(ה) רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יִצְחָק וְרַבִּי יוֹסֵי הָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, פָּגַשׁ בָּהֶם רַבִּי אַבָּא. אָמַר רַבִּי חִיָּיא, וַדַּאי שְׁכִינָה עִמָּנוּ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם, אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב (מלכים א ב) מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וָאֶבְחַר בְּדָוִד וְגוֹ' לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם. פָּסוּק זֶה אֵין רֹאשׁוֹ סוֹפוֹ, וְאֵין סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ. שֶׁכָּתוּב לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר, וָאֶבְחַר בְּדָוִד. מַה זֶּה עִם זֶה? וָאֶבְחַר בִּירוּשָׁלַיִם הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת!
(ו) אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ רָצוֹן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְנוֹת עִיר, מִסְתַּכֵּל בָּרִאשׁוֹנָה בְּאוֹתוֹ הָרֹאשׁ שֶׁמַּנְהִיג אֶת הָעָם שֶׁל הָעִיר, וְאַחַר כָּךְ אֶת בְּנֵי הָעִיר, וּמֵבִיא אֶת הָעָם לְשָׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר, עַד שֶׁהִתְבּוֹנַנְתִּי בְּדָוִד לִהְיוֹת רוֹעֶה עַל יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁהָעִיר וְכָל בְּנֵי הָעִיר כֻּלָּם עוֹמְדִים בִּזְכוּת הָרוֹעֶה שֶׁמַּנְהִיג אֶת הָעָם. אִם הָרוֹעֶה הוּא טוֹב - טוֹב לוֹ, טוֹב לָעִיר, טוֹב לָעָם. וְאִם הָרוֹעֶה הוּא רַע - אוֹי לוֹ, אוֹי לָעִיר וְאוֹי לָעָם! וְעַכְשָׁו הִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, וְעָלָה בִרְצוֹנוֹ לִבְנוֹת אוֹתָהּ, וְהֶעֱמִיד בָּרֹאשׁ אֶת דָּוִד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וָאֶבְחַר בְּדָוִד עַבְדִּי. (והעמיד בראש הדור את רבי שמעון וחבריו לעמד לפניו).
(טז) מִן־הַיּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֜אתִי אֶת־עַמִּ֣י אֶת־יִשְׂרָאֵל֮ מִמִּצְרַיִם֒ לֹֽא־בָחַ֣רְתִּי בְעִ֗יר מִכֹּל֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִבְנ֣וֹת בַּ֔יִת לִהְי֥וֹת שְׁמִ֖י שָׁ֑ם וָאֶבְחַ֣ר בְּדָוִ֔ד לִֽהְי֖וֹת עַל־עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(א) וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב. וְתִשְׁכּן בְּתוכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. וּבְנֵה אותָהּ בְּקָרוב בְּיָמֵינוּ בִּנְיַן עולָם. וְכִסֵּא דָוִד מְהֵרָה לְתוכָהּ תָּכִין: בָּרוּךְ אַתָּה יקוק, בּונֵה יְרוּשָׁלָיִם:
(1) To Jerusalem Your city may You return with mercy and dwell in the midst of it as You have spoken, and build it soon and in our day as an eternal structure. The throne of David quickly establish. Blessed are You, O Lord, the Builder of Jerusalem.
(א) דין הרואה ערי יהודה וירושלים והמקדש בחורבנם ובו ה סעיפים:
הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר וקורע [ואינו חייב לקרוע אלא כשמגיע סמוך להם כמן הצופים לירושלים]: [ב"י]:
(ב) הרואה את ירושלים בחרבנה אומר ציון היתה מדבר שממה וקורע וכשרואה בית המקדש אומר בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך בו אבותינו היתה לשרפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה וקורע ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים ואח"כ כשיראה המקדש קורע קרע אחר וכל קריעה טפח ואם בא דרך המדבר שאז רואה המקדש תחלה קורע על המקדש טפח ואח"כ כשיראה ירושלים מוסיף על קרע ראשון כל שהוא:
(ג) אם קרע על אחת מערי יהודה אינו חוזר וקורע כשיראה שאר ערי יהודה חוץ מירושלים שחוזר וקורע עליה קרע אחר בפני עצמו ואם קרע על ירושלים תחלה אינו צריך לקרוע על שאר ערי יהודה:
(ד) כל הקרעים האלו בידו ומעומד וקורע כל כסותו שעליו עד שיגלה את לבו ואינו מאחה קרעים אלו לעולם אבל רשאי לשללן למללן ללקטן לתופרן כמין סולמות:
(ה) היה הולך ובא לירושלים הולך ובא תוך ל' יום אינו קורע קרע אחר ואם לאחר ל' יום חוזר וקורע [והוא הדין בערי יהודה ובמקדש]:
(ו) וְכֵן לֹא יִהְיֶה שָׁטוּף בְּנָשִׁים. אֲפִלּוּ לֹא הָיְתָה לוֹ אֶלָּא אַחַת לֹא יִהְיֶה מָצוּי אֶצְלָהּ תָּמִיד כִּשְׁאָר הַטִּפְּשִׁים. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי לא ג) "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ". עַל הֲסָרַת לִבּוֹ הִקְפִּידָה תּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז יז) "וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ". שֶׁלִּבּוֹ הוּא לֵב כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ דִּבְּקוֹ הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה יֶתֶר מִשְּׁאָר הָעָם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז יט) "כָּל יְמֵי חַיָּיו":
(6) Similarly, he must not be preoccupied with women. Even if he has but one (wife) he should not be found by her all the time as with the fools, and as it says, “Give not your strength to women” (Proverbs 31:3). Regarding the steering of his heart away, the Torah has already been exacting and said, “Do not veer your heart” (Deut. 17:17). For his heart is the heart of the entire Congregation of Israel. Therefore, Scriptures has attributed to him that which is written in the Torah, more so than any other member of the nation, saying, “all the days of his life” (Deut. 17:19).