(משלי טו יח): "איש חמה יגרה מדון" - אמר רבי נחמיה: זה שדעתו קצרה עליו. "וארך אפיים ישקיט ריב" - זה שדעתו ארוכה עליו. תמן תנינן (משנה אבות ד א): "איזהו גיבור - הכובש את יצרו", שנאמר (משלי טז לב): "טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר".
הכובש את יצרו. יצר הרע נקרא יצר סתם לפי שקדם ושליט בגוף הוא לבדו. מד"ש בשם הר"ר יוסף קארו. ועוד פירש שהוא יצרו המיוחד לו ונתעצם בו יותר ממה שיתעצם ויתיחד ביצר הטוב כי טבע האדם נוטה יותר אל יצר רע ועמ"ש משנה ט' על שיראת חטאו [כו']:
ONE WHO SUBDUES HIS INCLINATION. The inclination to evil [Heb. yetzer hara] is called “inclination” [Heb. yetzer] without qualification, as it precedes the desire for good, at which point it rules over the body alone—Midrash Shmuel in the name of R. Yosef Karo. He also writes that this inclination is more particular to a person and a more basic part of his essence than the inclination to good, as the nature of man is to incline to evil. Cf. what I wrote on 3:9 on “anyone whose fear of sin etc.”
איזהו גבור הכובש את יצרו
דאם נהלל גבור, אינו משום שיש כח בידו לחנוק ולרצח רבבות בני אדם כתורים ובני יונה, דא"כ מהו משובח יותר מפריצי חיות ארי ונמר יחדו. אבל תהלתו הוא, שאינו רך לבב, ומשתמש בגבורתו לתכלית נעלה, ואינו חושש לנזק הגוף, וגם חרף נפשו למות, רק למען השיג התכלית הנעלה ההוא שרוצה להשיגו. ואין לך תכלית יותר נעלה ונשגב, מלהלביש נפשותינו ברוח נדיבה כזרת, שלא תהיה קשורה ומשועבדת לחיי הארציי ותאוות היצר. ומכ"ש כשיצרו מפתהו לנקום ולנטור משונאו, הרי אם ישמע לקול יצרי, כבש רק חצוניותיו של שונא, דהיינו גופו. אבל כשייטיב לשונאו, כובש פנימיותו, כי עתה יכיר גם השונא בעצמו עם איזה איש אשר רוח נדיבה בו רצה ללחום, ויתבייש ויכלם ויהי לו עבד עולם:
דאם נהלל גבור, אינו משום שיש כח בידו לחנוק ולרצח רבבות בני אדם כתורים ובני יונה, דא"כ מהו משובח יותר מפריצי חיות ארי ונמר יחדו. אבל תהלתו הוא, שאינו רך לבב, ומשתמש בגבורתו לתכלית נעלה, ואינו חושש לנזק הגוף, וגם חרף נפשו למות, רק למען השיג התכלית הנעלה ההוא שרוצה להשיגו. ואין לך תכלית יותר נעלה ונשגב, מלהלביש נפשותינו ברוח נדיבה כזרת, שלא תהיה קשורה ומשועבדת לחיי הארציי ותאוות היצר. ומכ"ש כשיצרו מפתהו לנקום ולנטור משונאו, הרי אם ישמע לקול יצרי, כבש רק חצוניותיו של שונא, דהיינו גופו. אבל כשייטיב לשונאו, כובש פנימיותו, כי עתה יכיר גם השונא בעצמו עם איזה איש אשר רוח נדיבה בו רצה ללחום, ויתבייש ויכלם ויהי לו עבד עולם:
Who is mighty? He who subdues his [evil] inclination, as it is said: “He that is slow to anger is better than the mighty; and he that rules his spirit than he that takes a city” (Proverbs 16:3. This one statement may sum up 2000 years of Jewish experience. The Jewish ideal of strength and might is not the same as the Greek ideal, which is that of the mighty warrior and champion athlete. A person of great physical strength who performs amazing deeds is not necessarily mighty. The most difficult thing to conquer is not others or even great armies, but our own inclination to do wrong things. One who has control over this inclination is truly mighty. This is why for thousands of years Jews did not look to soldiers as their heroes, but to rabbis and other thinkers. Strength in Judaism is one of character and not one of might. After all the strongest person in the world is no stronger than a weak gorilla or bear. It is only through our ability to curb our appetites and control our instincts that human beings can differ themselves from animals.
וזה הוא עיקר המלחמה הגדולה שבעולם מלחמת עצמו עם התאוה כמאמר חז"ל (אבות ד', א') איזהו גבור הכובש את יצרו וכו'. כי כאשר יכבוש אדם את מלחמה הזו ממילא כל כבישת המלחמות מכל אויביו בידו הם, כי אויבי איש אנשי ביתו (איכה ז', ו'). שכל שונאי האדם ואויביו העומדים עליו להורגו ולאבדו ח"ו או לעשות לו רעה. כולם אינם כי אם ניצוצי הרע והקליפות שנבראו ממעשה עצמו מעבירות ותאוות רעות שעשהו בגילגול זה או בגילגול אחר ולא עשה תשובה עליהם. והם הם המתלבשים באויביו ושונאיו ובאים לנקום ממנו וליסרו ח"ו. ובזה ודאי אויבי איש אנשי ביתו ממש נגעי בני אדם. ועל כן כל זה עיקר תקנת האדם כאשר יתגברו שונאיו עליו חס ושלום לעשות לו רעה בבית או בשדה, שיפלו עליו גזלנים ושודדי לילה, שיעשה באמת תשובה לפני בורא עולם בחרטה גמורה על העבר וקבלת עזיבת החטא באמת לעתיד ובזה מתבטל ניצוץ הרע והקליפה ההיא ולא יעשו לו דבר ועל כן ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי ט"ז, ז') כאמור.
As our sages taught in the midrash (Koh Rabbah 3,3) when God says "And it was very good" [in Genesis] the word good points to the yetzer too and the word very (me'od) points to the yetzer Hara', for were it not for the existence of the yetzer Hara' humans would not have built homes, married, or procreated, for without the yetzer Hara' the would would have been destroyed. Truly we need the existence of the Yetzer Hara' but a Jew needs to subdue it to the side of the good. That is why the Mishnah uses the language of "kovesh (subdue)." It's not to negate or kill the inclination but rather to subdue it towards the good, towards the side of the world of construction and not destruction....And the Mishnah says his inclination (yitzro), meaning that we learn from the righteous that every individual has a divine mission (shlichut) for which they have descended into the world; the person is given a unique yetzer Hara' and specific issues for which they are tasked to repair in the world. In this issue the yetzer Hara' gets stronger to the degree that the issue for which they are sent to the world to repair is not repaired. They further added the a person cannot repair his part of the world and subdue her unique yetzer without full submission (mesirut nefesh). That is why the Mishnah says yitzro -- that is his unique yetzer for which he descended into the world.
The Mishnah does not say yetzer Hara', just his yetzer. Our sages taught (nedarim 32b) on the verse from Ecclesiastes chapter 9, "it is a small "There was a little city, with few men in it; and to it came a great king, who invested it and built mighty siege works against it. Present in the city was a poor wise man who might have saved it with his wisdom, but nobody thought of that poor man." The small city - this is the human being who is a microcosm, "to it came a great king" this is the yetzer hara'. "And build a mighty siege works against it" this it when the yetzer overcomes the human, especially foiling the issues the human is supposed to repair in the world. "Present in the city was a poor wise man" this is the Yetzer Tov which comes to a person only after their 13th year, while the yetzer Hara' is called an old king because it comes to a human being right after their birth as is written in Torah "for the inclination of the hear of man is bad from his youth (Noah story)." "Who might have saved it with his wisdom" - wisdom which our scriptures teach - the beginning of wisdom is the fear/awe of God. Only by means of yirat Hashem can one become victorious over their yetzer Hara'
Excerpt from Netivot Shalom teaching on Pirkei Avot
The Mishnah does not say yetzer Hara', just his yetzer. Our sages taught (nedarim 32b) on the verse from Ecclesiastes chapter 9, "it is a small "There was a little city, with few men in it; and to it came a great king, who invested it and built mighty siege works against it. Present in the city was a poor wise man who might have saved it with his wisdom, but nobody thought of that poor man." The small city - this is the human being who is a microcosm, "to it came a great king" this is the yetzer hara'. "And build a mighty siege works against it" this it when the yetzer overcomes the human, especially foiling the issues the human is supposed to repair in the world. "Present in the city was a poor wise man" this is the Yetzer Tov which comes to a person only after their 13th year, while the yetzer Hara' is called an old king because it comes to a human being right after their birth as is written in Torah "for the inclination of the hear of man is bad from his youth (Noah story)." "Who might have saved it with his wisdom" - wisdom which our scriptures teach - the beginning of wisdom is the fear/awe of God. Only by means of yirat Hashem can one become victorious over their yetzer Hara'
Excerpt from Netivot Shalom teaching on Pirkei Avot