Staying Connected

(א) וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃ (ב) וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃ (ג) וַיָּ֙קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר׃ (ד) גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֙בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי׃

Genesis 23:1-4

(1) Sarah’s lifetime—the span of Sarah’s life—came to one hundred and twenty-seven years. (2) Sarah died in Kiriath-arba—now Hebron—in the land of Canaan; and Abraham proceeded to mourn for Sarah and to bewail her. (3) Then Abraham rose from beside his dead, and spoke to the Hittites, saying, (4) “I am a resident alien among you; sell me a burial site among you, that I may remove my dead for burial.”

ספורנו על בראשית כ״ג:ב׳:א׳

(א) ויהיו חיי שרה (ב) ותמת שרה. אחר שנולדה רבקה הראויה למלאת מקום שרה ושנודע זה לאברהם מתה שרה כאמרם ז''ל שאין צדיק נפטר מן העולם אלא אם כן נולד צדיק כמותו שנאמר וזרח השמש ובא השמש:

Sforno on Genesis 23:2:1

(1) Sarah died. She did not die until a fitting successor was born and Avraham was apprised of the fact.

רש"י על בראשית כ״ג:א׳:ב׳

(ב) שני חיי שרה. כֻּלָּן שָׁוִין לְטוֹבָה:

Rashi on Genesis 23:1:2

(2) שני חיי שרה THE YEARS OF SARAH’S LIFE — The word years is repeated and without a number to indicate that they were all equally good.

כלי יקר על בראשית כ״ג:ב׳:ג׳

(ג) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. מלת לשרה הכניס בין הדבקים, כי היה לו לומר לספוד ולבכותה לשרה, גם כולו מיותר כי היה לו לומר לסופדה ולבכותה, גם בכל מקום הבכי קודם להספד וכאן מוחלפת השיטה, כי בכל מקום ג' לבכי ז' להספד (מו״ק כז:) ונראה לפי שבכל מת, האבל הולך ומתמעט כי ברבות הימים הכל נשכח, אמנם צדקת זו בכל יום ויום הרגישו ביותר בהעדר שלה, מצד העדר תורתה ומעשיה הטובים שנאבדו לדורה, על כן הקדים ההספד לבכי.

Kli Yakar on Genesis 23:2:3

(3) To eulogize … and to weep. Usually weeping precedes eulogizing because the mourner’s sense of loss diminishes with time. In Sarah’s case, however, her absence was felt more each day.

בבא בתרא נ״ח א:ג׳

ר' בנאה הוה קא מציין מערתא כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא א"ל מאי קא עביד אברהם א"ל גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה

Bava Batra 58a:3

§ Having mentioned Rabbi Bena’a, the Gemara relates an incident in which he was involved. Rabbi Bena’a was marking burial caves for the purpose of helping to prevent the contracting of ritual impurity. When he arrived at the cave of Abraham, i.e., the Cave of Machpelah, he encountered Eliezer, the servant of Abraham, who was standing before the entrance. Rabbi Bena’a said to him: What is Abraham doing at this moment? Eliezer said to him: He is lying in the arms of Sarah, and she is examining his head.

ספורנו על בראשית כ״ג:ד׳:א׳

(א) גר ותושב ובשביל היותי גר אין לי פה קבר כאמרו ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר והטעם שאני מבקש לקנותו הוא מפני שאני תושב עמכם שבאתי להשתקע לא לגור בלבד:

Sforno on Genesis 23:4:1

(1) גר ותושב, because I used to be a stranger here, I do not possess an ancestral burial ground. The word is used in this sense by Isaiah 22,16 ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר, “whom have you here that you have hewn out a tomb for yourself here?”

Rav Soloveichik
We study the narrative of the patriarchal period as though these Jews were lifted out of the ordinary concerns which affected their non-Jewish neighbors. In fact there is no purely covenantal historical experience. The reason is obvious. Abraham lived among various people of divergent faiths.
When he negotiated with the sons of Heth (of the Hittites) for a burial plot for his wife Sarah, he defined his status: “I am a stranger [immigrant] and a resident among you” (Gen 23:4). He was basically declaring that the sectarian faith he was propounding did not preclude his commitment to further the welfare of the general society.
Indeed, the Midrash teaches: “Great are the righteous of the world for occupying themselves with the habitation of the world.”

בראשית כ״ד:י״ב-י״ד

(יב) וַיֹּאמַ֓ר ׀ יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם׃ (יג) הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם׃ (יד) וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֙יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֙חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי׃

Genesis 24:12-14

(12) And he said, “O LORD, God of my master Abraham, grant me good fortune this day, and deal graciously with my master Abraham: (13) Here I stand by the spring as the daughters of the townsmen come out to draw water; (14) let the maiden to whom I say, ‘Please, lower your jar that I may drink,’ and who replies, ‘Drink, and I will also water your camels’—let her be the one whom You have decreed for Your servant Isaac. Thereby shall I know that You have dealt graciously with my master.”

חולין צ״ה ב:ה׳-י׳

רב הוה קאזיל לבי רב חנן חתניה חזי מברא דקאתי לאפיה אמר מברא קאתי לאפי יומא טבא לגו אזל קם אבבא אודיק בבזעא דדשא חזי חיותא דתליא טרף אבבא נפוק אתו כולי עלמא לאפיה אתא טבחי נמי לא עלים רב עיניה מיניה אמר להו איכו השתא ספיתו להו איסורא לבני ברת לא אכל רב מההוא בישרא מ"ט אי משום איעלומי הא לא איעלים אלא דנחיש והאמר רב כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש אלא סעודת הרשות הואי ורב לא מתהני מסעודת הרשות רב בדיק במברא ושמואל בדיק בספרא רבי יוחנן בדיק בינוקא

Chullin 95b:5-10

The Gemara relates that Rav was going to the home of Rav Ḥanan, his son-in-law. He saw that the ferry was coming toward him just when he arrived at the riverbank. He said: The ferry is coming toward me even though I did not arrange for it to come now; this is a sign that a good day, i.e., a festive meal, awaits me in the place where I am going. After crossing the river on the ferry, Rav went and stood at the gate of Rav Ḥanan’s home. He looked through a crack in the door and saw an animal that was hanging and ready to be cooked. He knocked on the gate, and everyone went out to greet him, and the butchers also came out to greet him. Rav did not remove his eyes from the meat that the butchers were preparing. He said to them: If you had eaten the meat based upon the supervision you provided now, you would have fed forbidden meat to the sons of my daughter because no one apart from me was watching the meat when you all came out to greet me. And despite the fact that he had kept the meat in his sight Rav did not eat from that meat. The Gemara asks: What is the reason that Rav did not eat the meat? If one suggests that he was concerned because it had been obscured from sight, that cannot be the reason, as Rav kept watching it so that it was not obscured from sight. Rather, Rav did not eat because he divined, i.e., he saw the arrival of the ferry as a good omen. This is prohibited, and therefore Rav penalized himself and abstained from the meat. The Gemara asks: But doesn’t Rav say that any divination that is not like the divination of Eliezer, the servant of Abraham, when he went to seek a bride for Isaac (see Genesis 24:14), or like the divination of Jonathan, son of Saul, who sought an omen as to whether he and his arms bearer would defeat the Philistines (see I Samuel 14:8–12), is not divination? Since Rav did not rely on the omen in his decision making, he did not violate the prohibition against divination, and there was no reason for him to penalize himself. The Gemara answers: Rather, the reason Rav did not eat the meat is that it was an optional feast, rather than a feast associated with a mitzva, and Rav would not derive pleasure from an optional feast. Having mentioned Rav’s reaction to the ferry in the incident cited above, the Gemara states that Rav would check whether to travel based upon the ferry; if it came quickly he would take the ferry, but otherwise he would not. And Shmuel would check what would happen to him by opening a scroll and reading from wherever it was open to. Rabbi Yoḥanan would check what was in store for him by asking a child to recite the verse he was learning. The Gemara relates an incident when Rabbi Yoḥanan checked his luck based on a child’s verse. During all the years when Rav lived in Babylonia, Rabbi Yoḥanan, who lived in Eretz Yisrael, would write to him and begin with the greeting: To our Master who is in Babylonia. When Rav died, Rabbi Yoḥanan would write to Shmuel and begin with the greeting: To our colleague who is in Babylonia. Shmuel said: Does Rabbi Yoḥanan not know any matter in which I am his master? Shmuel wrote and sent to Rabbi Yoḥanan the calculation of the leap years for the next sixty years. Rabbi Yoḥanan was not impressed by this and said: Now he has merely demonstrated that he knows mathematics, which does not make him my master.

כלי יקר על בראשית כ״ד:י״ב:א׳

(א) הקרה נא לפני היום. יש אומרים שאמר שיזמין לו ה' נערה חשובה שאין דרכה לצאת כלל ולפי שעה במקרה תצא עכשיו לפני דווקא כדי שלא תהיה מן היצאניות, לכך נאמר בתורה ואיש לא ידעה, שלא היה שום אדם מכירה כי לא יצאת מעולם כי אם בפעם זה, ועל כן הוצרך לשאול את פיה בת מי את, ולמה לא שאל לשאר נערות שהיו שמה, כי בלי ספק לא הלכה לבדה, אלא לפי שאיש לא ידעה ר״ל לא הכירה.

Kli Yakar on Genesis 24:12:1

...

כלי יקר על בראשית כ״ד:י״ד:ב׳

(ב) ועל צד הרמז הזכיר גמליך, לשון גמילות חסד קרוב ללשון גמליך וכן דרשו רז״ל (תנחומא שמיני ח) את הגמל זו בבל שנאמר (תהלים קלז ח) את גמולך שגמלת לנו, ורצה בזה אם היא תוסיף לומר וגם גמליך אשקה סימנא מילתא היא, שכל כך היא אוהבת מדת הגמילות חסד עד אשר היא אוהבת כל הנקרא בשם מדה זו, כי זה דבר טבעי.

Kli Yakar on Genesis 24:14:2

...