4. "הכל מעלין" - הגמרא, חלק שני - שיעור וחזרה

אנחנו ממשיכים את הקריאה שלנו בגמרא. ראשית, הגמרא מביאה ברייתא (זוכרים מהי ברייתא? אם לא, לחצו כאן), ולומדת מדברי תנאים, איזה מנגנון קיים אצל זוג נשוי ומאפשר לאחד הצדדים לכפות על האחר - הבעל על האשה, או להפך - לעלות לארץ, ולא לרדת ממנה.
- מהו המנגנון הזה?

- האם הגמרא הולכת בעקבות הצהרת המשנה "אחד האנשים ואחד הנשים", או מבטלת אותה?

כתובות ק״י ב:י״ד-י״ט

ת"ר (= תנו רבנן): הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות - כופין אותה לעלות, ואם לאו - תצא בלא כתובה.
היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות - כופין אותו לעלות, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה.
היא אומרת לצאת והוא אומר שלא לצאת - כופין אותה שלא לצאת, ואם לאו - תצא בלא כתובה.
הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת - כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו - יוציא ויתן כתובה:

Ketubot 110b:14-19

§ The Sages taught: If the husband says that he wishes to ascend, i.e., to immigrate to Eretz Yisrael, and his wife says that she does not wish to ascend, one forces her to ascend. And if she will not do so, as she resists all attempts to force her to make the move, she is divorced without receiving her marriage contract, i.e., she forfeits her rights to the benefits outlined in the marriage contract. If she says that she wishes to ascend to Eretz Yisrael and he says that he does not wish to ascend, one forces him to ascend. And if he does not wish to immigrate, he must divorce her and give her the marriage contract. If she says that she wishes to leave Eretz Yisrael, and he says that he does not wish to leave, one forces her not to leave. And if she does not wish to stay in Eretz Yisrael and resists all attempts to force her to stay, she is divorced without receiving her marriage contract. If he says that he wishes to leave Eretz Yisrael and she says that she does not wish to leave, one forces him not to leave. And if he does not wish to stay in Eretz Yisrael, he must divorce her and give her the marriage contract. § The mishna taught that if one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Cappadocia, he must pay her the marriage contract in the currency of Eretz Yisrael. The same is true if he married her in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael. The Gemara asks: This matter itself is difficult, i.e., there is an internal contradiction in the rulings provided by the mishna. The Gemara elaborates: The mishna first teaches that if one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Cappadocia, he gives her the currency of Eretz Yisrael. Apparently, one follows the customs of the place of the lien, i.e., he pays with the currency of the location of the wedding, where the obligation came into force. Now, say the latter clause of the mishna: If one married a woman in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael, he likewise gives her currency of Eretz Yisrael. Apparently, one follows the place of the collection of the money. Rabba said: The Sages taught here one of the leniencies that apply to a marriage contract. The leniency is that the husband pays with the less valuable currency of Eretz Yisrael in both cases, whether the wedding or the divorce occurred there. This is because the tanna of this mishna holds that a marriage contract applies by rabbinic law. § The mishna taught that Rabban Shimon ben Gamliel says that if one married a woman in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael, he pays her the marriage contract in the currency of Cappadocia. The Gemara explains that Rabban Shimon ben Gamliel holds that a marriage contract applies by Torah law, which means that its debt must be paid according to its highest possible value. Consequently, one follows the place in which the obligation was formed, which is the halakha for all deeds and contracts, and there is no room for leniency in this matter.

תוכלו לעיין גם בפירוש שטיינזלץ (אגב, שימו לב שאם תלחצו פשוט על המקור עצמו, מהתלמוד, ייפתחו לכם משמאל אפשרויות שונות לקישורים, ובהן גם פירוש שטיינזלץ):

תנו רבנן [שנו חכמים]: הוא הבעל, אומר לעלות לארץ ישראל,והיא, אשתו, אומרת שלא לעלות — כופין אותה לעלות. ואם לאו[לא], שאינה רוצה — תצא בלא כתובה. היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות — כופין אותו לעלות, ואם לאו [לא], שאינו רוצה — יוציא ויתן כתובה.

היא אומרת לצאת מן הארץ והוא אומר שלא לצאת — כופין אותה שלא לצאת. ואם לאו [לא], שאינה רוצה להשאר עמו —תצא בלא כתובה. הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת —כופין אותו שלא לצאת, ואם לאו [לא] שאינו מסכים להשאר עמה אם לא תצא עמו לחוץ לארץ — יוציא ויתן כתובה

בהמשך הגמרא, האמוראים נדרשים לענין הנישואין בארץ או בקפוטקיא, ובאילו מטבעות (= מעות) משלמים את הכתובה במקרה של גירושין (זוכרים במה מדובר? אם לא, לחצו כאן לקרוא שוב במשנה):

כתובות ק״י ב:ט״ז-י״ט

"נשא אשה, וכו'" - הא גופא קשיא! קתני "נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות ארץ ישראל" - אלמא, בתר שיעבודא אזלינן. אימא סיפא: "נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל נותן לה ממעות ארץ ישראל" - אלמא, בתר גוביינא אזלינן!
אמר רבה: מקולי כתובה שנו כאן - קסבר כתובה דרבנן. "רבן שמעון בן גמליאל אומר נותן לה ממעות קפוטקיא" - קסבר כתובה דאורייתא.

Ketubot 110b:16-19

§ The mishna taught that if one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Cappadocia, he must pay her the marriage contract in the currency of Eretz Yisrael. The same is true if he married her in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael. The Gemara asks: This matter itself is difficult, i.e., there is an internal contradiction in the rulings provided by the mishna. The Gemara elaborates: The mishna first teaches that if one married a woman in Eretz Yisrael and divorced her in Cappadocia, he gives her the currency of Eretz Yisrael. Apparently, one follows the customs of the place of the lien, i.e., he pays with the currency of the location of the wedding, where the obligation came into force. Now, say the latter clause of the mishna: If one married a woman in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael, he likewise gives her currency of Eretz Yisrael. Apparently, one follows the place of the collection of the money. Rabba said: The Sages taught here one of the leniencies that apply to a marriage contract. The leniency is that the husband pays with the less valuable currency of Eretz Yisrael in both cases, whether the wedding or the divorce occurred there. This is because the tanna of this mishna holds that a marriage contract applies by rabbinic law. § The mishna taught that Rabban Shimon ben Gamliel says that if one married a woman in Cappadocia and divorced her in Eretz Yisrael, he pays her the marriage contract in the currency of Cappadocia. The Gemara explains that Rabban Shimon ben Gamliel holds that a marriage contract applies by Torah law, which means that its debt must be paid according to its highest possible value. Consequently, one follows the place in which the obligation was formed, which is the halakha for all deeds and contracts, and there is no room for leniency in this matter.

והנה פירוש שטיינזלץ לדברים אלו:

שנינו במשנה: נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא — נותן לה ממעות ארץ ישראל. ואם נשאה בקפוטקיא וגרשה בארץ — נותן לה ממעות ארץ ישראל. ושואלים: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה],שיש סתירה פנימית בדברים:

קתני [שנה] נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא — נותן לה ממעות ארץ ישראל, אלמא בתר שיעבודא אזלינן [מכאן שאחרהמקום והאופן של השעבוד הולכים אנו], וכיון ששעבוד הכתובה היה בשעת נישואין, משלם את זה כמו במקום הנישואין. אימא סיפא [אמוראת סופה של המשנה]: נשא אשה בקפוטקיא וגרשה בארץ ישראל — נותן לה ממעות ארץ ישראל, אלמא בתר גוביינא אזלינן [מכאןשאחר מקום הגביה אנו הולכים]!

אמר רבה: מקולי כתובה שנו כאן, שהקילו חכמים על הבעל בשני הצדדים. קסבר [סבור הוא] שכתובה דרבנן [מדברי סופרים היא].

על מה ששנינו רבן שמעון בן גמליאל אומר שאם נשאה בקפוטקיא וגירשה בארץ ישראל — נותן לה ממעות קפוטקיא.מסבירים: קסבר [סבור הוא] כי כתובה דאורייתא [מן התורה היא] ויש לפורעה בשלימות, ולכן הולכים כבכל שטר, אחרי מקום השיעבוד ואין מקום להקל בה.

.למעבר לשיעור הבא, לחצו כאן.