכים אנו לדקדק יותר ומחויבים אנו להביט עוד יותר על כל הצדדים כי מצד אחד אין אנו רשאים לאסור את המותר ואין לנו רשות לגזור גזירות חדשות כי מי יודע אם לא יהיו מרים באחריתם ומצד השני אנחנו מחויבים לעמוד על הפרק ולשמור ולנצור שלא יכשלו העם ח"ו ע"י שמתירים להם דברים הדומים בעיני אחדים שהם אסורים ולא יבינו שהם דברים מדברים שונים. ועתה חשבתי דרכי ואשיבה כיד ד' הטובה עלי.
(ד) הנה באמת יש לנו טעמים נכונים להתיר הדבר כי גם הגאון חתם סופר ז"ל בלקוטי תשובותיו סימן צ"ז שכתב שיש צד איסור דאורייתא לנסוע בשבת ע"י מסילת הברזל הוכיח שם שאין בנין האיסור רק על יסוד איסור תחומין דאף אם אמרינן שאין תחומין למעלה מיו"ד הרי הדבר דומה למקום שיש בו ד' על ד' ברחבו ובזה יש תחומין אפילו למעלה מיו"ד וכיון שבי"ב מיל תחומין דאורייתא לרמב"ם וכו' הרי איסור גמור הוא ע"ש בדבריו.
(ה) ובנידון דידן שמסילת הברזל הולכת וסובבת את העיר ואינה יוצאת עכשיו מן התחום הרי נפל בנידון דידן כל היסוד אשר בנה עליו הגאון בעל ח"ס ז"ל וגם אם יאריכו את מותריה ויוציאו את המסילה מהעיר וחוצה לדעתי אין שום בית מיחוש לתחומין דהרי כל הדרכים הולכים מתחת לארץ במבואות גבוהים בפנים יותר מיו"ד ולא מטעם שאינם דרכים כדרכי דגלי מדבר כמו שאמרו בטעם למעלה מיו"ד אלא משום דכל מקום שהולכים הדרכים הם מוקפים מחומות אדמה והרי כל השטח ממקום שיוצאים עד המקום שחוזרים ונכנסים הוא כמו מקום אחד ועיר אחת שאין לה תחומין ולא עוד אלא שאפילו איסור הוצאה ליכא דהרי הכל מוקף חומה שהרי החומות למטה מן הארץ לא תגרענה מן החומות למעלה מיו"ד טפחים כמו שאמרו בגומא עמוקה מיו"ד ובעיר שהקיפהו נהר וכדומה. ומן הסתם גם הבית שממנו תצאנה המסילות ואליו תחזורנה הכל מוקף מחומות וגדרים וכמובן וכיון שלא נעשה מלאכת ההפלגה בשביל ישראל אין כאן איסור.
(ו) ואלו היה הדור הזה כדורות שלפנינו דור דעה שהיראים יבינו לחלק בין דבר לדבר ולדמות כענין בודאי הייתי אומר אין אנו רשאים להחמיר יותר אפילו כעוקץ של יו"ד ממה שהחמירו חכמינו ז"ל. אמנם בימינו אלה יש לחוש לשתי קצות העם כי אותם שאינם מדקדקים במצות בלב שלם יזלזלו בדברים האלה אם יתירו להם פה גם במקומות שהם איסורים גמורים וגם היראים החרדים אל דבר ד' לא יבינו טעם ההיתר ולא יבחינו בין המסילות השונות ואם יתירו להם האחת יהיו כולן בעיניהם כמותרות.
(ז) ומתחילה הייתי אומר כעין דברי הרמב"ן בפ' אמור דכל אלו שאסרו החכמים משום שבות היינו משום דשבתון של שבת נהרס על ידן. אבל בררתי את אשר כתב הט"ז ליישב בענין תחומין במסילת הברזל את הקושיא אמאי לא נאסר לשתות יין שרוף או שכבר עם אינו ישראל דהרי הטעם של יין הוא לדידן רק משום בנותיהם וחשש זה שייך בכל המשקין ולא ביין בלבד והשיב הט"ז כיון דחכמינו ז"ל לא אסרו רק יין אנן לא נוכל לאסור את אחרים אף אם הטעם שייך אצלם כמו גבי יין. ואף שיש לחלק דהתם היו בימי החכמים גם משקים אחרים והם לא אסרו רק את היין אנן לא אסרינן משא"כ הנך מסילות הברזל דבר חדש הן וא"כ י"ל אלו היו בימי החכמים היו אוסרין אותן אבל מ"מ מי יאמר עכשיו שהוא גדול שהדור ישמע לדבריו אם יקום ויגזר גזירה חדשה אשר לא גזרו הראשונים.
(ח) אמנם אף אם אין איסור בגוף הדבר מ"מ קשה להאמין שאותם האנשים אשר יחכו להיתר לנסוע על מסילת הברזל הזאת בשבת ידקדקו באיסור הוצאה וטלטול ולקיחת ביללעט ובעו"ה ראה ראינו כי רבים פרקו עול איסורים האלה מעליהם ועוברים עליהם בצנעה ובפרהסיא ורבים מן העם אשר חדלו עד כה לעבור עליהם יבאו ח"ו לכמה עבירות ע"י שיתירו להם לנסוע שבת ויען שהאמת היא חותמו של הקב"ה גם בענין זה טוב ונחוץ להניד האמת והוא שבעיקר הדבר אין יסוד לאוסרו אבל מחמת שיוכלו לבא לידי מכשולים על ידו ירחיקו היראים מן הכיעור ומן הדומה לו וינהגו בו איסור וד' יזכנו לזכות את הרבים ויתן לכבוד מעלת ידידי נ"י כח לעשות חיל לטובת כל ישראל כאשר עם לבבו הטהור. דברי מוקירו ומכבדו
(ט) מרדכי הלוי הורוויץ חופר"ר הג"ל יע"א.
(1) D.V., Saturday night of the Shabbat of Yitro, 5666, Frankfurt am Main.
(2) Life and peace be granted to my honored friend, the rabbi who is great in Torah, a pillar of the fear of God, respect the sanctity of his glorious name, our teacher Rabbi Moshe Weiskopf, who sits and seeks the welfare of his people in the holy community of Paris.
(3) The question of the wise, which is half an answer, that you have humbly submitted to me, has arrived in a timely fashion, and I will not delay my response. For matters like these, which, as matters of law, are known, yet are difficult in practice, demand greater scrutiny from us. We must consider all of its aspects to an even greater degree, for, on one hand, we may not forbid that which is permitted and we have no authority to make new decrees—for who know if they will not ultimately be bitter? On the other hand, we must stand upon the seam in order to save and safeguard the people, so they do not stumble, God forbid, if they are permitted to do things that seem, in the eyes of others, to be forbidden, when in fact they do not understand that the cases are different. Now that I have considered my path, I will respond, in accordance with the hand of the Lord that is upon me.
(4) In truth, there are correct reasons to permit this matter. Even the eminent Hatam Sofer, who wrote in §97 of his collected responsa that there is an element of Torah prohibition in traveling by train on Shabbat, proved (ad loc.) that this prohibition is built on only on the basis of the prohibition against traveling outside one’s Shabbat boundaries (tehumin). Even if we posit that there are no tehumin above ten [handbreadths], it is similar to something that is more than four by four [handbreadths] wide, to which tehumin apply even above ten handbreadths, since boundaries at a distance of twelve mil are Torah law, according to Rambam. Thus, it is completely forbidden—see what he wrote.
(5) However, in the present case, in which the train tracks surround the city and do not leave the Shabbat boundary, the entire foundation on which the eminent Hatam Sofer built has collapsed in the present case. Even if its extremities are extended and the tracks leave the city, in my opinion there is still no cause for concern about tehumin, for all of the lines run below the earth in corridors that, on the inside, are more than ten [handbreadths] high. It is not that they do not constitute roads similar to the desert encampment under flags, but because wherever these lines extend, they are surrounded by walls of earth. Thus, the entire area, from where it exits until it re-enters, is like a single place and a single town, which has no tehumin. Moreover, there is not even a violation of hotza’ah (transporting an object from domain to domain), for everything is surrounded by a wall, as subterranean walls should be no worse than above ten handbreadth, as is stated regarding the cases of a furrow deeper than ten [handbreadths], a city surrounded by a river, and the like. Presumably, the station from which the tracks extend and to which they return is completely surrounded by walls and fences, of course. Therefore, since the driving [of the trains] is not on behalf of Jews, there is no prohibition here.
(6) Had our generation been like previous generations, knowledgeable generations, in which those who fear God are able to distinguish between one matter and the next and to make relevant comparisons, I would certainly say that we may not be more stringent than the Sages, even by one iota. However, nowadays we must be concerned about two extremes among our people. Those who are not meticulous about the mitzvot wholeheartedly will take such matters lightly—even matters that are bona fide prohibitions—if we are permissive here. So too, those who are God-fearing, who quake (“haredim”) at the word of God, will not understand the reason for permissiveness and will not distinguish between the different sorts of train lines. If we permit this one, they will view them all as being permitted.
(7) Initially I would have said something similar to the words of Ramban on Parshat Emor, namely, that everything that the Sages prohibited rabbinically is because the sabbatical nature of Shabbat is otherwise ruined. However, I clarified, to resolve the issue of train lines and tehumin, the resolution of the Taz vis-à-vis the question of why beer and whiskey of a non-Jew are not forbidden to drink if the reason for prohibiting their wine—namely that it will result in intermarriage—still applies. This concern applies to all alcoholic beverages, not just wine. Taz answers that since the Sages only forbade wine, we cannot forbid other things, even if the reasoning applies to them as much as it applies to wine. A distinction can be posited: In the case [of wine], there were other alcoholic beverages in the times of the Sages, yet they did not forbid them, whereas trains are new. Therefore, we can suggest that had they been extant in the times of the Sages, they would have forbidden them. Nevertheless, who can say today that he is so great that the entire generation must heed him, and who can then stand up and make a new decree that earlier sages never instituted?
(8) Nevertheless, though there is nothing prohibited about this matter itself, it is hard to believe that those people who are waiting for permission to travel on this train on Shabbat will be meticulous about the prohibitions of hotza’ah, moving forbidden objects (tiltul/muktzeh), and carrying a ticket. Due to our sins, we have seen that many people have removed the yoke of such prohibitions from their necks and violate them in private and in public. Many of the people who have thus far refrained from violating them will come, God forbid, to transgress several prohibitions if we permit them to travel on Shabbat. Yet since truth is the seal of God, even in on this matter it is good, and necessary, to tell the truth, namely, that fundamentally there is no basis for prohibiting it, but that since doing so can cause one to stumble, anyone who is God-fearing should distance himself from this unsightliness and anything similar. They should treat it as forbidden. May God privilege us to bring public merit and give you, my honorable friend, the strength to accomplish much for the benefit of all Israel, in accordance with your pure heart. The words of one who honors and esteems you.
(9) Mordechai Halevi Horowitz
