פרשת וישב תשע"ט"What happened on "that day

פרשת וישב תשע"ט "What happened on "that day

(ז) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי׃ (ח) וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי׃ (ט) אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֮ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹקִֽים׃ (י) וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃ (יא) וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃ (יב) וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃

Genesis 39:7-12

(7) After a time, his master’s wife cast her eyes upon Joseph and said, “Lie with me.” (8) But he refused. He said to his master’s wife, “Look, with me here, my master gives no thought to anything in this house, and all that he owns he has placed in my hands. (9) He wields no more authority in this house than I, and he has withheld nothing from me except yourself, since you are his wife. How then could I do this most wicked thing, and sin before God?” (10) And much as she coaxed Joseph day after day, he did not yield to her request to lie beside her, to be with her. (11) One such day, he came into the house to do his work. None of the household being there inside, (12) she caught hold of him by his garment and said, “Lie with me!” But he left his garment in her hand and got away and fled outside.

Day after Day: Yosef and Mordechai

אסתר ג׳:ג׳-ד׳

(ג) וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֥י הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֥עַר הַמֶּ֖לֶךְ לְמָרְדֳּכָ֑י מַדּ֙וּעַ֙ אַתָּ֣ה עוֹבֵ֔ר אֵ֖ת מִצְוַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ (ד) וַיְהִ֗י באמרם [כְּאָמְרָ֤ם] אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מָרְדֳּכַ֔י כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי׃

Esther 3:3-4

(3) Then the king’s courtiers who were in the palace gate said to Mordecai, “Why do you disobey the king’s order?” (4) When they spoke to him day after day and he would not listen to them, they told Haman, in order to see whether Mordecai’s resolve would prevail; for he had explained to them that he was a Jew.

בראשית רבה פ״ז:ו׳

וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם (בראשית לט, י), רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי בִּנְיָמִין אָמַר בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל נִסָּן שָׁוֶה וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה, נִסָּן שָׁוֶה, וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם, (אסתר ג, ד): וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם. (בראשית לט, י): וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ (אסתר ג, ד): וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם. וּגְדֻלָּתָן שָׁוָה (בראשית מא, מב): וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ, (אסתר ח, ב): וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ. (בראשית מא, מב): וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, (אסתר ח, ב): וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדְּכָי. (בראשית מא, מב): וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ, (אסתר ו, ט): וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס וגו' וַיִּקַּח הָמָן וגו'. (בראשית מא, מב): וַיָּשֶׂם רְבִיד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ, (אסתר ח, ב): וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן. (בראשית מא, מג): וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, (אסתר ו, ט): וַיַּרְכִּבֵהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר. (בראשית מא, מג): וַיִּקְרָא לְפָנָיו אַבְרֵךְ, (אסתר ו, יא): וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה וגו'.

Bereshit Rabbah 87:6

And he did not listen to her to lie down with her - in this world. 'To be with her' in Gehena, in the world to come. And another opinion: 'He did not listen to her' he did not even touch her bed. A certain Roman Matron asked Rabbi Yosi: Is it really possible that Yosef, a young man of 17 resisted all his heat and did this? Rabbi Yosi took out the book of Bereshit and began reading for her the stories of Reuven and Bilhah, Yehudah and Tamar, and said: 'if with those, adults and under their father's authority the Scripture did not hide their misdeed, with this one, not an adult and by himself, all the more so it would have revealed the misdeed!

On Such a Day

בראשית ל״ט:י׳-י״א

(י) וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם ׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ׃ (יא) וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃

Genesis 39:10-11

(10) And much as she coaxed Joseph day after day, he did not yield to her request to lie beside her, to be with her. (11) One such day, he came into the house to do his work. None of the household being there inside,

רש"י על בראשית ל״ט:י״א

(א) ויהי כהיום הזה. כְּלוֹמַר וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ יוֹם מְיֻחָד, יוֹם צְחוֹק, יוֹם אֵיד שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָלְכוּ כֻּלָּם לְבֵית עֲ"זָ, אָמְרָה אֵין לִי יוֹם הָגוּן לְהִזָּקֵק לְיוֹסֵף כְּהַיּוֹם הַזֶּה, אָמְרָה לָהֶם חוֹלָה אֲנִי וְאֵינִי יְכוֹלָה לֵילֵךְ (תַּנְחוּמָא):

Rashi on Genesis 39:11

(1) ויהי כהיום הזה AND IT CAME TO PASS ON A CERTAIN DAY — This means as much as “and it came to pass when a certain distinguished day arrived” — a day of merriment, a day of their sacred feast when they all went to the temple of their idols, — she said), “I shall find no day fitting to associate with Joseph as this day”. She therefore told her attendants I am sick and cannot go to the temple (Sotah 36b). (2) לעשות מלאכתו TO DO HIS WORK — Rab and Samuel differ as to what this means. One holds that it means, his actual house-work; the other that it means to associate with her, but a vision of his father’s face appeared to him and he resisted temptation and did not sin as is stated in Treatise Sotah 36b.

רש"ר הירש בראשית לט
(יא) כהיום הזה – משמעות ביטוי זה אינה ברורה. "היום הזה" ו"כיום הזה" מתייחסים בדרך כלל לזמנו של המספר או של הקורא, ואף אחת מאפשרויות אלה אינה נכונה כאן. אם ניחס ביטוי זה לזמן הסיפור, יהיה פירושו אולי: "ביום אחד שכזה", ויהיה מוסב על "יום יום" בפסוק הקודם. באותו יום, היא כבר ניסתה על יוסף את אמנות הפיתוי שלה, ואף על פי כן הוא העיז "ביום שכזה" להסתכן ולהיות איתה בבית, למרות שלא היה שם אף אחד אחר.
לפי הסבר זה, ישנה בפסוקנו תוכחה על יוסף; והוא אכן נענש קשות על התנהגותו. אף אחד אינו רשאי לבטוח בעצמו, ולסמוך באופן מוחלט על כח התנגדותו המוסרית.

His Work

רש"י על בראשית ל״ט:י״א:ב׳

לעשות מלאכתו. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר מְלַאכְתּוֹ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו עִמָּהּ, אֶלָּא שֶׁנִּרְאֵית לוֹ דְּמוּת דְּיוּקְנוֹ שֶׁל אָבִיו וכו' כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ז):

Rashi on Genesis 39:11:2

לעשות מלאכתו TO DO HIS WORK — Rab and Samuel differ as to what this means. One holds that it means, his actual house-work; the other that it means to associate with her, but a vision of his father’s face appeared to him and he resisted temptation and did not sin as is stated in Treatise Sotah 36b.

שפתי חכמים, בראשית ל״ט:י״א

(א) רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש כו'. פירשו שם בתוספות (סוטה לו:) מדכתיב ויבא הבית שהוא מלשון ביאה דהל"ל ויהי כהיום ואין איש וגו': (ב) שנראית לו דמות דיוקנו של אביו כו'. מדכתיב ואין איש מאנשי הבית שם בבית משמע דאיש מאנשי הבית לא היו בבית אבל איש אחר היה בבית. [תוספות בשם רבי משה הדרשן]. ועל כרחך צ"ל דיעקב היה כדמשמע בפרשת ויחי בפירוש רש"י (להלן מט כד) וק"ל:

Siftei Chakhamim, Genesis 39:11

(1) Rav and Shmuel: One says, literally, his work... Tosafos explain in Sotah 36b [that the second explanation is] because it says ויבא הביתה, which is the same word as ביאה (relations). The verse could have [omitted this phrase and] said: “It was on such a day, and no man of the household was there...” (2) But, his father’s image appeared to him... [Rashi knows this] because it is written, “No man of the household was there in the house,” implying another man was there. (Tosafos ibid, citing R. Moshe Hadarshan) Perforce it was Yaakov, as Rashi comments on 49:24.

סוטה ל״ו ב:י״א

יוסף מאי היא דכתיב (בראשית לט, יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו א"ר יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו ויבא הביתה לעשות מלאכתו רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו נכנס

Sotah 36b:11

The Gemara explains: What is the situation where Joseph sanctified God’s name in private? As it is written: “And it came to pass on a certain day, when he went into the house to do his work” (Genesis 39:11). Rabbi Yoḥanan says: This teaches that both Joseph and Potiphar’s wife stayed in the house, as they intended to perform a matter of sin. With regard to the phrase “when he went into the house to do his work,” Rav and Shmuel engage in a dispute with regard to its meaning. One says: It means that he went into the house to do his work, literally. And one says: He entered the house in order to fulfill his sexual needs with her.

הכתב והקבלה, בראשית ל״ט:י״א:ב׳

לעשות מלאכתו. שתי מלות אלה נראה כמותר, כי המכוון במקרא אינו רק לספר ענין המעשה הנוגע בשבח יוסף, ומה לנו לדעת אם נכנס לעשות מלאכתו או לדבר אחר, ויראה דלסבה זו התעוררו רבותינו לעשות מלאכתו ממש (כמ"ש הרצס"ש), דאל"כ האיך הביא יוסף א"ע לידי נסיון גדול כזה לכנוס לחדרה ביום אשר אין אחד מאנשי הבית עמה בבית, כי ענין זה בודאי לא נעלם ממנו, ולזה הודיעתנו התורה לעשות מלאכתו ר"ל שהיה מוכרח להשלים עבודתו המוטל לעשותו, ועפ"י צווי אדוניו נכנס ובאונס עפ"י דבור אדון הבית היה מוכרח לגמור עבודתו, והיה הענין הזה לעשות בחדר אשת אדוניו, כי בלא זה היה נשמר מלגרות עליו יצה"ר.

ולחד מרבותינו הודיעתנו התורה דבאמת נכנס לעשות צרכיו עמה, וכבר היה מוכן למלא תאותו ובכל זאת עמד על נפשו וכבש את יצר תאות לבו הרע

HaKtav VeHaKabalah, Genesis 39:11:2

...

His Clothing

בראשית ל״ט:י״א-י״ט

(יא) וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת׃ יב) וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃ (יג) וַיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה׃ (יד) וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל׃ (טו) וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃ (טז) וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ׃ (יז) וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא־אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי׃ (יח) וַיְהִ֕י כַּהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה׃ (יט) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂהּ לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃

Genesis 39:11-19

(11) One such day, he came into the house to do his work. None of the household being there inside, (12) she caught hold of him by his garment and said, “Lie with me!” But he left his garment in her hand and got away and fled outside. (13) When she saw that he had left it in her hand and had fled outside, (14) she called out to her servants and said to them, “Look, he had to bring us a Hebrew to dally with us! This one came to lie with me; but I screamed loud. (15) And when he heard me screaming at the top of my voice, he left his garment with me and got away and fled outside.” (16) She kept his garment beside her, until his master came home. (17) Then she told him the same story, saying, “The Hebrew slave whom you brought into our house came to me to dally with me; (18) but when I screamed at the top of my voice, he left his garment with me and fled outside.” (19) When his master heard the story that his wife told him, namely, “Thus and so your slave did to me,” he was furious.

רמב"ן על בראשית ל״ט:י״ב:א׳

ויעזוב בגדו בידה לכבוד גברתו לא רצה להוציאו מידה בכחו הגדול ממנה והסיר אותו מעליו כי היה בגד שיתעטף בו כמעיל וצניף

Ramban on Genesis 39:12:1

...

שד"ל על בראשית ל״ט:י״א:ב׳

ויבא הביתה: לא היה צריך להזכיר שבא הביתה, אלא לומר שהיה עליו הבגד העליון שאינו אדוק על מתני איש על ידי אזור, מפני שבאותה שעה בא מן החוץ וכשהיה יושב בבית היה פושט אותו, ומיד בבואו תפשה אותו בבגדו, ונשאר הבגד בידה. מה שאין כן הבגד התחתון שהוא אדוק על ידי אזור, ואם היתה תופשת בו לא היה נשאר בידה (אח"מ).

Shadal on Genesis 39:11:2

...

Contempt for her Husband

בראשית ל״ט:י״ד-כ׳

(יד) וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל׃ (טו) וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה׃ (טז) וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ׃ (יז) וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּֽא־אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר־הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי׃ (יח) וַיְהִ֕י כַּהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה׃ (יט) וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲדֹנָ֜יו אֶת־דִּבְרֵ֣י אִשְׁתּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר דִּבְּרָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר כַּדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עָ֥שָׂהּ לִ֖י עַבְדֶּ֑ךָ וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃ (כ) וַיִּקַּח֩ אדושם יוֹסֵ֜ף אֹת֗וֹ וַֽיִּתְּנֵ֙הוּ֙ אֶל־בֵּ֣ית הַסֹּ֔הַר מְק֕וֹם אֲשֶׁר־אסורי [אֲסִירֵ֥י] הַמֶּ֖לֶךְ אֲסוּרִ֑ים וַֽיְהִי־שָׁ֖ם בְּבֵ֥ית הַסֹּֽהַר׃

Genesis 39:14-20

(14) she called out to her servants and said to them, “Look, he had to bring us a Hebrew to dally with us! This one came to lie with me; but I screamed loud. (15) And when he heard me screaming at the top of my voice, he left his garment with me and got away and fled outside.” (16) She kept his garment beside her, until his master came home. (17) Then she told him the same story, saying, “The Hebrew slave whom you brought into our house came to me to dally with me; (18) but when I screamed at the top of my voice, he left his garment with me and fled outside.” (19) When his master heard the story that his wife told him, namely, “Thus and so your slave did to me,” he was furious. (20) So Joseph’s master had him put in prison, where the king’s prisoners were confined. But even while he was there in prison,

אבן עזרא על בראשית ל״ט:י״ט:א׳

ויחר אפו. ואע''פ כן לא הרגו כי בספק היה הדבר אצלו

Ibn Ezra on Genesis 39:19:1

...

בראשית ל״ט:ג׳-ז׳

(ג) וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יקוק אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יקוק מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ׃ (ד) וַיִּמְצָ֨א יוֹסֵ֥ף חֵ֛ן בְּעֵינָ֖יו וַיְשָׁ֣רֶת אֹת֑וֹ וַיַּפְקִדֵ֙הוּ֙ עַל־בֵּית֔וֹ וְכָל־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדֽוֹ׃ (ה) וַיְהִ֡י מֵאָז֩ הִפְקִ֨יד אֹת֜וֹ בְּבֵית֗וֹ וְעַל֙ כָּל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ וַיְבָ֧רֶךְ יקוק אֶת־בֵּ֥ית הַמִּצְרִ֖י בִּגְלַ֣ל יוֹסֵ֑ף וַיְהִ֞י בִּרְכַּ֤ת יקוק בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־ל֔וֹ בַּבַּ֖יִת וּבַשָּׂדֶֽה׃ (ו) וַיַּעֲזֹ֣ב כָּל־אֲשֶׁר־לוֹ֮ בְּיַד־יוֹסֵף֒ וְלֹא־יָדַ֤ע אִתּוֹ֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁר־ה֣וּא אוֹכֵ֑ל וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה־תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה׃ (ז) וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי׃

Genesis 39:3-7

(3) And when his master saw that the LORD was with him and that the LORD lent success to everything he undertook, (4) he took a liking to Joseph. He made him his personal attendant and put him in charge of his household, placing in his hands all that he owned. (5) And from the time that the Egyptian put him in charge of his household and of all that he owned, the LORD blessed his house for Joseph’s sake, so that the blessing of the LORD was upon everything that he owned, in the house and outside. (6) He left all that he had in Joseph’s hands and, with him there, he paid attention to nothing save the food that he ate. Now Joseph was well built and handsome. (7) After a time, his master’s wife cast her eyes upon Joseph and said, “Lie with me.”

בכור שור, בראשית ל״ט:ז׳:א׳

אחר הדברים. שנעשה גדול הבית שב יפיו ונשא עיניה ושמה עליו עיניה ולבה כי היה יוסף איש תואר ואנשי הארץ אחיהם של כושיים ולא הורגלו באדם יפה ותבער בה אהבתו:

Bekhor Shor, Genesis 39:7:1

...

הכתב והקבלה, בראשית ל״ט:ז׳:א׳

ותשא עיניה אל יוסף. מדהפסיק במאמר ויהי אחר הדברים האלה בין ויהי יוסף יפה תאר, זה יורה דלא מסבת יפיפותו התעורר בקרבה תאותה אליו, כ"א כל הדברים הנאמרים ממעלת יוסף שהצליח בכל אשר עשה ומסבתו היתה ברכת יקוק בכל הדברים, כל מעלות אלה בצירוף יפיפותו עוררו בלבבה גודל חשיבותו עד שהוכשר בעיניה להזדקק אליו, ואתי' כמאמרם דלשם שמים נתכוונה גם היא כתמר:

HaKtav VeHaKabalah, Genesis 39:7:1

...

מלבי"ם על בראשית ל״ט:ז׳:א׳

ויהי אחר הדברים האלה. תחלה לא עלה על לבה לזנות עם עבד בזוי, אבל אחר שראתה מעלתו בבית אדוניו נשאה עיניה אל יוסף:

Malbim on Genesis 39:7:1

...

שד"ל בראשית לט:ז
ותאמר שכבה עמי – לא התחילה עמו בדברי חבה או מעשה געגועין כמו שהיה נראה שהיתה צריכה לעשות; וזה כי להיותו עבד לא היתה יכולה להשפיל עצמה לכך; אבל אמרה לו מיד שכבה עמי, כסבורה שודאי לא יסרב בדבר, אבל יחזיק הדבר לכבוד גדול לו, מלבד שהיה הענין קרוב לריוח ורחוק מהפסד; ואולי שהכתוב השמיט כל ההקדמות אשר אין צורך בידיעתן והגיד סוף הענין.
ולדעת אח"ם {=אברהם חי מיינסטער} טעם ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף כטעם אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים {תהלים קכ"ג:א'} ואין הכוונה שאז התחילה להסתכל בו, אלא נשאה עיניה אליו דרך חבה ובקשה.

רש"י על בראשית ל״ט:י״ט:א׳

ויהי כשמע אדניו וגו'. בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ אָמְרָה לוֹ כֵן, וְזֶהוּ שֶׁאָמְרָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה עָשָׂה לִי עַבְדֶּךָ, עִנְיְנֵי תַשְׁמִישׁ כָּאֵלֶּה:

Rashi on Genesis 39:19:1

ויהי כשמע אדניו AND IT CAME TO PASS WHEN HIS LORD HEARD etc. — She said this when he was alone with her, caressing her. This is what she meant by כדברים האלה “things like these did thy servant do to me” — caresses such as these.

רמב"ן על בראשית ל״ט:י״ט:א׳

ויהי כשמוע אדוניו בשעת תשמיש אמרה לו כדברים האלה עשה לי עבדך עניני תשמיש כאלה רש"י וכך אמרו בבראשית רבה (פז י) רבי אבהו אמר בשעת תשמיש

ואני תמה כי אדוני יוסף סריס היה ואשתו בנעוריו נשאה והם דרשו (שם פו ג) סריס פרעה מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הקב"ה בגופו

ועוד כי איך תפגום את עצמה ותמאס בעיני בעלה לאמר לו כי זנתה באונס או ברצון וראוי היה שיהרגנה כי למה לא צעקה מתחילה ויברח כאשר עשתה בסוף והנה לאנשי ביתה אמרה בא אלי לשכב עמי לא ששכב אלא שבא לעשות כן וצעקתי וברח וכל שכן שתסתיר הדבר מבעלה

ואם תאמר כדי שיחר אפו ויהרגהו ודי חיוב מיתה לעבד שיבוא לאנוס אשת השר אדוניו ואפשר שרצו לפרש כדברים האלה עניני תשמיש בגלוי ערוה ומשמוש ידים לא תשמיש ממש שהיה אדוניו סריס בגופו שבא אליו חולי שלא יתאוה כענין השחוף

ועל דרך הפשט אין צורך כי אין הכ"ף לדמיון בדבר אחר ופתרונו הדברים האלה וכמוהו (לעיל כד כח) ותגד לבית אמה כדברים האלה וכן ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה (דניאל י טו) וכן רבים או יאמר כי בשמוע אדוניו את דברי אשתו שאמרה לו עשה לי עבדך כדברים האלה שהגדתי מיד לאנשי הבית חרה אפו ויתכן ששמוש הכ"ף בזה להפלגה וכן (להלן מד ז) למה ידבר אדוני כדברים האלה ותקראנה אותי כאלה (ויקרא י יט) והנה מאהבת אדוניו את יוסף לא הרגו או שהיה נס מאת השם או שנסתפק בדבריה מדעתו צדקת יוסף וכן אמרו בבראשית רבה (פז י) אמר לו ידע אנא דלית הוא מינך אלא שלא לערב פסולת בבני

Ramban on Genesis 39:19:1

...

בראשית ל״ט:א׳

וְיוֹסֵ֖ף הוּרַ֣ד מִצְרָ֑יְמָה וַיִּקְנֵ֡הוּ פּוֹטִיפַר֩ סְרִ֨יס פַּרְעֹ֜ה שַׂ֤ר הַטַּבָּחִים֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מִיַּד֙ הַיִּשְׁמְעֵאלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הוֹרִדֻ֖הוּ שָֽׁמָּה׃

Genesis 39:1

When Joseph was taken down to Egypt, a certain Egyptian, Potiphar, a courtier of Pharaoh and his chief steward, bought him from the Ishmaelites who had brought him there.

סוטה י״ג ב:י״ב

ויקנהו פוטיפר סריס פרעה אמר רב שקנאו לעצמו (בא גבריאל וסירסו) בא גבריאל ופירעו מעיקרא כתיב פוטיפר ולבסוף פוטיפרע

Sotah 13b:12

The continuation of that verse states: “And Potiphar, an officer [seris] of Pharaoh’s, the captain of the guard, an Egyptian, bought him from the hand of the Ishmaelites, who had brought him down there” (Genesis 39:1). Rav says: He purchased the handsome Joseph for himself, for the intended purpose of homosexual intercourse, but was unable to fulfill his desires, as the angel Gabriel came and castrated Potiphar [seireso]. Then Gabriel came again and further mutilated him [ fero] in the same part of his body. This is alluded to in the verses that write Potiphar’s name differently: Initially, it is written “Potiphar” (Genesis 39:1) and in the end it is written “Poti-phera” (Genesis 41:45). The change in his name indicates that a part of himself was mutilated.