Save "חיי שרה שלש סעודות תשע"ט  Checking Bias"
חיי שרה שלש סעודות תשע"ט Checking Bias

"Born to Besuel"

Born to Besuel, but not really of Besuel - belongs somewhere else, belongs to someone else. The z'chus of Avraham Avinu. Close reading of language used around Avraham (lech, maher) and the journey he makes (haran to k'na'an) one finds it repeats with Rivka.

וַֽיְהִי־ה֗וּא טֶרֶם֮ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ׃

He had scarcely finished speaking, when Rebekah, who was born to Bethuel, the son of Milcah the wife of Abraham’s brother Nahor, came out with her jar on her shoulder.

והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל (בראשית כד, יד). השפעות של אברהם אבינו עליו השלום ילדה לבתואל הוא היה הגורם אבל לא בתואל ולכן נקד מלת ילדה בקיבוץ שמשמעה שממקום אחר בא הולדת רבקה ולא על ידי גרמת בתואל. ובשביל זה נתן לה המתנות קודם ששאל אותה בת מי את, מפני שראה שיש בה מדת החסד בוודאי היא משורשו של אברהם אבינו עליו השלום. וזה כוונת רש"י ז"ל במליצות לשונו וזה לשונו לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם אבינו עליו השלום עד כאן לשונו. פירוש שראה בה מדת החסד בטוח היה שזה באה על ידי השפעות של אברהם אבינו עליו השלום שהשפיע על כל העולמות חסדים והבן:

והנה רבקה יוצאת אשר ילדה לבתואל‎, “and behold, here ‎Rivkah who had been born for Betuel was coming forth.” She ‎had been born for Betuel, due to beneficial, though indirect, ‎input by Avraham. Betuel was not the originator of Rivkah, but ‎merely a vessel used by G’d as an intermediary. [There is no other ‎verse in the Bible where the expression ‎אשר ילדה‎, “who she bore,” ‎is not connected to the mother who bore that child. Ed.] The ‎Torah alludes to Avraham’s role in that “birth” by using the ‎vowel kubutz, which implies “external influence.” The ‎reason why Eliezer immediately gave Rivkah jewelry even before ‎enquiring who she was, shows that he realized that her attribute ‎of ‎חסד‎ had revealed that she had much in common with his ‎master Avraham, and that there must be a biological link between ‎her and Avraham. This is also what Rashi had in mind when ‎he wrote: (verse 23) “after he had given her the bracelets, because ‎he was certain of his master Avraham’s merits.”‎
(כב) וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַגְּמַלִּים֙ לִשְׁתּ֔וֹת וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑וֹ וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽם׃ (כג) וַיֹּ֙אמֶר֙ בַּת־מִ֣י אַ֔תְּ הַגִּ֥ידִי נָ֖א לִ֑י הֲיֵ֧שׁ בֵּית־אָבִ֛יךְ מָק֥וֹם לָ֖נוּ לָלִֽין׃
(22) When the camels had finished drinking, the man took a gold nose-ring weighing a half-shekel, and two gold bands for her arms, ten shekels in weight. (23) “Pray tell me,” he said, “whose daughter are you? Is there room in your father’s house for us to spend the night?”
ויאמר בת מי את. לאחר שנתן לה שאלה, לפי שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח הקדוש ברוך הוא דרכו:
ויאמר בת מי את AND HE SAID, WHOSE DAUGHTER ART THOU? — He asked her this after he had given her these presents, for he was confident that, on account of the merit of Abraham, the Holy One blessed be He, had made his journey successful.

Cause and Effect: Test-->Outcome or Outcome-->Test

(יג) הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם׃ (יד) וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֙יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֙חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי׃ (טו) וַֽיְהִי־ה֗וּא טֶרֶם֮ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ׃

(13) Here I stand by the spring as the daughters of the townsmen come out to draw water; (14) let the maiden to whom I say, ‘Please, lower your jar that I may drink,’ and who replies, ‘Drink, and I will also water your camels’—let her be the one whom You have decreed for Your servant Isaac. Thereby shall I know that You have dealt graciously with my master.” (15) He had scarcely finished speaking, when Rebekah, who was born to Bethuel, the son of Milcah the wife of Abraham’s brother Nahor, came out with her jar on her shoulder.

ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. לפי דרכי הלשון הו"ל למיכתב ויהי טרם כלה הוא לדבר אך הענין. דלפי הנראה הבקשה של אליעזר הוא הסיבה ומה שרבקה יצאת וכדה על שכמה הוא המסובב. אולם האמת לא כן כי השם רצה להראות שרבקה בת זוגו של יצחק שם הדברים בפי אליעזר שיעשה נסיון בהשקיית מים וידע מזה שרבקה בת זוגו וא"כ יציאת רבקה הוא הסיבה והמסובב הוא שידבר זה אליעזר בזה שאמר ויהי מה הוא שהיה שהוא טרם כלה לדבר היינו שדבורו היה מהשם ודו"ק בזה. או שדבר אל לבו במחשבה לבד אם כן ההוי' והמופת הי' רק אליו לבדו.

He wad Standing by the Well and She still Helped!

(יא) וַיַּבְרֵ֧ךְ הַגְּמַלִּ֛ים מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־בְּאֵ֣ר הַמָּ֑יִם לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב לְעֵ֖ת צֵ֥את הַשֹּׁאֲבֹֽת׃ (יב) וַיֹּאמַ֓ר ׀ יקוק אֱלֹקֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם׃ (יג) הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם׃ (יד) וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֙יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֙חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי׃

(11) He made the camels kneel down by the well outside the city, at evening time, the time when women come out to draw water. (12) And he said, “O LORD, God of my master Abraham, grant me good fortune this day, and deal graciously with my master Abraham: (13) Here I stand by the spring as the daughters of the townsmen come out to draw water; (14) let the maiden to whom I say, ‘Please, lower your jar that I may drink,’ and who replies, ‘Drink, and I will also water your camels’—let her be the one whom You have decreed for Your servant Isaac. Thereby shall I know that You have dealt graciously with my master.”

השאלה הי"ב באמרו הנה אנכי נצב על עין המים כי מה הבחינה הזאת ורוב הנשים עושות כן שנותנות מים לכל עובר ושב כי המים כמו שכתב הרב המורה נתנם הטבע חנם כאשר באויר ועוד כי מה צורך לומר הנה אנכי נצב על עין המים והלא כתיב ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים ולמה חזר אם כן לומר הנה אנכי נצב על עין המים והוא כפל מבואר:

...והנה עשה בחינתו באמרו הנה אנכי נצב על עין המים וגומר וענין הבחינה הוא שבהיותו נצב על עין המים היה נקל אצלו לכפוף קומתו ולשתות לשבעה במעין והיו אנשים רבים עמו וכמ"ש ורגלי האנשים אשר אתו שיוכלו להשקות את הגמלים וממנהגם היה להביא עמהם כלי להשקותם בו כי אין ספק שלא יקוו למצא תמיד נערה שתשקה אותם ולכן אמר הנה אנכי נצב על עין המים ואיני צריך למי שישקני מים ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים שמה ואינני מכיר אחת מהנה והיה הנערה אשר אומר אליה ר"ל שאבחר בה בדרך הזדמן הטי נא כדך ואשתה והיא לא תשיבני הנך נצב על עין המים שתה משם ולמה תצטרך לכדי אבל תאמר שתה וגם גמליך אשקה בהיות לי אנשים וכלים להשקותם באמת זה מוכיח על רוב זריזותה וחריצות' וגם כן על טוב שכלה שחשבה והתבוננה שלאיזו סבה שאלתי לה זה אם להיותנו אנשים נכבדים ולא נסינו ללכת באלה לשתות מי באר ולהשקות את הגמלים או שיש לנו חולי או סבה אחרת לשנמנענו ממנו וגם יורה על נדיבות לבה וטוב תכונתה כי מי שיהיה נדיב בדבר מועט שיש בידו יורה על תכונת הנדיבות אשר בו כמו שיורה לעשיר מתנה רבה שיתן ולזה אמר אותה הוכחת לעבדך ליצחק ר"ל להיות' זריזה וחריפה בענינה ולתת לכל דבר חקו.

Double Meaning of "Ohel"

(סז) וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ׃ (פ)

(67) Isaac then brought her into the tent of his mother Sarah, and he took Rebekah as his wife. Isaac loved her, and thus found comfort after his mother’s death.
האהלה שרה אמו. דרך קצרה האוהלה אהל שרה אמו וכן הנבואה עודד הנביא כסאך אלהים
האהלה שרה אמו. וַיְבִיאֶהָ הָאֹהֱלָה וְנַעֲשֵׂית דֻּגְמַת שָׂרָה אִמּוֹ, כְּלוֹמַר וַהֲרֵי הִיא שָׂרָה אִמּוֹ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁשָּׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דָּלוּק מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וּבְרָכָה מְצוּיָה בָּעִסָּה וְעָנָן קָשׁוּר עַל הָאֹהֶל, וּמִשֶּׁמֵּתָה פָּסְקוּ, וּכְשֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרוּ (בראשית רבה):
האהלה שרה אמו INTO HIS MOTHER SARAH’S TENT — He brought her into the tent and she became exactly like his mother Sarah — that is to say, the words signify as much as, [And he brought her into the tent] and, behold, she was Sarah, his mother). For whilst Sarah was living, a light had been burning in the tent from one Sabbath eve to the next, there was always a blessing in the dough (a miraculous increase) and a cloud was always hanging over the tent (as a divine protection), but since her death all these had stopped. However, when Rebecca came, they reappeared” (Genesis Rabbah 60:16).

האהלה שרה אמו.האהלה שרה אמו – למפרשי פשט הלשון לקוי, אם ה"א קדמאה של האהלה נוספת כי היא סמוכה לשרה ואין במלה סמוכה ה"א ידיעה או שחסר הנסמך והראוי האהלה אהל שרה, עראב"ע ור"ש ב"מ. ולרבותינו שילמדינו דכמה אורות קדושות ששקעו וכבו מאהל שרה במיתתה, וחזרו לזרוח ולהאיר בביאת רבקה (ערש"י) יש ליישב לשון המקרא על מכונו בלי חסר ויתר, כי אהל פי שנים בהוראתו יורה על משכן ודירה (צעלט) ויורה גם על אור כמו עד ירח ולא יאהיל, תרגומו לא ינהיר, לשמש שם אהל בם תרגומו זהרורית האור, וזהו ג"כ המכוון בקרא דילן, האהלה לשון אור, והוא פעל עבר לנסתרת, כי אור מצאנוהו גם בלשון נקבה, ליהודים היתה אורה, כחשכה כאורה, ודומה בנקודתו אל הועלה על המזבח (שופטים ו' כ"ח) שהוא הפעל ובא בחול"ם מקום מפני העי"ן (כמ"ש ר"ש ב"מ שם) וכן הועלה על ספר (דה"ב כ' ל"ד) לפי"ז טעם האהלה נתמלא אור וזהר, וה"א קדמאה איננה לידיעה כ"א להוראת מלת אשר, כמו ההלכו אתו (יהושע יו"ד) הנמצאו פה (דה"א כ"ט) שטעמם אשר הלכו אשר נמצאו, כן האהלה, אשר אהלה, כלומר אשר נתמלא אור. לפי"ז אין המקרא יוצא מידי פשוטו. אהלה שרה טעמו למשכן דירה של שרה (צעלט דער שרה) ונתוספה ה"א קדמאה להורות על כוונה שניה שבמלה זו שהוא לשון אור, ונכלל פי הוראות שתים במלת האהלה, וטעמו משכן שנתמלא אורה (העלל געוואָרדענעס צעלט). ויב"ע אמר בתרגומו ואעלה יצחק למשכנא דשרה אמי' ומן יד נהרת בוצינא דטפת בזמן דמיתת שרה.

הֵ֣ן עַד־יָ֭רֵחַ וְלֹ֣א יַאֲהִ֑יל וְ֝כוֹכָבִ֗ים לֹא־זַכּ֥וּ בְעֵינָֽיו׃
Even the moon is not bright, And the stars are not pure in His sight.
(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ (ב) הַשָּׁמַ֗יִם מְֽסַפְּרִ֥ים כְּבֽוֹד־אֵ֑ל וּֽמַעֲשֵׂ֥ה יָ֝דָ֗יו מַגִּ֥יד הָרָקִֽיעַ׃ (ג) י֣וֹם לְ֭יוֹם יַבִּ֣יעַֽ אֹ֑מֶר וְלַ֥יְלָה לְּ֝לַ֗יְלָה יְחַוֶּה־דָּֽעַת׃ (ד) אֵֽין־אֹ֭מֶר וְאֵ֣ין דְּבָרִ֑ים בְּ֝לִ֗י נִשְׁמָ֥ע קוֹלָֽם׃ (ה) בְּכָל־הָאָ֨רֶץ ׀ יָ֘צָ֤א קַוָּ֗ם וּבִקְצֵ֣ה תֵ֭בֵל מִלֵּיהֶ֑ם לַ֝שֶּׁ֗מֶשׁ שָֽׂם־אֹ֥הֶל בָּהֶֽם׃
(1) For the leader. A psalm of David. (2) The heavens declare the glory of God, the sky proclaims His handiwork. (3) Day to day makes utterance, night to night speaks out. (4) There is no utterance, there are no words, whose sound goes unheard. (5) Their voice carries throughout the earth, their words to the end of the world. He placed in them a tent for the sun,
5. For the sun He set up a tent in them. The poet now proceeds to a grandly mythological image of the sun—residing in a celestial pavilion, emerging from it at dawn like a bridegroom from his wedding canopy, and then, in a switch of imagery, racing across the sky to the west like a warrior dashing across the battlefield. Some interpreters have viewed this section of the poem as a pagan hymn to a solar deity simply borrowed by the monotheistic poet from a poem written in Egypt by Judeans or Samaritans influenced by Egyptian religion. It makes better sense to view it as a monotheistic adaptation of mythological imagery. (The contemporary American scholar Nahum Sarna even suggests it may be a polemic against paganism.) Because the only plausible antecedent for the verb “set up” is God, the poet does seem to be saying that it is God who has ordained the circuit of the sun, and that the images in which we cast this daily celestial road of light—the bridegroom emerging from his canopy, the warrior racing on his way—are but poetic expressions of how the heavens tell God’s glory day after day.
Alter, Robert. The Book of Psalms: A Translation with Commentary (Kindle Locations 2012-2020). W. W. Norton & Company. Kindle Edition.

How Easy it is to Fool Oneself

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם׃
And the servant said to him, “What if the woman does not consent to follow me to this land, shall I then take your son back to the land from which you came?”
וָאֹמַ֖ר אֶל־אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹא־תֵלֵ֥ךְ הָאִשָּׁ֖ה אַחֲרָֽי׃
And I said to my master, ‘What if the woman does not follow me?’
אלי לא תלך האשה. אלי כְּתִיב, בַּת הָיְתָה לוֹ לֶאֱלִיעֶזֶר, וְהָיָה מְחַזֵּר לִמְצֹא עִלָּה שֶׁיֹּאמַר לוֹ אַבְרָהָם לִפְנוֹת אֵלָיו לְהַשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם בְּנִי בָרוּךְ וְאַתָּה אָרוּר וְאֵין אָרוּר מִדַּבֵּק בְּבָרוּךְ:
אלי לא תלך האשה PERADVENTURE THE WOMAN WILL NOT FOLLOW ME —The word אולי perhaps is written without ו so that it may be read אֵלַי unto me. Eliezer had a daughter and he was endeavouring to find some reason why Abraham should say that he must appeal to him (Eliezer) that he should give his daughter in marriage to Isaac. Abraham said to him, “My son is blessed and you are subject to a curse. One who is under a curse cannot unite with one who is blessed” (Genesis Rabbah 59:9).

אלי כתיב. והא דלא כתיבא בפרשה של מעלה כשאמר אליעזר לאברהם, מפני שודאי אליעזר אמר "אולי" ולא 'אלי', שאיך יאמר לאברהם 'אני אומר אלי', אלא שכך היתה כוונתו, שהיה מחזר למצוא עילה "אולי לא תאבה האשה" כדי שיאמר אברהם 'ואם כן ישא בתך'. ואברהם הבין כוונתו, כי למה הוצרך לומר "אולי לא תאבה" שהיה לו לילך מיד ויסמוך על זכות אברהם, אלא היה מחזר למצוא עילה וכו'.

אבל העבד כשהיה מספר להם חשב שמא לא יהיו מבינים כונתו במה שאמר "אולי לא תאבה", לכך פירש להם כוונתו, שהיה כונתו 'אלי'. ומה שהיה רוצה העבד שיהיו הם מבינים כונתו שהיה כונתו אליו כשאמר "אולי", כדי להגיד להם תשובת אברהם, כי בנו ברוך, ולכך יתנו לו בתם:

אלי כתיב בת היתה לו לאליעזר וכו'. ואם תאמר למה לא כתיב אולי דלעיל (פסוק ה) חסר מתחילה כשאמר העבד לאברהם אולי לא תאבה כדי למדרש. ויש לומר משום דלעיל כתיב אח"כ ההשיב אשיב וגו' לא משמע שהיה מחזיר למצא עילה אלא שאל אותו אם לא תאבה לילך עמי אם יכול להשיב יצחק שמה אבל כאן לא כתיב אח"כ הכי מדרש שפיר הכי. [מהרא"י]: ועי"ל כשאמר לו לבן בא ברוך יקוק (לעיל פסוק לא) אמר אליעזר מעכשיו אני ברוך ושמא יקח יצחק את בתי לכן חסר באחרונה למדרש הכי ולא בראשונה כי עדיין לא היה ברוך. ומהרש"ל תירץ כי מעולם לא עלתה לבו שיתחתן באברהם כיון שהוא ברוך והוא ארור אלא אליעזר היה מתירא כיון שהגיד להם שהשביעהו אברהם שלא ישא אשה אלא מבני משפחתו שיענשוהו שיתן להם ממון הרבה משום הכי אמר להם אלי רמז להם שבת יש לו עכ"ל:

It is written אלי. Eliezer had a daughter... You might ask: Above (v. 5), when Eliezer first said to Avraham, “Perhaps (אולי) the woman will not be willing,” why was it not spelled אלי there, for this exposition? The answer is: There, it is followed by, “Shall I bring your son back to the land from where you came?” There, it does not imply that Eliezer was looking for an excuse. Rather, he was asking: if she will not come with me, should I bring Yitzchok to them? But here, since this is not written afterwards, it is for this exposition. (Mahara’i) Another answer: After Lavan said to Eliezer (v. 31), “Come, you who are blessed of Hashem,” Eliezer thought: “Now I am blessed! Perhaps Yitzchok will marry my daughter.” Thus here, it is spelled אלי, for this exposition. But above, Eliezer was not yet blessed. The Maharshal answers: Eliezer never thought he would become Avraham’s in-law, because Avraham was blessed but he was cursed. Rather, Eliezer feared that once he told them he was under oath to take a wife specifically from Avraham’s family, they would extort him for a great sum of money. Thus he told them אלי, to hint to them that he had a daughter.

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב הק' מקאצק על אלי כתיב. כי כשהי' נוגע לא הרגיש נגיעתו כו'. ונראה שהחזירה תורה כל הפרשה שעל זה אמרז"ל יפה שיחתן כו' שגם הוא ירא שמא יש לו איזה נגיעה ואולי יקלקל השליחות ע"י. כי ידע נאמנה כי רצון אאע"ה ימלא השי"ת. רק ירא שלא יגרום קלקול בשליחותו. וז"ש מצליח דרכי כו' והחזיר לעצמו כל הענין והרגיש בנגיעתו. וכשנסתלק נגיעתו זכה להשלים השליחות כראוי. וגם ע"י שידע כי כל ההצלחה היה בזכות אאע"ה אף שגם הוא הי' צדיק. וכן כל אדם צריך לידע כי הוא שליח השי"ת בעוה"ז. וכפי שיודע זאת וכל מעשיו על כונה זו. וגם יודע שכל מה שיזכה לעשות ג"כ ע"י שרצונו ית' שיהיה נעשה רצונו. אז חפץ יקוק בידו יצליח: