על הכפילויות בתורה
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' (מה עניין הכפילויות בתורה?)110-11:
ואומר כי כמו שהתרחק משה לגודל שלמותו מכיעור הכזב ומן הדומה לו...כן נתרחק ממותר הדבור, וחלילה לו מותר כלל ולא דומה למותר, ולכן מה שיקרה בדבריו מהכפל דברים פעמים או שלש או ארבע ויותר, או אריכות דברים לא היה מותר, אבל היה להכרח כמו שזכר המורה קצת זה (בפרק חמישים משלישי), ולא אוכל עצור בביאור זה מעט… אמנם המין השני שזכרנו והוא כפילת הדבר האחד מבלי שנוי כלל או אריכות לשון בדבר אחד, היה נכון קיצורו, זה דבר קשה בעיני כל בעלי העיון… וכן מה שנכתב פרשת נשא בעניין קרבנות הנשיאים שנכתב שנים עשר פעם אין בין קצתם לקצתם שנוי כלל מצד הקרבנות, ואחר זה רצה לצרף המספרים כלם כמו שמבואר, והיה הנכון אצל בעלי העיון בספור אחד לבד, אחר שקדם לו המאמר הכללי, כאמרו ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם וגו'. גם יהיה מותר אצל בעלי העיון צרוף את המספרים באחרונה...
רמב"ן, פרשת נשא, במדבר, פ"ז,ב (עניין החזרה כדי להשוות את כבודו של כל נשיא):
...והנכון בטעם הכתוב כי הקב"ה חולק כבוד ליריאיו וכמו שאמר כי מכבדי אכבד (שמואל א ב ל) והנה הנשיאים כולם ביום אחד הביאו הקרבן הזה שהסכימו עליו יחד ואי אפשר שלא יהא אחד קודם לחבירו וכבד את הנקדמים בדגלים בהקדמת ימים אבל רצה להזכירם בשמם ובפרט קרבניהם ולהזכיר יומו של כל אחד, לא שיזכיר ויכבד את הראשון "זה קרבן נחשון בן עמינדב" ויאמר וכן הקריבו הנשיאים איש איש יומו כי יהיה זה קצור בכבוד האחרים ואחרי כן חזר וכללם להגיד שהיו שקולים לפניו יתברך וכן אמרו שם בספרי (נשא קס) מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת כך שוו כולם בזכות קערות כסף שתים עשרה הן הן שהתנדבו ולא אירע בהן פסול…
טירת כסף, עמ' 111 (יש הבדל בין הנביא לפילוסוף):
ואומר בתשובת זה, כי אין ספק שאצל הנביא הוא נכון בזה הענין, מה שלא נכון אצל בעלי העיון… אבל יעבור בעל הנבואה שיהיה אצלו דבר נכון, אינו נכון אצל בעל העיון, כאלו נאמר שבעל הנבואה יודע מה שיודע בעל העיון, ועוד יודע גם הדברים שלא ידעם בעל העיון, ולכן נמנע ממנו בעל העיון כל שכן ממני והדומים לי חלושי העיון, שנשיג אמתת כונות תורתנו, עם היותה מן השמים.
כיצד מבחינים בין נביא לפילוסוף? (מה יודע הנביא שאין יודע הפילוסוף?)
רמב"ם, שמונה פרקים, פרק א בנפש האדם וכוחותיה:
דע, כי נפש האדם נפש אחת, ולה פעולות רבות חלוקות, ייקראו קצת הפעולות ההן 'נפשות'. ויחשב בעבור זה, שיש לאדם נפשות רבות, כמו שחושבים הרופאים, עד שפתח ראש הרופאים ואמר, שהנפשות שלוש: טבעית, וחיונית, ונפשית. ופעמים ייקראו 'כוחות' ו'חלקים', עד שיאמר: 'חלקי הנפש', וזה השם ישתמשו בו הפילוסופים הרבה. ואינם מתכוונים באומרם 'חלקי', שהיא מתחלקת כהיחלק הגופות, ואמנם הם מונים פעולותיה החלוקות, אשר הן לכלל הנפש - כחלקים לכל המחובר מהחלקים ההם...חלקי הנפש חמשה: הזן, והמרגיש, והמדמה, והמתעורר, והשכלי…
והחלק המדמה - הוא הכח אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום, וירכיב קצתם עם קצתם, ויפריד קצתם מקצתם. ולפיכך ירכיב זה הכח מן הדברים אשר השיגם - דברים שלא השיגם כלל, ואי אפשר להשיגם, כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר, ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ, וחיה בעלת אלף עינים, על דרך משל, והרבה מאלו הנמנעות, ירכיבם הכח המדמה וימציאם בדמיון...
והחלק המתעורר - הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם לדבר מה, או ימאסהו...
והחלק השכלי - הוא הכח הנמצא לאדם, אשר בו ישכיל, ובו תהיה ההתבוננות, ובו יקנה החוכמות, ובו יבחין בין המגונה והנאה מן הפעולות. ואלו הפעולות, חלק מהן מעשי, וחלק עיוני. והמעשי, ממנו מלאכתי, וממנו מחשבתי. והעיוני, הוא אשר בו ידע האדם הנמצאות שאינן משתנות כפי מה שהן, ואלו הן אשר יקראו 'חכמות' סתם. והמלאכתי, הוא הכח אשר בו נלמד המלאכות, כמו הנגרות, ועבודת האדמה, והרפואה והספנות. והמחשבתי, הוא אשר בו יתבונן בדבר אשר ירצה לעשותו בעת אשר ירצה לעשותו, האם אפשר לעשותו אם לא, ואם אפשר - איך צריך שיעשה.
מו"נ, ח"ג, פ"לז(אז מהו ההבדל בין נביא לפילוסוף?):
צריך שתתעורר על טבע המציאות בזה השפע הא-לוקי המגיע אלינו אשר בו נשכיל ויהיה יתרון שכלינו זה על זה - והוא שאפשר שיגיע ממנו מעט לאיש אחד ויהיה שיעור הדבר ההוא המגיע לו שיעור שישלימהו לא זולת זה; ואפשר שיהיה הדבר המגיע אל האיש שיעור שישפע משלמותו להשלים זולתו. כמו שקרה הענין בנמצאות כולם אשר מהם - שהגיע לו מן השלמות מה שינהיג בו זולתו ומהם - שלא יגיע לו מן השלמות אלא כשיעור שיהיה מנהיג בו עצמו ולא זולתו כמו שבארנו:
ואחר זה תדע שזה השפע השכלי כשיהיה שופע על הכח הדברי לבד ולא ישפע דבר ממנו על הכח המדמה אם למיעוט הדבר השופע או לחסרון היה במדמה בעיקר הבריאה ולא יוכל לקבל שפע השכל - שזה הוא כת החכמים בעלי העיון.
וכשיהיה השפע ההוא על שני הכוחות יחד - רצוני לומר הדברי והמדמה כמו שבארנו ובאר זולתנו מן הפילוסופים - והיה המדמה על תכלית שלמות ביצירה - זהו כת הנביאים.
ואם יהיה השפע על המדמה לבד ויהיה קיצור הדברי עם מעיקר היצירה או למיעוט התלמדות - זאת הכת הם מנהיגי המדינות מניחי הנימוסים והקוסמים והמנחשים ובעלי החלומות הצודקות; וכן העושים הפליאות בתחבולות הזרות והמלאכות הנעלמות - עם היותם בלתי חכמים - הם כולם מזאת הכת השלישית:
טירת כסף, עמ' 111-112( אז מדוע יש כפילויות בתורה?):
… ולכן אומר אני כי אלו המשלים השלשה שזכרתי ואשר הוא ממינם, אפשר שהם נכונים בספרים המחוברים להמסר לכלל בני אדם כמו שהקדמתי במצוה הרביעית…ואין ספק שאמירתו פעם אחת די ליחידים, ואמירתו פעמים רבות יצטרך להמון הרבים...
וגם אין ספק אצל שום חכם, שאין בתורה דבר כתוב כי אם לתכלית נכבד, לכן אין ספק לנו ששלושת הספורים שזכרנו, הם לתכלית או לתכליות רבות ונכבדות, ואולי להיות נושאיהם דברים קלים יבליעם הרואה או השומע מבלי דקדוק כמו שזכרתי במצוה הראשונה. לכן ראה נותן תורתנו, לכפול עניינם ולהאריך בהם, כדי שכל אדם בעל כורחו יחשוב בהם תוך, עד שישיג בהם תועלת ותועלות.
טירת כסף, עמ' 47 (מהי המצוה הרביעית?)
המצוה הרביעית. לדעת שדרך המאמרים המונחים להמסר לכלל דרך בני אדם, הוא זולת דרך המאמרים המונחים להמסר ליחידים השרידים לבד, ולכן ראוי שמחברי ספרי המקרא בכלל יבא בדבריהם פעם קצור דברים, ופעם השמטת עניינים מדברים ארעו או בספור, אם סבותם או זולתם, ופעם יאריך ופעם יכפול, ופעם יוסיף ויחדש מלה או מלות אינם הכרחיות התכלית הספור וכל זה יעשה לסבות רבות, ואחת מהן להסתיר.
טירת כסף, עמ' 160 (אז מהו המסר להמון?):
אריכות הלשון נמצא ברוב בספר תורתנו במה שהוא נתלה בענין שכונתו הראשונה להמון העם ולא ליחידים השרידים… הנה כמו שארכו הדברים בבניין המשכן תחלה בצוי הראשון ואחר בספור מעשהו ואחר בהקמתו נמשך לו זה העניין שהוא ממינו ג"כ, והוא התנדבות העם וראשיהם לחנכת אותו הבית הנכבד, לכן האריך בספור פרטי זאת הנדבה המופלגת...
טירת כסף, עמ' 47 (מהי המצוה הראשונה?)
המצוה הראשונה. לדעת שהמאמרים הכתובים בספרים צריכים שיוטעמו ויורגשו במתון ובלאט, וזה כי כמו שצוונו חשובי הרופאים לדקדק המאכל בפה כדי שיתבשל היטב באצטומכא, כן צריך לכל משכיל שיעכב המאמרים בפיו ויהפכם וינענעם, כדי שיושלמו עוד עניני הבנתם כולם בלב...
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף, עמ' (מה עניין הכפילויות בתורה?)110-11:
ואומר כי כמו שהתרחק משה לגודל שלמותו מכיעור הכזב ומן הדומה לו...כן נתרחק ממותר הדבור, וחלילה לו מותר כלל ולא דומה למותר, ולכן מה שיקרה בדבריו מהכפל דברים פעמים או שלש או ארבע ויותר, או אריכות דברים לא היה מותר, אבל היה להכרח כמו שזכר המורה קצת זה (בפרק חמישים משלישי), ולא אוכל עצור בביאור זה מעט… אמנם המין השני שזכרנו והוא כפילת הדבר האחד מבלי שנוי כלל או אריכות לשון בדבר אחד, היה נכון קיצורו, זה דבר קשה בעיני כל בעלי העיון… וכן מה שנכתב פרשת נשא בעניין קרבנות הנשיאים שנכתב שנים עשר פעם אין בין קצתם לקצתם שנוי כלל מצד הקרבנות, ואחר זה רצה לצרף המספרים כלם כמו שמבואר, והיה הנכון אצל בעלי העיון בספור אחד לבד, אחר שקדם לו המאמר הכללי, כאמרו ויאמר ה' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם וגו'. גם יהיה מותר אצל בעלי העיון צרוף את המספרים באחרונה...
רמב"ן, פרשת נשא, במדבר, פ"ז,ב (עניין החזרה כדי להשוות את כבודו של כל נשיא):
...והנכון בטעם הכתוב כי הקב"ה חולק כבוד ליריאיו וכמו שאמר כי מכבדי אכבד (שמואל א ב ל) והנה הנשיאים כולם ביום אחד הביאו הקרבן הזה שהסכימו עליו יחד ואי אפשר שלא יהא אחד קודם לחבירו וכבד את הנקדמים בדגלים בהקדמת ימים אבל רצה להזכירם בשמם ובפרט קרבניהם ולהזכיר יומו של כל אחד, לא שיזכיר ויכבד את הראשון "זה קרבן נחשון בן עמינדב" ויאמר וכן הקריבו הנשיאים איש איש יומו כי יהיה זה קצור בכבוד האחרים ואחרי כן חזר וכללם להגיד שהיו שקולים לפניו יתברך וכן אמרו שם בספרי (נשא קס) מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת כך שוו כולם בזכות קערות כסף שתים עשרה הן הן שהתנדבו ולא אירע בהן פסול…
טירת כסף, עמ' 111 (יש הבדל בין הנביא לפילוסוף):
ואומר בתשובת זה, כי אין ספק שאצל הנביא הוא נכון בזה הענין, מה שלא נכון אצל בעלי העיון… אבל יעבור בעל הנבואה שיהיה אצלו דבר נכון, אינו נכון אצל בעל העיון, כאלו נאמר שבעל הנבואה יודע מה שיודע בעל העיון, ועוד יודע גם הדברים שלא ידעם בעל העיון, ולכן נמנע ממנו בעל העיון כל שכן ממני והדומים לי חלושי העיון, שנשיג אמתת כונות תורתנו, עם היותה מן השמים.
כיצד מבחינים בין נביא לפילוסוף? (מה יודע הנביא שאין יודע הפילוסוף?)
רמב"ם, שמונה פרקים, פרק א בנפש האדם וכוחותיה:
דע, כי נפש האדם נפש אחת, ולה פעולות רבות חלוקות, ייקראו קצת הפעולות ההן 'נפשות'. ויחשב בעבור זה, שיש לאדם נפשות רבות, כמו שחושבים הרופאים, עד שפתח ראש הרופאים ואמר, שהנפשות שלוש: טבעית, וחיונית, ונפשית. ופעמים ייקראו 'כוחות' ו'חלקים', עד שיאמר: 'חלקי הנפש', וזה השם ישתמשו בו הפילוסופים הרבה. ואינם מתכוונים באומרם 'חלקי', שהיא מתחלקת כהיחלק הגופות, ואמנם הם מונים פעולותיה החלוקות, אשר הן לכלל הנפש - כחלקים לכל המחובר מהחלקים ההם...חלקי הנפש חמשה: הזן, והמרגיש, והמדמה, והמתעורר, והשכלי…
והחלק המדמה - הוא הכח אשר יזכור רישומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום, וירכיב קצתם עם קצתם, ויפריד קצתם מקצתם. ולפיכך ירכיב זה הכח מן הדברים אשר השיגם - דברים שלא השיגם כלל, ואי אפשר להשיגם, כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר, ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ, וחיה בעלת אלף עינים, על דרך משל, והרבה מאלו הנמנעות, ירכיבם הכח המדמה וימציאם בדמיון...
והחלק המתעורר - הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם לדבר מה, או ימאסהו...
והחלק השכלי - הוא הכח הנמצא לאדם, אשר בו ישכיל, ובו תהיה ההתבוננות, ובו יקנה החוכמות, ובו יבחין בין המגונה והנאה מן הפעולות. ואלו הפעולות, חלק מהן מעשי, וחלק עיוני. והמעשי, ממנו מלאכתי, וממנו מחשבתי. והעיוני, הוא אשר בו ידע האדם הנמצאות שאינן משתנות כפי מה שהן, ואלו הן אשר יקראו 'חכמות' סתם. והמלאכתי, הוא הכח אשר בו נלמד המלאכות, כמו הנגרות, ועבודת האדמה, והרפואה והספנות. והמחשבתי, הוא אשר בו יתבונן בדבר אשר ירצה לעשותו בעת אשר ירצה לעשותו, האם אפשר לעשותו אם לא, ואם אפשר - איך צריך שיעשה.
מו"נ, ח"ג, פ"לז(אז מהו ההבדל בין נביא לפילוסוף?):
צריך שתתעורר על טבע המציאות בזה השפע הא-לוקי המגיע אלינו אשר בו נשכיל ויהיה יתרון שכלינו זה על זה - והוא שאפשר שיגיע ממנו מעט לאיש אחד ויהיה שיעור הדבר ההוא המגיע לו שיעור שישלימהו לא זולת זה; ואפשר שיהיה הדבר המגיע אל האיש שיעור שישפע משלמותו להשלים זולתו. כמו שקרה הענין בנמצאות כולם אשר מהם - שהגיע לו מן השלמות מה שינהיג בו זולתו ומהם - שלא יגיע לו מן השלמות אלא כשיעור שיהיה מנהיג בו עצמו ולא זולתו כמו שבארנו:
ואחר זה תדע שזה השפע השכלי כשיהיה שופע על הכח הדברי לבד ולא ישפע דבר ממנו על הכח המדמה אם למיעוט הדבר השופע או לחסרון היה במדמה בעיקר הבריאה ולא יוכל לקבל שפע השכל - שזה הוא כת החכמים בעלי העיון.
וכשיהיה השפע ההוא על שני הכוחות יחד - רצוני לומר הדברי והמדמה כמו שבארנו ובאר זולתנו מן הפילוסופים - והיה המדמה על תכלית שלמות ביצירה - זהו כת הנביאים.
ואם יהיה השפע על המדמה לבד ויהיה קיצור הדברי עם מעיקר היצירה או למיעוט התלמדות - זאת הכת הם מנהיגי המדינות מניחי הנימוסים והקוסמים והמנחשים ובעלי החלומות הצודקות; וכן העושים הפליאות בתחבולות הזרות והמלאכות הנעלמות - עם היותם בלתי חכמים - הם כולם מזאת הכת השלישית:
טירת כסף, עמ' 111-112( אז מדוע יש כפילויות בתורה?):
… ולכן אומר אני כי אלו המשלים השלשה שזכרתי ואשר הוא ממינם, אפשר שהם נכונים בספרים המחוברים להמסר לכלל בני אדם כמו שהקדמתי במצוה הרביעית…ואין ספק שאמירתו פעם אחת די ליחידים, ואמירתו פעמים רבות יצטרך להמון הרבים...
וגם אין ספק אצל שום חכם, שאין בתורה דבר כתוב כי אם לתכלית נכבד, לכן אין ספק לנו ששלושת הספורים שזכרנו, הם לתכלית או לתכליות רבות ונכבדות, ואולי להיות נושאיהם דברים קלים יבליעם הרואה או השומע מבלי דקדוק כמו שזכרתי במצוה הראשונה. לכן ראה נותן תורתנו, לכפול עניינם ולהאריך בהם, כדי שכל אדם בעל כורחו יחשוב בהם תוך, עד שישיג בהם תועלת ותועלות.
טירת כסף, עמ' 47 (מהי המצוה הרביעית?)
המצוה הרביעית. לדעת שדרך המאמרים המונחים להמסר לכלל דרך בני אדם, הוא זולת דרך המאמרים המונחים להמסר ליחידים השרידים לבד, ולכן ראוי שמחברי ספרי המקרא בכלל יבא בדבריהם פעם קצור דברים, ופעם השמטת עניינים מדברים ארעו או בספור, אם סבותם או זולתם, ופעם יאריך ופעם יכפול, ופעם יוסיף ויחדש מלה או מלות אינם הכרחיות התכלית הספור וכל זה יעשה לסבות רבות, ואחת מהן להסתיר.
טירת כסף, עמ' 160 (אז מהו המסר להמון?):
אריכות הלשון נמצא ברוב בספר תורתנו במה שהוא נתלה בענין שכונתו הראשונה להמון העם ולא ליחידים השרידים… הנה כמו שארכו הדברים בבניין המשכן תחלה בצוי הראשון ואחר בספור מעשהו ואחר בהקמתו נמשך לו זה העניין שהוא ממינו ג"כ, והוא התנדבות העם וראשיהם לחנכת אותו הבית הנכבד, לכן האריך בספור פרטי זאת הנדבה המופלגת...
טירת כסף, עמ' 47 (מהי המצוה הראשונה?)
המצוה הראשונה. לדעת שהמאמרים הכתובים בספרים צריכים שיוטעמו ויורגשו במתון ובלאט, וזה כי כמו שצוונו חשובי הרופאים לדקדק המאכל בפה כדי שיתבשל היטב באצטומכא, כן צריך לכל משכיל שיעכב המאמרים בפיו ויהפכם וינענעם, כדי שיושלמו עוד עניני הבנתם כולם בלב...