חפץ חיים ב יא
צריך ליזהר כשיושבין ז’ טובי העיר לעיין בדבר הנהגת אנשי העיר בענייני הערכות וכיוצא בזה – בדבר שהוא חוב לזה וזכות לזה – ונחלקו בדעות ועמדו למנין והלכו בתר רובא; כשיצאו מחדר הקהל, צריכין ליזהר מאד כל אחד ואחד שלא לספר אח”כ דעתו או דעת פלוני שהיה מתחילה בענין זה להקל על אותו פלוני, אך חבריו רבו עליו והכריחוהו לילך בתר דעתם”
One should be careful when the 7 Elders of the community sits down to look at the leadership of the people of the city in matters of assessments and the like - in that he is indebted to each other and entitled to it - "When they left chambers, everyone should be very careful not to later tell their opinion or the opinion of a another elder who so as to aleiveate the pressure on himself and deflect onto another whom they will pressure in this matter.
the time, it is to be hoped, is gone by, when any defence would be necessary
of the liberty of the press as one of the securities against corrupt
or tyrannical government’
שלשה הקדוש ברוך הוא אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן המדבר אחד בפה ואחד בלב והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי
The Gemara cites a similar statement. The Holy One, Blessed be He, loves three people: One who does not get angry; one who does not get drunk; and one who is forgiving. The Holy One, Blessed be He, hates three people: One who says one statement with his mouth and means another in his heart, i.e., a hypocrite; one who knows testimony about another person and does not testify on his behalf; and one who observes a licentious matter performed by another person and testifies against him alone. His testimony is meaningless, as he is the only witness; consequently, he merely gives the individual a bad reputation.
- The British Press Complaints Commission (PCC)’s code of practice gives the public’s right to know and the public interest the most weight.
-
- 1. The public interest includes, but is not confined to:
-
ii) Protecting public health and safety.
iii) Preventing the public from being misled by an action or statement
of an individual or organization.
2. There is a public interest in freedom of expression itself.
3. Whenever the public interest is invoked, the PCC will require editors
to demonstrate fully how the public interest was served.
(PCC 1999)
[W]e reject the principle of the public’s right to know. It is becoming
the slogan of the secular press – and this is completely unjustified. We
will give out information up to the point where it will not be detrimental
to our principles. This whole business of the public’s right to know
is nonsense. In any case, the public cannot judge matters based on the
information that it has to hand
חפץ חיים
“אם אחד גילה לחבירו באפי תלתא ענין עסקו ומסחרו וכיוצא בזה – דברים אשר בסתמא אסור אח”כ לגלות לאחר פן יוכל להגיע לו ע”י זה היזק או צער – אך עתה, שגילה לו דבר זה באפי תלתא, א”כ ראינו שאינו חושש לזה אף אם יתגלה לבסוף; ולכן מותר לזה השומע ממנו לכתחילה לגלות לאחרים כל כמה שלא גילה דעתו שהוא מקפיד על זה. אך שלא יחסרו לזה הפרטים המבוארים לעיל בדינא דאפי תלתא.”
Chafetz Chayim
If one disclosed a privatematter of personal business or the like that is ordinarily kept private in front of 3 people--one would ordinarily be prohibited to disclose this matter. Now that he, himself has disclosed it in front of three, we see that he is not concerned about said problem. Therefore those who hear are entirely permitted to reveal the matter to others.
“ואם רואה היצר הרע שבאלו עניינים לא ינצח לאדם, הוא מרמה אותו בהפך, שמחמיר עליו כל כך בענין לשון הרע, עד שמראה לו שהכל נכנס בכלל לשון הרע, ואם כן אי אפשר לחיות חיי תבל בענין זה אם לא שיפרוש לגמרי מענייני העולם…”
Chafetz Chayim Introduction
"And if the evil inclination sees that in these matters a man will not prevail, he deceives him in the opposite manner, where he becomes overly stringent and he believes that every matter if speech is slander, and then it is impossible to live a worldly life in this matter.”
(א) כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ובו כו סעיפים:
כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד אם יתבענו שיעיד לו (בב"ד תוס' וב"י) בין שיש עד אחד עמו בין שהוא לבדו ואם כבש עדותו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים: הגה ועד א' לא יעיד אלא בדבר ממון שמביא א' לידי שבועה או בדבר איסור ואפרושי מאיסורא אבל אם כבר נעשה האיסור לא יעיד דאינו אלא כמוציא שם רע על חבירו (הגהות מיימוני פ"ה מהלכות עדות) ואסור לאדם להעיד בדבר שאינו יודע אע"פ שאמר לו אדם שיודע בו שאינו משקר ואפי' אמר לו בא ועמוד עם עד א' שיש לי ולא תעיד רק שיפחד בעל חובי ויסבור שיש לי שני עדים ויודה לי לא ישמע לו. (טור):
(ד) ש"צ צריך שיהיה הגון ואיזהו הגון שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפי' בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים:
(4) The leader must be one who is fit. Who is "fit"? One who is free of sin; who has never had a poor reputation, even in his youth; who is humble; who is acceptable to the nation; who is skilled at [liturgical] chanting; whose voice is pleasant; who is accustomed to reading Torah, Prophets, and Writings (i.e. biblical text).
תנא הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים דכתיב (ירמיהו מא, ט) והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל פגרי אנשים אשר הכה ביד גדליה וכי גדליה הרגן והלא ישמעאל הרגן אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן אמר רבא האי לישנא בישא אע"פ דלקבולי לא מבעי מיחש ליה מבעי
It is taught: That pit that they found is the pit that Ishmael, son of Nethaniah, filled with corpses, as it is written: “Now the pit where Ishmael cast all the dead bodies of the men whom he had slain by the side of Gedaliah was that which Asa the king had made for fear of Baasa king of Israel; the same Ishmael, son of Nethaniah, filled with them that were slain” (Jeremiah 41:9). The Gemara analyzes that verse: And did Gedaliah kill them? But didn’t Ishmael kill them? Gedaliah was one of those killed by Ishmael and his men (see Jeremiah 41:2). The Gemara answers: Rather, since Gedaliah should have been concerned and cautious based on the advice of Johanan, son of Kareah, who warned him that Ishmael was conspiring to kill him and even offered to go and kill Ishmael in a preemptive strike (see Jeremiah 40:13–16), but Gedaliah was not concerned and he refused to listen to Johanan’s advice, saying that he did not want to listen to malicious speech, the verse ascribes him blame as though he himself killed them. § In relation to the above comment that Gedaliah was killed after not heeding the warning of Johanan, the Gemara clarifies what is permitted when receiving such a warning. Rava said: With regard to this prohibition against listening to malicious speech, even though one should not accept the malicious speech as true, one is nevertheless required to be concerned about the harm that might result from ignoring it.
(יא) וְאֵלּוּ לִגְנַאי, שֶׁל בֵּית גַּרְמוּ לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים. שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. הֻגְרַס בֶּן לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בַּשִּׁיר וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד. בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב. עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר (משלי י), זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה. וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר (שם) וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב:
(11) Apropos the mention in the mishna of people who took action in the Temple and were mentioned favorably, the mishna lists those who took action in the Temple and were mentioned unfavorably. The craftsmen of the House of Garmu did not want to teach the secret of the preparation of the shewbread and sought to keep the secret within their family. The craftsmen of the House of Avtinas did not want to teach the secret of the preparation of the incense. Also, Hugras ben Levi knew a chapter in the art of music, as will be explained, and he did not want to teach it to others. And the scribe ben Kamtzar did not want to teach a special act of writing. He was expert at writing all four letters of a four-letter name simultaneously. About the first ones, who were mentioned favorably, it is stated: “The memory of the righteous shall be for a blessing” (Proverbs 10:7); and about these who were concerned only for themselves it is stated: “But the name of the wicked shall rot” (Proverbs 10:7).
לֵימָא בִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא קָא מִיפַּלְגִי דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא כֹּל מִילְּתָא דְּמִתְאַמְרָא בְּאַפֵּי תְּלָתָא לֵית בָּהּ מִשּׁוּם לִישָּׁנָא בִּישָׁא מַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁנַיִם לֵית לֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא וּמַאן דְּאָמַר בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה אִית לֵיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא
The Gemara suggests: Shall we say that they disagree with regard to the halakha of Rabba bar Rav Huna? As Rabba bar Rav Huna says: Any matter that is said in the presence of three people is not subject to the prohibition of malicious speech, as it is already public knowledge. The Gemara elaborates on the suggestion that the dispute hinges upon this point: The one who says that a protest can be lodged in the presence of two people is not of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabba bar Rav Huna and holds that even if only two people hear of a matter it will become a matter of public knowledge. Therefore, it is sufficient to protest in the presence of two witnesses. And the one who says that a protest must be lodged in the presence of three people is of the opinion that the ruling is in accordance with the opinion of Rabba bar Rav Huna.
ישנם דברים, שאמנם הם מקובלים בחיים הדמוקרטיים, ובלעדיהם קשה לנהל חיי ציבור, ועוד יותר קשה – להצליח בבחירות; אך לאחר כל הבירורים ההלכתיים מתברר שהם אסורים. כאן נדרש לאחוז במידת הגבורה, כדי להחליט שאף ששמירת ההלכה עלולה לגרום בעקבותיה מחיר כבד – אין שום היתר לעבור על הלכה ברורה, גם אם המטרה היא לשמור על דברים חיוניים ביותר. ועל כך נאמר: “אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'”. פעילותו של אדם מישראל בחיים הציבוריים צריכה להיות לשם שמים, ולא כל אמצעי כשר בעיני הקב”ה כדי להשיג מטרות אלו. ובמקום שיש הכרח לאחוז באמצעים פסולים להשגת מטרות נעלות, וההלכה אינה מתירה זאת – הקב”ה פוטר אותנו מלהשיג את אותן מטרות.
Rav Ariel Ariel Lashon Hara in a Public Democracy
There are things that are acceptable in a democratic life, and without which it is difficult to conduct public life, and even more difficult - to succeed in elections; But after all the halakhic inquiries it turns out that they are forbidden. Here it is necessary to grasp the degree of heroism, in order to decide that although the observance of halakhah may result in a heavy price - there is no permission to go over clear halakhah, even if the goal is to preserve most essential things. And of this it is said: "There is no counsel and no wisdom and no wisdom against the Lord." The activity of a person from Israel in public life should be for heaven's sake, and not any kosher means in the eyes of God to achieve these goals. And where it is necessary to take improper means to achieve lofty goals, and the law does not allow this - God exempts us from achieving those goals.