מבקשי טוב ויושר - Other-Focused Orthodoxy
1 א

Why the Jews?

2 ב

(יח) וְאַ֨בְרָהָ֔ם הָי֧וֹ יִֽהְיֶ֛ה לְג֥וֹי גָּד֖וֹל וְעָצ֑וּם וְנִ֨בְרְכוּ ב֔וֹ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃ (יט) כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ ה' לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא ה' עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃

(18) Avraham is to become a great and populous nation and all the nations of the earth are to be blessed through him him. (19) For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity to keep the way of Hashem by doing what is just and right, in order that the Hashem may bring about for Abraham what He has promised him.”

3 ג

(א) חַיָּבִין אָנוּ לְהִזָּהֵר בְּמִצְוַת צְדָקָה יוֹתֵר מִכָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה. שֶׁהַצְּדָקָה סִימָן לַצַּדִּיק זֶרַע אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח יט) "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו" (בראשית יח יט) "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה". וְאֵין כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל מִתְכּוֹנֵן וְדַת הָאֱמֶת עוֹמֶדֶת אֶלָּא בִּצְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד יד) "בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי". וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּצְדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א כז) "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה":

...

(ג) כָּל הַמַּעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה הֲרֵי זֶה נִקְרָא בְּלִיַּעַל כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא עוֹבֵד עַכּוּ''ם בְּלִיַּעַל. וּבְעַכּוּ''ם הוּא אוֹמֵר (דברים יג יד) "יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל" וּבְמַעֲלִים עֵינָיו מִן הַצְּדָקָה הוּא אוֹמֵר (דברים טו ט) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל". וְנִקְרָא רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יב י) "וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי". וְנִקְרָא חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ט) "וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא". וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב לְשַׁוְעַת עֲנִיִּים שֶׁנֶּאֱמַר שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּצַעֲקָתָם שֶׁהֲרֵי בְּרִית כְּרוּתָה לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כו) "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי":

(1) We must be especially careful to observe the mitzvah of tzedaqah, more so than any other positive mitzvah, for tzedaqah is a sign of the righteous [tzadiq] lineage of Abraham, our father, as says, (Genesis 18:19) For I have singled him out, that he may instruct his children and his posterity [to keep the way of Hashem] by doing what is just [tzedaqah]. The throne of Israel is established and the religion of truth stands only on tzedaqah, as it is said, (Isaiah 54:14) You shall be established through righteousness [tzedek]. And Israel will only be redeemed through tzedakah, as it is said, (Isaiah 1:27) Zion shall be saved in the judgment; her repentant ones, in the retribution [tzedakah].

...

(3) Anyone who averts his eyes from [the need of] tzedakah is called Belial ["Wickedness"], just as the idolaters worship Belial, and of the idolaters Scripture says, (Deut. 13:14) That some scoundrels [children of Belial] from among you have gone [and subverted the inhabitants of their town] by averting their eyes from [the need of] tzedakah. It says, (Deut. 15:9) Beware lest you harbor a base [belial] thought. And such a person is called, "wicked," as it is said, (Prov. 12:10) The compassion of the wicked is cruelty. Such a person is called, "a sinner," as it is said, (Deut. 15:9) He will cry out to Hashem against you, and you will incur a sin. The Holy One, Blessed Be He, is close to the cries of the poor, as it is said, (Job 34:28) He listens to the cry of the needy. Therefore, one needs to be especially sensitive to their cries, for they [the poor] have a covenant established [between them and G-d], as it is said, (Exodus 22:26) Therefore, if he cries out to Me, I will pay heed, for I am compassionate.

4 ד

באותה השעה אמר דוד ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל רחמנין ובויישינין וגומלי חסדים. רחמנין מניין (דברים י״ג:י״ח) ונתן לך רחמים. בויישינן מנין (שמות כ׳:י״ז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם זה סימן לבויישן שאינו חוטא. וכל שאין לו בושת פנים דבר בריא שלא עמדו אבותיו עלה ר סיני. וגומלי חסדים מנין (דברים ז׳:י״ב) ושמר י"י אלקיך לך את הברית ואת החסד ואילו אין בהן אחד מהן מיד עמד וריחקן שנאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה. אף עזרא ריחקן שנאמר (נחמיה י״א:כ״א) והנתינים יושבים בעופל. אף לעתיד לבוא הקב"ה מרחקן דכתיב (יחזקאל מ״ח:י״ט) והעובד העיר יעבדוהו.

(ראה גם ירושלמי סנהדרין כ״ט ב)

5 ה

אמר שלשה סימנים יש באומה זו הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים

רחמנים דכתיב (דברים יג:יח) ונתן לך רחמים ורחמך והרבך
ביישנין דכתיב (שמות כ:כ) בעבור תהיה יראתו על פניכם
גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח:יט) למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו

David said: There are three distinguishing marks of this nation, the Jewish people. They are merciful, they are shamefaced, and they perform acts of kindness.
They are merciful, as it is written: “And He will give you mercy, and have mercy upon you and multiply you” (Deuteronomy 13:18); not only will G-d have mercy upon you, but He will bestow the attribute of mercy upon you.
They are shamefaced, as it is written: “And that His fear shall be upon your faces” (Exodus 20:17), and the fear that is on one’s face is his shame.
They perform acts of kindness, as it is written: “For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of Hashem, to practice righteousness and justice” (Genesis 18:19), i.e., to perform acts of kindness.
Whoever has these three distinguishing marks is fit to cleave to this nation. Those who lack these qualities, however, are unfit to be part of the Jewish people. When David saw the cruelty of the Gibeonites, he decreed that they may never enter into the congregation of Israel.

6 ו

ג' סימנים יש באומה זו רחמנים כו'. ר"ל סימנים שהם ניכרים במדות הללו מתוך שאר אומות:

7 ז

(יז) כָּל מִשְׁפָּחוֹת בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרוֹת וּמֻתָּר לִשָּׂא מֵהֶן לְכַתְּחִלָּה. וְאַף עַל פִּי כֵן אִם רָאִיתָ שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת שֶׁמִּתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ תָּמִיד אוֹ רָאִיתָ מִשְׁפָּחָה שֶׁהִיא בַּעֲלַת מַצָּה וּמְרִיבָה תָּמִיד. אוֹ רָאִיתָ אִישׁ שֶׁהוּא מַרְבֶּה מְרִיבָה עִם הַכּל וְעַז פָּנִים בְּיוֹתֵר. חוֹשְׁשִׁין לָהֶן וְרָאוּי לְהִתְרַחֵק מֵהֶן שֶׁאֵלּוּ סִימָנֵי פַּסְלוּת הֵם. וְכֵן הַפּוֹסֵל אֶת אֲחֵרִים תָּמִיד. כְּגוֹן שֶׁנּוֹתֵן שֶׁמֶץ בְּמִשְׁפָּחוֹת אוֹ בִּיחִידִים וְאוֹמֵר עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן מַמְזֵרִים. חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא מַמְזֵר הוּא. וְאִם אָמַר לָהֶן שֶׁהֵם עֲבָדִים חוֹשְׁשִׁין לוֹ שֶׁמָּא עֶבֶד הוּא. שֶׁכָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל. וְכֵן כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עַזּוּת פָּנִים אוֹ אַכְזָרִיּוּת וְשׂוֹנֵא אֶת הַבְּרִיּוֹת וְאֵינוֹ גּוֹמֵל לָהֶם חֶסֶד חוֹשְׁשִׁין לוֹ בְּיוֹתֵר שֶׁמָּא גִּבְעוֹנִי הוּא. שֶׁסִּימָנֵי יִשְׂרָאֵל הָאֻמָּה הַקְּדוֹשָׁה בַּיְשָׁנִין רַחֲמָנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. וּבַגִּבְעוֹנִים הוּא אוֹמֵר (שמואל ב כא ב) "וְהַגִּבְעֹנִים לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה" לְפִי שֶׁהֵעֵזּוּ פְּנֵיהֶם וְלֹא נִתְפַּיְּסוּ וְלֹא רִחֲמוּ עַל בְּנֵי שָׁאוּל וְלֹא גָּמְלוּ לְיִשְׂרָאֵל חֶסֶד לִמְחל לִבְנֵי מַלְכָּם וְהֵם עָשׂוּ עִמָּהֶם חֶסֶד וְהֶחֱיוּם בַּתְּחִלָּה:

8 ח

(כג) וְהֵם הַנִּקְרָאִים נְתִינִים לְפִי שֶׁנְּתָנָם לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ. בָּא דָּוִד וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בַּקָּהָל לְעוֹלָם וַאֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁאֵין מִקְדָּשׁ. וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּעֶזְרָא (עזרא ח כ) "וּמִן הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד וְהַשָּׂרִים לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם". הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא תָּלָה אוֹתָם בַּמִּקְדָּשׁ:

(כד) וְלָמָּה גָּזַר עֲלֵיהֶם הוּא וּבֵית דִּינוֹ לְפִי שֶׁרָאָה עַזּוּת וְאַכְזָרִיּוּת שֶׁהָיְתָה בָּהֶם בְּעֵת שֶׁבִּקְּשׁוּ שִׁבְעַת בְּנֵי שָׁאוּל בְּחִיר ה' לִתְלוֹתָם וַהֲרָגוּם וְלֹא רִחֲמוּ עֲלֵיהֶם:

9 ט

דֶּרֶךְ אֶרֶץ קָדְמָה לַתּוֹרָה

Derekh Eretz as a Prerequisite of Torah

10 י
(י) שִׁמְע֥וּ דְבַר־ה' קְצִינֵ֣י סְדֹ֑ם הַאֲזִ֛ינוּ תּוֹרַ֥ת אֱלֹקֵ֖ינוּ עַ֥ם עֲמֹרָֽה׃ (יא) לָמָּה־לִּ֤י רֹב־זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר ה' שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי׃ (יב) כִּ֣י תָבֹ֔אוּ לֵרָא֖וֹת פָּנָ֑י מִי־בִקֵּ֥שׁ זֹ֛את מִיֶּדְכֶ֖ם רְמֹ֥ס חֲצֵרָֽי׃ (יג) לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה׃ (יד) חָדְשֵׁיכֶ֤ם וּמוֹעֲדֵיכֶם֙ שָׂנְאָ֣ה נַפְשִׁ֔י הָי֥וּ עָלַ֖י לָטֹ֑רַח נִלְאֵ֖יתִי נְשֹֽׂא׃ (טו) וּבְפָרִשְׂכֶ֣ם כַּפֵּיכֶ֗ם אַעְלִ֤ים עֵינַי֙ מִכֶּ֔ם גַּ֛ם כִּֽי־תַרְבּ֥וּ תְפִלָּ֖ה אֵינֶ֣נִּי שֹׁמֵ֑עַ יְדֵיכֶ֖ם דָּמִ֥ים מָלֵֽאוּ׃ (טז) רַחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ׃ (יז) לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה׃ (ס)

(10) Hear the word of Hashem, You chieftains of Sodom; Give ear to our G-d’s instruction, You folk of Gomorrah! (11) “What need have I of all your sacrifices?” Says Hashem. “I am sated with burnt offerings of rams, And suet of fatlings, And blood of bulls; And I have no delight In lambs and he-goats. (12) That you come to appear before Me— Who asked that of you? Trample My courts (13) no more; Bringing oblations is futile, Incense is offensive to Me. New moon and sabbath, Proclaiming of solemnities, Assemblies with iniquity, I cannot abide. (14) Your new moons and fixed seasons Fill Me with loathing; They are become a burden to Me, I cannot endure them. (15) And when you lift up your hands, I will turn My eyes away from you; Though you pray at length, I will not listen. Your hands are stained with crime— (16) Wash yourselves clean; Put your evil doings Away from My sight. Cease to do evil; (17) Learn to do good. Devote yourselves to justice; Aid the wronged. Uphold the rights of the orphan; Defend the cause of the widow.

11 יא
(א) קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃ (ב) וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹקָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֙וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹקִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃ (ג) לָ֤מָּה צַּ֙מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃ (ד) הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם׃ (ה) הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֙פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַה'׃ (ו) הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֙חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃ (ז) הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃ (ח) אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֙חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֙יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד ה' יַאַסְפֶֽךָ׃ (ט) אָ֤ז תִּקְרָא֙ וַה' יַעֲנֶ֔ה תְּשַׁוַּ֖ע וְיֹאמַ֣ר הִנֵּ֑נִי אִם־תָּסִ֤יר מִתּֽוֹכְךָ֙ מוֹטָ֔ה שְׁלַ֥ח אֶצְבַּ֖ע וְדַבֶּר־אָֽוֶן׃ (י) וְתָפֵ֤ק לָֽרָעֵב֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְנֶ֥פֶשׁ נַעֲנָ֖ה תַּשְׂבִּ֑יעַ וְזָרַ֤ח בַּחֹ֙שֶׁךְ֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲפֵלָתְךָ֖ כַּֽצָּהֳרָֽיִם׃ (יא) וְנָחֲךָ֣ ה' תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃ (יב) וּבָנ֤וּ מִמְּךָ֙ חָרְב֣וֹת עוֹלָ֔ם מוֹסְדֵ֥י דוֹר־וָד֖וֹר תְּקוֹמֵ֑ם וְקֹרָ֤א לְךָ֙ גֹּדֵ֣ר פֶּ֔רֶץ מְשֹׁבֵ֥ב נְתִיב֖וֹת לָשָֽׁבֶת׃ (יג) אִם־תָּשִׁ֤יב מִשַּׁבָּת֙ רַגְלֶ֔ךָ עֲשׂ֥וֹת חֲפָצֶ֖יךָ בְּי֣וֹם קָדְשִׁ֑י וְקָרָ֨אתָ לַשַּׁבָּ֜ת עֹ֗נֶג לִקְד֤וֹשׁ ה' מְכֻבָּ֔ד וְכִבַּדְתּוֹ֙ מֵעֲשׂ֣וֹת דְּרָכֶ֔יךָ מִמְּצ֥וֹא חֶפְצְךָ֖ וְדַבֵּ֥ר דָּבָֽר׃ (יד) אָ֗ז תִּתְעַנַּג֙ עַל־ה' וְהִרְכַּבְתִּ֖יךָ עַל־בָּ֣מֳותֵי אָ֑רֶץ וְהַאֲכַלְתִּ֗יךָ נַחֲלַת֙ יַעֲקֹ֣ב אָבִ֔יךָ כִּ֛י פִּ֥י ה' דִּבֵּֽר׃ (ס)

(1) Cry with full throat, without restraint; Raise your voice like a ram’s horn! Declare to My people their transgression, To the House of Jacob their sin. (2) To be sure, they seek Me daily, Eager to learn My ways. Like a nation that does what is right, That has not abandoned the laws of its G-d, They ask Me for the right way, They are eager for the nearness of G-d: (3) “Why, when we fasted, did You not see? When we starved our bodies, did You pay no heed?” Because on your fast day You see to your business And oppress all your laborers! (4) Because you fast in strife and contention, And you strike with a wicked fist! Your fasting today is not such As to make your voice heard on high. (5) Is such the fast I desire, A day for men to starve their bodies? Is it bowing the head like a bulrush And lying in sackcloth and ashes? Do you call that a fast, A day when Hashem is favorable? (6) No, this is the fast I desire: To unlock fetters of wickedness, And untie the cords of the yoke To let the oppressed go free; To break off every yoke. (7) It is to share your bread with the hungry, And to take the wretched poor into your home; When you see the naked, to clothe him, And not to ignore your own kin. (8) Then shall your light burst through like the dawn And your healing spring up quickly; Your Vindicator shall march before you, The Presence of Hashem shall be your rear guard. (9) Then, when you call, Hashem will answer; When you cry, He will say: Here I am. If you banish the yoke from your midst, The menacing hand, and evil speech, (10) And you offer your compassion to the hungry And satisfy the famished creature— Then shall your light shine in darkness, And your gloom shall be like noonday. (11) Hashem will guide you always; He will slake your thirst in parched places And give strength to your bones. You shall be like a watered garden, Like a spring whose waters do not fail. (12) Men from your midst shall rebuild ancient ruins, You shall restore foundations laid long ago. And you shall be called “Repairer of fallen walls, Restorer of lanes for habitation.” (13) If you refrain from trampling the sabbath, From pursuing your affairs on My holy day; If you call the sabbath “delight,” Hashem’s holy day “honored”; And if you honor it and go not your ways Nor look to your affairs, nor strike bargains— (14) Then you can seek Hashem's favor. I will set you astride the heights of the earth, And let you enjoy the heritage of your father Jacob— For Hashem's "Mouth" has spoken.

12 יב

(יז) רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ. אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה. אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת. אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח.

הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:

(17) Rabbi Elazar ben Azariah says: If there is no Torah, there is no appropriate worldly interaction; if there is no appropriate worldly interaction, there is no Torah. If there is no wisdom, there is no fear; if there is no fear, there is no wisdom. If there is no understanding, there is no knowledge; if there is no knowledge, there is no understanding. If there is no flour, there is no Torah; if there is no Torah, there is no flour.

He would say: Anyone whose wisdom exceeds his deeds, to what is he compared? To a tree whose branches are many but whose roots are few; and the wind comes and uproots it and turns it upside down; as it is said; "And he shall be like a lonely juniper tree in the wasteland and shall not see when good comes, but shall inhabit the parched places of the wilderness, a salty land that is uninhabitable." (Jeremiah 17:6). But one whose deeds exceed his wisdom, what is he like? Like a tree whose branches are few but whose roots are many; since even if all the winds of the world come and blow upon it, they do not move it from its place, as it is said; "He shall be like a tree planted by the waters, and spreads out its roots by the river, and shall not perceive when heat comes, but its leaf shall remain fresh; and it will not be troubled in the year of drought, nor will it cease to bear fruit." (Jeremiah 17:8).

13 יג

(א) רבי אלעזר בן עזריה אומר אם אין תורה אין דרך ארץ. כלומר מי שאינו יודע תורה אינו שלם במדות של דרך ארץ כי רוב המדות הטובות שיש בדרכי העולם בתורה הם כמו והעבט תעביטנו הענק תעניק לו מאזני צדק אבני צדק וכמה וכמה כיוצא בהם. אם כן בלא תורה לא יהיו דעותיו שלמות בדרך ארץ:

(1) Rabbi Elazar ben Azariah says: If there is no Torah, there is no appropriate worldly interaction (derekh eretz; literally, the way of the world): Meaning to say [that] one who does not know Torah is not complete in the traits of derekh eretz; as most of the good traits that exist in the ways of the world are in the Torah - like "surely lend him" (Deuteronomy 15:8), "Surely award him" (Deuteronomy 15:14), "Just scales, just weights" (Leviticus 19:36), and many, many like these. If so, without Torah, his dispositions in derekh erets will not be complete.

14 יד

... דְּאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַב נַחְמָן עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דוֹרוֹת קָדְמָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֶת הַתּוֹרָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כד): לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים, דֶּרֶךְ, זוֹ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, וְאַחַר כָּךְ עֵץ הַחַיִּים, זוֹ תּוֹרָה. אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹקִים, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁיְשׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְשׁוּעָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל (תהלים פ, ג): וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ.

... Rabbi Yishm'el ben Tav Nachman said: Derekh Eretz precedes Torah by 26 generations, since it is written “and to guard the way (derekh) to the Tree of Life” (Bereishis 3:24). “Way” is Derekh Eretz, and only after that comes “Tree of Life” which is Torah. [Back to the verse preciously in question, Tehillim 50:23] "I will show him the salvation of G-d." Rabbi Abahu said: this is one of the sources for the idea that G-d’s salvation is Israel’s salvation (Tehillim 80:3) “and come and save us”

15 טו

Derekh Eretz as the Goal of Torah

16 טז
דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים תחילתה גמילות חסדים דכתיב ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבר אותו בגיא

Rabbi Samlai taught: With regard to the Torah, its beginning is an act of kindness and its end is an act of kindness. Its beginning is an act of kindness, as it is written: “And Hashem G-d made for Adam and for his wife garments of skin, and clothed them” (Genesis 3:21). And its end is an act of kindness, as it is written: “And he was buried in the valley in the land of Moab” (Deuteronomy 34:6).

17 יז
(ג) מִֽי־יַעֲלֶ֥ה בְהַר־ה' וּמִי־יָ֝קוּם בִּמְק֥וֹם קָדְשֽׁוֹ׃ (ד) נְקִ֥י כַפַּ֗יִם וּֽבַר־לֵ֫בָ֥ב אֲשֶׁ֤ר ׀ לֹא־נָשָׂ֣א לַשָּׁ֣וְא נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א נִשְׁבַּ֣ע לְמִרְמָֽה׃

(3) Who may ascend Hashem's mountainm and who may stand in His holy place? (4) One who has clean hands and a pure heart, who has not taken a false oath by My "Life" nor sworn deceitfully.

18 יח
לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י ה'׃

You shall not take vengeance or bear a grudge against your countrymen. Love your fellow as yourself: I am Hashem.

19 יט

שוב מעשה בגוי אחד שבא לפני שמאי אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת דחפו באמת הבנין שבידו

בא לפני הלל גייריה אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור

There was another incident involving one gentile who came before Shammai and said to Shammai: Convert me on condition that you teach me the entire Torah while I am standing on one foot. Shammai pushed him away with the builder’s cubit in his hand. (This was a common measuring stick and Shammai was a builder by trade.)

The same gentile came before Hillel. He converted him and said to him: That which is hateful to you do not do to another; that is the entire Torah, and the rest is its interpretation. Go study.

20 כ

(ויקרא יט) "ואהבת לרעך כמוך." רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה.

בן עזאי אומר (בראשית ה) "זה ספר תולדות אדם" -- זה כלל גדול מזה.

(Leviticus 19:18) "Thou shalt love thy neighbor as thyself." Rabbi Akiva says: This is the great principal of the Torah.

Ben Azzai says: (Genesis 5:1) "This is the book of the generations of Adam" is a greater principal than that..

21 כא

... בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר: "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם", זֶה כְּלַל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר (ויקרא יט, יח): "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", זֶה כְּלַל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹא תֹאמַר הוֹאִיל וְנִתְבַּזֵּיתִי יִתְבַּזֶה חֲבֵרִי עִמִּי, הוֹאִיל וְנִתְקַלַּלְתִּי יִתְקַלֵּל חֲבֵרִי עִמִּי.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: אִם עָשִׂיתָ כֵּן דַּע לְמִי אַתָּה מְבַזֶּה בִּדְמוּת אֱלֹקִים עָשָׂה אוֹתוֹ.

... Ben Azzai said: “These are the generations of Adam" is a great principle in the Torah.
Rabbi Aqiva said: This is a great principle of the Torah: "You shall love your neighbor as yourself" (Lev. 19:18). Thus, one should not say, “Since I am scorned, I should scorn my fellow as well; since I have been cursed, I will curse my fellow as well.”
Rabbi Tanchuma says, “If you do so, you should know who are you scorning — ‘in the likeness of G-d He created him.’”

22 כב

דעלך סני לחברך לא תעביד - ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז) זה הקב"ה אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך
ל"א חבירך ממש כגון גזלה גנבה ניאוף ורוב המצות:

Do not do that which is hateful to your fellow - 'Do not forsake your fellow or your father's fellow' (Proverbs 27:10) This refers to the Holy Blessed One. Do not disobey His commandments, for it is hateful unto you when a friend disobeys yours. To put it another way: 'Your fellow', literally, in the cases of thievery, kidnapping, sexual impropriety, and the majority of the commandments.

23 כג
(ט) יְקִֽימְךָ֨ ה' לוֹ֙ לְעַ֣ם קָד֔וֹשׁ כַּאֲשֶׁ֖ר נִֽשְׁבַּֽע־לָ֑ךְ כִּ֣י תִשְׁמֹ֗ר אֶת־מִצְוֺת֙ ה' אֱלֹקֶ֔יךָ וְהָלַכְתָּ֖ בִּדְרָכָֽיו׃

(9) Hashem will establish you as His holy people, as He swore to you, if you keep the commandments of Hashem your G-d and walk in His "Ways".

24 כד

ת"ר: כשנתפסו רבי אלעזר בן פרטא ורבי חנינא בן תרדיון, א"ל ר' אלעזר בן פרטא לרבי חנינא בן תרדיון: אשריך שנתפסת על דבר אחד. אוי לי שנתפסתי על חמשה דברים! א"ל רבי חנינא: אשריך שנתפסת על חמשה דברים, ואתה ניצול אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול שאת עסקת בתורה ובגמילות חסדים ואני לא עסקתי אלא בתורה [בלבד].

וכדרב הונאץ דאמר רב הונא: כל העוסק בתורה בלבד, דומה כמי שאין לו אלוק. שנאמר (דברי הימים ב טו:ג) "וְיָמִ֥ים רַבִּ֖ים לְיִשְׂרָאֵ֑ל לְלֹ֣א ׀ אֱלֹקי אֱמֶ֗ת [וּלְלֹ֛א כֹּהֵ֥ן מוֹרֶ֖ה וּלְלֹ֥א תוֹרָֽה׃]" מאי "ללא אלקי אמת"? שכל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוק.

ובגמילות חסדים לא עסק? והתניא: ... והתניא ...?

מיעבד עבד, כדבעי ליה לא עבד.

The Sages taught: When Rabbi Elazar ben Perata and Rabbi Chanina ben Teradyon were arrested [and jailed by the Romans], Rabbi Elazar ben Perata said to Rabbi Ḥanina ben Teradyon: "You are fortunate, for you were arrested on one charge [only, that of teaching Torah publicly]. Woe is me, as I have been arrested on five charges!"

Rabbi Chanina said to him: "You are fortunate, for you were arrested on five charges but you will be saved; woe is me, as I have been arrested on one charge, but I will not be saved! For you engaged in Torah [study] and in acts of lovingkindness, and I engaged in Torah [study] alone."

And [this is] in accordance with Rav Huna, as Rav Huna said: Whoever occupies himself with Torah [study] alone is considered like one who does not have [the True] G-d. As it says: “Now for long seasons Israel was without the True G-d, [and without a teaching priest, and without the Torah]” (II Chronicles 15:3). What is “without the true G-d”? That anyone who engages in Torah [study] alone is considered like one who does not have [the True] G-d.

And [is it true that Rabbi Ḥanina ben Teradyon] did not engage in acts of lovingkindness? But isn’t it taught... [And it asks again, from a second incident:] But isn’t it taught...?

He did perform [acts of lovingkindness, but] he did not perform ashe should have, [given his stature].
(Note this gemara's conclusion: Someone who doesn't do gemillus chassadim to the full extent of his ability, even if they spend all day learning Torah, they do not worship Hashem.)

25כה

ספרנו, כוונת התורה ס' ב-ג

… וממנה כמו כן ימשך השתדל המתבונן ללכת בדרכי טובו ית׳ להדמות אליו בפרט להטיב אל הזולת כפי האפשר לרצון לפניו ולדבקה בו כאמרו ית׳ “וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי” (ויקרא יא:מד) ואמרו ז״ל “[אבא שאול אומר:] ‘זֶ֤ה קֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ’ – [הוי דומה לו] מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום” (שבת קלג: על שמות טו:ב, ראה גם רמב”ם הל’ דעות א:ו) וזה שהבינו ממלת “‘וְאַנְוֵ֔הוּ’ –אני והוא” כלומר אהיה כמותו (רש”י שמות שם)

ובזה יאושר לחיי עולם יותר מכל זולתו כאמרו “הֵ֚ן לַה֣’ אֱלֹקֶ֔יךָ [הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃] רַ֧ק בַּאֲבֹתֶ֛יךָ חָשַׁ֥ק [ה֖’ לְאַהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכָּל־הָעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּה׃]” (דברים י:יד-טו) ובכן אמרו ז״ל “גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת” (סנהדרין צג.) ובזה יושג התכלית המכוון מאתו ית׳ במין האנושי. וכל אלה החלקים היו אצל אבותינו הקדושים ובקצת צדיקי הדורות קודם מתן תורה ובכן מצאו חן לפניו (ראה בראשית ו:ח) כמשפט לאוהבי שמו.

אמנם המכוון בחלק המעשי ממנה הוא על צד הכוונה השנית וזה לכונן בני אדם ולהדריכם אל הכוונה הראשונה והנמשך ממנה. והנה זאת הכוונה השנית בחלק המעשי הלז “[חׇ֭כְמוֹת בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ] חָצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה׃” (משלי ט:א):

  1. כי אמנם קצת המצות כמו תבנית המקדש וקדשיו ולבושי משרתיו ועבודת קדושיו וטהרתם ומתנות המשרתים בם הם כולם לכונן לב טהור אל הכוונה הראשונה בהכנעת מביא הקרבן בהתיצבו עליו ובכוונתו בפרטי העבודה בו ובתפלתו ווידויו בעת סמיכה על ראש הקרבן ולהרחיק כל מעיק ומטמא כמו חברת השדים ורוח התאוה וזולתם ולעורר לתשובה בכל אלה ווידוי יוה״כ וענויו.
  2. ומהם להרחיק דעות משובשות. ובשמירת מקראי קדש לקרוא בהם בשם ה׳ גם להמון להרחיק מהם דעות משובשות ולהודיעם קשט אמרי אמת ודעות אמתיות ואופן שמירת מצות האל ית׳ וההדמות אליו כפי כח המקבלים בגמילות חסדים וזולתה.
  3. ומהם לתקן משרתי השכל בתולדה כענין באסורי עריות ונדה וזבה וזולתה.
  4. ומהם לתקנם בענין מזונם כאסורי מאכלות.
  5. ומהם לאות
    (ולזכר הברית שכרת עם אבותינו)
    [“כִּ֛י חֵ֥לֶק ה֖’ עַמּ֑וֹ יַעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַחֲלָתֽוֹ׃” (דברים לב:ט)]
    ענין מילה ושבת. (גרסה א’ – בר אילן; גרסה ב’ – מהדורת קופרמן, תשנ”ב)
  6. ומהם לזכרון לעובד כענין ציצית ותפלין ומזוזה.
  7. ומהם בתקון הנהגת הבית והמדינה כענין המשפטים וזולתם.

    Seforno, Kavvanas haTorah, sec. 2-3

    … [T]he contemplative person would continue to try to go in [Hashem’s] blessed good Ways, to resemble Him — in particular, to benefit the other as much as possible — in order to be desirable before [Hashem] and to cleave to Him. As He blessedly said, “and you shall make yourselves holy and you will be holy, for I Am Holy.” (Vayiqra 11:44) And our sages say (Shabbos 133b, quoting Abba Shaul), “‘This is my G-d, and I will glorify Him [ve’anveihu]’ (Shemos 15:2) — [Make yourself resemble Him]. Just as He is generous and compassionate, so to you should be generous and compassionate.” (Shabbos 133b, c.f. Rambam, Hil’ Dei’os 1:6) This is what we understood from the word “ve’anveihu — ani veHu, I and Him”, as to say, I will be like Him. (See Rashi, Shemos ad loc.)

    With this, he will be enriched and enabled for eternal life more than anyone else. As it says, “Behold, [the heavens and the heavens-of-the-heavens, the earth and all that is in them] are for Hashem your G-d. But only your ancestors did Hashem long to love them…” (Devarim 10:14-15) Similarly, they z”l said, “The righteous are greater than the ministering angels.” (Sanhedrin 93a) And with this, he will accomplish the purpose intended by [Hashem], may He be blessed, for the human species. All these parts were [true of] our holy ancestors and some of the tzidiqim of the generations before the giving of the Torah, which is how they “found favor before Him” (as we quoted before, see also Bereishis 6:8) like justice for those who love His name.

    However, the intent of the practical aspect of [serving Hashem] is a derivative intent, and that is to prepare people and bring them along the original intent [that is: to benefit others] and to be drawn after it. Behold this derivative intent of the physical aspect is described by the phrase, “[Wisdom built her home,] she has carved out her seven pillars” (Mishlei 9:1):

    1. For a few of the mitzvos, like the structure of the Beis haMiqdash and its holy [utensils] and the uniforms of those who serve in it, the service and the taharah of those consecrated to it, and the gifts to those who do the service [terumah, maaser, etc…] are all in focus the pure heart to the primary purpose. In the submissiveness which which brings the qorban, in how he stands over it, his intent in the details of its service, his prayer, his confession as he presses on the qorban‘s head, and to keep away from anything oppressive and defiling, like a clique of sheidim, the spirit of desire, etc…. To awaken teshuvah in all these matters, there is the confession and deprivations of Yom Kippur.
    2. Some [mitzvos] are given to distance oneself from confused ideologies. In the guarding that which is declared holy, that they are called in Hashem’s name, the masses are also thereby caused to stay away from confused ideologies. And it informs them of the adornment of true statements and true ideas, and the way to observe the mitzvos of the blessed G-d, to be like Him, according to the power of those who receive, through acts of lovingkindness, etc….
    3. Some of them are to repair the tools of the mind in its reproductive desires, such as in sexual prohibitions, niddah, zavah, etc…
    4. Some of them are to repair their food appetites, like the prohibitions against some foods.
    5. Some as a sign

      ver. 1 (Bar Ilan): and a memorial for the covenant that He made with our ancestors.

      ver. 2 (Cooperman 5792): that “for Hashem’s portion is His nation, Yaaqov is the core of His heritage.” (Devarim 32:9), like

      the underlying matter of beris milah and Shabbos.
    6. Some are reminders to serve, like tzitzis, tefillin and mezuzah.
    7. And some are for correcting how the home and country are run, like the mishpatim, etc…
    26 כו

    וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו

    27 כז

    (ה) .... וּמְצֻוִּין אָנוּ לָלֶכֶת בַּדְּרָכִים הָאֵלּוּ הַבֵּינוֹנִים וְהֵם הַדְּרָכִים הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח ט) "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו":

    (ו) כָּךְ לָמְדוּ בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ. מַה הוּא נִקְרָא חַנּוּן אַף אַתָּה הֱיֵה חַנּוּן. מַה הוּא נִקְרָא רַחוּם אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם. מַה הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ אַף אַתָּה הֱיֵה קָדוֹשׁ. וְעַל דֶּרֶךְ זוֹ קָרְאוּ הַנְּבִיאִים לָאֵל בְּכָל אוֹתָן הַכִּנּוּיִין אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד צַדִּיק וְיָשָׁר תָּמִים גִּבּוֹר וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. לְהוֹדִיעַ שֶׁהֵן דְּרָכִים טוֹבִים וִישָׁרִים וְחַיָּב אָדָם לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בָּהֶן וּלְהִדַּמּוֹת אֵלָיו כְּפִי כֹּחוֹ:

    (5) ... We are charged to walk in these middle-paths, which are the good and straight paths, even as it is said: "And you shall walk in His 'Ways'." (Devarim 28:9)


    (6) This is what they taught in explaining this mitzah: "Just as He is called 'Gracious', you too should be gracious; just as He is called 'Compassionate', you too should be compassionate; just as He is called "Holy", you too should be holy." (Shabbos 133b, Sotah 14a) In this way the prophets attributed to G-d all such terms as "long-suffering", "abundant in lovingkindness", "just" and "right", "perfect", "mighty" and "powerful" and others like these. To let others know that they are good and straight paths, and that man is obligated to lead himself in them, and to make themselves similar to Him in according to his ability.

    28 כח

    (א) מצוה ללכת ולהדמות בדרכי השם יתברך - שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך הישר והטוב בכל כחנו, ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתנו, על דרך החסד והרחמים, כאשר ידענו מתורתנו שזהו דרך השם וזה חפצו מבריותיו, למען יזכו לטובו כי חפץ חסד הוא, ועל זה נאמר (דברים כח:ט) והלכת בדרכיו, ונכפלה המצוה עוד במקום אחר, שנאמר ללכת בכל דרכיו (דברים י:יב; יא:כב).

    (1) The commandment to walk in - and make oneself similar through - the ways of the blessed Hashem: That we were commanded to perform all our actions in the way of straightness and goodness with all our strength and to incline all our affairs that are between ourselves and others towards the way of kindness and mercy; as we have known from our holy Torah that this is the way of Hashem, and this is Hashem's desire for His creatures so that they merit Hashem's goodness - as He desires kindness. And about this is it stated (Deuteronomy 28:9), "and you shall walk in His ways." And this commandment was further repeated in another place, as it is stated (Deuteronomy 10:12, 11:22), "to walk in all His ways."

    29 כט

    (ד) (ד) באמונה - ... כתב הרמב"ם בסה"מ מצוה ח' צונו להדמות לו יתעלה כפי היכולת והוא והלכת בדרכיו וכבר נכפל זה הצווי ואמר ללכת בכל דרכיו ובא בפירושו [סוטה י"ד] מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקב"ה נקרא רחום אף אתה היה רחום וכו' וכבר נכפל זה הענין בלשון אחר ואמר אחרי ה' תלכו ובא בפירושו שר"ל ההדמות בפעולותיו הטובות והמדות הנכבדות שיתואר בהם עכ"ל. ועוד יש הרבה מצות תדיריות עשין ולאוין הנזכרות בכל ארבעה ספרי השו"ע וימצא אותם המעיין כל אחד במקומו ועוד יש הרבה והרבה שלא הובאו בהשו"ע ונמצאים בספרי מוני המצות הרמב"ם והסמ"ג והחינוך [וביותר בספר חרדים כי הוא קיבץ מכל הראשונים הקודמים לו בהמצות הנוהגות למעשה בזמן הזה] ונכון מאד שילמוד אותם כל אדם ויהיה בקי בהן ועי"ז יהיה ביכולתו לקיימן וכמו שאחז"ל על הפסוק וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם זכירה מביאה לידי עשייה דאם לא ידע אם היא מצוה כלל מה יזכור לקיימן:

    30 ל

    (כג) כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י ה' עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־ה'׃ (ס)

    (23) But only in this should one glory: to glorify intelligence and to know Me; for I, Hashem, act with lovingkindness, justice, and equity in the world; For in these I delight —declares Hashem.

    31 לא
    (טז) דָּ֛ן דִּין־עָנִ֥י וְאֶבְי֖וֹן אָ֣ז ט֑וֹב הֲלוֹא־הִ֛יא הַדַּ֥עַת אֹתִ֖י נְאֻם־ה'׃

    (16) He upheld the rights of the poor and needy— Then all was well. That is truly knowing Me —declares Hashem.

    32 לב

    Hashem Can Forgive Anything,

    If People Are Giving to Each Other

    33 לג

    תניא רבי נתן אומר מגרב לשילה ג' מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה

    בקשו מלאכי השרת לדוחפו אמר להן הקב"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים

    It is taught in a beraisa that Rabbi Nasan says: The distance from Gerav, where Micah's idol resided, to Shiloh, where the Tabernacle was at that time, was three mil, and the smoke from the arrangement of wood on the altar in Shiloh and the smoke from the worship of the idol of Micah would intermingle with each other.

    The ministering angels sought to dismiss him from the world. The Holy One, Blessed be He, said to them: Leave him, as his bread is available for travelers pn the roads.

    34 לד

    The Centrality of Derekh Eretz

    Lithuanian Jewish Thought

    35לה
    נפש החיים - הקדמה
    והיה רגיל להוכיח אותי על שראה שאינני משתתף בצערא דאחרינא. וכה היה דברו אלי תמיד שזה כל האדם. לא לעצמו נברא רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכחו לעשות.

    Nefesh haChaim - Introduction (by Rav Yitzchaq Volozhiner)
    [My father, Rav Chaim Volozhiner,] regularly rebuked me, because he saw that I did not participate in the pain of others. And these were his constant words to me: This is the entire person. One is not created for himself, but to benefit others with the full extent of his powers.

    36לו

    שערי ישר - הקדמה

    יתברך הבורא ויתעלה היוצר שבראנו בצלמו ובדמות תבניתו, וחיי עולם נטע בתוכנו, שיהיה אדיר חפצנו, להיטיב עם זולתנו, ליחיד ולרבים בהוה ובעתיד בדמות הבורא כביכול,

    שכל מה שברא ויצר היה רצונו יתברך רק להיטיב עם הנבראים, כן רצונו ית׳ שנהלך בדרכיו כאמור “והלכת בדרכיו”, היינו שנהיה אנחנו בחירי יצוריו, מגמתנו תמיד להקדיש כוחותינו הגופניים והרוחניים לטובת הרבים, כפי ערכנו,...

    Shaarei Yosher - Introduction (by Rav Shimon Shkop)

    Blessed shall be the Creator, and exalted shall be the Maker, Who created us in His 'Image' and in the likeness of His 'Structure', and planted eternal life within us [i.e. gave us the Torah], so that our greatest desire should be to do good to others, to individuals and to the masses, now and in the future, in imitation of the Creator (as it were).

    For everything He created and formed was according to His Will (may it be blessed), [that is] only to be good to the creations. So too His Will is that we walk in His ways. As it says “and you shall walk in His Ways” (Devarim 28:9) – that we, the select of what He made – should constantly hold as our purpose to sanctify our physical and spiritual powers for the good of the many, according to our abilities.

    37לז

    ספורנו - כוונות התורה - סעיפים ב'-ג'

    ומזה החלק העיוני הוא להתבונן בדרכי טובו ורחמיו על כל מעשיו ובפרט על המין האנושי אשר ברא בצלמו בדמותו למען ישתדל המעיין בבחירתו להדמות לבוראו כפי האפשר לדבקה בו לרצון לפניו כי חפץ חסד הוא. ומזה ימשך היות האדם אוהב לאל ית' בלי ספק ומה גם עם אשר בחר באבותיו ברחמיו וברוב חסדיו. ובידיעת שתי אלה יקנה המתבונן חיי עולם בעשותו את שכלו הכחיי אשר אין לו מציאות בפועל בתולדתו זולתי בכח בלבד שיקנה בהתבוננתו עצמות כלי נמצא בפועל ויחיה עוד לנצח כפי טבעו כאמרו ית' כי הוא חייכם.

    וממנה כמו כן ימשך השתדל המתבונן ללכת בדרכי טובו ית׳ להדמות אליו בפרט להטיב אל הזולת כפי האפשר לרצון לפניו ולדבקה בו כאמרו ית׳ “וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי” (ויקרא יא:מד) ואמרו ז״ל “[אבא שאול אומר:] ‘זֶ֤ה קֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ’ – [הוי דומה לו] מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום” (שבת קלג: על שמות טו:ב, ראה גם רמב”ם הל’ דעות א:ו) וזה שהבינו ממלת “‘וְאַנְוֵ֔הוּ’ –אני והוא” כלומר אהיה כמותו (רש”י שמות שם)

    ובזה יאושר לחיי עולם יותר מכל זולתו כאמרו “הֵ֚ן לַה֣’ אֱלֹקֶ֔יךָ [הַשָּׁמַ֖יִם וּשְׁמֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם הָאָ֖רֶץ וְכָל־אֲשֶׁר־בָּֽהּ׃] רַ֧ק בַּאֲבֹתֶ֛יךָ חָשַׁ֥ק [ה֖’ לְאַהֲבָ֣ה אוֹתָ֑ם וַיִּבְחַ֞ר בְּזַרְעָ֣ם אַחֲרֵיהֶ֗ם בָּכֶ֛ם מִכָּל־הָעַמִּ֖ים כַּיּ֥וֹם הַזֶּה׃]” (דברים י:יד-טו) ובכן אמרו ז״ל “גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת” (סנהדרין צג.) ובזה יושג התכלית המכוון מאתו ית׳ במין האנושי. וכל אלה החלקים היו אצל אבותינו הקדושים ובקצת צדיקי הדורות קודם מתן תורה ובכן מצאו חן לפניו (ראה בראשית ו:ח) כמשפט לאוהבי שמו.

    1. אמנם המכוון בחלק המעשי ממנה הוא על צד הכוונה השנית וזה לכונן בני אדם ולהדריכם אל הכוונה הראשונה והנמשך ממנה. והנה זאת הכוונה השנית בחלק המעשי הלז “[חׇ֭כְמוֹת בָּנְתָ֣ה בֵיתָ֑הּ] חָצְבָ֖ה עַמּוּדֶ֣יהָ שִׁבְעָֽה׃” (משלי ט:א):
    2. כי אמנם קצת המצות כמו תבנית המקדש וקדשיו ולבושי משרתיו ועבודת קדושיו וטהרתם ומתנות המשרתים בם הם כולם לכונן לב טהור אל הכוונה הראשונה בהכנעת מביא הקרבן בהתיצבו עליו ובכוונתו בפרטי העבודה בו ובתפלתו ווידויו בעת סמיכה על ראש הקרבן ולהרחיק כל מעיק ומטמא כמו חברת השדים ורוח התאוה וזולתם ולעורר לתשובה בכל אלה ווידוי יוה״כ וענויו.
    3. ומהם להרחיק דעות משובשות. ובשמירת מקראי קדש לקרוא בהם בשם ה׳ גם להמון להרחיק מהם דעות משובשות ולהודיעם קשט אמרי אמת ודעות אמתיות ואופן שמירת מצות האל ית׳ וההדמות אליו כפי כח המקבלים בגמילות חסדים וזולתה.
    4. ומהם לתקן משרתי השכל בתולדה כענין באסורי עריות ונדה וזבה וזולתה.
    5. ומהם לתקנם בענין מזונם כאסורי מאכלות.
    6. ומהם לאות
      (ולזכר הברית שכרת עם אבותינו)
      [“כִּ֛י חֵ֥לֶק ה֖’ עַמּ֑וֹ יַעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַחֲלָתֽוֹ׃”
      (דברים לב:ט)]
      ענין מילה ושבת.
      (גרסה א’ – בר אילן; גרסה ב’ – מהדורת קופרמן, תשנ”ב)
    7. ומהם לזכרון לעובד כענין ציצית ותפלין ומזוזה.
    8. ומהם בתקון הנהגת הבית והמדינה כענין המשפטים וזולתם.

    Seforno - Kavvanas haTorah - se'ifim 2-3

    … [T]he contemplative person would continue to try to go in [Hashem’s] blessed good Ways, to resemble Him — in particular, to benefit the other as much as possible — in order to be desirable before [Hashem] and to cleave to Him. As He blessedly said, “and you shall make yourselves holy and you will be holy, for I Am Holy.” (Vayiqra 11:44) And our sages say (Shabbos 133b, quoting Abba Shaul), “‘This is my G-d, and I will glorify Him [ve’anveihu]’ (Shemos 15:2) — [Make yourself resemble Him]. Just as He is generous and compassionate, so to you should be generous and compassionate.” (Shabbos 133b, c.f. Rambam, Hil’ Dei’os 1:6) This is what we understood from the word “ve’anveihu — ani veHu, I and Him”, as to say, I will be like Him. (See Rashi, Shemos ad loc.)

    With this, he will be enriched and enabled for eternal life more than anyone else. As it says, “Behold, [the heavens and the heavens-of-the-heavens, the earth and all that is in them] are for Hashem your G-d. But only your ancestors did Hashem long to love them…” (Devarim 10:14-15) Similarly, they z”l said, “The righteous are greater than the ministering angels.” (Sanhedrin 93a) And with this, he will accomplish the purpose intended by [Hashem], may He be blessed, for the human species. All these parts were [true of] our holy ancestors and some of the tzidiqim of the generations before the giving of the Torah, which is how they “found favor before Him” (as we quoted before, see also Bereishis 6:8) like justice for those who love His name.

    However, the intent of the practical aspect of [serving Hashem] is a derivative intent, and that is to prepare people and bring them along the original intent [that is: to benefit others] and to be drawn after it. Behold this derivative intent of the physical aspect is described by the phrase, “[Wisdom built her home,] she has carved out her seven pillars” (Mishlei 9:1):

    1. For a few of the mitzvos, like the structure of the Beis haMiqdash and its holy [utensils] and the uniforms of those who serve in it, the service and the taharah of those consecrated to it, and the gifts to those who do the service [terumah, maaser, etc…] are all in focus the pure heart to the primary purpose. In the submissiveness which which brings the qorban, in how he stands over it, his intent in the details of its service, his prayer, his confession as he presses on the qorban‘s head, and to keep away from anything oppressive and defiling, like a clique of sheidim, the spirit of desire, etc…. To awaken teshuvah in all these matters, there is the confession and deprivations of Yom Kippur.
    2. Some [mitzvos] are given to distance oneself from confused ideologies. In the guarding that which is declared holy, that they are called in Hashem’s name, the masses are also thereby caused to stay away from confused ideologies. And it informs them of the adornment of true statements and true ideas, and the way to observe the mitzvos of the blessed G-d, to be like Him, according to the power of those who receive, through acts of lovingkindness, etc….
    3. Some of them are to repair the tools of the mind in its reproductive desires, such as in sexual prohibitions, niddah, zavah, etc…
    4. Some of them are to repair their food appetites, like the prohibitions against some foods.
    5. Some as a sign

    ver. 1 (Bar Ilan): and a memorial for the covenant that He made with our ancestors.

    ver. 2 (Cooperman 5792): that “for Hashem’s portion is His nation, Yaaqov is the core of His heritage.” (Devarim 32:9), like

    the underlying matter of beris milah and Shabbos.

    1. Some are reminders to serve, like tzitzis, tefillin and mezuzah.
    2. And some are for correcting how the home and country are run, like the mishpatim, etc…
    38לח

    דעת חכמה ומוסר, חלק ג' דף רצ"ה - ר' ירוחם ליבוביץ

    "כִּי־מִי֙ אֲשֶׁ֣ר יבחר יְחֻבַּ֔ר אֶ֥ל כׇּל־הַחַיִּ֖ים יֵ֣שׁ בִּטָּח֑וֹן" (קהלת ט:ד)
    גדול כל כך ענין של נושא בעול עם חבירו, מפני שזה כל התורה כולה, היינו איחוד הנפשות להרגיש זא"ז, וכל לימוד התורה, הלימוד והמעשה, הנה סוף המטרה שיתאחדו הנפשות להיות מרגישים זא"ז שיהיו אחד ממש.

    Da’as Chokhmah uMussar vol 3 pg 295 - Rabbi Yerucham Levovitz

    “For someone who is connected to all life has something to trust in...” (Qoheles 9:4)

    The issue of bearing the yoke with others is so great, because this is the entire Torah, meaning the joining of souls to feel each other’s feelings. All of Torah study, all of the learning and all of the deeds, the final goal is that all souls should be joined, to feel each other’s feelings, to truly be one.

    39 לט

    לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי

    The mitzvos of sharing one's crop with those in need were classically treated as those that are defining features of the Torah observant lifestyle.

    40 מ
    וּקְרָאתֶ֞ם בְּעֶ֣צֶם ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם בְּכָל־מוֹשְׁבֹ֥תֵיכֶ֖ם לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם׃ וּֽבְקֻצְרְכֶ֞ם אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֗ם לֹֽא־תְכַלֶּ֞ה פְּאַ֤ת שָֽׂדְךָ֙ בְּקֻצְרֶ֔ךָ וְלֶ֥קֶט קְצִירְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃ (ס)

    On that same day you shall hold a celebration; it shall be a sacred occasion for you; you shall not work at your occupations. This is a law for all time in all your settlements, throughout the ages. And when you reap the harvest of your land, you shall not reap all the way to the edges of your field, or gather the gleanings of your harvest; you shall leave them for the poor and the stranger: I am Hashem your G-d.

    41 מא

    ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני

    And the judges of the court inform the conversion candidate of some of the lenient mitzvot and some of the stringent mitzvot, and they inform him of the sin of neglecting the mitzva to allow the poor to take gleanings, forgotten sheaves, and produce in the corner of one’s field, and about the poor man’s tithe.

    42 מב

    וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עִקְּרֵי הַדָּת שֶׁהוּא יִחוּד הַשֵּׁם וְאִסּוּר עַכּוּ''ם. וּמַאֲרִיכִין בַּדָּבָר הַזֶּה. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ מִקְצָת מִצְוֹת קַלּוֹת וּמִקְצָת מִצְוֹת חֲמוּרוֹת. וְאֵין מַאֲרִיכִין בְּדָבָר זֶה. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עֲוֹן לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּמוֹדִיעִין אוֹתוֹ עָנְשָׁן שֶׁל מִצְוֹת. כֵּיצַד. אוֹמְרִים לוֹ הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁעַד שֶׁלֹּא בָּאתָ לְדָת זוֹ אִם אָכַלְתָּ חֵלֶב אִי אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת. אִם חִלַּלְתָּ שַׁבָּת אִי אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה. וְעַכְשָׁיו אַחַר שֶׁתִּתְגַּיֵּר אִם אָכַלְתָּ חֵלֶב אַתָּה עָנוּשׁ כָּרֵת. אִם חִלַּלְתָּ שַׁבָּת אַתָּה עָנוּשׁ סְקִילָה. וְאֵין מַרְבִּין עָלָיו. וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו. שֶׁמָּא יִגְרֹם לְטָרְדוֹ וּלְהַטּוֹתוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה. שֶׁבַּתְּחִלָּה אֵין מוֹשְׁכִין אֶת הָאָדָם אֶלָּא בְּדִבְרֵי רָצוֹן וְרַכִּים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (הושע יא ד) "בְּחַבְלֵי אָדָם אֶמְשְׁכֵם" וְאַחַר כָּךְ (הושע יא ד) "בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה":

    And they inform him the fundamental beliefs of the religion, which is the unification of [G-d's] name, and the prohibition of idol worship, and they dwell at length on this matter. And they inform him of some of the lenient commandments, and some of the stringent commandments. And they do not dwell at length on this. And they let him know the sin of “gatherings” “forgotten sheaves” “corners of the field” and “second tithe.” And they tell him of the punishments for not keeping the commandments. How so? They say to him: Know that before this point, if you ate forbidden fate, you would not be punished with karet, if you broke Shabbat, you would not be punished by being stoned. But now, after you have converted, if you eat forbidden fat you will be punished with karet, if you break Shabbat, you will be punished by being stoned. And they do not dwell at length on this, nor do they go into detail, lest this causes him to be troubled and turn away from the good path to the evil path. For at the beginning we do not draw a person except with words of appeasement and gentleness. Similarly it says, "I drew them with human ties," (Hosheia 11:4), and "with cords of love." (Ibid.)