(2) Command the Israelite people and say to them: Be punctilious in presenting to Me at stated times the offerings of food (lit. bread) due Me, as offerings by fire of pleasing odor to Me.
The term lechem (bread) implies a connection of the strongest order, as we find in the vernacular of the medrash " as one who is malchim two boards together"... And this root word is appropriate for bread, which connects the body and the soul in a very strong way. As such, God refers to the sacrificial offerings as bread, in that they connects Him with the Jewish people.
(ג) והנה כלל הפרישות הוא מה שאמרו ז"ל (יבמות כ): קדש עצמך במותר לך, וזאת היא הוראתה של המלה עצמה, פרישות, רוצה לומר, להיות פורש ומרחיק עצמו מן הדבר, והיינו, שאוסר על עצמו דבר היתר, והכונה בזה לשלא יפגע באיסור עצמו.
(3) The general principle of Separation is what our sages of blessed memory said: "sanctify yourself [by abstaining] of what is permitted to you" (Yevamot 20a). This is the meaning of the word "Separation" itself. That is to say - to separate and distance from the thing, prohibiting on oneself something which is permitted. The intent in this is to not come to violate the prohibition itself.
(א). אֵיזֶהוּ גִבּוֹר, הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר.
(1) Who is the mighty one? He who conquers his impulse, as it says, "slowness to anger is better than a mighty person and the ruler of his spirit than the conqueror of a city." (Proverbs 16:32).
אמר רבה בר רב הונא כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו שנאמר רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו
Rabba bar Rav Huna said: Anyone who gets angry, at that moment even the Divine Presence is not important to him, as it is stated: “The wicked, in the height of his anger says: He will not require; all his thoughts are: There is no God” (Psalms 10:4).
(4) The following, however, of those that either chew the cud or have true hoofs, you shall not eat: the camel—although it chews the cud, it has no true hoofs: it is unclean for you; (5) the daman—although it chews the cud, it has no true hoofs: it is unclean for you; (6) the hare—although it chews the cud, it has no true hoofs: it is unclean for you; (7) and the swine—although it has true hoofs, with the hoofs cleft through, it does not chew the cud: it is unclean for you. (8) You shall not eat of their flesh or touch their carcasses; they are unclean for you.
ועוד יש לתת טעם באיסור העופות, כי לפי שהקב"ה בוחר הטוב ואוהב השפלות וכל שאר המדות הטובות, ושונא האכזריות וכל שאר המדות הרעות, לכך בחר בקרבנו בבריות השפלות והתמות, ומאותן שהוא יתעלה בחר בהן לקרבן צוה את ישראל שיהיה מאכלם מהן, וכשם שהוא יתברך מרחיק העופות הטמאים לצורך קרבן כן מרחיק אותם לצורך מאכלם של ישראל, וכל זה ללמדנו שהוא יתעלה שונא מדת הרע והאכזריות, ואוהב מדת הטוב והשפלות והתמות.
An additional reason why the impure birds are forbidden may be simply that G’d loves humility and similar good traits and hates arrogance and similar repugnant traits. The animals which have been approved by G’d as fit to serve as sacrifices for Him, are also suitable to be eaten by us. Seeing that G’d rejected all birds described as impure as possible sacrifices, He also excluded them as potential food for the Israelites.
(יא) כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש. ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה.
(יב) וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש. והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות ק"ה ב): כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא עא א): ימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים.
(יג) ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים.
(יד) ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק, וכבר הזכירו ז"ל בענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו (חולין צ"א ב): אר"י מלמד שנתקבצו כולן והיתה כל אחת אומרת עלי יניח צדיק ראשו.
(טו) כללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלהיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהתשתמשו מדברים גשמיים.
(11) For the Shechina (divine presence) dwells within them just as it dwelled in the Temple. Due to this, the food they eat is like a sacrifice offered upon the fire of the altar, for certainly it was a great elevation for those things to be offered on the altar, since they were offered before the Shechina.
(12) The elevation was to such an extent that its kind, all over the world, was blessed, as our sages stated in a Midrash. So too, the food and drink which the holy man eats elevates that food or drink as if it had actually been offered on the altar. This is similar to what our sages, of blessed memory, said: "one who brings a gift to a Torah scholar is as if he had offered first-fruits (Bikurim)" (Ketuvot 105b), and "[if a man wishes to offer a wine libation upon the altar], let him fill the throat of the Torah scholars with wine" (Yomah 71a).
(13) This does not mean that Torah scholars were craving for food and drink, G-d forbid, that one fills their throats like one stuffs a glutton. Rather, the matter is according to the intent I explained. That Torah scholars who are holy in their ways and in all their deeds are actually just like the temple and the altar, for the Shechina (divine presence) literally dwells upon them as it did in the temple. Thus, what is offered to them is as offered on the altar, and the filling of their throat is as the filling of the basins.
(15) The general principle of the matter: Holiness consists of one's clinging so much to his G-d that for any action he does, he will not separate nor budge from G-d, blessed be He, so that the physical things he uses will attain greater elevation than that which he diminishes in his clinging and level due to his using physical things.
(ב) משרשי מצוה זו, לפי שהגוף כלי לנפש ובו תעשה פעלתה, וזולתו לא תשלם מלאכתה לעולם, ועל כן באה בצלו לטובתה ולא לרעתה באמת כי האל לא ירע אבל ייטיב לכל, נמצא כי הגוף בין ידיה כמו הצבת ביד הנפח אשר עמו יוציא כלי למעשהו, ובאמת כי בהיות הצבת חזק ומכון לאחז בו הכלים, יעשם האמן טובים. ואם לא יהיה הצבת טוב, לא יבואו לעולם הכלים מכונים ונאים. וכמו כן בהיות בגוף שום הפסד מאיזה ענין שיהיה, תתבטל פעלת השכל כפי אותו הפסד, ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד. ועל הדרך הזה לפי הפשט נאמר שבא לנו האסור בתורה בכל מאכלות האסורות. ואם יש מהן שאין נודע לנו ולא לחכמי הרפואה נזקן, אל תתמה עליהם, כי הרופא הנאמן שהזהירנו בהן חכם יותר ממך ומהם, וכמה נסכל ונבהל מי שחשב שאין לו בדברים נזק או תועלת אלא במה שהשיג הוא. ויש לך לדעת כי לתועלתנו לא נתגלה סבתן ונזקן פן יקומו אנשים מחזיקים עצמן כחכמים גדולים ויתחכמו לומר, נזק פלוני שאמרה התורה שיש בדבר פלוני איננו כי אם במקום פלוני שטבעו כן, או באיש פלוני שטבעו כן וכן, ופן יתפתה לדבריהם אחד מן הפתאים, על כן לא נתגלה טעמן, להועיל לנו מן המכשול הזה.
(2) It is from the roots of this commandment [that it is] because the body is an instrument of the soul - with it, it carries out its activity; without it, it can never complete its work. And hence it is in its shadow truly for its good, and not for its bad; as God does not do bad but does good to all. Thus we find that the body at its command is like a pair of tongs in the hand of a blacksmith: with it he can produce a tool fit for its purpose. Now in truth, if the tongs are strong and properly shaped to grasp tools in them, the craftsman can make them well. But if the tongs are not good, the tools will never come out properly shaped and fit. In the same way, if there is any damage in the body, of any kind, some function of the intelligence will be nullified, corresponding to that damage. For this reason, our whole and perfect Torah removed us far from anything that causes [such] a defect. In this vein, according to the simple understanding, would we say [that] we were given a ban by the Torah against all forbidden foods. And if there are some among them whose harm is known [understood] neither by us nor by the wise men of medicine, do not wonder about them; as the faithful, trustworthy Physician who adjured us about them is wiser than both you and them. And how foolish and impulsive is the one who thinks that things don't have damage or benefit, except for that which he can grasp. And you should know that their reasons were not revealed, for our benefit; lest people who hold themselves to be great sages get up and feign wisdom to say, "X damage that the Torah stated in thing y is only in place a, whose nature is such," or "with person b, whose nature is such and such," and lest one of the dim-witted be seduced by their words. Therefore their reason was not revealed, to aid us [avoid] this obstacle.