כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים

לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙

לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ

תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת

כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה

לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃

When in your war against a city you have to besiege it a long time in order to capture it, you must not destroy its trees, wielding the ax against them. You may eat of them, but you must not cut them down. Are trees of the field human to withdraw before you into the besieged city?

(ג) וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃

(3) He is like a tree planted beside streams of water, which yields its fruit in season, whose foliage never fades, and whatever it produces thrives.

ציירו עץ (שהייתם רוצים להיות)

שאלות על שלובהיות :

1. מה דומה ומה שונה בין הזהות שלנו לבין לעצים?

2. איך 'שלובהיות' קשורה לזהות שלנו?

"אם אתה משורר, תראה בברור שענן שט לו בדף נייר זה.

בלי ענן לא יהיה גשם, בלי גשם עצים לא יצמחו ובלי העצים אין מסוגלים להכין נייר.

הענן מוכרח להתקיים כדי שהנייר יתקיים. אם הענן איננו כאן , גם דף הנייר לא יוכל להיות כאן.

אנחנו יכולים לומר שהענן והנייר שלובי חיים.

המילה "שלובהיות" (interbeing) אינה קיימת עדיין במילון, אבל אם נצרף את התואר "שלוב" עם הפועל "להיות" נקבל צורה חדשה, שלובהיות. בלי הענן , כאמור לא יהיה לנו נייר ומשום כך הענן והנייר שלובי קיום.

אם נעמיק להביט בדף הנייר , נוכל לראות בתוכו את אור השמש. בלי אור השמש לא יוכל היער לצמוח. למעשה, לא יוכל לצמוח דבר. אפילו אנחנו לא נוכל לגדול ללא אור השמש.

אם כך, אנחנו יודעים כי גם אור השמש קיים בתוך דף נייר זה.

הנייר ואור השמש שלובי קיום. ואם נמשיך להתבונן נוכל לראות את החוטב שכרת את העץ והביא אותו אל המנסרה כדי שיעובד להיות נייר. נוכל לראות את החיטה. אנחנו יודעים כי בלי הלחם לא יוכל החוטב להתקיים, לכן החיטה, שהפכה ללחם קיימת גם היא בתוך הדף. כך גם אביו ואמו של חוטב העצים.

כשאנחנו מתבוננים בדרך זו, אנחנו רואים כי בלי כל אלה לא יוכל דף הנייר להתקיים.

כשנעמיק להביט אפילו יותר, נוכל לראות כי גם אנחנו בו. קל לראות זאת מכיוון שכאשר אנחנו מביטים בדף הנייר, הוא הופך להיות חלק מתודעתנו . תודעתך נמצאת כאן וכך גם תודעתי. לכן ניתן לומר שהכול נמצא כאן בדף הזה.

לא נוכל להצביע על דבר שאיננו נמצא כאן- זמן, מרחב, הארץ, הגשם, היסודות שבקרקע, אור השמש, הענן, הנהר והחום.

אני חושב שהמילה שלובהיות צריכה להיכלל במילון. "להיות" שקול "להיות שלוב-קיום"

אינך יכול רק "להיות" בעצמך, לעצמך. אתם חייב להיות יחדיו עם כל דבר אחר.

דף נייר זה קיים בגלל שכל דבר אחר קיים, נניח שננסה להשיב אחד מן היסודות למקורו.

נניח שננסה להשיב את אור השמש בחזרה לשמש. האם לדעתך יוכל להתקיים דף נייר זה?

לא , בלי אור השמש לא יוכל להיות דבר.ואם נחזיר את החוטב לאמו גם אז לא יתקיים דף הנייר. למעשה דף נייר זה מורכב כל כולו " מיסודות שאינם נייר" . ואם נחזיר "יסודות שאינם נייר" למקורותיהם, לא יוכל הנייר להיות כלל.

תיך נאת האן - לב ההבנה

ענן דיגיטלי...

תודה לכיתת "ואהבת לרעך כמוך", על הסקרנות ועל שיתוף הפעולה בשיעור.
ניכר בכם שהתעניינתם ונגעתם בעיקר.
היום שאלנו : למה ללמוד תרבות יהודית ישראלית?
ואני חש שקיבלנו לפחות כיוון של התשובה .
הסכמנו שיותר מאשר אנחנו לומדים על תרבות ישראל אנחנו למעשה לומדים על עצמנו
ועל מה שאנחנו רוצים להיות. מה שורשינו? עד כמה אנחנו רוצים אותם עמוקים?
כמה חשוב לנו יציבותו של הגזע? איך ישתרגו ענפינו? מה הפירות שאנו רוצים?
מה מקורות ההזנה שלנו? ומהי הקרקע עליה אנו צומחים?
שמרו על העצים שלכם.