(יב) כִּֽי־יִמָּכֵ֨ר לְךָ֜ אָחִ֣יךָ הָֽעִבְרִ֗י א֚וֹ הָֽעִבְרִיָּ֔ה וַעֲבָֽדְךָ֖ שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וּבַשָּׁנָה֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תְּשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵעִמָּֽךְ׃ (יג) וְכִֽי־תְשַׁלְּחֶ֥נּוּ חָפְשִׁ֖י מֵֽעִמָּ֑ךְ לֹ֥א תְשַׁלְּחֶ֖נּוּ רֵיקָֽם׃ (יד) הַעֲנֵ֤יק תַּעֲנִיק֙ ל֔וֹ מִצֹּ֣אנְךָ֔ וּמִֽגָּרְנְךָ֖ וּמִיִּקְבֶ֑ךָ אֲשֶׁ֧ר בֵּרַכְךָ֛ ה' אֱלֹקֶ֖יךָ תִּתֶּן־לֽוֹ׃ (טו) וְזָכַרְתָּ֗ כִּ֣י עֶ֤בֶד הָיִ֙יתָ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַֽיִּפְדְּךָ֖ ה' אֱלֹקֶ֑יךָ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה הַיּֽוֹם׃
1. A Gift
(ב) משרשי המצוה. למען נקנה בנפשנו מדות מעלות יקרות וחמודות, ועם הנפש היקרה והמעלה נזכה לטוב, והאל הטוב, חפץ להיטיב לעמו, והודנו והדרנו הוא שנרחם על מי שעבד אותנו ונתן לו משלנו בתורת חסד מלבד מה שהתנינו עמו לתת לו בשכרו, ודבר משכל הוא, אין צרך להאריך בו.
(ג) מדיני המצוה.... וכן מה שדרשו זכרונם לברכה (שם יז, א) במה שהזכיר הכתוב צאן וגרן ויקב שבדברים שיש בהן ברכה מחמת עצמם הוא שחיב אדם להעניקם, אבל לא כספים ובגדים. ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם) שאין פוחתין לו משלשים סלע ובין נתברך בעל הבית לרגלו או לא נתברך חיב להעניק לו, וענק העבד לעצמו, ואין בעל חובו גובה ממנו. ויתר פרטיה, מבארים בפרק ראשון מקדושין.
(ד) ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בזמן הבית, שאין דין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, כמו שכתבתי במה שקדם (מצוה מב), ומכל מקום אף בזמן הזה, ישמע חכם ויוסף לקח, שאם שכר אחד מבני ישראל ועבדו זמן מרבה או אפילו מועט שיעניק לו בצאתו מעמו מאשר ברכו השם.
(2) The roots of the commandment [that it is] in order that we acquire for our souls virtuous, dear and beautiful traits; [such that] with a dear and virtuous soul, we will merit the good - and the good God wants to do good for His people. And it is our glory and our splendor that we should have mercy upon the one who served us, and that we give from what is ours as a rite of kindness - besides that which we have stipulated with him to give him his wage. And it is a rational thing - there is no need to be lengthy about it.
(4) And this commandment is practiced by males and females at the time of the [Temple], as the law of a Hebrew slave is only practiced at the time that the Jubilee is practiced... And nonetheless, even at this time, 'the wise man listens and adds insight' - such that if he employed someone from the children of Israel and he served him for a long time or even a short time, he should endow him with that which God blessed him when he leaves him.
2. Tzedakah
Minhat Chinukh, Mitzvah 482
עיין במל"מ שמסופק בזה וכ' דדמיא לצדקה לשיטות הסוברים בצדקה איכא ש"נ בוודאי גם כאן איכא ש"נ.
Minhat Chinukh, Mitzvah 482
The posek Mishna L'Melech was uncertain about [the nature of the mitzvah of ha'anakah], but he wrote that it is similar to tzedakah (charity). According to some, if someone promises tzedakah and does not pay, we can seize their assets; so too, according to this opinion, if someone failed to pay [their slave] ha'anakah (severance), we could definitely seize [the master's] assets.
3. Unpaid Wages
Minhat Chinukh, Mitzvah 482
אך לדעת הסוברים דאין בצדק' ש"נ מכל מקום אפשר כאן יש ש"נ דשכיר קרי' רחמנא...
וביצא דנתחייב בהענקה ואח"כ מת העבד צריך ליתן ליורשים כן מסקנת הש"ס אליבא דכ"ע והר"מ א"צ לכתוב זה כי הוא פשוט דהוא חוב ויורש יורש חובות...
כי ביציאה דמיתת האדון הטילה התורה החיוב על היורשים
Minhat Chinukh, Mitzvah 482
Some say that unpaid tzedakah doesn't require seizing someone's assets; but even so, perhaps here once can seize assets, since the slave is called a "hired laborer."
When the slave leaves, he [the master] becomes liable for ha'anakah/severance. If afterwards, the slave dies, he needs to give it to the slave's heirs, according to the Gemara...And our teacher didn't need to write that, because it's obvious: this is a debt, and heirs inherit debts...
And when a servant goes free through the master's death, the Torah put an obligation (to pay) even on the master's heirs.
(40) [The eved] shall be with you like a hired or bound laborer; he shall serve with you only until the jubilee year.
ואידך ההוא מיבעי ליה לו ולא ליורשיו יורשיו אמאי לא שכיר קרייה רחמנא מה שכיר פעולתו ליורשיו אף האי פעולתו ליורשיו...
According to R. Elazar, one grants severance to the slave, but not to his heirs. The Gemara asks: Why not give it to his heirs? After all, the Torah calls a Hebrew slave “a hired worker.” Just as payment for the labor of a hired worker is given to his heirs when he dies, so too this severance gift for his labor should be given to his heirs when he dies....
(2) Tell the Israelite people to bring Me gifts; you shall accept gifts for Me from every person whose heart so moves him. (3) And these are the gifts that you shall accept from them: gold, silver, and copper; (4) blue, purple, and crimson yarns, fine linen, goats’ hair; (5) tanned ram skins, dolphin skins, and acacia wood;
שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו הרי הוא אומר (שמות יב, לו) וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו אמר גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם נתנו לו רשות והלך ודן עמהן אמר להן מהיכן אתם מביאין ראייה אמרו לו מן התורה אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר (שמות יב, מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה
אמר להן אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה
The Gemara relates: On another occasion, the people of Egypt came to judgment with the Jewish people before Alexander of Macedon. The Egyptian people said to Alexander: It says in the Torah: “And the Lord gave the people favor in the eyes of Egypt, and they lent them” (Exodus 12:36). Give us the silver and gold that you took from us; you claimed that you were borrowing it and you never returned it....Geviha ben Pesisa said to the Egyptians: From where are you citing proof that you are entitled to the silver and gold? They said to him: From the Torah. Geviha ben Pesisa said to them: I too will cite proof to you only from the Torah, as it is stated: “And the sojourning of the children of Israel, who dwelt in Egypt, was four hundred and thirty years” (Exodus 12:40). Give us the wages for the work performed by the 600,000 people whom you enslaved in Egypt for four hundred and thirty years.
Alexander of Macedon said to the people of Egypt: Provide Geviha ben Pesisa with a response to his claims. They said to him: Give us time; give us three days to consider. He gave them time; they examined the matter and did not find a response. Immediately, they abandoned their newly sown fields and planted vineyards, and fled.
Ta-Nehisi Coates, "The Case for Reparations," The Atlantic, June 2014
Broach the topic of reparations today and a barrage of questions inevitably follows: Who will be paid? How much will they be paid? Who will pay? But if the practicalities, not the justice, of reparations are the true sticking point, there has for some time been the beginnings of a solution...
A country curious about how reparations might actually work has an easy solution in Conyers’s bill, now called HR 40, the Commission to Study Reparation Proposals for African Americans Act. We would support this bill, submit the question to study, and then assess the possible solutions. But we are not interested.
John Conyers’s HR 40 is the vehicle for that hearing. No one can know what would come out of such a debate. Perhaps no number can fully capture the multi-century plunder of black people in America. Perhaps the number is so large that it can’t be imagined, let alone calculated and dispensed. But I believe that wrestling publicly with these questions matters as much as—if not more than—the specific answers that might be produced. An America that asks what it owes its most vulnerable citizens is improved and humane. An America that looks away is ignoring not just the sins of the past but the sins of the present and the certain sins of the future. More important than any single check cut to any African American, the payment of reparations would represent America’s maturation out of the childhood myth of its innocence into a wisdom worthy of its founders.
Abraham Lincoln, Second Inaugural Address, March 4, 1865
"Fondly do we hope, fervently do we pray, that this mighty scourge of war may speedily pass away. Yet, if God wills that it continue until all the wealth piled by the bondsman's two hundred and fifty years of unrequited toil shall be sunk, and until every drop of blood drawn with the lash shall be paid by another drawn with the sword, as was said three thousand years ago, so still it must be said "the judgments of the Lord are true and righteous altogether."