מעשה ברבי ישמעאל

אנחנו בפרק השני: "לפנים משורת הדין". בשונה מהפרק הראשון, שבו החוק ממש נקבע לפי היושר במקרים מסוימים (גם אם לא היתה בעיה כלשהי בדין, אלא רק בעיית יושר), הרי שכאן אין שינוי בחוק, אלא יש אנשים שפועלים אחרת. מיהם אנשים אלו? האם התנהגות כזו מחייבת את כולם, ובכל מצב? שאלה זו תהיה תלויה מעל ראשינו לאורך הפרק כולו.
נזכור שההגדרה הבסיסית למעשה שהוא "לפנים משורת הדין", היא ויתור של אדם על פטור או על זכות המגיעים לו. סיפור זה ימחיש זאת היטב. אנחנו פוגשים בו את רבי ישמעאל ברבי יוסֵי (=בן רבי יוסֵי). תוכלו לקרוא עליו כאן.

בבא מציעא ל׳ ב:ו׳-י׳

1. רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה קאזיל באורחא,
פגע ביה ההוא גברא הוה דרי פתכא דאופי.
אותבינהו וקא מיתפח.
אמר ליה: דלי לי.
אמר ליה: כמה שוין?
אמר ליה: פלגא דזוזא.

יהיב ליה פלגא דזוזא ואפקרה.

הדר זכה בהו.
הדר יהיב ליה פלגא דזוזא, ואפקרה.
חזייה דהוה קא בעי למיהדר למזכיה בהו;

אמר ליה: לכולי עלמא אפקרנהו, ולך - לא אפקרנהו!

2. ומי הוי הפקר כי האי גוונא?
והתנן בית שמאי אומרים: הפקר לעניים - הפקר;
ובית הלל אומרים: אינו הפקר, עד שיהא הפקר לעניים ולעשירים, כשמיטה.

3. אלא רבי ישמעאל ברבי יוסי - לכולי עלמא אפקרינהו, ובמלתא בעלמא הוא דאוקמיה .

4. והא רבי ישמעאל ברבי יוסי "זקן ואינו לפי כבודו הוה"!

5. ר' ישמעאל ברבי יוסי - לפנים משורת הדין הוא דעבד.

Bava Metzia 30b:6-10

The Gemara relates: Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, was walking on the road. A certain man encountered him, and that man was carrying a burden that consisted of sticks of wood. He set down the wood and was resting. The man said to him: Lift them for me and place them upon me. Since it was not in keeping with the dignity of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, to lift the wood, Rabbi Yishmael said to him: How much are they worth? The man said to him: A half-dinar. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, gave him a half-dinar, took possession of the wood, and declared the wood ownerless. The man then reacquired the wood and again requested that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, lift the wood for him. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, again gave him a half-dinar, again took possession of the wood, and again declared the wood ownerless. He then saw that the man desired to reacquire the sticks of wood. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to him: I declared the sticks of wood ownerless with regard to everyone else, but I did not declare them ownerless with regard to you. The Gemara asks: But is property rendered ownerless in a case like this? But didn’t we learn in a mishna (Pe’a 6:1) that Beit Shammai say: Property declared ownerless for the poor is thereby rendered ownerless. And Beit Hillel say: It is not ownerless, until the property will be ownerless for the poor and for the rich, like produce during the Sabbatical Year, which is available for all. As the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel, how could Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, declare the wood ownerless selectively, excluding the prior owner of the wood? Rather, Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, actually declared the wood ownerless to everyone without exception, and it was with a mere statement that he prevented him from reacquiring the wood, i.e., he told the man not to reacquire the wood even though there was no legal impediment to that reacquisition. The Gemara asks: But wasn’t Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, an elderly person and it was not in keeping with his dignity to tend to the item? Why did he purchase the wood and render it ownerless in order to absolve himself of the obligation to lift the burden if he had no obligation to do so in the first place? The Gemara answers: In the case of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, he conducted himself beyond the letter of the law, and he could have simply refused the request for help.

למה רבי ישמעאל חשב שיש עליו חובה לסייע לאותו אדם בהעמסת העצים? המקור הוא במצוות הבאות שבתורה:

שמות כ״ג:ה׳

(ה) כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ, עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃ (ס)

Exodus 23:5

(5) When you see the ass of your enemy lying under its burden and would refrain from raising it, you must nevertheless raise it with him.

דברים כ״ב:ד׳

(ד) לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם; הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃ (ס)

Deuteronomy 22:4

(4) If you see your fellow’s ass or ox fallen on the road, do not ignore it; you must help him raise it.

התורה מצווה לעזור לפרוק את משאו של החמור שכרע תחתיו (פעמים רבות משום שלא הועמס בצורה מאוזנת, ו/או משום שהמשא היה כבד מדי). שימו לב שהתורה מצווה לעשות זאת גם עבור חמור שונאך! יש כאן דוגמה יפה וחזקה של "צער בעלי חיים", הדורש ממך להתעלות על רגשותיך, ולסייע לאותו חמור שנמצא במצוקה.

ההלכה קובעת, כדעתו של רבי שמעון, שכמו שיש חובה לסייע בפריקה המטען, כך גם יש חובה לסייע בהעמסתו:

משנה בבא מציעא ב׳:י׳

מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק, אֲבָל לֹא לִטְעוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף לִטְעוֹן.

Mishnah Bava Metzia 2:10

(10) If one found [an animal] in the stable, he is not obligated with it; [if it is in] the public domain, he is obligated with it. If it was in a cemetery, he may not impurify [himself] for it. If his father said to him 'impurify [yourself]', or 'do not return [a lost object]', he should not listen to him. If [a person] unloaded [an animal] and [the owner] reloaded [the animal], he unloaded and he reloaded, even four or five times, he is obligated [to unload]; as the Torah states, (Exodus 23:5): "You shall surely relieve." If [the owner] went and sat down, and said to the passer-by: 'Since the mitsvah is upon you, if it is your will to unload [the animal], do so,' [the latter] is exempt; as the Torah states, (Exodus 23:5) "With him." If he is old or sick, he is obligated. It is a mitsvah from the Torah to unload [an animal], but not to reload [it]. Rabbi Shimon says: "Even to reload." Rabbi Yosei the Galilean says: "If [the weight] was more than it was able to carry, it is not necessary for him, as the Torah states, (Exodus 23:5): "Under its burden": a burden that it is able to withstand.

מעוניינים לקרוא על מתנות עניים שבתורה, כדי להבין את עמדת בית שמאי, שמסתמכת עליהם? קראו כאן.

אנחנו ממשיכים לעיסוק נוסף בדרשה של חז"ל, שהופיעה בחוברת כבר בעמ' 53-52. הפעם היא מובאת מפיו של רב יוסף. בהמשך, חכמי הגמרא דורשים את הדרשה, ומדייקים בה כמה ענינים. כלומר לפנינו תהליך שקרה בשלושה שלבים:

א. פסוק מן התורה, כחלק מדברי יתרו למשה (ראו את הדברים למטה)

ב. דרשה שדרשו התנאים על הפסוק מהתורה.

ג. דיוק הדרשה התנאית, ע"י האמוראים.

בואו נעיין קודם בפסוק, בתוך ההקשר שלו בשמות י"ח:

שמות י״ח:י״ג-כ׳

(יג) וַיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב׃ (יד) וַיַּרְא֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה לָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר: מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה עֹשֶׂה֙ לָעָ֔ם? מַדּ֗וּעַ אַתָּ֤ה יוֹשֵׁב֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְכָל־הָעָ֛ם נִצָּ֥ב עָלֶ֖יךָ מִן־בֹּ֥קֶר עַד־עָֽרֶב? (טו)

וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לְחֹתְנ֑וֹ: כִּֽי־יָבֹ֥א אֵלַ֛י הָעָ֖ם לִדְרֹ֥שׁ אֱלֹהִֽים׃ (טז) כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו׃ (יז)

וַיֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו: לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃ (יח) נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ, כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹא־תוּכַ֥ל עֲשֹׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ! (יט)

עַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ. הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃ (כ) וְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת־הַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַתּוֹרֹ֑ת וְהוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֽׂוּן׃

Exodus 18:13-20

(13) Next day, Moses sat as magistrate among the people, while the people stood about Moses from morning until evening. (14) But when Moses’ father-in-law saw how much he had to do for the people, he said, “What is this thing that you are doing to the people? Why do you act alone, while all the people stand about you from morning until evening?” (15) Moses replied to his father-in-law, “It is because the people come to me to inquire of God. (16) When they have a dispute, it comes before me, and I decide between one person and another, and I make known the laws and teachings of God.” (17) But Moses’ father-in-law said to him, “The thing you are doing is not right; (18) you will surely wear yourself out, and these people as well. For the task is too heavy for you; you cannot do it alone. (19) Now listen to me. I will give you counsel, and God be with you! You represent the people before God: you bring the disputes before God, (20) and enjoin upon them the laws and the teachings, and make known to them the way they are to go and the practices they are to follow.

בבא מציעא ל׳ ב:י״א-י״ד

6. דתני רב יוסף:

"והודעת להם" - זה בית חייהם,

"את הדרך" - זו גמילות חסדים

"(אשר) ילכו" - זה ביקור חולים,

"בה" - זו קבורה,

"ואת המעשה" - זה הדין,

"אשר יעשון" - זו לפנים משורת הדין.

7. אמר מר: "(אשר) ילכו" - זה ביקור חולים

היינו גמילות חסדים!

8. לא נצרכה אלא לבן גילו,

דאמר מר: בן גילו נוטל אחד מששים בחליו,

ואפילו הכי מבעי ליה למיזל לגביה.

9. "בה" - זו קבורה,

היינו גמילות חסדים!

10. לא נצרכה אלא ל-"זקן ואינו לפי כבודו"

11. "אשר יעשון" - זו לפנים משורת הדין'

דאמר ר' יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה.

12. אלא דיני דמגיזתא לדיינו??

13. אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין.

Bava Metzia 30b:11-14

The Gemara cites a source for going beyond the letter of the law in the performance of mitzvot. As Rav Yosef taught in a baraita with regard to the verse: “And you shall teach them the statutes and the laws, and shall show them the path wherein they shall walk and the action that they must perform” (Exodus 18:20). The baraita parses the various directives in the verse. “And you shall teach them,” that is referring to the structure of their livelihood, i.e., teach the Jewish people trades so that they may earn a living; “the path,” that is referring to acts of kindness; “they shall walk,” that is referring to visiting the ill; “wherein,” that is referring to burial; “and the action,” that is referring to acting in accordance with the letter of the law; “that they must perform,” that is referring to acting beyond the letter of the law. The Gemara analyzes the baraita. The Master said: With regard to the phrase “they shall walk,” that is referring to visiting the ill. The Gemara asks: That is a detail of acts of kindness; why does the baraita list it separately? The Gemara answers: The reference to visiting the ill is necessary only for the contemporary of the ill person, as the Master said: When one who is a contemporary of an ill person visits him, he takes one-sixtieth of his illness. Since visiting an ill contemporary involves contracting a bit of his illness, a special derivation is necessary to teach that even so, he is required to go and visit him. It was taught in the baraita: With regard to the phrase “wherein,” that is referring to burial. The Gemara asks: That is a detail of acts of kindness; why does the baraita list it separately? The Gemara answers: The reference to burial is necessary only to teach the halakha of an elderly person, and it is in a circumstance where it is not in keeping with his dignity to bury the dead. Therefore, a special derivation is necessary to teach that even so, he is required to participate in the burial. It was taught in the baraita: “That they must perform”; that is referring to acting beyond the letter of the law, as Rabbi Yoḥanan says: Jerusalem was destroyed only for the fact that they adjudicated cases on the basis of Torah law in the city. The Gemara asks: Rather, what else should they have done? Should they rather have adjudicated cases on the basis of arbitrary decisions [demagizeta]? Rather, say: That they established their rulings on the basis of Torah law and did not go beyond the letter of the law.

אגב, זה לא רבי יוחנן מהסיפור על רבי יוחנן וריש לקיש?

זה כן.

תוכלו להיזכר בסיפור כאן

ולקרוא עוד על הדמות המרתקת הזו - כאן.