הרי זו ספק לידה ספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל. רבי יהושע אומר: מביאה קרבן ונאכל שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב יהודה אמר שמואל: לא טימא רבי יהודה אלא בחתיכה של ארבעה מיני דמים, אבל של שאר מיני דמים טהורה. איני? והא כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה, אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ורבי יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה, קתני אדומה ושחורה ירוקה ולבנה ופליג ר' יהודה וכי תימא כי פליג ר' יהודה אאדומה ושחורה, אבל ירוקה ולבנה לא אלא ירוקה ולבנה מאן קתני לה אילימא לרבנן השתא אדומה ושחורה קא מטהרי רבנן ירוקה ולבנה מיבעיא, אלא לאו לר' יהודה ופליג, אלא אמר רב יהודה באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמיפלגי, ובפלוגתא דהני תנאי דתניא קשתה שנים ולשלישי הפילה ואינה יודעת מה הפילה הרי זו ספק לידה ספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל, רבי יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל לפי שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ת"ר המפלת חתיכה, סומכוס אומר משום רבי מאיר וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו, קורעה אם יש דם בתוכה טמאה, ואם לאו טהורה, כרבנן ועדיפא מדרבנן, כרבנן דאמרי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ועדיפא מדרבנן דאינהו סברי עמה אין, בתוכה לא, וסומכוס סבר אפילו בתוכה, ותניא אידך המפלת חתיכה, ר' אחא אומר קורעה אם תוכה מאדים טמאה, ואם לאו טהורה, כסומכוס ועדיפא מסומכוס, ותניא אידך המפלת חתיכה רבי בנימין אומר קורעה אם יש בה עצם אמו טמאה לידה, אמר רב חסדא ובחתיכה לבנה, וכן כי אתא זוגא דמן חדייב אתא ואייתי מתניתא בידיה, המפלת חתיכה לבנה, קורעה אם יש בה עצם אמו טמאה לידה, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי המפלת חתיכה קורעה אם יש בה דם אגור טמאה, ואם לאו טהורה כסומכוס, וקילא מכולהו. בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא הרואה דם בשפופרת מהו? (ויקרא טו:ז) בבשרה, אמר רחמנא ולא בשפופרת, או דלמא האי בבשרה מיבעי ליה שמטמאה מבפנים כבחוץ, אמר ליה בבשרה, אמר רחמנא ולא בשפופרת, דאי בבשרה מבעי ליה שמטמאה מבפנים כבחוץ, א"כ נימא קרא (בבשר), מאי בבשרה? שמע מינה תרתי. והא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי המפלת חתיכה קורעה, אם יש בה דם אגור טמאה, ואם לאו טהורה. הכי השתא, התם דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, הכא אין דרכה של אשה לראות דם בשפופרת, לימא שפופרת תנאי היא דתניא המפלת חתיכה אף על פי שמלאה דם אם יש עמה דם טמאה, ואם לאו טהורה. רבי אליעזר אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה, ר' אליעזר היינו תנא קמא, אימא שרבי אליעזר אומר בבשרה ולא בשפיר ולא בחתיכה, וחכמים אומרים אין זה דם נדה אלא דם חתיכה, תנא קמא נמי טהורי מטהר, אלא דפלי פלויי. איכא בינייהו, תנא קמא סבר בבשרה, ולא בשפיר ולא בחתיכה והוא הדין לשפופרת, והני מילי היכא דשיעא אבל פלי פלויי טמאה, מאי טעמיה בבשרה קרינא ביה ואתו רבנן למימר אף על גב דפלי פלויי אין זה דם נדה, אלא דם חתיכה. הא דם נדה ודאי טמא ואפילו בשפופרת נמי. אמר אביי בשפופרת כולי עלמא לא פליגי דטהורה
כי פליגי בחתיכה, מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, ומר סבר אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה. רבא אמר דכולי עלמא אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה, והכא באשה טהורה ומקור מקומו טמא, קמיפלגי דר' אליעזר סבר: אשה טהורה ודם טמא דהא אתי דרך מקור ורבנן סברי: אשה טהורה ומקור מקומו טהור.
(טז) הָאִשָּׁה שֶׁהִכְנִיסָה שְׁפוֹפֶרֶת בַּפְּרוֹזְדוֹר וְרָאֲתָה הַדָּם בְּתוֹךְ הַשְּׁפוֹפֶרֶת טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו יט) "דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ" עַד שֶׁתִּרְאֶה בִּבְשָׂרָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַנָּשִׁים רוֹאוֹת. וְאֵין דֶּרֶךְ הָאִשָּׁה לִרְאוֹת בִּשְׁפוֹפֶרֶת:
(ג) הכניסה שפופרת והוציאה בה דם טהורה, וכן אם ראתה דם בחתיכה אפי' היא מבוקעת והדם בבקעים בענין שנוגע בבשרה טהורה, כיון שאין דרך לראות כן, וכן אשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר נופלים בבית החיצון טהורה: הגה אפילו ראתה דם כל זמן שהחתיכות בבית החיצון שלה טהורה, דתלינן הדם בחתיכה זו הואיל וידעינן ודאי שנעקר מקורה ומחמת מכה היא (כן משמע בטור ורבינו ירוחם והרא"ש): והוא שהטילה חתיכות במים פושרין ולא נמוחו ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת, אבל חתיכה גדולה טמאה, אפילו לא ראתה כלום לפי שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אפילו בנפל שלא נגמרה צורתו:
(3) If she inserted a [thin] tube and removed the blood through it, she is tehorah. And so too if she saw blood in a chunk, even if the chunk has blood in its crevices such that it [the blood] touches her flesh, she is tehorah because this is not the normal way of seeing blood. So too a woman who's womb is displaced and pieces of flesh fall into her "outer chamber" is tehorah (RAMA: even if she [also] sees blood. As long as there are pieces of flesh in her "outer chamber" she is tehorah because we ascribe the blood to those pieces, given that she knows full well that her womb has been displaced and this is all the result of her injury.) This is so if she placed the chunk in lukewarm water and it did not dissolve and only regarding small chunks resembling a [thin] tube. But larger chunks are tameh even if she saw no accompanying blood because it is not possible that the womb should open without blood, even in the case of an unformed fetus.
אפילו ראתה כו'. כתב הב"ח משמע דס"ל דלא בעינן דבדקה בשעה שנעקרה ולא נהירא, אלא דוקא בעינן דבשעת נפילתה לבית החיצון בדקה ולא ראתה שום דם כלל, אלא דלאחר כך כשהיו בבית החיצון לא היתה פוסקת לראות כל זמן שאותן החתיכות בבית החיצון וטיהר רבי שמשון כו' ועיין שם:
אפילו ראתה דם. זהו קאי אסיפא דנעקר מקור שלה כו' והוא מדברי הטור שכתב ולא היתה פוסקת לראות כל זמן שאותן חתיכות היו בבית החיצון ופי' בית יוסף תחילה דלא פסקה לראות דם ממש ואפ"ה טהורה דתלינן הדם בחתיכה זאת והוקשה לו על זה דאע"ג דלעיל תלינן במכה ה"מ במכה שבצדדין, אבל הכא שהמכה היתה במקור עצמו אפשר דטמא, ועל כן חזר ופירש דהטור לא מיירי מדם אלא חתיכות קטנות ראתה, והקשה בד"מ על הבית יוסף מה שהחמי' במה שהיתה המכה במקור עצמו והלא אמרי' פרק התינוקת נאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה יוצא דם כו' ע"כ פי' כדבריו הראשונים מ"ה כל מה שהיא רואה אפילו דם גמור אחר שמרגשת שנפל המקור בבית החיצון היא תולה הדם באותן החתיכות וכך הם דבריו כאן שכתב ומחמת מכה היא וק"ל דא"כ למה אמרו בגמ' ובפוסקים הטעם לפי שאין דרכה לראות בכך מאי שנא מההיא דסי' קפ"ז סעיף ה' דהקילו במכה בלאו האי טעמא ונ"ל אע"פ שלענין דין יפה כתב רמ"א מכל מקום אין טעם שלו מתיישב דהכא התירו אפי' בדם נדה ממש שבא מאותה חתיכה דהיינו שהדם נדה שיש באותה חתיכה של המקור הוליכה אותה חתיכה עמה הדם נדות לבית החיצון אינה אוסרת דלא אסרה תורה אלא כשהמקור נשאר במקומו והדם יוצא ממנו מה שאין כן כאן שהמקור עצמו מוליך הדם עמו ואין זה דרך ראייה שאסרה תורה, וכך מבואר מדברי הרא"ש שמביא בית יוסף וז"ל והא דאמרינן שאין זה דם נדה פי' אין דרך דם נדות לבוא בזה הענין כו' הרי ממש כמו שזכרתי ואין כאן שייכות לדם מכה כלל ולפי זה אפילו הוא בשעת ווסתה מותר זה הדין כיון שראייתה משונה, וכן משמע מלשון רמ"א בסעיף ה' שכתב שם דוקא שלא בשעת וסתה כו' וכאן לא כתב כלום אלא שמו"ח ז"ל כתב דדין זה אינו מותר אלא בין ווסת לווסת ועוד חלק על רמ"א והחמיר שצריך שתבדוק עצמה בשעה שנופל המקור לבית החיצון והיא טהורה ואחר כך תראה דם כו', ואיני רואה שום חילוק בין שעת נפילה לאחר נפילה בזה ותו דמה שיעור יש ליתן בזה אימתי מקרי בשעת נפילה או אחריה והנראה לע"ד כתבתי:
מקור שלה. עיין ... ומפני שדבר זה וכיוצא בו לא ניתן רשות לכל מורה לפסוק הדין בזה כ"א לגדולי הדור כמבואר בתשו' נודע ביהודה ס"ס פ"ח לכן לא הבאתי הכל באריכות: