כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ
וְלָקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק׃
but will go to my land and my birthplace
and take a wife for my son Yitzchaq.”
כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני הנה אמר אברהם ארצי לרמוז כי ארם נהרים ג"כ יהיה של בניו שדוד עתיד לכבוש סוריא ויהיה ארצי רק אליעזר השמיט דבר זה שלא יחרה אף לבן ובתואל על זה. ויתכן כי אברהם לא אמר שילך אל משפחתו רק אל העיר אשר הולד שם ומשם יקח אשה אף אם אינה ממשפחתו רק שתהא מן העיר הזאת. ולכן אמר כי הנערה אשר יראה בה נדיבות להטריח ולהשקות לגמליו ראויה היא להנשא לבן אברהם ולהביאה לתוך ביתו ובטח תוטב בעיני הנערה ואביה להתחתן עם אברהם ולא היה ניחוש. רק אליעזר רצה לאמת זה להם אשר הדבר בגזירה מוחלטת ובהשגחה פרטית (כאשר כן היה באמת) אמר שאברהם ציוהו ליקח ממשפחתו ומבית אביו [אולי סבר שזה נרמז באמרו ואל מולדתי] והוא ניחש וכן היה כי העלמה היתה מבית אבי אברהם. ולכן שינה גם בזה שלא נתן לה הצמידים עד ששאלה בת מי היא כי כיון שלפי דבריו הציווי היה מאברהם רק על משפחתו מי יודע אם ממשפחתו הוא. ובאמת לא צווהו רק על העיר שבה נולד ולכן נתן קודם ששאל בת מי היא כי תהיה למי שיהיה תנשא לבן אברהם ובזה מסולק מה שהקשו בתוס' למ"ד דב"נ נצטוו על הכישוף ולא תנחשו כתיב יעו"ש. שלפ"ז הוא באמת לא ניחש את שסיפר להם שסמך על הניחוש שהיא ממשפחת אברהם כמו שאמר לפניהם שנצטווה ע"ז ג"כ מאברהם ודו"ק.
וַֽיְהִי־ה֗וּא טֶרֶם֮ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒
וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את
אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם
וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ׃
He had nearly finished speaking,
when Rivqah came out
-- who was born to Beauel the son of Milkah the wife of Abraham’s brother Nahor --
with her jar on her shoulder.
ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. לפי דרכי הלשון הו"ל למיכתב ויהי טרם כלה הוא לדבר אך הענין. דלפי הנראה הבקשה של אליעזר הוא הסיבה ומה שרבקה יצאת וכדה על שכמה הוא המסובב. אולם האמת לא כן כי השם רצה להראות שרבקה בת זוגו של יצחק שם הדברים בפי אליעזר שיעשה נסיון בהשקיית מים וידע מזה שרבקה בת זוגו וא"כ יציאת רבקה הוא הסיבה והמסובב הוא שידבר זה אליעזר בזה שאמר ויהי מה הוא שהיה שהוא טרם כלה לדבר היינו שדבורו היה מהשם ודו"ק בזה. או שדבר אל לבו במחשבה לבד אם כן ההוי' והמופת הי' רק אליו לבדו.
וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מה' יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב׃
Then Lavan and Besuel answered, “The matter was decreed by Hashem; we cannot speak to you bad or good.
ויאמרו מד' יצא הדבר וכו' הנה רבקה לפניך קח ולך ע"ד צחות יש לומר. דשיטת כמה פוסקים דשליח להוליך קדושין אינו יכול לעשות שליח אחר דהו"ל מילי כיון דתלוי ברצון האשה לא הוי מעשה ולכן לא מצי משוי שליח אחר להולכה יעוין סימן ל"ה בהגה"ה וכאן היה שליח מאברהם והלא אברהם הוא שליח מיצחק וא"כ אין שליח עושה שליח אולם אחרי כי מד' יצא הדבר והדבר מחויב להיות א"כ אין זה תלוי ברצונינו והוה כמו שליח להולכה בגט דמצי משוי שליח אחר משום דאיתא בע"כ א"כ היא מקודשת בצמידין אשר על ידיה וקח ולך ותהיה אשה לבן אדוניך כאשר דבר ד' שכבר נתקדשה כו', ולכן בקשו תשב הנערה אתנו כדין בין אירוסין לנשואין כמו שדרשו בגמרא.