המהלך הרעיוני: סקירת מקורות כרונולוגי אודות ט"ו בשבט מתקופת המשנה ועד תקופת האחרונים המציג את התפתחותו של ט"ו בשבט מיום רגיל ליום חג.
- ט"ו בשבט כיום חג אינו מוזכר בתנ"ך, בספרות תנאים ואמוראים (משנה, תוספתא, תלמוד) וכן לא הוזכר ברמב"ם ובטור, למעט בדיני מצוות התלויות בארץ.
- מנהגי ט"ו בשבט התחילו להופיע בסוף תקופת הראשונים, למשל: אין אומרים תחנון, ואין קובעים צום באותו יום.
- על לפי חלק מהמקורות המנהג המפואר של סדר ט"ו בשבט שבתאי.
(א) אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם. בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי. בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיעָה וְלַיְרָקוֹת. בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
(1) The four new years are: On the first of Nisan, the new year for the kings and for the festivals; On the first of Elul, the new year for the tithing of animals; Rabbi Eliezer and Rabbi Shimon say, on the first of Tishrei. On the first of Tishrei, the new year for years, for the Sabbatical years and for the Jubilee years and for the planting and for the vegetables. On the first of Shevat, the new year for the trees according to the words of the House of Shammai; The House of Hillel says, on the fifteenth thereof.
תקופת הגאונים 589-1038
1000~ קרבות (פיוטים) לט"ו בשבט לעמידה לראש השנה לאילן מתוך הגניזה. רבי יהודה הלוי ברבי הלל משורר מארץ ישראל אולי מבית מדרשו של רבי אליעזר הקליר.
תחילתו של פיוט אחד: "אדר נזלי ישע תזיל להמוניי, אגוז יפריח למעודניי", מסודר לפי סדר א"ב, כל בית מתחיל באות אחת של א"ב. ובכל בית שני נזכר שמו של אילן שהפייטן מתפלל לפריונו. האילנות הנזכרים בו: אגוז, ברוש, גפן, דלב (=ערמון), הדס, ורד, זית, חרוב, לוז, מור, נרד וכרכום, ערבה, קיקיון, רימון, שקמה, שירוק. ובקצת בתים מתפלל הפייטן לשנת ברכה לגידולים מסוימים: יבולים, כרם, סמדר, פרדס. כל בית שלישי מתחיל במלים: "בראש שנה לאילן".
תחילתו של הפיוט השני: "ראש אמרתך אמת במללך", וכל בית מתחיל במלים: "ראש שנה לאילן בצדק". בפיוט זה מרומז גם שמו של הפייטן בגוף הפיוט. ואלה העניינים המרומזים בפיוט זה: שנים-עשר חודשי השנה, שנים-עשר המזלות, שבעה כוכבי-לכת, מועדי השנה, שלושה אבות, שנים-עשר השבטים, ומשה ואהרן ופנחס. כל בית מתחיל בפסוק מן המקרא ויש בו מעין הברכה, כגון: "אנכי מגן לך" בברכת מגן אברהם.
רבינו גרשום 960-1040 (אשכנז)
ששאלתם ציבור שביקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני ופגעו בתענית ראשון ט"ו לשבט, יש לחוש לראש השנה ולדחות התענית או לא. כן דעתי נוטה שהתענית נדחה לשבת הבאה ואין קובעין תעניות בה שלא מצינו תענית בראש השנה כלל. ותנן, ארבעה ראשי שנים הם, וכיון דקתני לנו בהדי הדדי דומיא דהדדי נינהו, הכי נמי כיון דשארא לית בהו תעניות, רביעי נמי לית ליה תענית.. ואף על גב ראינהו נמי עדיפי מיניה, כיון דקתני להו בהוי הדדי, להא סילתא דאידמן להדדי"
(יא) אֵין תּוֹרְמִין מִפֵּרוֹת שָׁנָה זוֹ עַל פֵּרוֹת שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. וְלֹא מִפֵּרוֹת שָׁנָה שֶׁעָבְרָה עַל פֵּרוֹת שָׁנָה זוֹ. וְאִם תָּרַם אֵינָהּ תְּרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כב) "שָׁנָה שָׁנָה". לִקֵּט יָרָק עֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד שֶׁלֹּא בָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ וְחָזַר וְלִקֵּט אַחַר שֶׁבָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה שֶׁזֶּה חָדָשׁ וְזֶה יָשָׁן. וְכֵן אִם לִקֵּט אֶתְרוֹג בְּעֶרֶב ט''ו בִּשְׁבָט עַד שֶׁלֹּא בָּא הַשֶּׁמֶשׁ וְחָזַר וְלִקֵּט אֶתְרוֹג אַחֵר מִשֶּׁבָּאָה הַשֶּׁמֶשׁ אֵין תּוֹרְמִין מִזֶּה עַל זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעַשְׂרוֹת תְּבוּאָה וְקִטְנִיּוֹת וִירָקוֹת. וְט''ו בִּשְׁבָט רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעַשְׂרוֹת הָאִילָן:
~1561 המחזור הגדול, רבי בנימין בן הרב מאיר הלוי אשכנזי, רב קהילת אשכנז סוליניקי
האבודרהם חבור פירוש הברכות והתפילות (1340?) ספרד אינו מזכיר ט"ו בשבט
מהרי"ל (1360-1427) רבי יעקב הלוי בן משה מולין נחשב 'אבי מנהגי אשכנז'
"שבט הוא מלך, משום שחמישה עשר בו הוא ראש השנה לאילנות... ובחמישה עשר בו אין אומרים תחינה..."
ר' יוסף קארו (1488-1575) ספרד-ליסבון-קושטא-צפת שולחן ערוך
(א) באיזה ימים אין גוזרין תעני' צבור ובו ג"ס:
אין גוזרין תעני' על הציבור בתחלה ביום חמישי שלא להפקיע (פי' שלא לייקר השער) שערים ואפי' במקום שאין לחוש לכך:
(ב) אין גוזרין תעני' על הציבור בראשי חדשים או בחנוכה ופורים או בחולו של מועד ואם התחילו להתענו' על הצרה אפי' יום א' ופגע בהם יום א' מאלו מתענין ומשלימין היום בתעני':
(ג) ציבור שבקשו לגזור תענית שני וחמישי ושני ופגע בתעני' ט"ו בשבט התעני' נדחה לשבת הבאה כדי שלא יגזרו תעני' בט"ו בשבט שהוא ראש השנה לאילנו': הגה מיהו אם התחילו להתענות אין מפסיקין כמו בר"ח וחול המועד (ב"י):
ספר מגן אברהם (מג"א), רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר ("אבלי" קרי: אַבֶּא'לֶה; ה'שצ"ז, 1637 – ג' בתשרי ה'תמ"ג, 5 באוקטובר 1682) מגדולי האחרונים, פירוש מרכזי ל"שולחן ערוך".
1728 ספר "ברכת אליהו" ר' אליהו מאולינוב (תלמידו של רבי אברהם ברודא) סדר לימוד לט"ו בשבט
מנהג לאכול ט"ו פירות בליווי קריאת ט"ו הפרקים של מסכתות פאה, ביכורים וראש השנה.
1731 ספר חמדת ימים נדפס באיזמיר
ספר הלכה אנונימי נמצע בצפת, הוצא לאור ע"י רב יעקוב אלגזי ראש ישיבה ואב בת דין, הודפס שבע פעמים ב 30 שנה
בתפילה המקדימה את סדר אכילת הפירות שבסדר ט"ו בשבט: "וכל הניצוצות שנתפזרו על ידינו או על ידי אבותינו ובעון אדם הראשון אשר חטא בפירות האילן עתה ישובו להתכלל בעוז הדר עץ החיים ויוסר מהם כל רע בכח שמך הגדול היוצא מפסוק 'חיל בלע ויקיאנו' (איוב, כ, טו) ובשוב הכל לאיתנו הראשון ולא ידח ממנו נדח (שמואל ב, יד, יד) כי אתה ה' לבדך מקבץ נדחי ישראל. ובכן את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח ואת קרנו תרום בישועתך וירום הודו ותנשא מלכות על כל העולם כולו"."ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בעצם היום הזה ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן, ... ואף כי בדברי הרב (האר"י) אין זכר לט"ו בשבט ... מכל מקום תיקון נפלא הוא בנגלה ובנסתר ..."
1753 ספר פרי עץ הדר - פרק סדר ט"ו בשבט מתוך חמדת הימים נדפס לראשונה בשאלוניקי בשנת תקי"ג
מתוך הקדמת המהדיר 1859
"ועתה אחי, מקיימי דת, אם יקרו בעיניך דברי בעל חמדת ימים, הנה הבאתי לפניך מנחה חדשה להיות לך לריח ניחוח. ואם תמצא בו פרי שאינו נחמד למראה, השלך הקליפה ואכול תוכו". {אולי רמז של המהדיר על מקורו המפוקפק של הספר}
מתוך הספר:
כ״כ לא יפחות מי״ב מיני פירות לעומת פירות האילן העליון אילנא דחיי דאתתקן אילנא קדישא בתריסרו תחומין סוד י״ב צירופי הוי״ה ויכוין בכל אחד מהן בצירוף אחד ואף בסדר הנ״ל יש לכוין בי״ב הפירות ראשונות בהם כמו שנרשם בהן. ומצוות היום בפירות האילן בלבד ואין מהחיוב לחזור אחר פירות האדמה ומכל מקום אם יסדרם עם שאר הפירות ויברך עליהם נכון הדבר לכוין לעץ הנחמד בן ישי ודי ע״ל האדמ״ה.
פולמוס סביב זהותו של מחבר חמדת הימים, האם מקורו שבתאי?
1697-1776
רב יעקב עמדין (יעביץ) "הצצתי בו [ספר חמדת הימים] שעה מועטת ונרתעתי לאחורי, אז ידעתי מה טיבו ושמץ מינות ש"ץ שר"י (=שבתי צבי שם רשעים ירקב) המובלעת בתוכו בשקוצים ורמזים אין מספר". המחובר ע"י נתן העזתי.
1869-1788
רבי חיים פלאג'י מחכמי איזמיר מתומכי ספר חמדת הימים ומתנגדי גישתו של עמדין. "קורין בספר פרי עץ הדר על הסדר, לפי הפירות שיש לו".
משנת 1880 פולמוס אקדמי מתמשך אל זהות מחבר חמדת הימים.
2003 יצא לאור חמדת הימים במהדורה עם הסכמת רבנים, הרב עובדיה יוסף ואחרים.
קאנטי די ראש השנה די אילן - משירות ותשבחות של השבתאים
תפילה, בלדינו, העוסקת בשבתי צבי ובתקווה לחזרתו והשלמת הגאולה. בין בתי השיר נזכרים פירות שונים, בלדינו ובטורקית, ובכללם זית, דובדבן, תמר, אגוז, תפוח ותאנה.
| לדינו | עברית (תרגום על פי אבנר פרץ) | |
| ישראיל אישפירארה אישטי אליגרייה | יִשְׂרָאֵל יְקַוֶּה נָא לְיוֹם שֶׁל גִּילָה | |
| אה ש"ץ קיש לה לוס דיל דייה | בְּבוֹא שַׁבְּתַי צְבִי, הוּא אוֹר יוֹם וְהִלָּה, | |
|
ִביאֵנוּ מְקוֹם עֵץ חַיִּים בּוֹ נִגְלָה, | |
| איי איש שוב'ידה נו איי מאז קאיידה | מִשָּׁם עֲלִיָּה יֵשׁ וִירִידָה חֲדֵלָה. |
1787-1859 רבי מנדל מקוצק
בסעודת פירות ארץ-ישראל בחמישה-עשר בשבט ביקש רבי מנדל מקוצק מתלמידו, ר' יצחק מאיר, לדרוש מענייני דיומא. פתח ר' יצחק מאיר בפלפול בסוגיית הגמרא על ראש השנה לאילן, שאל ותירץ, הקשה ופירק. אמר לו רבי מנדל: לו היינו בארץ-ישראל, די היה לנו לצאת לשדות ולהתבונן באילנות כדי להבין מהו ראש השנה לאילן, פשוטו כמשמעו" (מרטין בובר, אור הגנוז, תל אביב תשל'ז)
קישורים למקורות נוספים