(א) אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לֹא יַפְסִיק:
(1) [One] should not stand up to pray unless he is in a serious frame of mind. The original pious ones used to wait one hour and then pray, in order to direct their hearts towards the Omnipresent. [While one is reciting Shemoneh Esrei,] even if the king greets him, he should not respond to him, and even if a snake wraps around his heel, he should not interrupt.
אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני? והאמר מר הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף? כי קאמרינן בפסוקי דזמרא.
Rabbi Yosei said: May my portion be among those who complete hallel every day. The Gemara is surprised at this: Is that so? Didn’t the Master say: One who reads hallel every day is tantamount to one who curses and blasphemes God. He displays contempt for hallel by not reserving it for days on which miracles occurred. The Gemara answers: When we say this statement of Rabbi Yosei, we are referring to the verses of praise [pesukei dezimra], recited during the morning service, not to hallel (Psalms 113–118) recited on special days.
Rabbi Elazar said that Rabbi Avina said: Anyone who recites: “A Psalm of David” (Psalms 145) three times every day is assured of a place in the World-to-Come.
(יג) יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בָּהֶן לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם אַחַר שֶׁמְּבָרְכִין יִשְׁתַּבַּח (שמות טו א יט) ״שִׁירַת הַיָּם״ וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל שְׁמַע. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין (דברים לב א מג) ״שִׁירַת הַאֲזִינוּ״. וְיֵשׁ יְחִידִים שֶׁקּוֹרִין שְׁתֵּי הַשִּׁירוֹת הַכּל לְפִי הַמִּנְהָג:
(13) In some places, it is the custom, after the blessing beginning, "Praised by Thy name," to read daily "The Song of the Red Sea" (Exodus 15:1-18), and then the blessings before the Shema. In other places, the custom is to read Haazinu (Deuteronomy Chapter 32.) Some individuals read both Songs. In this regard, custom always rules.
(ה) ותמצא כי יש בברכה זו רמז לעשרה מאמרות שבהם נברא העולם. כיצד ברוך שאמר והיה העולם ברוך הוא, זהו כלל לכל העשרה מאמרות. ברוך עושה בראשית כנגד מאמר ראשון שהוא בראשית ברא אלהים. ברוך אומר ועושה כנגד מאמר שני שהוא ויאמר אלהים יהי אור. ולכך אמר אומר ועושה שנאמר ויהי אור. ברוך גוזר ומקיים כנגד מאמר שלישי שהוא ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים וזה שגזר שלא יתערבו המים ומקיים שנאמר ויעש אלהים את הרקיע ויבדל בין המים. ברוך מרחם על הארץ כנגד מאמר רביעי שהוא יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה וזהו שריחם על הארץ שתהא נגלית ולא יכסוה המים. ברוך מרחם על הבריות כנגד מאמר חמישי שהוא ויאמר אלהים תדשא הארץ וזהו שריחם על הבריות שהכין להם דשאים לאכול. ברוך מעביר אפלה ומביא אורה כנגד מאמר ששי שהוא ויאמר אלהים יהי מאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ שעד עתה לא נתלו המאורות ברקיע. ברוך משלם שכר טוב ליריאיו כנגד מאמר שביעי שהוא ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה וכתוב בו ויברא אלהים את התנינים הגדולים תנינם כתיב ודרשו רבותינו שהוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם לפניהם. ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שחד כנגד מאמר שמיני שהוא ויאמר אלהים תוצא הארץ נפש חיה למינה כלומר שאין לפניו עולה שאינו רוצה שיזקק מין לשאינו מינו. ולא שכחה על המינים ההולכים לשאינם מינם שאינו שוכח לפרוע להם את דינם ועל כן יהיו יראים ללכת לשאינו מינם. ולא משוא פנים שהרי אומר עץ פרי עושה פרי למינו. ואלו לא היה מצוה רק לחיות ולבהמות היה דומה למשוא פנים. ולא מקח שוחד מהמשנים את גזרותיו. ברוך אל חי לעד וקיים לנצח כנגד מאמר תשיעי שהוא ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וגומר. שכיון שלעולם כל אדם נברא בצלם ודמות הבורא הוא עדות וראיה שהבורא חי וקיים לעד ולנצח נצחים שאם לא כן היו משונים בני אדם לכמה פנים ולדמות אחר. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המלך הגדול והקדוש האב הרחמן מהולל בפי עמו כנגד מאמר עשירי שהוא ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה.
We find that in Baruch She'amar that there are hints of the ten utterances through which the world was created. The opening line, "Baruch She'amar v'hayah haolam Baruch Hu", this contains all the ten utterances. "Baruch Oseh Bereshit" corresponds to the first utterance of "Bereshit barah Elohim". "Baruch Omer V'oseh" corresponds to the second utterance, which is "Vayomer Elohim yehi or"...
(ז) ויש באלו המזמורים רמז לעשרה מאמרות כיצד ברוך שאמר והיה העולם כנגד מאמר ראשון שהוא בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. מזמור לתודה כנגד מאמ' שני שהוא יהי אור ועליו מודים הבריות כי כלם צריכין לאורה וזהו שכתוב ועל מי לא יקום אורהו. ועל כן כל אדם חייב להודות לו. ותמצא במזמור זה ארבעה שמות כנגד ארבעה הצריכים להודות. יהי כבוד ה' לעולם אינו מזמור אלא פסוקים מפוזרים מהתלים וכתוב בו ה' בשמים הכין כסאו והוא כנגד מאמר שלישי שהוא יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים וזהו כבודו של מקום שהבדיל כסאו למעלה ולא היה הכל בערבוביא כבתחלה. אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה כנגד מאמר רביעי שהוא יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה שאם לא כן לא היה לבריות מקום לישב בו ולהלל לשם. יהללוך סלה הסמ"ך בדגש. שככה לו הלמ"ד בדגש. הללו יה הללי נפשי את ה' וכתיב נותן לחם לרעבים כנגד מאמר חמשי שהוא ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי וכו'. הללויה כי טוב זמרה אלהינו כי נעים נאוה תהלה. וכתי' מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא כנגד מאמר ששי שהוא יהי מאורות ברקיע השמים. לתבונתו אין מספר בלא ו"ו בתחלה. ומשפטים בל ידעום בו"ו בתחלה. הללויה הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים וכתיב הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות ואומר אחר כך החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף כנגד מאמר שביעי שהוא ישרצו המים שרץ נפש חיה וגומ' וכתי' ויברא אלהים את התנינים הגדולים וגומ'. הללו את ה' מן הארץ בלא יו"ד בתחלה. הודו על ארץ ושמים בחולם בין הדל"ת והו"ו האחרונה. הללויה שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים כנגד מאמר שמיני שהוא תוצא הארץ נפש חיה למינה וזו היא חסידות גדולה שאין רצונו שיזקק מין לשאינו מינו. וחרב פיפיות בו"ו בתחלה. הללויה הללו אל בקדשו וכתיב כל הנשמה תהלל יה כנגד מאמר תשיעי שהוא ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו שאין בכל הנבראים מי שיודע להלל אלא האדם המדבר. ויש במזמור הזה עשרה פעמים הללו כנגד עשרה מאמרות. והללויה אינו מן המנין שהוא תיבה אחת כדאמרינן בפרק ערבי פסחים שהוא כולל שם ושבח בתיבה אחת. ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל וגומ' וכתיב ואתה מושל בכל כנגד מאמר' עשירי שהוא ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה וגו' נמצא שהשליט את האדם על הכל. ואנו אומרים לו אע"ף שהשליטת האדם על שאר בריותיך וצויתו למשול בהם אתה הוא מושל בכל. ומתחלת ויברך דוד עד ומהללים לשם תפארתך הוא כתוב בדברי הימים. ומן ויברכו שם כבודך עד במים עזים הוא כתו' בעזרא. הרי כאן רמז לעשרה מאמרות. הכנעני החתי האמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי, השלשה הראשונים בלא ו"ו. והשלשה האחרונים בו"ו. ואת זעקתם שמעת בזי"ן.
There are [also] hints of the ten utterances in the psalms [of P'sukei D'zimra]. How so? Baruch She'amar corresponds to the first utterance, "Bereshit bara Elohim et Hashamayim v'et Ha'aretz". Mizmor L'todah (Psalm 100) corresponds to the second utterance, "Yehi or"...
(ח) ואחר כך תקנו לומר וישע ה' ביום ההוא ושירת הים והוא זכר ליציאת מצרים ששתי זכירות אלו כתובות בתורה זכר למעשה בראשית שנאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וגומ'. וזכר ליציאת מצרים שנאמר וזכרת כי עבד היית במצרים וגומ' ונוהגין בספרד לכפול הפסוק האחרון של כל אלו המזמורים. ועוד באשרי יושבי ביתך כופלין שני פסוקים אחרונים וטעות הוא שאין לכפול אלא הפסוק האחרון שבסוף כל המזמורים בלבד שהוא כל הנשמה תהלל יה להודיע שנגמרו המזמורים של סוף התלים כדרך סיום הפרשה שכופלין הפסוק האחרון, וכן בשירת הים כופלין פסוק ה' ימלוך לעולם ועד מפני שהוא סוף השירה ואם לא היו כופלין אותו לא היה נראה כי הוא סוף השירה.
And after this [vayivarech David], they have established saying "Vayosha" and Shirat Hayam, and this is a remembrance of the exodus from Egypt, which is linked to "zecher l'ma'aseh bereishit", remembering the creation of the world...
And it's the custom in Sefarad to double the last verse of each psalm. And futher, it's their custom to double the last two verses in the Ashrei, and this is a mistake, since we only double verse if it's the last verse of all the psalms, which is "Kol Haneshama...", to inform [people] that we've completed the psalms at the end of the Book of Psalms. This is in the same way that we we double the last verse of a parasha, as we see in Shirat Hayam, where the verse "Hashem yimloch..." is doubled. If it was not doubled, it would not appear as if the end of the parashah had been reached.