(א) וְהַמֶּ֤לֶךְ דָּוִד֙ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיְכַסֻּ֙הוּ֙ בַּבְּגָדִ֔ים וְלֹ֥א יִחַ֖ם לֽוֹ׃ (ב) וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו יְבַקְשׁ֞וּ לַאדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ נַעֲרָ֣ה בְתוּלָ֔ה וְעָֽמְדָה֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּתְהִי־ל֖וֹ סֹכֶ֑נֶת וְשָׁכְבָ֣ה בְחֵיקֶ֔ךָ וְחַ֖ם לַאדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ (ג) וַיְבַקְשׁוּ֙ נַעֲרָ֣ה יָפָ֔ה בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּמְצְא֗וּ אֶת־אֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית וַיָּבִ֥אוּ אֹתָ֖הּ לַמֶּֽלֶךְ׃ (ד) וְהַֽנַּעֲרָ֖ה יָפָ֣ה עַד־מְאֹ֑ד וַתְּהִ֨י לַמֶּ֤לֶךְ סֹכֶ֙נֶת֙ וַתְּשָׁ֣רְתֵ֔הוּ וְהַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יְדָעָֽהּ׃
(1) King David was now old, advanced in years; and though they covered him with bedclothes, he never felt warm. (2) His courtiers said to him, “Let a young virgin be sought for my lord the king, to wait upon Your Majesty and be his attendant; and let her lie in your bosom, and my lord the king will be warm.” (3) So they looked for a beautiful girl throughout the territory of Israel. They found Abishag the Shunammite and brought her to the king. (4) The girl was exceedingly beautiful. She became the king’s attendant and waited upon him; but the king was not intimate with her.
[ואברהם זקן]. בא וראה מאדם ועד אברהם עשרים דורות ואין כתיב בהן זקנה אלא בו, היו מולידים בנים ובני בנים, ולא היו ניכרים איזה הבן ואיזה האב, והיו הבנים מכים את האבות ולא היו יודעין, שנאמר ויכל בהבל ימיהם ושנותם בבהלה (תהלים עח לג), שהיו הכל שוין עד שבא אברהם ונתן לו הקב"ה את העטרה הזו שהוא עיטור לאדם כשהו מזקין, ואימתי באה עליו כשהוא עושה צדקה, שנאמר עטרת תפארת שיבה (משלי טז לא), והיכן את מוצאה, בדרך צדקה תמצא (שם), מי היה זה אברה שכתיב בו כי ידעתיו למען אשר יצוה את וגו' (בראשית יח יט), א"ל הקב"ה חייך שאתה ראוי לזקנה, לכך נאמר ואברהם זקן, ואף דוד נטל העטרה הזו, שנאמר והמלך דוד זקן (מ"א א א), למה שעשה כמדת אברהם, שנאמר ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו (ש"ב ח טו), לכך נאמר עטרת תפארת שיבה.
[(Gen. 24:1:) NOW ABRAHAM WAS OLD.] Come and see: From Adam even to Abraham there are twenty generation, but there is no < mention of > old age written about < any of > them except about him.17BM 87a; Sanh. 107b; Gen. R. 59:6; 65:9; below, 6:7; PRE 52. They sired children and grandchildren, but one did not recognize which was the son and which was the father. Also the children were striking the fathers without knowing it, as stated (in Ps. 78:33): SO HE ENDED THEIR DAYS IN FUTILITY AND THEIR YEARS IN TERROR, because they were all alike until Abraham came along. Then the Holy One gave him this < gray > crown which is an ornament for when one becomes old. And when did it come over him? When he practiced righteousness, since it is stated (in Prov. 16:31): GRAY HAIR IS A CROWN OF GLORY. And how do you find it? (Ibid., cont.:) IT IS FOUND BY WAY OF RIGHTEOUSNESS. To whom does this < verse > refer? To Abraham, concerning whom it is written (in Gen. 18:19): FOR I HAVE CHOSEN HIM SO THAT HE MAY CHARGE < HIS CHILDREN AND HIS HOUSEHOLD AFTER HIM TO KEEP THE WAY OF THE LORD, TO PRACTICE RIGHTEOUSNESS AND JUSTICE >…. The Holy One said to him: By your life, you are worthy of an old age. It is therefore stated (in Gen. 24:1): NOW ABRAHAM WAS OLD. Now David also received this crown, as stated (in I Kings 1:1): NOW KING DAVID WAS OLD. Why? Because he had acted according to Abraham's standard, as stated (in II Sam. 8:15): AND DAVID PRACTICED JUSTICE AND RIGHTEOUSNESS TOWARD ALL HIS PEOPLE. It is therefore stated (in Prov. 16:31): GRAY HAIR IS A CROWN OF GLORY.
א"ל הכי א"ר יוחנן זקנה קפצה עליו דכתיב (שמואל א טו, יא) נחמתי כי המלכתי את שאול אמר לפניו רבש"ע שקלתני כמשה ואהרן דכתיב (תהלים צט, ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו מה משה ואהרן לא בטלו מעשה ידיהם בחייהם אף אני לא יתבטל מעשה ידי בחיי אמר הקב"ה היכי אעביד לימות שאול לא קא שביק שמואל לימות שמואל אדזוטר מרנני אבתריה לא לימות שאול ולא לימות שמואל כבר הגיעה מלכות דוד ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא אמר הקב"ה אקפיץ עליו זקנה היינו דכתיב (שמואל א כב, ו) ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה וכי מה ענין גבעה אצל רמה אלא לומר לך מי גרם לשאול שישב בגבעה שתי שנים ומחצה תפלתו של שמואל הרמתי
Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: Old age sprang upon Samuel, which caused him to appear older than his actual age, as it is written: “I regret that I made Saul king” (I Samuel 15:11). Samuel said before God: Master of the Universe, You have considered me the equivalent of Moses and Aaron, as it is written: “Moses and Aaron among His priests, and Samuel among those who call upon His Name” (Psalms 99:6). Just as with regard to Moses and Aaron, their handiwork was not annulled in their lifetimes, so too, let my handiwork not be annulled in my lifetime. I anointed Saul; please do not annul his reign. The Holy One, Blessed be He, said: What shall I do? Shall Saul die now? Samuel will not allow it, as he has petitioned that Saul should not die. Shall Samuel die young, with Saul passing away immediately afterward? The people will murmur about him, and wonder what transgression Samuel committed that caused his early demise. Shall neither Saul nor Samuel die? The time of David’s reign has already arrived, and one kingdom does not overlap with another and subtract from the time allotted to it even by a hairbreadth [nima]. Therefore, the Holy One, Blessed be He, said: I will spring old age upon him and everyone will think that Shmuel is elderly. This is the meaning of that which is written: “And Saul dwelled in Gibeah under the tamarisk tree in Rama” (I Samuel 22:6). What does Gibeah have to do with Rama; these are two separate places. Rather, the verse comes to tell you: Who caused Saul to dwell in Gibeah for two and a half years? The prayer of Samuel of Rama.
אקפץ עליו זקנה כו'. מהכא משמע דשמואל מת קודם זמנו והא דאמרינן ספ"ק דסוטה את מספר ימיך אמלא מלמד שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום י"ל דשאני שמואל שהוא בקש על זה שלא יבטלו מעשה ידיו בחייו וא"א בענין אחר: ב' שנים ומחצה תפלתו כו' ופירוש הכתוב ושאול יושב בגבעה תחת זכות של אשל הגדול שהוא שמואל שהיה דר ברמה וצ"ל הא דנחמתי כי המלכתי את שאול היה בתחלת מלכותו ולולא תפלתו של שמואל היה שאול מת מיד אלא שתפלתו היה מאריך לו שתי שנים ומחצה עד שהגיעה מלכותו של דוד ודו"ק:
לֹא יְדָעָהּ. שֶׁהַבְּתוּלָה יָפָה לְחַמֵּם מִן הַבְּעוּלָה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: מִשּׁוּם לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, וּכְבָר הָיוּ לוֹ שְׁמוֹנָה עָשָׂר.
Was not intimate with her. Because a virgin is more suitable for [the purpose] of warming than a non-virgin.6He therefore preferred that she remain a virgin. But our Rabbis said [he was not intimate with her] because “He shall not have too many wives,”7Devarim 17:17. See Rashi there. and he already had eighteen.8I.e., because Dovid already had eighteen wives, the maximum permitted for a king, he therefore did not marry her. See Maseches Sanhedrin 22a and Rashi there.
ויאמרו לו עבדיו יבקשו לאדוני המלך וגו' (מלכים א' א ב), ואדוני' בן חגית מתנשא לאמר וגו' (מלכים א' א ב-ה). (מלכים א' א ה) לבאר האיך נמשך לכאן. וגם לבאר מה שאמר נתן הנביא לבת שבע מלך אדוני' ואדונינו המלך דוד לא ידע (מלכים א' א יא). שתמהו דלמה זה מה שאמר ואדונינו המלך דוד לא ידע. והנ"ל על דרך הפשוט, דהנה קדושת וחסידות דוד היה נודע אז מאד מאד, והנה אף שבלב אדוני' היה שימלוך, מכל מקום נתבייש מאד מאד לומר בפיו אני אמלוך, כי איך ימלוך תחת אותו צדיק קדוש ישראל וימלא מקומו. רק באותה מעשה דאבישג היה נדמה לעיני הטפשים שאין תוכו כברו שלוקח נערה יפה לסוכנת, ולא היה מבינים קדושת דוד המלך ע"ה כי כבר הרגו ליצר הרע כאמרו ולבי חלל בקרבי (תהלים קט כב), על כן אדוני' לפי דעתו המשובשת התנשא עכשיו לאמר שכמוהו כמו אביו וראוי למלוכה, ואין המלכות תלוי בהתנהגות קדושה וחסידות, רק בהתנשאות ורוממות כדרך מלכי האומות. ועל פי זה יתבאר התכת הכתובים, כי אחר אותו מעשה ואדוני' בן חגית מתנשא בעצמו לאמר, שככה היה יכול לומר בפה אני אמלוך ולא נתבייש, כי לפי דעתו כבר נגלה שאין שום קדושה גם באביו, וכמוהו כאביו ואין מלכות ישראל תולה בהתנהגות קדושה, לכך ויעש לו רכב וגו' כדרך אומות בהתנשאות ורוממות וגאה וגאון. וזה דברי נתן הנביא מלך אדוני' ואדונינו המלך דוד לא ידע, ר"ל לכך מלך, הואיל ולא ידע אדונינו המלך דוד גודל ערכו וקדושתו, והבן.
מתני׳ אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום ולא כשהוא בבית המרחץ שנאמר (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך: גמ׳ אמר רב יעקב א"ר יוחנן אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדניה מותרת לשלמה דמלך היה ומלך משתמש בשרביטו של מלך ואסורה לאדניה דהדיוט הוא אבישג מאי היא דכתיב (מלכים א א, א) והמלך דוד זקן בא בימים וגו' ויאמרו לו עבדיו יבקשו וגו' וכתיב (מלכים א א, ג) ויבקשו נערה יפה וגו' וכתיב (מלכים א א, ד) והנערה יפה עד מאד ותהי למלך סוכנת ותשרתהו אמרה נינסבן אמר לה אסירת לי
MISHNA: One may not ride on the king’s horse, and one may not sit on his throne, and one may not use his scepter, and one may not see him when he is having his hair cut, nor when he is naked, nor when he is in the bathhouse, as it is stated: “You shall set a king over you” (Deuteronomy 17:15), meaning, ensure that his fear should be upon you. All of these actions would lessen one’s fear of and reverence for the king. GEMARA: Rav Ya’akov says that Rabbi Yoḥanan says: Abishag the Shunammite was permitted to Solomon but forbidden to Adonijah, who in fact wanted to marry her. She was permitted to Solomon, as he was a king, and a king may use the scepter of a king. Abishag’s status was similar to the king’s scepter, as she had been designated to serve King David. She was forbidden to Adonijah, as he was an ordinary person, not a king. The Gemara clarifies: The story of Abishag, what is it? As it is written: “Now King David was old and stricken in years…and his servants said to him, let there be sought…a young virgin…and let her lie in your bosom, that my lord the king may get heat” (I Kings 1:1–2); and it is written: “So they sought for a beautiful maiden…and found Abishag” (I Kings 1:1–3); and it is written: “And the maiden was very beautiful and she became a companion to the king and ministered to him, but the king did not know her” (I Kings 1:1–4). Abishag said to King David: Marry me. King David said to her: You are forbidden to me, as I already have eighteen wives.
וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים (בראשית יב, יד), וְשָׂרָה הֵיכָן הָיְתָה, נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, כֵּיוָן דִּמְטָא לְמִכְסָא, אָמְרִין לֵיהּ הַב מִכְסָא, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מִכְסָא, אָמְרִין לֵיהּ מָאנִין אַתְּ טָעִין, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב דְּמָאנִין. אָמְרִין לֵיהּ דְּהַב אַתְּ טָעִין, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מִן דִּדְהַב. אָמְרוּ לֵיהּ מֶטַכְּסִין אַתְּ טָעִין, אֲמַר דִּמְטַכְּסֵי אֲנָא יָהֵיב. מַרְגָּלְיָן אַתְּ טְעוּן, אֲמַר אֲנָא יָהֵיב דְּמַרְגָּלְיָן. אָמְרִין לֵיהּ לָא אֶפְשָׁר אֶלָּא דִּפְתַחְתְּ וְחַמֵּית לָן מַה בְּגַוָּהּ. כֵּיוָן שֶׁפְּתָחָהּ הִבְהִיקָה כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם מִזִּיוָהּ. רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי יוֹנָתָן בַּר חַגַּי מִשֵּׁם רַבִּי יִצְחָק אָמְרֵי אִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה נִמְסְרוּ לְרָאשֵׁי הַדּוֹרוֹת, לְהַלָּן כְּתִיב (מלכים א א, ד): וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד, מַגַּעַת עַד אִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה, בְּרַם הָכָא כִּי יָפָה הִיא מְאֹד, מְאֹד מֵאִיקוֹנִין שֶׁל חַוָּה. (בראשית יב, טו): וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִתְעַלָּה וְהוֹלֶכֶת, חַד אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מְאָה דִנָּרִין וְאֵעָלֵל עִמָּהּ. וְחַד אֲמַר אֲנָא יָהֵיב מָאתָן וְאֵעָלֵל עִמָּהּ.
her : If thou wilt go with me, then I will go ; but if thou wilt
ספר הליקוטים להרב חיים ויטל ז"ל
...
...